*

ג'ו אבונאסר, מאמן כדורסל אישי, עובד עם הכדורסלנים הבכירים ב־NBA כבר שני עשורים, ומכיר מקרוב את הליך המיון הדקדקני של הקבוצות. "היום ב־NBA עושים עבודת רקע אינטנסיבית לפני שבוחרים שחקן בדראפט", הוא מספר. "זה תהליך ארוך: מדברים עם המאמנים והמורים שלו בתיכון, החברים, הדודים, כל הסביבה שלו. אם צריך, אז גם עם המורה לספורט מכיתה ג', ואני לא צוחק. מחפשים אנשים שבמשך כל חייהם הפגינו רצון ללמוד ולגדול. קוראים לזה 'אישיות איכותית'. הרבה מאמנים יוותרו על שחקן שאינו כזה, גם אם הוא ניחן בכישרון יוצא דופן. ההבנה היא שאי אפשר לנצח עם שחקנים שאינם ממוקדי מטרה, ושאינם יודעים ורוצים לעבוד בצוות. כששואלים את קווין גארנט (שזכה באליפות עם בוסטון סלטיקס) במה היה הכי טוב כשחקן, הוא תמיד עונה 'הייתי החבר לקבוצה הכי טוב שיש'. מי ששיחק איתו יסכים: הוא יילחם עבורך, יחסום עבורך, ייקח ריבאונד כשצריך, ימסור כשצריך, יקלע כשצריך, יבין שלא הכל קשור אליו. אלו מרכיבי האישיות הנכונים".

ב־NBA מכנים שחקנים כאלה "Culture Guys", שחקנים שתורמים לתרבות תחרותית בריאה, חסרת אגו וערכית בתוך חדר ההלבשה. כשהשכר החציוני בליגה הוא כ־4 מיליון דולר לעונה ומספר השחקנים בסגל הוא 15, כדאי מאוד שרוב השחקנים בסגל יהיו "קאלצ'ר גאייז".

אבל משיחות עם אנשי NBA — בעלים, סקאוטים, ומנהלים — עולה שהשחקנים המוכשרים ביותר הם פחות "קאלצ'ר גאייז" ויותר טאלנטים. ולאחרונה, בעקבות סאגת המעבר של ג'יימס הארדן מיוסטון רוקטס, התברר שהטאלנטים קובעים הרבה דברים: זמני אימון, זמני טיסה, בתי מלון. הכוכב יקבע איזה מאמן מתאים לו ולקבוצה, ואף יקבע מי השחקנים שישחקו בה. "זה לא יוצא דופן, ככה זה מאז ימי ג'ורדן", מסביר בראיין ווינדהורסט, שמסקר את ה־NBA עבור ESPN. "כוכבים בסדר גודל של הארדן הם נדירים מאוד, ולכן קבוצות יעשו הכל כדי שיהיו מבסוטים".