עדשה רחבה

לירון סיני

עדשה רחבה

//

לירון סיני

איך גיבורות סרטי אימה משקפות את השינוי החברתי ביחס לנשים?

"צעקה 6". הגיבורות החדשות מבינות שהדחקה והשתקה אינן הדרך לחיים בריאים. צילום: Paramount Pictures

מוסף כלכליסט | 16.03.23

ר

ק חצי שנה עברה מאז שהאחיות טארה וסאם קרפנטר ניצלו בעור שיניהן מגל רציחות בעיירה שלהן, והנה עברן כבר רודף אותן. זו נקודת המוצא של "צעקה 6", הסרט השני בסדרת ההמשך לסדרת סרטי האימה הפופולרית, שהחלה בניינטיז. השתיים עברו לגור יחד בניו יורק בניסיון לפתוח דף חדש, אך סאם סובלת מבריונות ברשת בטענה כי היא ביימה את הרציחות מהסרט הקודם, וכשרוצח חדש עטוי מסכה מגיע לעיר, היא הראשונה לקבל טלפון מהמשטרה. מכאן עד סוף הסרט היא ואחותה יראו את חבריהן נטבחים בזה אחר זה, בזמן שהן ינסו למצוא דרך להישאר בחיים, לגלות מיהו הרוצח החדש ולהביס אותו.

האחיות קרפנטר ממשיכות מסורת ארוכה של נשים בסרטי אימה בכלל, וסרטי סלאשרים בפרט — כאלה שבהם יש רוצח עם זהות מסתורית, הפרעה נפשית וחזות מפלצתית, שמחסל חבורה של חברים במגוון דרכים יצירתיות ומבחילות. חוקרת הקולנוע קרול ג'יי קלובר טבעה את המושג "הנערה האחרונה" ("Final Girl") כדי לתאר את הדפוסים הנשנים בגיבורות הסרטים הללו: מי שנשארת בחיים מתוך קבוצת החברים היא לרוב זו עם נתוני הפתיחה הלא טובים, החלשה בחבורה; היא בדרך כלל בתולה או לפחות לא מביעה עניין בסקס, מה שמרחיק אותה מלהיות מוצגת כאובייקט מיני נחשק — בניגוד לחברות שלה, שתמיד מפגינות מתירנות מינית, ועל כן נרצחות מוקדם בסרט; וכדי להביס את הרוצח עליה לאמץ התנהגות שנתפסת כגברית (להפגין קור רוח, לא להיות מוחצנת) ולהפוך את הרוצח לחלש ו"נשי" (להרוג אותו על ידי שיפודו בנשק פאלי כמו סכין, מסרגה או קולב). בחלק מהמקרים הנערה האחרונה אפילו לא תהרוג את האויב שלה אלא רק תקנה זמן עד שיגיע גבר חזק כלשהו, שייתן לו את מכת המחץ וייקח קרדיט על הניצחון.

קולנוע האימה הציג לנו אינספור גיבורות כאלה, מסאלי מ"המנסרים מטקסס" (1974), דרך לורי מ"ליל המסכות" (1978) ואליס מ"יום שישי ה־13" (1980) ועד ננסי מ"סיוט ברחוב אלם" (1984). כולן ענו באופן כזה או אחר על חוקי הז'אנר.

גיבורת סרטי האימה הקלאסית היא בתולה או לפחות לא מתעניינת בסקס, וכדי להביס את הרוצח עליה לאמץ התנהגות "גברית" (להפגין קור רוח, לא להיות מוחצנת) ולהרוג את הרוצח בנשק פאלי כמו סכין או מסרגה

"ליל המסכות". הגיבורה היא מופת של איפוק בכלל, ומיני בפרט. צילום: אי.אף.פי

הראשונה לשבור את הפרדיגמה הזו היתה סידני, גיבורת "צעקה" הראשון מ־1996, הסרט פורץ הדרך ששבר (וקיים) את חוקי הז'אנר באופן מודע לעצמו ומלא הומור. אם לורי מ"ליל המסכות", למשל, היתה דוגמה לאיפוק, ובפרט איפוק מיני, הרי שסידני העזה לעשות סקס, כי בניינטיז זה כבר לא היה טאבו, כך שזה לא גזר עליה עונש מוות. ואם לורי החלה את דרכה בסרט כנערה חלשה ומבוהלת, הרי שסידני מפגינה חוסן לכל אורכו.

ועדיין סידני לא שברה לחלוטין את המוסכמות הגבריות של הז'אנר. סקס אומנם לא הורג אותה, אבל כל מי שהיא שוכבת איתו נפגע, נרצח או מתגלה כרוצח. והמניע לגל הרציחות בסרט הראשון הוא שאמא של סידני שכבה עם אביו הנשוי של הרוצח, וגרמה לאמו לפרק את המשפחה. כך שנשים שעושות סקס עדיין מחוללות הרס ומוות.

וכמו "הנערות האחרונות" שלפניה, גם סידני מגלה שהדרך היחידה לנצח את הרוצח היא לאמץ קודים גבריים: מדמות של נערה פופולרית, ואחר כך תלמידת קולג' שניסתה לשמר נורמליות כלשהי, היא הופכת למתבודדת בסרט השלישי, ורק כך מצליחה להקים משפחה ולקיים חיים נורמליים. כי אי אפשר לסמוך על אף אחד, וכל חבר עלול להתגלות כבוגד. ובסרט הרביעי, כשהיא חוזרת לעיר הולדתה כדי לחתום על הספר שלה, היא מציתה מחדש גל רציחות. יש כאן מסר שנשים מכירות היטב — הצניעי לכת. כדי לחיות בשלום, עדיף שתורידי את הראש ותשתקי, כי אם תמשכי תשומת לב, ודאי אם תזכירי דברים לא נעימים בניסיון לעבד את הטראומה שלך, זה עלול לפגוע בך ובכל מי שחשוב לך.

אבל האחיות קרפנטר, גיבורות סרטי "צעקה" החדשים, שייכות לעולם אחר, שבו ברור לכל שהדחקה והשתקה אינן הדרך לחיים בריאים. להפך. הדבר שסאם הכי מפחדת ממנו, כנראה, הוא לא הרוצח, אלא שיש בתוכה נצר לרוע, כבתו של רוצח. לכן בתחילת "צעקה 6" היא הולכת לטיפול פסיכולוגי, בעוד טארה מתעקשת להתנהל כאילו הכל כשורה. במהלך הסרט, בזמן שרוצח מסתורי חדש ירדוף אחריהן ואחרי חבריהן, הן יידרשו ללמוד לסמוך ולשתף פעולה, לא רק זו על זו, אלא גם על המשפחה המורחבת של החברים הוותיקים מהבית. סאם תלמד מטארה ליצור קשרים חברתיים, להפסיק להסתתר ולקבל גם את החלקים המבהילים שבה. ואילו טארה תלמד מסאם מתי לשמור על עצמה, על מי לסמוך וממי להיזהר. רק כך הן יוכלו להתמודד עם הסכנות שמבחוץ.

ובעיקר "הנערה האחרונה" כבר אינה לבדה בסרטי "צעקה" החדשים. אם בעבר נשים חונכו להסתגר בדל"ת אמותיהן, להתמקד במשפחה שהן מקימות ולחשוד באינטרסים של נשים אחרות כי הן "שק של נחשים", הרי שמהפכת MeToo סימנה את תחילתו של עידן חדש. עידן שמעודד נשים לסמוך זו על זו ולהיעזר זו בזו, מתוך הבנה שאחווה נשית הכרחית למאבק בעוולות הפטריארכיה, בין שאלה פערי שכר, חקיקה שמרנית או רוצחים במסכה.