ב

מאי הקולנוע דניאל שיינרט ודניאל קוואן היו די אלמונים עד השבוע, כשקיבלו את פרס האוסקר על בימוי "הכל בכל מקום בבת אחת". בנאום הזכייה הנלהב הודה שיינרט, בין היתר, להוריו "שלא רמסו את היצירתיות שלי כשעשיתי סרטי אימה מטרידים וקומדיות סוטות או כשהתלבשתי בדראג כילד", ומיד הוסיף באוקטבה גבוהה יותר, "דבר שאינו מהווה איום על אף אחד". המשפט האחרון זכה למחיאות כפיים סוערות, ולא בכדי. בחודשים האחרונים מתחולל מסע רדיפה כמעט חסר תקדים ברחבי ארצות הברית נגד קהילת הלהט"ב, ובעיקר נגד טרנסג'נדרים/יות, א־בינאריים (אנשים שלא מזדהים כגבר או אשה) והמטרה האופנתית החדשה: מופעי דראג.

רק חודשיים וחצי עברו מתחילת השנה, וכבר קודמו בה יותר מ־450 חוקי אנטי־להט"ב במדינות רפובליקניות: לפחות עשר מדינות הוציאו מחוץ לחוק טיפולים הורמונליים לבני נוער טרנסים; טקסס פועלת, בין היתר, לאסור על ילדים מתחת לגיל 12 לקבל ״ייעוץ פסיכולוגי״ בנושאי מיניות ומבקשת להחליף פסיכולוגים בבתי ספר באנשי דת; ואילו פלורידה הציגה 20 חוקי אנטי־להט"ב ביום אחד, ביניהם אישור למדינה להוציא ילדים מבתיהם אם ההורים "מאפשרים" להם להיות טרנסג'נדרים, וגם איסור על מורים לדבר על נטייה מינית או זהות מגדרית עם ילדים מתחת לגיל 10.

השיא השלילי החדש נרשם בתחילת החודש כשמושל טנסי ביל לי חתם על חוק שהופך כמעט כל מופע דראג לעבירה פלילית. החוק מגביל "מופעי קברט למבוגרים" ואוסר לקיים אותם בנוכחות ילדים, בפומבי או בטווח של 300 מטר מבתי ספר, פארקים ציבוריים או מקומות פולחן דתי. בפני המושל עומד לחתימה חוק נוסף, שיאסור על ילדים להשתתף במופע בידור הכולל רקדנים ה"מתחזים" לגבר או אשה. החוק גם ידרוש ממבצעי "קברט למבוגרים" לקבל אישור מהמדינה. לפחות עוד תשע מדינות, ובהן טקסס, מערב וירג'יניה, נברסקה ודרום קרוליינה, העבירו הצעות חוק דומות שמחכות לחתימת המושלים, עם עונשים שנעים בין קנס של 2,500 דולר ו/או שנת מאסר אחרי עבירה ראשונה, ועד לשש שנות מאסר על עבירה חוזרת.

מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט של טנסי, ג'ק ג'ונסון, שניסח את הצעות החוק, אמר כי "בדיוק כפי שיש חוק שאוסר על מועדוני חשפנות להכניס ילדים, כך גם חקיקה זו תאסור ביצוע מופעי דראג בעלי רמיזות מיניות ברכוש ציבורי או בכל רכוש פרטי שבו יכול להיות קטין. החוק נותן ביטחון להורים שהם יכולים לקחת את ילדיהם להופעה ציבורית או פרטית בלי שאלה יסתנוורו על ידי ביצועים מיניים".

השלדים בארונות המחוקקים

חוקים נגד מופעי דראג או סתם צורות לבוש שונות קיימים בארצות הברית כבר יותר מ־100 שנה, ובמדינת ניו יורק הליברלית בוטל חוק אחד כזה רק ב־2021. עוד ב־1863 היתה סן פרנסיסקו — דווקא המקום שבו יצאה במאה ה־20 התנועה ההומוסקסואלית מהארון — העיר הראשונה שאסרה על אדם ללכת ברחוב אם הוא לובש בגדים שונים מאלה "שיועדו למין החוקי שלו".

"חוקים מהסוג הזה שימשו עמוק לתוך המאה ה־20 כדי לסכן ולהטריד אנשים", אמרה ל־NPR פרופ' ז'ול גיל־פטרסון מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שחוקרת את תולדות המיניות, "אבל גם כדי להשתיק להט"בים. כי אם היית עצור, השם שלך היה עלול להתפרסם בעיתון, היה לך עבר פלילי, וזה היה יכול להרוס את סיכויי התעסוקה שלך. כל זה כי לבשת שמלה כשאתה גבר".

אלא שגל החקיקה הנוכחי הוא עליית מדרגה מסוכנת במיוחד. "מדהים לחשוב שיש אפשרות שהמשטרה תגיע למצעד גאווה ותתחיל לעצור מלכות דראג או סתם אנשים שיתחפשו לבני מין שונה", אמרה גיל־פטרסון. "הטווח וההיקף של חלק מהחוקים האלה באמת מפחיד, ומאפשר למדינה להפעיל מידה חזקה של סמכות בקביעה מה מותר לך ללבוש, איפה מותר לך להיות בפומבי, ולמען האמת, איך בכלל מותר לך להתקיים כשאתה הולך ברחוב".

החוק של טנסי אכן כתוב באופן מעורפל מאוד. הסיבה לכך היא כנראה כדי להגן עליו מפני האשמה כי הוא מפר את חופש הביטוי ומנוגד לתיקון הראשון לחוקה, ובשל כך אין בהירות לגבי מה בעצם נכלל באיסור. בפועל, הניסוח הזה מסכן לא רק מלכות דראג שעושות מופע למבוגרים בענישה פלילית, אלא כל מי שמתלבש בדראג במרחב הציבורי — בין שזו מלכת דראג באוטובוס בדרכה להופעה, אשה טרנסג'נדרית ברחוב או סתם ילדים בתחפושות האלווין.

האובססיה השמרנית לטרנסים ודראג קשורה גם לטקטיקה העתיקה של האשמת יריבים פוליטיים בפדופיליה וטיפוח ילדים למטרות מין. זו השמצה מכוערת כלפי קהילת הלהט"ב, שהפכה לכלי נשק נגד כל סוג של פרוגרסיביות, והשימוש בה הוא כבר מיינסטרים בימין העכשווי: מהמגישה המובילה של פוקס ניוז לורה אינגרהם, שטענה כי "דיסני דוחפת אג'נדה מינית לילדים בכל הפלטפורמות שלה", דרך מייגן מקיין, בתו של הסנאטור ג'ון מקיין, שטענה כי מנהל הקמפיין של אביה, שערק למחנה הדמוקרטי, הוא פדופיל; ועד מייקל נואלס, איש תקשורת ימני, שמול מאות רפובליקנים מריעים בוועידה השמרנית השנתית CPAC, אמר בשבוע שעבר שצריך "להשמיד את הטרנסג'נדריות".

אבל ב־2023 אין דרך להעביר כאלה מהלכים בלי שייחשפו כמה שלדים בארון: וכך הגולשים מיהרו לחשוף כי סגן מושל טנסי רנדי מקנאלי נוהג לעקוב אחרי הומואים צעירים באינסטגרם ועושה לייקים לצילומים סקסיים שלהם; ואילו תמונה של מושל טנסי עצמו, לבוש במדי מעודדת ועונד תכשיטים במשחק פוטבול בנעוריו, הפכה לוויראלית. לי טען כי ההשוואה בין הדראג שעשה בתיכון לבין החקיקה שהוא מעביר "מגוחכת", כי אין קשר בין "מסורת קלילה של בתי ספר" לבין מה שהוא מכנה "בידור מגונה ומיני". אלא שהחקיקה המסוכנת שהוא ודומיו מעבירים עושה בעצמה רדוקציה כזאת למופעי דראג ולאנשים טרנסג'נדרים — כי היא מרדדת כל טשטוש מגדרי לטורפנות מינית.

"חיל המארינס של הקווירים"

שלא במקרה, גל החקיקה השמרני הזה מתרחש בזמן שבבית הלבן יושב ג'ו ביידן, מי שנחשב הנשיא הכי פרו־להט"ב אי פעם. "מה שמתחולל עכשיו בפלורידה הוא מסוג הדברים שאמא שלי היתה מכנה 'מלא חטא'", אמר ביידן השבוע בריאיון ל"הדיילי שואו". "מה עובר למחוקקים האלה בראש?... זה פשוט אכזרי".

למה ביידן לא עושה יותר מלהביע צער על המהלכים? כי שיטת השלטון בארצות הברית סבוכה ומורכבת. כדי לבטל את החוקים המקומיים צריך לעבור בבתי המשפט, אלא שבית המשפט העליון שמרני מאוד בימינו, כפי שהוכיח ביטול התקדים שהתיר ביצוע הפלות. אפשר גם להעביר חקיקה ליברלית בקונגרס, אלא שגם שם לדמוקרטים אין שליטה כרגע.

עד שהשלטון יוכל להגיב כראוי למתקפה הנוכחית על זכויות האדם, זירת הקרב מובלת בידי הלהט"ב עצמם. "מלכות דראג הן חיל המארינס של התנועה הקווירית", הבהירה רופול, מלכת הדראג המצליחה בעולם ומגישת הריאליטי עטור פרסי האמי "המרוץ לדראג", בפוסט באינסטגרם. "החקיקה הזו היא הסחת דעת מהנושאים האמיתיים שהאנשים האלה [המחוקקים] נבחרו כדי להתמקד בהם: עבודה, שירותי בריאות, שמירה על ילדינו בבית הספר. הם מחפשים מטרות קלות כדי שיוכלו ליצור רושם שהם יעילים. הם חושבים שהאהבה, הצחוק והשמחה שלנו הם סימני חולשה, אבל הם טועים, כי זה הכוח שלנו".