גרשון היה מאוד תרבותי, אבל מאוד תובעני כשהוא צריך משהו", מגדיר זאת מקורב למשפחה. "הוא היה יכול להרים את הקול שלו, לתת מכה עם כף היד על השולחן. אחד כזה שצריך לבוא אליו מוכן, לכן אנשים היו מגיעים לישיבות איתו במתח".

היחס הקשוח לא נחסך גם מבניו, דני ומייקי זלקינד. "הוא לא היסס להיות בוטה, להתפרץ ולצעוק, גם על האיש הקרוב לו מאוד, ואפילו יהיה זה אחד מילדיו", נכתב בביוגרפיה של זלקינד, "באומץ ובנחישות", שפורסמה בשנה שעברה ביוזמת המשפחה ובמימונה.

"מצד אחד היתה הרבה אהבה למשפחה, ומצד שני הרבה דרישות, שאם לא היו מכובדות גרשון היה יכול להעליב בפומבי, לכעוס עליהם, לצעוק עליהם, כך עד זקנתו", אומר פרופ' יוסי גולדשטיין, ההיסטוריון ומחבר הביוגרפיה. "גרשון אהב את הביחד המשפחתי וטיפח אותו, מצד שני היה יכול להעיף אותך מקומה חמישית בבעיטה אם היה כועס. הבנים לא שתקו לו, אבל האב היה הדומיננטי בכעסים והם היו מאוד צייתנים, ילדים שגדלו עם הערצה גדולה לאבא. עד גיל 80 הוא עדיין שלט ביד רמה בשניהם. בכל אחד מהם בסגנון אחר".

"הילדים לא זזו בלעדיו, בכל דבר היו הולכים להתייעץ איתו", אומר אדם שניהל משא ומתן עם הזלקינדים. "גרשון היה מאוד קשה, ריכוזי וסמכותי, איש לא קל. הוא גם היה ידען מאוד גדול, לא במקרה הוביל את החברה לאן שהוביל אותה", אומר בכיר לשעבר בחברת החשמל, שהיתה לקוח מרכזי של אלקו. "היה ידוע שבסופו של דבר הוא קובע. העובדים פחדו לפצות פה, הילדים היו צל לידו".

לכן כאשר מייסד האימפריה הריכוזי והדומיננטי הלך לעולמו בספטמבר 2017, כשהוא בן 89, רבים בעולם העסקי תהו אם הבנים שירשו את העסקים יצליחו לצאת מהצל שהטיל אביהם ולנהל את אלקו בלי הגב הרחב של האב.

התשובה לא היתה ברורה כלל, גם בהתחשב בהיקף האחזקות העצום של החברה. בישראל כמעט שלא פועלת כיום חברת אחזקות מסועפת כמו אלקו, ששולחת יד לשלל תחומים (ראו תרשים). רוב הפעילויות שלה מרוכזות תחת שלוש זרועות עיקריות, שכל אחת מהן היא חברה ציבורית נסחרת. הזרוע המרכזית של אלקו היא אלקטרה בע"מ, שהחטיבות השונות שלה עוסקות בין היתר בבנייה למגורים ובנדל"ן מניב, בהקמת פרויקטים גדולים של תשתית, בתפעול חברות ניקיון, אבטחה ותחזוקת מבנים, בייצור מעליות, וגם בפעילות הליבה המקורית של ייצור מערכות חשמל. תחת הזרוע של אלקטרה מוצרי צריכה מרוכזות הפעילויות הקמעונאיות של ייצור, יבוא, שיווק ומכירה של מוצרי צריכה חשמליים, בעיקר דרך רשתות מחסני חשמל ושקם אלקטריק. ואילו אלקטרה נדל"ן מנהלת פרויקטים של משרדים ומקבצי מגורים בארצות הברית. לא פשוט להעביר את כל זה בהצלחה לדור ההמשך - וזה עוד לפני שניגשים לפרק מטענים פנים־משפחתיים.

למשל הבדלי האופי המובהקים בין שני הבנים, וכפי שעולה משיחות רבות, גם ההבדל ביחס של אביהם אל כל אחד מהם.

"מייקי הצעיר היה ביי פאר הבן המועדף על גרשון", אומר אדם שמכיר את דינמיקת העבודה בחברה. "היה אפשר להבחין בהבדל ביחס. אל דני גרשון היה יכול לדבר בצורה לא יפה. בלי לתת דוגמאות מפורטות, הוא היה אומר דברים ברמה של 'אל תפריע' כשדני העיר איזושהי הערה. ואם להודות על האמת, לפעמים דני בגישה שלו 'הרוויח' את זה ביושר".

"מייקי היה הבן המועדף על גרשון באופן ברור", אומר אחד האנשים שבמשך שנים נמנה עם נותני השירות לאלקטרה. "היו רגעים שראו את חוסר הנוחות של דני מהאופן שבו דיברו אליו, מילים לא נעימות, יותר מאשר אל מייקי", אומרים גורמים שעבדו לצדם.

"להבדיל ממייקי, דני היה יותר כוחני", אומר גורם שנכח בלא מעט ישיבות דירקטוריון בהשתתפות האחים. "גרשון היה אדם תרבותי יותר מהרבה בעלי שליטה שאני מכיר בישראל. כשהוא נתקל בהתנהגות שלא בדרך ארץ, או באי־ידיעת העובדות כי לא קראת את החומר לפני ישיבה, זה היה מרגיז אותו. כשרצה להשתיק את דני היה יכול לומר 'אתה קראת את החומר?'".

"דני הוא במרכאות ה'פרחח'", אומר גולדשטיין, "אחד שיכול גם לפתוח פה. איש חזק, שיש לו אומץ ללכת הלאה מצד אחד, ומצד שני לבטל במחי יד מה שלא נראה לו. מייקי לעומתו אדם עדין מאוד, חכם בצורה יוצאת מגדר הרגיל, ולטעמי בקיא יותר מכולם בעסקים, ודאי מבחינה חשבונאית".

"דני הוא איש של אנשים, מייקי איש של מספרים", אומר מקורב למשפחה. "תבלי ערב עם שניהם, דני ייקח 70% מהנפח מבחינת מי ידבר, יצחיק, יניע את השיחה".

"לדני אין מעצורים, בין אם מדובר במנהלים או בעובדים. מאוד לא נעים לעמוד לידו כשהוא מתרגז", אומר עובד שלו לשעבר. "הוא יכול להגיד לך באינטונציה הכי לא נעימה משפט כמו 'תגיד לי, מי לימד אותך לעשות את זה?'. באחת הישיבות לפני כשנתיים, כשהתוצאות היו קצת פחות טובות, אמר 'יהיה פה דם על הקירות', כרמז לכך שיפטר את מי שנמצא בחדר. מה יותר משפיל מזה?".  

"מכל מקומות העבודה שהייתי בהם, זה המקום שהיה הכי לא נעים לעבוד בו", אומר אותו מנהל. "קצת כמו ב'משחקי הרעב', אתה מבין שאתה בסיטואציה הישרדותית וזה יוצר דינמיקה לא טובה בין המנהלים ומאבק בין החטיבות בחברה, שמוכרות אחת לשנייה. אדם לאדם זאב, למרות שכולם שייכים לאותה קבוצה.

"מבחינת דני העסק צריך להתנהל כמו כספומט, אבל בחיים העסקיים יש גם תקופות פחות מוצלחות. ואם סר חינך בעיניו, הוא יכול לעלוב בך בפורום מצומצם או רחב. מייקי הוא בן־אדם יותר נעים. גם הוא דורש לראות תוצאות, אבל לא ידבר לא יפה".

"באופן כללי, ההומור של דני הוא הומור על חשבון מישהו", אומר מקורב למשפחה שמכיר את האחים שנים רבות. "אבל לפני הכול הוא ביזנס מן. אתה מביא לו ערך? הכל בסדר. זה תמיד הסיפור עם מנהלים שלו".

כדי להמחיש את הניהול האינטנסיבי של דני, גורמים שעבדו בקבוצה מספרים על שיווק הדירות במגדל W פריים שבו שותפה אלקטרה, בפארק צמרת בתל אביב. "כשהקימו את המגדל, שהוא פרויקט דגל, דני לקח על עצמו לשווק כמה עשרות דירות. היתה לו מוטיבציה אישית חזקה למכור. הוא ממש הפעיל מסכת שכנוע, בין היתר על נותני שירות של אלקטרה, כולל מנהלים וכפיפים שלהם. התחושה הייתה שהוא התקשה לסלוח כשלא נענו לקריאה שלו, מתוך מחשבה של 'אני מאכיל אותם כל השנים'. ראיתי אותו משדל אנשים לקנות חבל על הזמן.

"השכנוע הזה התאים לאופי של דני, כי הוא מוכר, מרים טלפונים. אומר בואו תקנו, אנחנו מכירים, תביאו איזו מסה קריטית כדי שנוכל לעשות את זה. מייקי לא יעשה דברים כאלה. כשמגיע שלב שבו צריך להיכנס לתמונה בצורה יותר אסרטיבית, על גבול האגרסיבי, דני יודע להיכנס. הוא רצה למכור את המגדל, זו עסקה משמעותית לאלקטרה, והוא עשה את זה. והאמת שהוא הציע עסקה טובה. מי שלא קנה יכול רק להצטער".

האופי הסוער של דני מתבטא גם בביוגרפיה המשפחתית שלו. הוא נשוי בשלישית, לבטי ביטון, ולשניים אף נולד לפני כשנתיים בן, כשדני כבר היה בן 57. כמעט במקביל גם נולד לדני נכדו הראשון, מבתו הבכורה מנישואיו הראשונים. ויש לו שלושה ילדים נוספים מנישואיו השניים, לעו"ד רונית סיטון זלקינד. מייקי, לעומתו, נשוי למרסי, ולשניים שלושה ילדים.

לא ניתן מבחוץ לפענח את הפסיכולוגיה הפנים־משפחתית ולהצביע על הגורמים שהובילו להחלטות שהתקבלו. אבל לאחר מותו, גרשון זלקינד הורה לחלק את אלקו באופן מאוד מדויק בין שני בניו: מייקי (53) הוא יו"ר אלקטרה בע"מ, שבה דני מכהן כדירקטור. דני (59) הוא יו"ר אלקטרה מוצרי צריכה, שבה מייקי מכהן כדירקטור. שני האחים גם דירקטורים באלקטרה נדל"ן, שהיו"ר שלה הוא אבי ישראלי. הבת האמצעית, דפנה ססלר (57), וטרינרית בהכשרתה, ירשה רכוש רב אך נותרה מחוץ לעסקים.

שני אחים בעלי טמפרמנט שונה לחלוטין, שחולקים ניהול של אימפריה עסקית מסועפת בלי היררכיה מובהקת ביניהם, אחרי שנים רבות שבהן האחריות היתה מוטלת על אב דומיננטי - כל זה עשוי להישמע כמתכון לכישלון. אבל במפתיע, כמו לא מעט מהלכים שזלקינד האב תכנן מראש, גם המהלך הזה עובד. "האחים לא מתערבים אחד לשני, כל אחד נותן כבוד לאחר", אומרים גורמים בחברה. "למרות שהם הפכים מוחלטים, הם מסתדרים אחד עם השני בצורה מאוד מרשימה. לא זכור ששמעתי שחלקו אחד על השני בפומבי. עם כל האימפולסיביות, מייקי מקבל את דני כמו שהוא, הוא לא שיפוטי כלפיו. הם חברים על אמת".

"יש שם חלוקה מצוינת", מסכים גולדשטיין. "האחים מסתדרים טוב מאוד אחד עם השני, יושבים במשרדי החברה חדר מול חדר, יוצאים יחד לטיולים ומצרפים חברים משותפים".

רבים מאלה שדיברנו איתם מזכירים את סמנכ"ל הכספים הוותיק של אלקו אלי וסלי ואת סמנכ"ל הפיתוח אבי ישראלי כמי שריככו את מערכת היחסים בין האב לבנים - וממשיכים גם כיום לסייע בניהול ולהיות חלק מהכוורת המצומצמת. "הם אמנם מחוץ למשפחה, אבל הם אנשי מפתח שסומכים על שיקול הדעת שלהם. הם מלווים את הקבוצה יותר מ־20 שנה ונהפכו לחלק מהדנ"א שלה".

"מייקי ודני כמעט שלא נפרדים", אומר גורם אחר שמכיר את השניים. "זה יישמע מוזר, אבל למרות מה שנראה, הם יותר דומים מאשר שונים. יש להם חוש הומור דומה, אותם דברים מצחיקים אותם. דני יותר 'בולד' בפנים, אבל גם יותר כמו ילד ויותר מצחיק, אפשר לעשות איתו שטויות. מייקי יותר סולידי. איש של מספרים לעומת דני שעובד עם תחושות בטן. בתקופה האחרונה נדמה שדווקא דני הוא הדומיננטי. ועם כל השוני, הם מסתדרים ברמה של תאומים סיאמיים".

כשזלקינד האב מת, הוא הוריש לבניו מתנה יקרה: חברת אחזקות כמעט לא ממונפת. העוצמה של אלקו התבססה גם על הפעילות היצרנית והמסחרית הענפה שלה, וגם על כך שכמעט שלא רבצו על החברה חובות. שני הבנים יכלו "לשבת" וליהנות בנחת מהפירות, אבל נדמה שמרגע שהשתחררו והחלו פורמלית לקבל החלטות באופן עצמאי, בשניהם בערה התשוקה להוכיח. "לדני יש תשוקה להצליח, כאילו כדי 'להוכיח' לאבא שלו", מסכים עם הדברים בכיר לשעבר בקבוצה.

הקופה הגדולה של אלקו ותזרים המזומנים החופשי שלה אפשרו לתשוקה הזאת להתממש. בשלוש השנים האחרונות אלקו ביצעה רצף של רכישות והשקעות לא שגרתיות, גם כשמביאים בחשבון את הגיוון העסקי של הקבוצה. באמצע 2017 רכשה אלקו בצעד מפתיע את חברת התקשורת הסלולרית גולן טלקום, תמורת 350 מיליון שקל. גולן קרטעה אז בתחרות מול חברות הסלולר הגדולות, והתמודדה עם דרישה מצד סלקום לתשלום חוב עתק של 600 מיליון שקל. לאנליסטים לא היה ברור כיצד גולן תפרוץ דווקא במסגרת קבוצת אלקו, שחסרה ניסיון בתחום התקשורת התחרותי. גם מנכ"ל אלקטרה מוצרי צריכה זאב קלימי סיפק אז הסבר כללי מאוד למטרת העסקה: "הרכישה עולה בקנה אחד עם האסטרטגיה השיווקית של הקבוצה, להיות בכל המקומות שבהם נמצא הצרכן ולספק את המגוון הרחב ביותר של מוצרים ושירותים".

עסקת גולן טלקום נחתמה בשנת חייו האחרונה של האב וקיבלה את ברכתו, אבל היא סימנה את ראשית החירות העסקית של שני הבנים. מרגע שגולן עברה לידיהם, הם הבהירו שלא מדובר באחזקה פסיבית. גיל שרון, מנכ"ל פלאפון בעבר, מונה לעמוד בראש החברה, תמורת חבילת תגמול נאה ו־10% ממניותיה - ונשלח להשביח את החברה.

חודשים אחדים בלבד חלפו, ובסוף 2017 רכשה אלקו את רשת בתי הקולנוע גלובס מקס, שנקלעה להקפאת הליכים. הפעם שילמו הזלקינדים 144 מיליון שקל תמורת רשת שהחזיקה בכרבע ממסכי הקולנוע בישראל, אך היתה מנותקת לחלוטין משאר העסקים שלהם.

בסוף 2019 נכנסה אלקו לתחום חדש נוסף: אנרגיה. בהשקעת עתק של כ־800 מיליון שקל רכשה את סופרגז, חברת שיווק הגז שהיתה שייכת לקבוצת עזריאלי. שלוש הרכישות, בסכום מצטבר של כ־1.3 מיליארד שקל, לא השביעו את הרעב של הזלקינדים. בחודש שעבר פורסם ב"כלכליסט" שאלקו בוחנת אפשרות לרכוש את דלק ישראל מידי יצחק תשובה, הטייקון הקורס, שנפרד מרבים מנכסיו. זה היה משא ומתן ראשוני, שלא הוסכם בו על סכום והוא נעצר. אבל דלק ישראל חולשת על תחנות תדלוק בכל רחבי הארץ, והעסקה, לו היתה מושלמת, יחד עם סופרגז היתה נבנית באלקו זרוע אנרגיה צרכנית משמעותית. בהמולת העשייה הזאת, הזלקינדים לא חוששים גם לממש כדי לקצור רווח מהיר. בפברואר השנה, פחות משלוש שנים אחרי שרכשו ברעש גדול את גולן טלקום, הם חתמו על מכירתה לסלקום תמורת 600 מיליון שקל – כמעט כפול מהמחיר שבו נרכשה – וממתינים כיום לאישור הרשויות. "זה הזמן שלהם לבוא לידי ביטוי. בעיקר כשמסתכלים על דני, נדמה שמשהו השתחרר כשאין את העול של האבא מעל", מסכם גורם בשוק ההון.

בנקודת הזמן הזאת, התזזית העסקית של הבנים מוכיחה את עצמה. עסקת גלובוס גרופ אולי לא הניבה את התוצאות המקוות, וכעת משבר הקורונה מסב נזק לא קל, אבל ככלל המשקיעים אוהבים את מה שהם רואים. שווי השוק של אלקו ב־2017 היה כשני מיליארד שקל. שוויו כיום כ־3.5 מיליארד שקל. הכנסות הקבוצה חצו ב־2019 לראשונה את הרף של 10 מיליארד שקל, והרווח הנקי היה יותר מחצי מיליארד שקל. אלקטרה בע"מ, "הסוס החזק" בקבוצה, המנוהלת מאז 2006 על ידי איתמר דויטשר, היא החברה הגדולה בישראל לטיפול בכל שרשרת הערך של הבנייה: מבניית המבנים, דרך מערכות הפנים כמו מעליות, דרגנועים, מערכות חשמל ומיזוג אוויר, ועד אחזקת המבנים לאחר השלמתם. שווייה בבורסה הוא כ־5.5 מיליארד שקל. אלקטרה צריכה נסחרת לפי שווי של כ־1.5 מיליארד שקל, ואלקטרה נדל"ן לפי שווי של כמיליארד שקל.

בכירים בענף מבקשים לצנן את ההתלהבות, גם לנוכח הביצועים המרשימים. "מי שהצליח באמת בעסקים זה האבא", הם אומרים, "הילדים קיבלו ירושה. עכשיו הם על גל טוב, אבל המבחן שלהם הוא לא היום אלא בעוד עשר שנים. הם קיבלו כל כך הרבה מהאבא וצריך להיות מוכשר כדי להרוס את זה. אין ספק ששיחק להם קלף נהדר בשנים האחרונות, וזה יופי. אבל צריך לזכור שגם תשובה ודנקנר הצליחו בהתחלה, לכן צריך לשמור על פרופורציה. בעוד עשור נדע אם הם עשו טוב או רק נהנו מפירות העבודה של אבא שלהם".

"היום המזומן הוא המלך", אומרים גורמים בענף הפיננסים. "מי שיש לו מזומן יכול 'לטרוף נבלות', ומהבחינה הזאת אלקו בעמדה נפלאה. היא אחת מחברות ההחזקה היחידות שהגיעו למשבר הכלכלי כמעט ללא חוב ועם יכולת לרכוש".

"מה שמאפיין את האחים זלקינד היום הוא אסטרטגיה אופורטוניסטית", אומר גורם בשוק ההון. "הם חיים מההזדמנויות שהשוק מייצר, וזה לגיטימי. נכון שאין מיקוד, אבל קבוצת דלק התמקדה באנרגיה, ותראי לאן היא הגיעה. בסך הכל נדמה שלשניהם יש רעב והם קופצים על עסקאות. חלק מהן מוצלחות כמו גולן, וחלק מהן פחות כמו הקולנוע. זה מלמד על תשוקה ויכולת ביצוע. אבל למרות הרצון להוכיח את עצמם בעידן שאחרי אבא, אני מקווה שידעו להיות זהירים. בינתיים החברות למטה טובות, יציבות, ומתנהלות יפה עם מנהלים טובים".

איך מתקבלות ההחלטות החשובות בקבוצה? "יש כוורת של ההנהלה", אומר גורם שעובד עמה גם כיום. "יש את דני ומייקי, ולצדם אבי ישראלי ואלי וסלי. גם בתקופת גרשון וגם כיום, כל עסקה נדונה על ידי הכוורת בצורה מאוד רצינית, כי לא כל החוכמה נמצאת אצל אדם אחד. גרשון לא היה דיקטטור שמנחית הוראות. זה צוות שעובד כבר זמן ארוך יחד, הבנים מנכ"לים כבר יותר מעשור, וכך זה ממשיך גם ללא גרשון. בעסקת סופרגז, למשל, כולם היו מעורבים".

"ישראלי הוא דמות מאוד דומיננטית בעסקי המשפחה", מאשר גולדשטיין. "הוא בן גילם של הבנים, וגרשון טיפח אותו מגיל צעיר מאוד. ויש את שרה, האמא, שהיא דמות מאוד חשובה. לא היתה לה גישה או השפעה ישירה על העסקים, אבל היא הצד שמאחד את המשפחה. אוכלים אצלה, היא מנחמת, ויש כלפיה הרבה כבוד".

"אי אפשר לקחת מהם את היכולת להיות במקום ובזמן הנכון", אומר מי שניהל מולם משא ומתן עסקי. "בגולן טלקום, למשל, רק מתי מעט משוגעים קפצו על העסקה. הם עשו עסקה נהדרת וזכו בה ביושר".

"האימפולסיביות של דני לפעמים משמעותה היא יכולת לסגור מהר עסקה, אפילו מהר מדי", אומר מקורב למשפחה. "גלובוס מקס, למשל, נראית כמו עסקה לא משהו. מצד שני, העסקה עם גולן היתה הפוכה. הימור על גיל שרון שהוא הבן אדם הנכון, והבנה של ה'סיבוב' שאפשר לעשות, מתי לקנות את החברה ומתי לצאת".

על חשיבות התזמון גרשון זלקינד היה ודאי חותם. "המנטרה של גרשון", אומר אדם שעבד שנים לצדו, "היתה: גם האתרוג הטוב ביותר לא שווה כלום אם מוכרים אותו אחרי סוכות".