"

יש כאן מישהו שיאנוס את טליה לוין?" שאל אחד המשתמשים בקבוצת הטלגרם, ומיד זכה למענה ממשתמש אחר: "אני אאנוס אותה עם הרובה הדו־קני שלי". אבל זו היתה תגובה יוצאת דופן. הרוב סברו שלוין (Lavin) מכוערת מכדי שיאנסו אותה. "היא גורמת לי לרצות להקיא את המעיים שלי", הכריז אחד. אחר פסק: "אני יכול להריח אותה דרך המסך". המשתמשים, פעילים בקבוצת טלגרם של אנטישמים תומכי עליונות לבנה ששמה The Bunkhouse, חשבו שכולם שם חברים, שהם מדברים וחולקים דיעות בחשאיות. הם לא ידעו שממש באותו הזמן לוין עצמה, עיתונאית יהודייה־אמריקאית שמסקרת את הימין הקיצוני־גזעני בארצות הברית, נמצאה בתוך הקבוצה בזהות בדויה וקראה בזמן אמת את כל מה שנכתב עליה.

"זה היה מלחיץ, אבל התגובה הראשונה שלי היתה, 'הלוואי שהייתי עושה יותר כדי להצדיק שנאה כזו'", מספרת לוין ל"מוסף כלכליסט". "לא כתבתי משהו גדול או משפיע מספיק כדי לפגוע בתנועה שלהם. זה מדגיש את העובדה שהם שונאים אנשים בגלל מי שהם, איך שהם נולדו — דברים שאנשים לא שולטים בהם. השנאה שלהם כלפיי, פנטזיות האונס, זה בגלל איך שנולדתי. פשוט הייתי מבקרת בוטה של הימין הקיצוני במשך שנים, אז הם הבחינו בי באופן ספציפי — וזה רק גרם לי להתחייב יותר. אני בן אדם די עקשן. החלטתי שעכשיו באמת אתמודד עם הזוהמה הזו".

ההתמודדות של לוין היתה פרויקט של שנה שבמסגרתו הסתננה בזהות בדויה לפורומים וקבוצות של ניאו־נאצים, אנטישמים, גזענים וארגוני מיליציה בארצות הברית, כדי לגלות מבפנים איך עובדות תנועות הימין הרדיקלי (Alt-Right) המודרניות. התוצאה היא הספר “Culture Warlords: My Journey Into the Dark Web of White Supremacy” ("לוחמי תרבות: המסע שלי אל תוך הרשת האפלה של עליונות לבנה"), שממפה את הפעילות הענפה של גורמים קיצוניים ברשת, מזהה את המניעים ואת שיטות הגיוס וההקצנה שלהם, וקושר בין פעילותם כיום להתרחשויות היסטוריות. זאת, באמצעות מבט מבפנים שרק היטמעות עמוקה וממושכת בזהויות בדויות יכולה לספק. הספר כבר זכה לשבחים מקיר לקיר, ובין היתר נכלל ברשימת “קריאת החובה של 2020” של המגזין “טיים”.

לוין (31) החלה לכתוב למגזין "ניו יורקר" ב־2015 — תחילה בעיקר בתחומי הממשק שבין קולינריה לתרבות, אבל ב־2018 פרסמה כתבה על Daily Stormer, אחד האתרים הבולטים בזירת הימין האנטישמי, וב־2019 פרסמה במגזין “GQ” כתבה על השימוש שעושים קיצונים באתר אחר, 8Chan. ההצלחה הביאה אותה לכתוב לאכסניות מכובדות נוספות כמו "ניו יורק טיימס", "וושינגטון פוסט" ו"ניו ריפבליק", אבל גם הציבה אותה על הכוונת של הימין הקיצוני. "הם ידעו וכתבו עליי, וגם אליי, הרבה דברים לא נעימים: שאני שמנה, שאני יהודייה — אבל בשפה לא נימוסית”, היא מספרת. “החלטתי לא לברוח: החיה כבר התבוננה בי, אז כדאי שאסתכל בחזרה. רציתי לדעת מי האנשים האלה".

בשבוע שעבר ראינו למה “האנשים האלה” מסוגלים, כשהם הסתערו על בניין הקפיטול. על סמך היכרותך הקרובה איתם, את חושבת שנראה עוד התפרצויות אלימות כאלו בתקופה הקרובה, עד השבעתו של ג’ו ביידן ואחריה?

“אין לי ספק. הם רואים את העברת הכוח ואת ממשל ביידן כלא־לגיטימיים, וחלק מהם הם גם חסידי QAnon (תיאוריית קשר שלפיה רשת של עובדי שטן שולטת בפוליטיקה ובתקשורת, מקיימת סחר בילדים, ונאבקת בטראמפ המנסה להילחם בה, ע”כ), כך שהם מאמינים שהדמוקרטים הם פדופילים מוצצי דם. אם היית מאמין בזה, היית יושב בנחת ולא עושה כלום?

“אחרי הבחירות נפוצו כל מיני תיאוריות שהתוצאות יתהפכו ושטראמפ יישאר נשיא. בשבוע שעבר קרסה התקווה שסגן הנשיא פנס יעצור את אשרור האלקטורים, ואז אנשים הרגישו שהם חייבים לקחת את העניינים לידיים. המעבר לאופוזיציה מתדלק את הימין הקיצוני, וזה עלול להוביל לשלל תסריטים אלימים. אחד מהם ראינו בשבוע שעבר, אבל לא אופתע אם זה יגיע להתנקשות”.

טראמפיסטים > "ההסתערות על הקפיטול היא ניצחון כביר"

המחקר של לוין זימן לה היכרות קרובה מאוד עם סוג האנשים שהרכיבו את האספסוף שפרץ לקונגרס בשבוע שעבר. “המידע עדיין בשלבי איסוף”, היא נזהרת, “אבל מהתמונות והסרטונים נראה שהאנשים שפרצו לקונגרס השתייכו בעיקר לשתי תנועות עם ראיית עולם אפוקליפטית: נאצים תומכי עליונות לבנה, וחסידי QAnon.

“מה שאנחנו רואים עכשיו הוא מעבר מרעיון של פוליטיקה מבוססת בחירות לתהליך של הקצנה ואלימות. האנשים האלה דיברו במשך חודשים רבים על רצון להוביל מהפכה עממית. זה התלהט בעיקר סביב הבחירות. יש אלמנטים בימין הקיצוני שראו בטראמפ משיח, ומה שאנחנו רואים עכשיו זה המשך לזה, רצון להאיץ התמוטטות”.

בסופו של דבר הניסיון שלהם לבלום את אשרור האלקטורים בקונגרס לא צלח. הם עדיין מחשיבים את מה שאירע כניצחון?

“כן, בהחלט. עבורם זה ניצחון סמלי אדיר, אירוע התגבשות, ורגע הגיוס הגדול ביותר לימין הקיצוני מאז ניצחון טראמפ בבחירות 2016. הם הסתערו בהצלחה על הקפיטול כשהם קוראים לעצמם מהפכנים, עיכבו את הליך אשרור האלקטורים, התמונות האלו שודרו בכל העולם — ועד כה הם ספגו השלכות מינימליות. המשטרה היתה עדינה מאוד איתם, בהשוואה לטיפול במפגיני Black Lives Matter בשנה האחרונה”.

המשטרה לא היתה סתם “עדינה”. היו שוטרים שהצטלמו איתם לסלפי.

“ולחצו את ידיהם, וחייכו בשעה שהם הסתערו על הקונגרס. זה מדהים. ראש איגוד השוטרים של שיקגו הביע הבנה כלפי הפורעים (ומאוחר יותר פרסם התנצלות, ע”כ). לא סתם אני אומרת שהשוטרים ניצבים לצד תומכי העליונות הלבנה. התגובה המשטרתית היתה כל כך עדינה, שזה ממש מעיד על הצד שבו השוטרים רואים את עצמם”.

ב־2016 טראמפ נתמך על ידי מנהיגי עליונות לבנה וניאו־נאצים כמו דיוויד דיוק, הם ראו בו אחד משלהם. איך הם מרגישים לגביו כעת, אחרי שהוא מינה יהודים לעמדות בכירות ויצר מדיניות אוהדת כלפי ישראל?

“דור הגזענים של דיוויד דיוק חגג את ניצחונו של טראמפ. אבל הגזענים שממש אימצו את טראמפ ותרמו לניצחונו ב־2016 היו חבר’ה צעירים באתר הפורומים 4chan, שראו את עצמם כצבא הדיגיטלי של טראמפ ויצרו ממים לתמיכה בו. הקמפיין הרשמי ניצל את זה והשתמש בממים מ־4chan בטוויטר מתוך מודעות להערצה אליו בקרב הקהילות הקיצוניות האלו. הם ראו אותו כבחור שלהם. ה’דיילי סטורמר’, הטאבלואיד הנאצי של הרשת, הגיב לניצחון שלו בכותרת ‘ניצחנו’.

“בהמשך היתה תחושת התפכחות, גם כי טראמפ היה מוקף ביהודים — גרי כהן, ג’ארד קושנר, סטיב מנוצ’ין, סטיבן מילר — וכמובן המדיניות של טראמפ בנוגע לישראל, ההתרברבות האינסופית על העברת השגרירות לירושלים. הוא עשה את זה כדי לרצות את הבייס האוונגליסטי שלו, שאובססיבי לגבי ישראל והאפוקליפסה, אבל לקיצונים זה גרם לראות אותו כעוד עבד של היהודים ושל האג’נדה הציונית, לא כגיבור אפי. התומכים שלו גם לא זכו לקבל צבא שיורה במהגרים ברחובות. קשה לרָצות קיצונים”.

אבל הם עדיין תומכים בו, כמו שראינו בהסתערות על הקפיטול.

“תלוי מי מהם. יש בהם תומכי עליונות לבנה שהם עדיין חלק מהכת של טראמפ, ויש בהם גם כאלו שהתפכחו ממנו. הצעירים שבהם מתרחקים מהרעיון שאפשר להשיג משהו באמצעות פוליטיקה ובחירות; בעיניהם, האמצעי להביא למדינה טהורה אתנית הוא מהפכה אלימה. זו לא תנועה מונוליטית. זה אחד מהמסרים של הספר: כן, כולם נאצים, אבל יש להם מטרות שונות, מניעים שונים, סיפורים שונים שהם מספרים לעצמם כדי להאדיר את עצמם”.

מושאי הספר ערים לפרסומו, מספרת לוין. “אנשי ה־FBI ביקרו אותי כדי להודיע שבעקבות הספר הושמעו כלפיי איומי מוות ואונס. ספרו לי משהו שאני לא יודעת. הם גם ניתחו את השיטות שלי והגיעו למסקנה שצריך להיות יותר חשדנים, שאולי יש ביניהם יהודים סודיים. מבחינתי זה ניצחון — אל תבטחו זה בזה, אל תשתפו מידע שיאפשר לכם להיפגש בחיים האמיתיים ולהקצין זה את זה. תפחדו, יש ביץ’ יהודייה ושמנה שעוקבת אחרי כל מה שאתם עושים.

“אני עזבתי את הקבוצות שהתמקדתי בהן בספר. אני עדיין שמה עין על הקהילות האלו בטלגרם, אבל לא בודקת אותן כל יום כדי לראות מה אומרים שם על הבחירות או החיסונים. באחרונה אני מתמקדת בתנועת המיליציה באמריקה ופועלת כדי להסתנן אליה. הם קצת פחות אוריינים טכנולוגית ומתקשרים הרבה באמצעות צ’אטים קוליים, אז אני מפתחת אישיות וקולות שונים לצורך כך”.

הרשתות החברתיות שבהן כל זה קורה הגיבו לאירועי השבוע שעבר באופן חריג: טוויטר סגרה את החשבון של טראמפ, סנאפצ’אט נעלה את החשבון שלו, פייסבוק השעתה אותו זמנית. מה דעתך על המהלכים האלה?

“זה שיא הפחדנות. הרשתות החברתיות סייעו לתהליך הזה, ישירות, במשך שנים: הן החליטו לפני הרבה זמן שקיצוניות היא רווחית ומקובלת, הן אפשרו לאנשים להתחבר ולתכנן, הן היו כלי להפצת מידע שקרי וקונספירציות, והן סיפקו כר פורה להקצנה ולדמוניזציה. עכשיו הן נוקטות פעולות קוסמטיות ומעמידות פנים שהן חלק מהפתרון — ואפילו בשביל זה הן חיכו עד אחרי הבחירות, ואז עד אחרי אשרור האלקטורים. זה כמו שמישהו יבוא, יחרבן על השטיח שלך ואז ייתן לך מטלית נייר”.

יש משהו שהפלטפורמות החברתיות יכולות לעשות כדי לגאול את עצמן?

“לפרק את עצמן. אלו חברות נתעבות שהורסות עולמות”.

אינסלים > "אובססיה לרחם של נשים לבנות"

באחד החלקים המרתקים בספר לוין עוטה זהות של תומכת עליונות לבנה ששמה אשלין, פותחת פרופיל באתר הדייטינג הגזעני WhiteDate.net ומסתננת לסצנת ההיכרויות המקוונת של גולשים ניאו־נאצים ותומכי עליונות לבנה. "חשבתי שזה מקום טוב להתחיל בקאטפישינג (פעולת ההתחזות לאדם אחר, לרוב פיקטיבי, ברשת, ע"כ). גיליתי שמדובר באנשים רגילים מרקעים רגילים. היו אנשים מניו יורק, קליפורניה, נורבגיה, שבדיה, פינלנד, דנמרק, גרמניה, מכל העולם ומכל ארצות הברית. זה לא הוגבל לאזור גיאוגרפי אחד. היו הרבה אנשים בצבא האמריקאי, זה היה כל כך נפוץ, שבפרופיל אחד נכתב 'אני בצבא, אבל לא כמו כל האנשים האחרים כאן שבצבא'. דיברתי עם חיילים בשירות פעיל ובכוחות אכיפת חוק. היו שם מפתחי תוכנה. היו פנסיונרים, גרושים, צעירים ומבוגרים. הדבר היחיד שהיה משותף לכולם הוא שכולם היו לבנים".

במקרה אחד דיברת עם מישהו והוא נפנף אותך כי לא היית קיצונית או חסודה מספיק בשבילו.

"כן, ומעניין שהוא השתמש במושג 'היפרגמיה', נישואים לבן זוג בעל מעמד חברתי גבוה יותר. זה מונח שראיתי רק בקהילות של אינסלים (Incels, תת־תרבות מיזוגינית של גברים שמאשימים את המין הנשי בקושי שלהם ליצור קשרים עם נשים, ע"כ); אצלם זו תיאוריה סקסיסטית לא מבוססת מדעית, שלפיה נשים הן מטבען זנותיות ורדודות ומחפשות גברים מרובים כדי להינשא לבעל המעמד הגבוה ביותר. זה המחיש לי את הקשר בין מיזוגיניה לעליונות לבנה: אם עברת הקצנה בקהילה אחת, אתה פתוח יותר להקצנה בקהילה אחרת".

במקרה אחר, מספרת לוין, היא יצרה זהות מורכבת ומפורטת שבאמצעותה הסתננה לפורום של אינסלים. "כדי לקבל אישור להיכנס לפורום צריך לענות על הרבה שאלות ולגולל את הסיפור שלך. כתבתי משהו שהם דחו כלא מספיק מפורט. אז כתבתי סיפור עצוב ומורכב על כך שאני לא מצליחה לזיין וכל זה. התחברתי למוח של האינסל הדמיוני שלי".

אבל למה אינסלים? על פניו, אין קשר ביניהם לבין עליונות לבנה. כל אחד יכול להיות אינסל, גם שחורים ויהודים.

"אנשים נוטים להאמין לאינסלים כשהם אומרים, 'אנחנו רק תנועה של גברים עצובים שלא מצליחים לזיין', אבל למעשה זו תנועת שנאה נגד נשים, שסיפקה השראה למתקפות טרור נגד מטרות כמו מכוני יוגה או בתי אחווה.

"חלק גדול מהספר מוקדש לאיך מיזוגיניה, בעיקר ברשת, היא חלק גדול בתנועת העליונות הלבנה המקוונת, וגם כלי גיוס משמעותי עבורה. בפורום הגדול ביותר של אינסלים היתה לתומכי עליונות לבנה נוכחות קבועה, כי אינסלים הם קהילה שמרוכזת סביבה שנאה רדיקלית, וזו קרקע פורייה לגיוס".

למה תנועת העליונות הלבנה מאוד סקסיסטית ושוביניסטית?

"הרבה פעמים יוצרים ימנים ביוטיוב יתחילו במיזוגיניה כדרך למשוך גברים צעירים, כי מיזוגיניה היא שנאה חברתית מקובלת יותר. מתחילים בתלונות תרבותיות, 'כמה הפמיניסטיות רעות', ועל זה לא יעיפו אותך מיוטיוב. זו דרך לומר לאנשים, 'אתה במצב שאתה לא אוהב, אתה לא מרוצה מהחיים שלך בגלל פמיניסטיות ופמיניזם'. במהלך הרטורי הזה קידמת אנשים באופן משמעותי בדרך לרדיקליזציה ימנית: לימדת אותם שקבוצה חברתית אחת היא הסיבה לסבל שלהם בחיים, לימדת אותם שיש מעמד של אנשים שאפשר לשנוא, להטריד, לפגוע ולהתעלל בהם. וכשהם בעמדה הזו, אפשר לעבור לדברים כמו 'ודרך אגב, שחורים. ודרך אגב, יהודים'. זו טקטיקת גיוס יעילה מאוד.