נ

שיא ריאל מדריד פלורנטינו פרס טען לאחרונה שהסופרליג היא "הדרך היחידה" של הכדורגל להתמודד עם "קבוצות בבעלות מדינות". הסופרליג, פרויקט היפרדות מאופ"א שיזמו ביובנטוס וריאל מדריד, מת 48 שעות לאחר השקתו, אבל עדיין חי בראש של פרס. "הפרויקט הזה הוא הדרך היחידה להתמודד עם מצבים בלתי מתקבלים על הדעת שמועדונים מקבלים תמיכה פיננסית בלתי נגמרת ממדינות או מקורות אחרים", הזהיר.

פרס טוען שקבוצות כגון פריז סן ז'רמן (שבבעלות קטאר), מנצ'סטר סיטי (שבבעלות אבו דאבי) וניוקאסל יונייטד (שבבעלות ערב הסעודית) "מאיימות על עתיד הכדורגל" ולכן צריך להקים ליגה שמנותקת לחלוטין מפירמידת הכדורגל (ליגות נמוכות המחוברות תחרותית לרמה הגבוהה ביותר) ותורכב אך ורק מקבוצות גדולות ועשירות, שישאבו אליהן את המשאב הטבעי החשוב ביותר לכל ליגה: עניין.

קצת מוזר שנשיא ריאל מדריד, מועדון שנסק בזכות תמיכה ממסדית של הגנרליסימו הפשיסט פרנסיסקו פרנקו, מתלונן על תמיכת מדינות בקבוצות יריבות, אבל הוא לא טועה. ללא רגולציה מתאימה — והרגולטור אופ"א לא הוכיח יכולת לייצר רגולציה מתאימה — קבוצות שנרכשות בידי מדינות נהנות מהון בלתי נגמר, מה שמעניק להן יתרון מקצועי עצום. וכך, קבוצת ענק ללא בעלים מיליארדר יכולה לאבד במהרה את מקומה בצמרת אם אינה מנוהלת בצורה מצוינת, בעוד שפריז סן ז'רמן הקטארית, למשל, יכולה לעשות את כל הטעויות בעולם ועדיין להוביל את הליגה בבטחה.

אבל בעוד פרס יוצא למלחמה בנסיכויות הנפט, שאר הבכירים בעולם הכדורגל האירופי מביעים דאגה דווקא ממפלצת במערב: הפרמיירליג האנגלית. "תמיד מדברים על הסופרליג, וזה טוב שזה לא קרה בפורמט שרצו", אמר יו"ר באיירן מינכן אוליבר קאהן. "עם זאת, אפשר לומר שהפרמיירליג בדרך הבטוחה להיות סופרליג". "שחקנים מגיעים לליגה שלנו (סריה A) לתקופת מעבר", סיפר בפה מארוטה, המנכ"ל הספורטיבי של אינטר מילאנו. "אבל הם רוצים לעבור לפרמיירליג או פריז סן ז'רמן". ומנכ"ל באייר לברקוזן פרננדו קארו הוסיף: "ניסינו לקנות שחקן בקיץ ובסוף הוא חתם בקבוצה שעלתה לפרמיירליג. היא היתה מסוגלת לשלם עליו יותר וגם לשלם לו שכר גבוה יותר מאשר כל קבוצה אחרת בגרמניה. לפרמיירליג יש כל כך הרבה יותר משאבים מכל ליגה אחרת".

הפרמיירליג מחלקת את ההכנסות מזכויות השידור באופן די שוויוני בין הקבוצות, בניגוד לרוב הליגות באירופה, שם הכסף מחולק בעיקר לקבוצות הגדולות. כך שגם הקבוצה במקום האחרון בפרמיירליג מקבלת 98 מיליון ליש"ט מזכויות שידור — פי 1.3 מהקבוצה במקום הראשון באיטליה ופי 1.8 מהאלופה הצרפתית. רק 2 קבוצות מחוץ לאנגליה הכניסו יותר ממנה מזכויות שידור: אלה שדורגו במקום 1־2 בספרד. ולאור חידוש הסכמי זכויות השידור של הפרמיירליג במספר טריטוריות, נראה שהפערים הללו רק יגדלו. זה מה שיאפשר לקבוצות כגון ברנלי לרכוש שחקנים מקבוצות צמרת בצרפת ולקבוצות ביניים כגון אסטון וילה לרוקן כישרונות מקבוצות ספרדיות ממעמד הביניים — כאלה שהוצאה חד־פעמית (או ירידה בהכנסות בגלל מגפה עולמית) יכולה להקריס אותן במהירות למשבר כלכלי.

מחקר חדש של המוסד ללימודי סביבה High Meadows שבאוניברסיטת פרינסטון, מראה שבדומה למערכות אקולוגיות, גם מערכות אנושיות, כמו דמוקרטיה (או תעשיית הכדורגל) יכולות לקרוס בגלל אובדן קטסטרופלי של מגוון וקוטביות קיצונית. במוסד חקרו שירותים חברתיים שהממשל האמריקאי לא מצליח לספק בשנים האחרונות, וסקרו את דעות המצביעים בנושא על בסיס פעילות ברשתות חברתיות, התנהגויות של פוליטיקאים ואינטראקציות חברתיות. מסקנת המחקר היתה שחוסר התפקוד הממשלתי לא נגרם בגלל ריבוי דעות אלא בעיקר בגלל שיש מעט דעות, שפשוט נמצאות בשני קצוות שונים.

לפי החוקרים, "חברות מאבדות את היכולת לספק הטבות ציבוריות, שהופכות אותן לבריאות יותר, כשהקוטביות מערערת ומחלישה את שיתוף הפעולה החברתי". עוד הם מבהירים כי "שמירה של מגוון דעות היא קריטית להישרדות של מערכות מורכבות רבות". מחקר אחד, למשל, הראה שככל שמשתמש בטוויטר מגיב על ידיעות ברשתות החברתיות, טוויטר תראה לו יותר ידיעות מהסוג הזה ולמעשה תנעל יותר בתוך הבועה שלו — וכך הוא מפספס יותר מגוון של חדשות ודעות, והופך בהדרגה לפחות מכיל אחרים ויותר קיצוני בעמדותיו. האלגוריתם של יוטיוב פועל באופן דומה.

המצב הזה נוצר, בין היתר, בגלל הקיטוב הקיצוני בחברה האמריקאית, שבה לאחוזון העליון יש יותר כסף גדול מאשר לכל מעמד הביניים כולו. יותר משליש מהאמריקאים מעמד הביניים יתקשו להתמודד עם הוצאה פתאומית של 400 דולר. וכשכל צד מתבצר בבועה הקטנה שלו, ואוטם את אוזניו לקשיים ולצרכים של הצד האחר — כולם נפגעים. ומה שתקף לחברה האנושית בכללותה, תקף גם בכדורגל.