כמובן. הרבה אנשים מוצאים בבוידעם שלהם מכונת כתיבה שהיתה של סבא או סבתא שלהם, ורוצים לשפץ אותן כדי להדפיס כמו פעם. חלק מהלקוחות רכשו מכונות ביד2 או מחברים. חוץ מזה אנחנו גם מוכרים מכונות כתיבה משומשות שקנינו ושיפצנו.

לא, כבר 30 שנה לא מייצרים מכונות או חלקי חילוף חדשים.

לוקחים מכונות מושבתות, ומשתמשים בחלקים שלהן לתיקון אחרות. יש מכונה שקיבלתי לתיקון לפני הרבה זמן וחסר בה ציר בעובי שאין להשיג אותו. אז אני פשוט מחכה עד שאמצא מכונה עם חלק מתאים.

שמוליק: אנחנו מחפשים ביד2. לפעמים יש מציאות, ולפעמים יש אנשים שחושבים שיש אצלם אוצר ורוצים עליה 1,500 שקל, בזמן שהמכונה שלהם חלודה ברמה כזאת, שאם היתה זרוקה ברחוב לא הייתי טורח להרים אותה.

הזמן שאשקיע לא שווה את התוצאה, והמכונה גם לא תגיע למצב של 100%. לא צריך למכור צרות, יש צרות שבאות לבד.

בדיוק. ואז הם באים אליי ואני מסביר שחסרים חלקים והמכונה לא עובדת. היה לי פעם לקוח שקנה מכונת כתיבה חשמלית, וראיתי שהמנוע שלה לא עובד — חלקים בו היו קרועים והרוסים. התברר שהוא בכלל לא ניסה לחבר אותה לחשמל ולבדוק שהיא עובדת לפני שהוא קנה אותה. אז מכרתי לו מכונה אחרת, המכונה החשמלית נשארה אצלי והתקזזנו.

איציק: הרבה אנשים אומרים שזה נותן להם השראה, כי חוויית הכתיבה במכונה חיה יותר בהשוואה לתקתוק המונוטוני על מקלדת. יש לנו לקוחות שהם סופרים, משוררים וכותבי תסריטים כמו אילן שיינפלד, ארי פולמן ורנן שור. הם מספרים לנו שבמחשב לא יוצא להם אותו דבר כמו במכונת כתיבה, זה כמו מוזה.
‍שמוליק: אני רואה בחלון החנות הורים שמסבירים לילדים בהתרגשות מה זו מכונת כתיבה, ולפעמים אני מזמין אותם להיכנס ומדגים להם ממש איך המכונה עובדת, כדי שעבור הילדים זה לא יהיה רק סיפור על איך היה פעם, אלא משהו ממשי.

מכונה של אוליבר, דגם 9, משנת 1906

"מנגנון המכונה מבוסס על מקשי אותיות שמתרוממים עם מנוף, מקישים על סרט דיו שפונה לדף, וכך מטביעים את האות על הנייר. בפנים יש מנגנון מרכזי שמורכב מגלגלי שיניים ומקדם את העגלה צעד אחרי כל הקשה, כדי לעבור לאות הבאה".

שמוליק: מקשי האותיות מתרוממים עם מנוף, מקישים על סרט דיו שפונה לדף הנייר, וההקשות מטביעות את האות על הנייר. בפנים יש מנגנון מרכזי שמורכב מגלגלי שיניים ומקדם את העגלה צעד אחרי כל הקשה, כדי לעבור לאות הבאה. על פי סדר האותיות במכונות הכתיבה עשו את המקלדת של המחשבים. ואומרים שסדר האותיות נקבע כך שמנופים של אותיות מסוימות לא ייתקלו זה בזה כשמדפיסים אותן במילה אחת במהירות.
איציק: אבל עם המקלדת בעברית עשו טעות, כשבחרו שהשי"ן תהיה בצד. שי"ן היא האות הכי מורכבת מכל האותיות, וכשהיא מגיעה מהצד היא נותנת מכה בזווית, ובדרך כלל לא יוצאת חלקה וברורה. היו צריכים להחליף אותה עם היו"ד הפשוטה שיושבת באמצע. אבל נראה שמי שתכנן את זה לא חשב הרבה.

שמוליק: ברוב המקרים חסרים חלקים או שיש חלקים עקומים. זה קורה כי המכונות נפלו או שמישהו ניסה לתקן אותן לבד אבל בעצם כופף את החלקים כך שאי אפשר כבר לתקן אותם.
הרבה פעמים החלקים תקועים, למשל המנוף מתרומם בלחיצה אבל לא חוזר למקום. אני מפרק את החלקים החיצוניים ושוטף אותם עם בנזין. את החלקים שיש בהם שמן שהתקשה עם השנים אני משפשף עם מברשת מיוחדת שהסיבים שלה עשויים מנחושת.
גם האותיות נסתמות עם הזמן, כך שהן יוצאות משובשות בהדפסה. בשי"ן, למשל, נסתמים הרווחים הקטנים באות, ואז המקש מדפיס ריבוע במקום שי"ן. את האותיות אני מנקה עם כלי ברזל מיוחד שיש לו ראש מכופף, שדומה למסרגה.

אני 48 שנה, ואיציק כבר 56.

אבא שלי היה טכנאי של מכונות כתיבה בצ'כוסלובקיה, הוא למד את המקצוע בעסק של דוד שלו. כשהוא עלה לארץ הוא עבד במשטרה בתור טכנאי מכונות כתיבה במשך עשר שנים ואז עבר להיות עצמאי. אני גדלתי לתוך זה, וגם בצבא שירתי בתיקון מכשירים אופטיים, כך שהיתה לי התחלה של ניסיון.
איציק: אני בעסקי מכונות הכתיבה מגיל 16, כשחבר הציע לי לבוא להתלמד אצלו.

שמוליק: פעם היו לי מחשבות שעשיתי טעות. השתחררתי מהצבא ובאתי לעבוד עם אבא כי זה היה קל. אולי היו לי אופציות יותר טובות, וביקום מקביל אולי הייתי עושה משהו אחר, אבל היום אני כבר מבין שאין שום סיבה לשקוע במחשבות כאלה.
איציק: זה מקצוע מת. אנחנו מתעסקים עם גוויות. פעם אמרתי לחבר שהייתי צריך להיות שר המלחמה, כי כל מה שאני נוגע בו עובר מהעולם, אז אם הייתי שר המלחמה, לא היו מלחמות.

שמוליק: למיטב ידיעתנו, רוב מי שעסקו בתחום הזה בארץ הלכו לעולמם או סגרו את העסק. נשארנו רק שנינו ועוד אחד שמתקן הרבה פחות מאיתנו.

איציק: יש פה מכונה מ־1906. היום אפשר לדעת את גיל המכונה לפי קטלוגים באינטרנט, אך בעבר יכולנו רק להעריך לפי מבנה המכונה. אני משנת 1966 בעסק ואני זוכר אילו מכונות היו אז. אם עכשיו הייתי מתחיל את המקצוע לא הייתי יודע.

100–200 שקל על תיקון. 400–2,600 שקל על מכירה.

איציק: ככה ככה. פעם מכונה עלתה כמעט 3,000 דולר, ומי שיכלו להרשות אותן היו רק עשירים ומשרדי עורכי דין מכובדים - וחלק מהם גם היו קונים אותה בליסינג. והתיקונים עלו בהתאם: 500–1,000 לירות. אבל היום אנשים לא רוצים להוציא אפילו 100 שקל על תיקון. אז זה כבר לא כלכלי. גם היקף העבודה כמובן צנח. לכן בשלב מסוים התחלנו גם לתקן גם טלפונים, פקסים ומדפסות.
אבל מה שלא עשינו עד היום מבחינת כסף כבר לא נעשה. אנחנו כבר לקראת הפנסיה. אז אנחנו ממשיכים לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות, וחיים עם זה. אף פעם לא חיפשנו להתעשר, ואנחנו מבסוטים.

שמוליק: פעם לקוחה הביאה לי לתיקון מכונה בערבית, שנקנתה ברמאללה. התלהבתי ממנה כי כבר אין איך להשיג כאלה. זו נוסטלגיה ואני חי את הנוסטלגיה בהווה.

כל מכונה שעוברת פה — אני מצלם ושומר באלבום מיוחד בטלפון. כשמביאים לך מכונה מטונפת, עם מלא שערות של חתולים, ששום דבר לא עובד בה, ואתה מחזיר אותה כשהיא עובדת מצוין ונראית כאילו היא יצאה הרגע מהמפעל — זה כיף. אני עובד במקצוע הזה כבר אי אילו שנים, וזה עדיין מושך אותי.