חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// בנק ישראל נפל בפח של הבנקים /// בג"ץ הציל את החמץ בפסח ואת החברה החילונית /// אלטשולר שחם קופץ גבוה מדי /// ווטסאפ ופייסבוק מאבדות גובה

משכנתאות

גזר שהוא מקל

דצמבר היה אמור להיות חודש אבוד בענף הנדל"ן למגורים, לפחות לפי התוכניות של בנק ישראל. ב־14 בחודש הכריז הבנק כי ההקלה במסלול הפריים המוזל תיכנס לתוקף באמצע ינואר, כך שלקוני הדירות היה כדאי לכאורה לחכות מעט כדי ליהנות ממשכנתא זולה יותר. אבל מאז קיבלנו בפעם המי־יודע־כמה הוכחה לשלומיאליות של גופים ציבוריים, ולכך שהמגזר הפרטי נמצא תמיד צעד אחד לפניהם. כך התברר השבוע כי בדצמבר דווקא נרשם שיא משכנתאות בהיקף של 8.3 מיליארד שקל — עלייה של 17% לעומת נובמבר ושל 15% לעומת דצמבר 2019. גם הנתונים הראשונים שמגיעים מיזמי הנדל"ן משקפים מגמה דומה, שלפיה הישראלים הסתערו על דירות בחודש האחרון של השנה.

למה זה קרה? כי הבנקים והקבלנים אלופים בלהחדיר בציבור פאניקה, כדי שנקנה מהם היום ולא מחר. במקום להיבהל מהשינוי של בנק ישראל, הם ניצלו אותו כדי להסביר לרוכשים עד כמה המהלך המיטיב בעצם יפעל לרעתם: הביקושים יקפצו בעקבות המשכנתאות הזולות ויטיסו את מחירי הדירות, בשעה שגם מסלול הפריים יתייקר לפחות ב־1% ויהיה כדאי הרבה פחות.

וכאילו זה לא מספיק, הבנקים גם הצליחו לשכנע את בנק ישראל שממחזרי המשכנתאות יחכו עם המסלול החדש עד סוף פברואר, "בגלל בעיות תפעוליות". במילים אחרות: גם חסכנו עליכם כשצמצמנו כוח אדם וסגרנו סניפים, וגם נחסוך עליכם עם עוד חודש וחצי לפחות במשכנתאות יקרות.

/// דרור מרמור

אלטשולר שחם

פסגות הפחד

אלטשולר שחם רוצה לקנות את פסגות ביותר ממיליארד שקל — אחת מהעסקאות המשמעותיות ביותר שנעשו בשוק ההון המקומי בעשור האחרון - שתהפוך אותו לשחקן אדיר בשוק הגמל, עם נכסים מנוהלים של 208 מיליארד שקל. הבאים אחריו מנהלים כ־45 מיליארד שקל בלבד, כלומר כחמישית ממנו. רשות התחרות תידרש להכריע אם יש במהלך פגיעה בתחרות בענף, אולם הסכנה הגדולה מרחפת דווקא מעל הראש של אלטשולר שחם. גילעד אלטשולר ורן שחם, העומדים בראשו, הם אנשי השקעות שגדלו ועסקו כל חייהם במקצוע התובעני רווי הלחצים. במשך השנים הם הוכיחו שהם גם טובים בזה, ובלטו בתשואות העודפות שייצרו ללקוחותיהם לעומת המתחרים. כשהיו קטנים, טענו שהם נהנים מהיתרון לקוטן — היכולת להיכנס ולצאת מפוזיציות במהירות בלי להשפיע על המחירים בשוק. כשהיו בינוניים ייחסו להם מזל, ובשנים האחרונות כשנהפכו גדולים טענו המלעיזים שזה רק עניין של זמן עד שתתחיל הדעיכה. רכישת פסגות, שתהפוך את אלטשולר שחם לענקית, טומנת בתוכה גם איום: איך יצליח בית ההשקעות, הידוע בא־פורמליות ניהולית וגמישות מחשבתית, לשמור על ה־DNA הארגוני שלו, זה שייצר לו את התשואות הגבוהות במשך השנים. בהיקף נכסים כזה הגמישות הניהולית קטנה. זו עובדה. כל שצריך לעשות הוא להסתכל על פסגות — פעם הסיירת של שוק ההון והגוף הגדול בשוק — כדי להבין שלא לעולם חוסן.

/// גולן פרידנפלד

המאבק בכפייה דתית

בסיעתא דבג"ץ

בג"ץ דחה השבוע את בקשת הרבנות לקיים דיון נוסף ברעיון ההזוי לחטט בתיקים של מבקרים בבתי חולים כדי לחפש חמץ, כאילו מדובר בבעיה ביטחונית. בשבוע שהתאפיין בהפרות סדר בלתי פוסקות בקהילה החרדית מול אוזלת יד של רשויות האכיפה, הפסיקה הזאת מזכירה שבג"ץ הוא המגן האמיתי והעיקרי על חופש הדת והחופש מדת בישראל. גם ההחלטה של רשות האוכלוסין לאחרונה לרשום זוגות שהתחתנו בחו"ל באופן מקוון התאפשרה רק בזכות ההגנה שמעניק בג"ץ לתעודות נישואין של מדינות זרות. נכון, בשנים האחרונות בית המשפט הפך לשק החבטות של כל אויבי זכויות האדם ונדחק לעמדה של פסיביות שיפוטית בנושאים רבים. שופטיו משתדלים לברוח מהחלטות שנויות במחלוקת או לפחות לעכב אותן. ועדיין הוא המחסום האחרון בפני כפייה דתית. לכן בבחירות הבאות, הרבה יותר משחשוב נושא דת ומדינה כזה או אחר, חשוב לקבל התחייבות לשמור על מערכת המשפט.

/// שחר אילן

ווטסאפ ופייסבוק

הכתובת על הוול

קבוצות הווטסאפ רוחשות וגועשות מאז השבוע שעבר: לאן עוברים? מה עושים? למישהו יש המלצות? כל זאת כי ווטסאפ הודיעה לכל משתמשיה כי מפברואר המידע שלהם ישותף עם פייסבוק, החברה־האם של ווטסאפ, כדי להציג להם פרסומות בהתאמה אישית. השינוי הנוכחי אינו מהפכני: פייסבוק שואבת מידע מאפליקציית הצ'אט כבר שנים — לא את תוכני השיחות המוצפנים, אבל את תדירות השיחות, העדפות והיקפן. ולמרות זאת דווקא הפעם השינוי עורר סערה ואפילו הפך את המתחרה סיגנל ללהיט ההורדות בחנויות האפליקציות.

התגובה הזו צריכה להדאיג את פייסבוק מאוד, משום שהיא משקפת לכל את מערכת היחסים של החברה עם משתמשיה בכל הפלטפורמות השונות שלה. שנים של פרקטיקות מפוקפקות יצרו חוסר אמון מוחלט בקרב המשתמשים ואפילו שנאה של ממש. נכון, קשה מאוד לוותר על ווטסאפ לחלוטין כיום, אבל גם לפני חמש שנים היה נדמה שפייסבוק תשלוט בכיפה לנצח, ואז התבגר דור חדש שהעדיף עליה את סנאפצ'ט, טיק טוק ואחרות. ובניגוד לרשתות הצעירות, לווטסאפ אין יתרון מהותי על מתחרותיה, מלבד כמות המשתמשים. כך שאם פייסבוק לא תתעורר בקרוב, גם ווטסאפ תישאר מאחור.

/// הגר רבט

מילת השבוע

//

דור סער־מן

על אשליית הכוח שיש בחסימה

*

בשבוע האחרון היה נראה שהפריצה לגבעת הקפיטול הסתיימה לפחות בצעד אחד נכון שמישהו נקט — טוויטר חסמה לצמיתות את חשבונו של הנשיא היוצא דונלד טראמפ, ובעקבותיה עשתה זאת גם פייסבוק. נוסף על כך, הרשת החברתית פארלר, שמזוהה עם הימין הקיצוני הטראמפיסטי, נחסמה לגמרי מהאינטרנט. והרי הניצחון הפשוט — נחסום אותם, הם יאבדו את מוקדי הכוח שלהם, ושלום על ישראל. לכאורה ענקיות הטכנולוגיה הציבו קו אדום ברור כשאמרו כי אלימות - גם מצד מנהיגים מכהנים — לא בבית ספרנו, וחסימת החשבונות אמורה לסייע גם לחסימת כוחם בעולם האמיתי.

אבל החסימות הללו הן לא רק מעט מדי ומאוחר מדי, הן גם מגלמות את השקר שמאחורי אפקט החסימה — היא מייצרת תחושת כוח מדומה, וגם הוא לטווח הקצר. טראמפ יודע זאת היטב: כשהוא ניסה לחסום את הסינים במלחמות הסחר, הוא רק הוביל למשבר מתמשך; כשחסם את הסכם פריז להגנת האקלים, הוא רק הוריש בעיה חמורה יותר לדור הבא; וכשבשיא משבר הקורונה ניסה לחסום את הגישה למשאבים פדרליים למושלי מדינות ובכך סיכן את חיי אזרחיו — זה עלה לו בקדנציה השנייה.

בסופו של דבר, חסימה היא אקט כוחני שמיטיב לסמל את השנים האחרונות — עידן טראמפ מצד אחד ותרבות הביטול מהצד האחר. במקום להידבר עם מי שלא מסכים איתנו, פשוט נעיף אותו מהעיניים. כדי לא ליפול כמו טראמפ, עדיף כעת שהדמוקרטים ירכזו מאמצים במהלך הארוך והלא־סקסי של בניית גשרים עם הצד השני, במקום לבזבז אותם על חסימת הגישה של טראמפ למשרד שלו בימיו האחרונים ממילא.