1. "הלוטוס הלבן" במקום שמורת טבע

דמיינו לרגע נופש בכנרת. בחופים מוסדרים, חופים פראיים עם טבע גולמי. מנגלים, אוהלים, ערסלים. מזרני ים. אולי מלון צנוע, כזה שמעורר תחושה שחזרתם לשנות השמונים. פשטות ישראלית עקבית (ולפעמים גם קריוקי).

כל זה עומד להשתנות. כ־15 מלונות יוקרה עם אלפי חדרים הוקמו, מוקמים ויקומו בקרוב בסמוך לחופים, על חשבון חלק לא מבוטל מהשטחים הבתוליים. מבנים מפונפנים וקיוסקים יקרים במקום שכיות חמדה, בריכות מפוארות לעשירים במקום התכנסויות משפחתיות לכולם. החינם ייהפך לבוטיק.

מלון סטאי, שנבנה ליד חוף צאלון, במזרח האגם, ממחיש באופן מוקצן את התהליך. זה היה חוף פראי, מחובר לשמורת הטבע אשלים, שמשך תושבים מהסביבה ויודעי ח"ן מכל הארץ, וגם חובבי קייט סרפינג שראו בו אחד מחופי הקייט הטובים בכנרת. כל אלה נאבקו בתוכנית להקים שם מלון, אבל האחים ג'ו, רפי ואבי נקש, מעשירי ישראל, לא ויתרו, ובית המשפט העליון קבע שאפשר להקים אותו כל עוד יתחשב בערכי הטבע. עכשיו יש שם אתר יוקרה ובו כ־160 חדרים, שחלק מהאורחים מגיעים אליו במסוק שנוחת על הדשא. החדרים הם "וילות": שתי קומות, 60 מ"ר, רובם עם בריכות פרטיות מחוממות או ג'קוזי במרפסת הצופה אל הנוף, האגם או הגולן. אף אחד לא הולך ברגל בין הווילות; נהגים לבושים לבן מסיעים את האורחים ברכבי גולף, "טוקטוקים". וייב של "הלוטוס הלבן". מבנה הקבלה מנסה להידמות לפגודה, ומקבל את פני הבאים בשמפניה, יין ופירות אקזוטיים. בריכת אינפיניטי מתמזגת עם קו המים, ובספא העגול יש חמאם טורקי ועשרות מסז'יסטים.

מנהל המלון, שי חמו, שניהל קודם את אורכידיאה באילת, מספר שבעונת השיא יעלה לילה לזוג כ־4,000 שקל. "אני לא אוהב את המילה הזאת 'אמידים', אלינו מגיעים עשירים", הוא אומר. "בתקופות יותר רגועות כל מיני אנשים ממוצעים מקבלים את ההזדמנות לסמן וי, להרשות לעצמם להגיד שהם היו בסטאי, אבל זה רק בחורף ובאמצע השבוע. הבעלים שואפים שגם אנשים שיש להם פחות יוכלו, אולי רק פעם אחת בחיים, לחוות את המקום הזה".

לחוות את המקום, לא את הכנרת. "רוב האורחים נמצאים רוב הזמן בחדרים", מסביר חמו. "בשביל מה לצאת מהחדר כשהרום סרוויס מגיע אליך עם הטוקטוק? אפילו בימים של 100% תפוסה אתה מסתובב ואומר 'איפה האורחים?'. מגיעים לכאן רק בשביל להזמין קוקטיילים ולהצטלם איתם ליד בריכת האינפיניטי ולהעלות לאינסטגרם".

וכל זה במקום שמורת טבע.

"הנקשים השקיעו במקום שאף אחד לא חלם להשקיע בו. זאת היתה שמורה ואנשים לא היו מגיעים לכאן, היה פה ג'ונגל. הם עברו שנים של אישורים והפרעות ביורוקרטיות של הירוקים. בית המשפט ביקשו שנבנה שבילים כדי שאנשים יוכלו להיכנס בלי הפרעה ובלי אישור, אז השקענו פה 320 מיליון שקל, כשרק הגינון עלה 6.5 מיליון, וכל הציבור משתמש בשטח. גם החבר'ה שיצאו נגד המלון מגיעים לכאן, יושבים על החוף, יכולים להזמין, אבל בלי להיכנס למלון עצמו. לבעל הבית מאוד חשובה הנתינה. הוא אמר לנו: 'אם אנחנו מוציאים לבריכה קוקטיילים חינם, כדי לפנק, אז רדו למטה, תנו לאנשים שאין להם'. בעל הבית מאמין שאם אתה פוגש מישהו שאין לו, אז תיתן. מגיעות לפה גם סירות מירוץ יוקרתיות שעוצרות רק כדי לשתות קוקטייל. היה מישהו שנחת עם מסוק רק כדי לאכול צהריים עם הבן שלו. בני גנץ היה כאן, גבי אשכנזי, דוד ביטן, ביבי פעמיים. הוא מאוד אוהב את הקונספט של המלון, הוא יכול להסתגר בחדר. ותתפלא, הוא גם שילם".

דינה מזרחי, מנהלת משאבי האנוש של המלון, מסבירה שהשמירה על הטבע אפילו פוגעת בחוויה של האורחים. "אחת התלונות הרווחות היא למה מהסוויטות שפונות לכנרת לא רואים את הכנרת, העשב מסתיר. לך תסביר להם שאסור לי לגעת בצמחייה, כי זאת שמורת טבע. שמנו כאן מוזיקה בשבילים" — היא מצביעה על רמקולים קטנים לאורך השבילים — "אז הגיע פקח ואמר שזה מפריע לקרפדות. אנחנו צריכים להחליש את המוזיקה כי זה מפריע להזדווגות שלהן. זה מגוחך!".

ד"ר תמר זהרי, שחוקרת את הכנרת מאז 1989, חושבת שמה שמגוחך הוא היומרה של סטאי להתחבר לטבע. "סביבתי הוא לא", היא מבהירה. "הקרקע נמכרה מזמן, לפני שהיתה מספיק מודעות, אבל אחר כך המדינה היתה צריכה לשמור על האדמה הזאת, לקנות מהבעלים את השטח ולפתח את השמורה. חוף טבעי הוא כזה שלא משנים את מצבו". זהרי, שהיתה בכירה במעבדה לחקר הכנרת של המכון לחקר ימים ואגמים, היתה ממובילי המאבק נגד הקמת המלון.

אז אי אפשר לבנות מלונות סביב הכנרת?

"אפשר. אבל צריך לפתח תיירות באזורים בנויים, ולהשאיר חופים בתוליים ככל האפשר. המקום שבו בנו את סטאי היה פראי, ללא מגע אדם. ואי אפשר לשמור על הטבע כשבונים עליו".

ד"ר תמר זהרי, חוקרת הכנרת: "צריך לפתח את התיירות באזורים בנויים, ולהשאיר חופים בתוליים ככל האפשר. את סטאי למשל בנו על חוף פראי, ואי אפשר לשמור על הטבע כשבונים עליו"

2. התחרות על היוקרה מגיעה לקיבוץ

אנחנו יורדים דרומה, אל עין גב. במשך עשרות שנים הוא היה כפר הנופש המוביל בכנרת, מותג יציב ששמר על רמה טובה בלי לנסות להמציא את האירוח מחדש. עכשיו התחרות מצד סטאי, שנמצא רק כמה דקות נסיעה ממנו, שואבת גם את חברי הקיבוץ. מנכ"ל כפר הנופש חיים סתתיהו מבטיח שהם "הולכים לעבור את הסטאי ביוקרה ובכל מה שקשור לפסיליטיז. בריכות בכל חדר זאת רק ההתחלה אצלנו".

כפר הנופש שוכן מדרום לקיבוץ, אבל מלון היוקרה יוקם (בשיתוף פתאל) מצפון לו. הפרדת כוחות, הפרדת אוכלוסיות. אבל גם כפר הנופש הוא אוכלוסייה מופרדת. הוא נבנה לפני חוק החופים, ולכן החדרים בו יושבים על קו המים, בשטח שנגיש רק לאורחי המלון. "אין גישה לזרים, זה אחד היתרונות שלנו", אומר סתתיהו. המתחם בכלל התחיל עם אוהלים ובונגלוז, אבל עם השנים בהדרגה שודרג לכ־170 חדרים מרווחים, ובשנתיים האחרונות הוא שופץ ב־40 מיליון שקל.

זה כלום לעומת המלון שיקום מצפון לקיבוץ, בסמוך לנמל הוותיק, עם 120 חדרים, כל אחד בשטח של 45 מ"ר, בכל אחד בריכת אינפיניטי. "ב־2024 נגזור את הסרט. יהיה פה את בית ההארחה הכי יפה שהולך להיות בצפון. אנחנו משקיעים בבנייה כ־130 מיליון שקל".

מאיפה לחברי הקיבוץ יש כל כך הרבה כסף להשקיע?

"כששיפצנו את כפר הנופש ב־40 מיליון, הבנקים התחרו מי יממן את זה. לא כי אנחנו נחמדים, אלא כי הראינו תוכנית כלכלית. כיום אנחנו עם רווח תפעולי של 40% בשנה, עם רשימות המתנה אינסופיות ועם אנשים שמזמינים חופשות שנה־שנתיים ואפילו שלוש וחמש שנים מראש. 60% מהאורחים שלנו חוזרים, מסיימים את הנופש ומיד סוגרים את הבא, עוד לפני שנוסעים הביתה. זה הלוקיישן הכי טוב בארץ, איפה יש עוד חדרים כל כך קרובים למים וחוף פרטי? אז גם במלון אנחנו נחזיר את ההשקעה".

אנחנו מקיפים את דרום הכנרת ועולים למערב האגם, אל גינוסר. גם כאן יש בית הארחה ותיק, שעם הקמתו ב־1964 היה בית המלון הקיבוצי הראשון בארץ. זה מלון סטנדרטי, ארבעה כוכבים, כ־250 חדרים, אבל "אנחנו מתכוונים לבנות בניית פאר ברמה גבוהה מאוד, בהשקעה של 40 מיליון שקל", מסביר חבר הקיבוץ אמיר ירון, שינהל את הפרויקט המשודרג של המלון, 60 וילות יוקרה על שפת נחל צלמון. החזון מתבסס על שדרוג הנחל עצמו — הפרויקט להזרמת מים מותפלים אל הכנרת אמור להפוך אותו לשוקק ויפה, וירון בטוח שיהיה להם מה להציע לאורחים למרות התחרות הגוברת, ואולי דווקא בזכותה. אם עד כה הם אירחו בעיקר צליינים, עכשיו יגיעו גם הישראלים. "הכניסה של ישרוטל ופתאל למלונות סביב הכנרת מעוררת תחרות, שתגרום גם לנו להיות טובים יותר. בשנים האחרונות אזור הכנרת נהפך לפריפריה מוחלשת, ועכשיו ישרוטל ופתאל באות — זו הצהרה. כשפתאל משקיעה בעין גב עשרות מיליוני שקלים, זה משדר לתייר הישראלי הצלחה".

במקביל הקיבוץ ימשיך לתחזק את החוף הציבורי שלו. "אנחנו משלמים על הכל. על הגינון, על המציל, מתחזקים את החוף בעשרות אלפי שקלים כל חודש. במקום שזה יהיה על חשבון המועצה, זה על חשבוננו".

מצד אחר, יהיו כאלה שיגידו שאתם קיבלתם את השטח על חשבון הציבור.

"זאת לא אשמתנו שאנחנו גרים על החוף".

מלבד החוף הפתוח, מאחורי בית יגאל אלון ישנו חוף נוסף, עטור שלטים שמתריעים שהכניסה למים אסורה. חברי הקיבוץ, מצדם, מתעלמים מהשלטים ורוחצים שם ללא הפרעה. דומה למדי לסיפור נחל האסי בקיבוץ ניר דוד. "אנשים מגיעים לכאן ועושים על האש, ועם ישראל משאיר לכלוך, וזה מפריע לנו. לכן יש את השלטים האלה", מסביר ירון.

אז בעיקרון אני יכול להגיע לפה ולהתרחץ?

"אני יכול להגיד לך שאם אתה בא עם חברה שלך, אין בעיה, תשחה. אבל אם אתה מגיע עם חמולות ומתחיל קמפינג ורעש אפילו שכתוב שאסור להדליק אש, זאת הבעיה, הרעש והאש. ואם מישהו טובע, זו בעיה".

חלק מהאטרקטיביות של לוקיישנים שונים סביב הכנרת, מתברר, קשור בהיחלשותה של טבריה כמרכז התיירות של האזור. "היא היתה אמורה להיות עיר התיירות מספר 1, אבל היא התחרדה מאוד ועכשיו יש בה הכל חוץ מתיירות. בשבת אין תחבורה, בטיילת סגור, אין כלום", מסביר ירון.

גם סימה דהוקי מדברת על קריסת טבריה. היא ובן זוגה שלמה, יזמי נדל"ן מירושלים, ניסו במשך שנים לקנות שטח בקצה הצפוני של הכנרת, באזור חוף אמנון, שהיה שייך ליצחק תשובה. תשובה סירב שוב ושוב, ולבסוף נעתר. גם הם, אלא מה, מתכננים מלון יוקרה, או "כפר נופש ברמה גבוהה, 200 יחידות דיור וגם אוהלי גלמפינג". "זו הנקודה היחידה בכנרת שממנה אפשר לראות את שתי הגדות", מתגאה סימה. "אילת הגיעה לרוויה, והכנרת תמיד קסמה לנו. יש לנו כבר מלונות, כולם בערים, בירושלים ובתל אביב, אבל לא רצינו מלון בטבריה, היא נהפכה לעיר דתית והיא בעייתית מאוד לתיירות. לכן בחרנו את השטח הזה, והחלטנו על הכנרת עוד לפני שישרוטל ופתאל הבינו את הפוטנציאל".

3. מריה מגדלנה במקווה של ראש המועצה הדתי

בחזרה דרומה על הגדה המערבית, למטה מגינוסר, אנחנו מגיעים לאזור הנדל"ני החם ביותר של הכנרת — מגדל. למושבה הקטנה, רק כ־2,000 תושבים, יש רצועת חוף פראית, שבשנים הקרובות תתכסה כולה במלונות. ראש המועצה נתי אלפסי מסתכל עליה, ומדמיין את הסטריפ של הכנרת, שכמובן יחליף את טבריה ("אין את הבעיה של החרדים אצלנו", אומר אלפסי, חובש כיפה בעצמו) — ויזרים ליישוב שלו לא מעט הכנסות. כשהוא נושא עיניים למעלה אל הר ארבל, הוא רוצה להאיר אותו בלילה; הוא יודע שיהיו לכך מתנגדים, אבל לא ממש אכפת לו מהפגיעה בבעלי החיים. "רוצים להתפתח, עזוב אותך מציפורים. אם לא אור עד 6 בבוקר אז שייתנו עד 1 בלילה. רוצים פה תיירות. את האור הזה אתה תראה מצפת, אתה תראה את זה בכל הירידות לכנרת. אני הולך להפוך את הארבל למשהו כמו האמפייר סטייט בילדינג, פסל החירות, מגדל אייפל. כל המונומנטים האלה מוארים".

החודש נפתח ב"סטריפ" של מגדל המלון סלינה (כ־100 חדרים), ובחודש הבא ייחנך גומא (212 חדרים), מבית ישרוטל; זה היה מלון לצליינים שנקרא The Sea of Galilee, אבל בקורונה הם הפסיקו להגיע. ישרוטל קנתה אותו באוקטובר ב־225 מיליון שקל והוא שופץ כך שימשוך ישראלים. המנכ"ל אמיר דרור לוקח אותי לקו המים של המלון ומבטיח: "הכל עומד להשתנות, תהיה פה רפסודה עם דק. רצינו להוריד את האשלים שגדלים פה ומביאים הרבה לכלוך, אבל הרשויות לא אפשרו לנו, כי זה בית גידול לחיות".

מלון הצליינים, הוא אומר, "היה צנוע, ספרטני, לא היו פסיליטיז". מעניין איך היו מלונות בישראל לפני שהכרנו את המילה פסיליטיז. "לנו יהיה סנאק בר על החוף שימכור דברים מעניינים וכיפיים, וגלידות, ופליי זון לילדים. חייבים לתת את זה לישראלים, אחרת הם לא מרגישים במלון".

בקיצור, אילת.

"בתקופה החמה זה די דומה לאילת. אני לא יודע אם נגיע לרמה של הפעלות בבריכה, אגאדו, אבל דומה".

הצליינים שהסתדרו בלי פסיליטיז שילמו פחות מ־500 שקל ללילה לזוג. מחירי ההרצה בתקופה הקרובה יהיו קרוב ל־900 שקל. ואם את הצליינים שירתו כ־20 עובדים, דרור מגייס כ־200.

מלון צליינים אחר על חוף מגדל ששינה את ייעודו הוא מגדלה, למרגלות הארבל. היישוב הקדום מגדלא הוא אתר עלייה לרגל כמקום הולדתה של מריה מגדלנה, דמות מרכזית במלון. אבל מתברר שהוא יכול למשוך לא רק נוצרים. כשהחלה ההקמה, התגלו בקרקע בית כנסת עתיק עם מקווה, שרידים של השוק של מגדלא וגם העתק של מנורת המקדש.

השטח נקנה ב־2006 בידי הלגיונרים של ישו, מסדר של הכנסייה הקתולית שמפעיל גם את מלון נוטרדאם ליד העיר העתיקה בירושלים. ב־2009, כשהאפיפיור בנדיקטוס ה־16 ביקר בישראל, הוא הניח את אבן הפינה לכנסייה הסמוכה. מציאת העתיקות עיכבה את הקמת המלון, אבל באוקטובר 2020, בעיצומה של הקורונה, הוא נפתח, על 150 חדריו. "המשימה שלנו בישראל היא לסייע לצליינים, לכן נוסף על ירושלים חיפשנו מקום בגליל. כששמענו על מגדל נזכרתי באמא שלי, היא העריצה את מריה מגדלנה", מספר האב חואן סולאנה, מנהל המלון. ואז התחילו החפירות. "הדבר האחרון שרצינו זה למצוא עתיקות", הוא מודה. אלה פזורות בשטח וגם במלון עצמו; בלובי יש בריכת דגים עתיקה.

הפרויקט הוקם מתרומות, כשגדול התורמים היה הספרדי אנטונינו פרננדז, מייסד בירה קורונה; פסל שלו, משיש שחור, מככב בשדרת התורמים במתחם. הקורונה — המגפה, לא הבירה — מנעה מהמקום לארח תיירים, ואפשרה לישראלים, ששיוועו לחופשות, לגלות אותו. הם באים אפילו שאין דשא, והבריכה קטנה, והמיטות נפרדות ולא זוגיות, אבל גדולות למדי. "זה טוב לישראלים, הם ישנים משפחה שלמה על שתי מיטות וחוסכים כסף", מסבירה שגית קיזנר, מנהלת משאבי האנוש של מגדלה. הישראלים, אגב, גם גרמו לשנמוך של מוצרי המלון. "השתמשנו בטואלטיקה של חברת אהבה, אבל הישראלים לקחו את זה, אז ירדנו לסבון רגיל". ובכל זאת, המטרה היא לשלב בין התיירים המקומיים לצליינים החוזרים, ש"מכניסים לנו יותר כסף".

בהמשך לאותה רצועת חוף יושבת וילה מלצ'ט המיתולוגית, שבבעלות אדית אייזנברג, ושגם בה מתוכנן מלון. ויש עוד כמה בקנה, כשהפרויקט השאפתני ביותר על חוף מגדל הוא זה של המיליארדר הצרפתי־ישראלי לורן לוי. "המקום כבר היה אמור להיות קיים, אבל בסוף התברר שבתוך השטח שלי יש שני מגרשים ששייכים לרשות מקרקעי ישראל", אומר לוי. "כולם רוצים שזה יקרה, משרד התיירות, ראש המועצה, אבל זה לוקח הרבה זמן. הכוונה שלי היא לבנות את אחד המלונות הכי יפים וגדולים בארץ, יוקרה אבסולוטית כמוה לא נראתה בישראל, בסגנון הכל כלול ובמחיר מוזל. יהיו שם חדרים של 100 ו־200 מ"ר, משהו גרנדיוזי, 200 חדרים. אבל אני לא עושה כלום עד שיש לי את האישור. הוועדות עובדות פה לאט, כמו ברוסיה בשנות השבעים".

הביורוקרטיה בכל האזור סבוכה. ראש המועצה אלפסי מבקש ממשרד התיירות כ־200 מיליון שקל לפיתוח רצועת החוף, ומבקש אישור חריג לבנות מסעדות על קו המים, במרחק של 15 מטר במקום 50 מטר. "יש לי דיון במועצה הארצית לתכנון ולבנייה על זה. אני רוצה לבנות שם בית קפה. מספיק שיהיה לציבור 15 מטר חוף".

זה לא מעט מדי, 15 מטר?

"תראה, כאן במגדל המים קצת יותר עמוקים, אין מצב שפני הים יעלו עד למסעדות, לא ייגרם להן נזק".

איך אתה מתכוון להכניס כל כך הרבה אנשים על 15 מטר חוף?

"אני לא רוצה שבכל מקום יהיה חוף, לא רוצה שאנשים ייכנסו למים, לא רוצה לשים פה 700 מצילים. מה, שכל דכפין ייכנס למים? זה בעייתי לי. כרגע חלק מהיזמים מתנגדים, ואני לא רוצה מלחמות איתם. אני רוצה שיבנו, ואחר כך ניכנס ונתחיל להתווכח איתם".

4. מה יקרה לצפיפות, לחופים, לתושבים ולבעלי החיים?

הסיפור של מגדל הוא תמצית הסיפור של הבנייה סביב הכנרת. הישראלים רוצים מלונות. היזמים רוצים רווחים. ראשי מועצות באזור ישמחו להכנסות ולתעסוקה לתושבים. אבל העשבים מפריעים לאורחים, והמוזיקה מפריעה לקרפדות, ולפחות לראש מועצה אחד לא אכפת מהציפורים. מה כל הבנייה הזאת תעשה לטבע הפראי סביב האגם, לבתי הגידול של החי והצומח, לזכותו של הציבור לטייל או לטבול בנחת, בלי לשלם סכומי עתק על כל לילה? יש לא מעט אנשים שמוטרדים מהשאלות האלה.

"שורת המלונות שמתוכננת על פני קילומטרים על שפת הכנרת עלולה לחסום את הגישה של הציבור לחופים, וגם לשנות את אופי המרחב כולו, ממקום ירוק ופתוח, שהטבע יכול להגיע בו עד המים וכמובן גם כל אחד מאיתנו, למקום אורבני שמשרת רק קומץ אנשים, אלה שיוכלו להרשות לעצמם", אומרת יעל דורי, ראש תחום תכנון בעמותת אדם טבע ודין. "אין לנו הפריבילגיה של לבנות לעשירים — יש רק כנרת אחת, ולכולם מגיע ליהנות ממנה, גם ללא תשלום".

המקרה במגדל, היא מסבירה, הוא החמור ביותר: "התכנון לרצועת החוף שם נוראי. התוכנית אושרה ב־1998, כלומר לפני חוק החופים ולפני התמ"א לחופי הכנרת. צריך תוכנית מפורטת שתתקן אותה, אם על ידי ניוד זכויות למקום אחר או על ידי פיצוי. אנחנו מקדמים את זה כעת כתיקון לחוק החופים. היום, כשיודעים כמה החופים חשובים, כמה הגישה אליהם חשובה, ומבינים שצריך לחזק את התיירות בטבריה ולא לפתח מוקדים אחרים — צריך תוכנית חלופית שתיפטר מהתכנון הגרוע הקיים, שיגרום לגזילת החופים מהציבור".

בעניין הארת הארבל, החברה להגנת הטבע מסרה ל"מוסף כלכליסט" שהיא מתנגדת ליוזמה כזאת, ש"עלולה לגרום לפגיעה קשה בתפקוד המערכות הטבעיות, בייחוד בסביבה שבה חיות ציפורים נדירות".

לעידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן החולשת על דרום הכנרת, אין תוכניות תאורה יומרניות, אבל הוא כן מאמין בפיתוח. "המדינה צריכה לאפשר לנו לפתח עוד חופים. זה יפחית את העומס, לא יגדיל אותו. הכנרת תהיה עמוסה כי אוכלוסיית ישראל גדלה, אבל המלונות יקלו את העומס בחופים, כי לכל אחד יש חוף משלו ובריכה משלו".

יש לך הסבר לבום הנדל"ני הנוכחי סביב האגם?

"קודם כל, הקורונה גרמה לישראלים להבין שבמקום לחפש אגמים בחו"ל יש אחד כאן, בקנה מידה בינלאומי. שנית, יש טירוף נדל"ן, אנשים מחפשים הזדמנויות, והם הבינו שכנרת יש רק אחת. הם זיהו את הפוטנציאל, ומבינים שיותר מזה לא יהיה. לא יהיה אפשר לבנות יותר. צריך לעשות את זה עכשיו, ולנצל את מה שנותר".