ב

שעות הספק שלאחר סגירת הקלפיות בבחירות לנשיאות ארצות הברית, כשעוד ועוד תוצאות סימנו ניצחון ומהפך של הדמוקרטים בג'ורג'יה, יותר ויותר עיניים באמריקה נישאו אל אחת הדמויות שאחראיות למהפך הזה: סטייסי אברמס.

אברמס (47), משפטנית ופוליטיקאית הפועלת בתחום מימוש זכות הבחירה, היא אחת הפוליטיקאיות המאורגנות, המתוכננות והקפדניות באמריקה. היא שירתה כמנהיגת המיעוט בסנאט של מדינת ג'ורג'יה בשנים 2011–2017, וב־2018 התמודדה מטעם הדמוקרטים על משרת מושלת ג'ורג'יה. בבחירות ההן היא הפסידה בפער של 1.4% לבריאן קמפ, אז מזכיר המדינה של ג'ורג'יה (תפקיד שמתוקפו קמפ גם ניהל את הבחירות), באחד המקרים הבוטים ביותר של דיכוי בוחרים. והיא פועלת כבר יותר מעשור כדי להעביר את ג'ורג'יה לידי הדמוקרטים. בבחירות לנשיאות היא פרעה את השטר, וכעת רבים במפלגה הדמוקרטית נושאים אליה עיניים כאל קוסמת: דמות שאפשר להציב בקבינט או בצמרת המפלגה הדמוקרטית, כדי שתחולל את הפלא שלה על פני אמריקה כולה.

הפלא של אברמס יהיה חיוני לדמוקרטים ב־5 בינואר הקרוב, כשג'ורג'יה תערוך בחירות כדי לאייש שניים מהמושבים שלה בסנאט. הדמוקרטים חייבים לזכות בשני המושבים האלה אם ברצונם למנוע רוב רפובליקני לעומתי בסנאט — רוב שעלול להקשות מאוד על כהונתו של ג'ו ביידן, שתחל ב־20 בינואר.

בתוך מבול הניתוחים של תוצאות הבחירות, חלק מהתשובות נשמעות פשוטות וברורות. אבל קשה הרבה יותר להבין את החיים האמיתיים והפוליטיקה שבהם. ומה שחסר בגלי ההערצה לאברמס הוא הבנה של היקפה העצום של העבודה — על ידי המון אנשים, מהמון זוויות, במשך המון שנים — שהניחה את היסודות למאמץ המוצלח שלה בג'ורג'יה. "ניו יורק מגזין" שמע את הסיפור המלא מהאשה שחזונה מרחיק הלכת מבדל אותה מרוב השחקנים בפוליטיקה האמריקאית.

בנו תשתיות לטווח ארוך

"אחרי ההפסד ב־2010, אמרתי: 'אם נעבוד נכון, ננצח ב־2020'"

הרבה אנשים אמרו "סטייסי אברמס, בעצמה, הפכה את ג'ורג'יה לדמוקרטית". תני לי תמונה מלאה יותר של הכוחות בשטח, ומה הם עשו עד כה.

"בואי ניקח צעד אחורה ונביט בתמונה שבזכותה הפכתי למעין סמל. ב־2010, הדמוקרטים בג'ורג'יה איבדו הכל. הרפובליקנים השתלטו על כל משרה חשובה במדינה. תזכרי גם שבשנים 2000–2010 הקהילה הלטינית בג'ורג'יה הוכפלה, הקהילה האסייתית חוותה צמיחה עצומה, והחלה הגירה הפוכה של שחורים שעזבו למדינות המערב התיכון וכעת חזרו להתגורר בדרום.

"כשנכנסתי לעניינים בניתי מצגת שהציגה את הדרך שבה ניתחתי את האתגרים שעומדים בפני הדמוקרטים, ומה שעלינו לעשות כדי להשיב לידינו את הכוח עד 2020. הבאתי אותה לאסיפות ולפגישות עם תורמים כדי לומר 'אנא, שימו לב לג'ורג'יה. אנחנו לא הדרום שאתם זוכרים. יש אצלנו הזדמנויות אמיתיות, ואנחנו צריכים שתשימו אליהן לב'. רוב האנשים לא הקשיבו, אבל היו כאלה שכן.

"מה שזיהיתי הוא שהיו לנו המון קבוצות חזקות שעשו עבודה טובה. הלן באטלר ו'הקואליציה למען אג'נדה עממית' (ארגון־גג של ארגונים חברתיים ליברליים), שעבדו עם קבוצת 'אנשי דת שחורים מודאגים' (ארגון שפועל באטלנטה, בירת ג'ורג'יה, בעיקר בסיוע למחוסרי דיור); 'התאגדות נבחרי הציבור הלטינים בג'ורג'יה' (ששואפת לחזק את ייצוג הקהילה הלטינית בפוליטיקה המקומית); וקבוצה בהנהגת הלן קים הו (פרקליטה ממוצא קוריאני שפועלת בתחום זכויות האזרח), שמתמקדת בצמיחה בקהילה האסייתית.

"אבל המימון לכל התנועות הללו היה זעום באופן שהקשה לבנות פעילות בקנה מידה רחב, או ליצור תשתיות שיחברו בין כל החלקים הללו. ולא היתה לנו כמעט שום נראות בדרום ג'ורג'יה, שבה הרבה בוחרים שחורים חיים במחוזות שחורים שסובלים מתת־תקצוב, או במחוזות לבנים היפר־שמרנים. אז התרומה שלי היתה בניית תשתיות. אי אפשר לבנות מערכת אם אין לך משהו מוצק שעמיד בפני אלו שאוחזים בכוח".

הוכיחו תוצאות בשטח

"הסברתי לתורמים מה התוכנית. כשהיא הצליחה, ביקשתי כסף"

היום יש לך פלטפורמה חזקה בקנה מידה כלל־אמריקאי, אבל זה לא היה המצב ב־2013. איך גייסת כספים בדרכים שאנשים אחרים לא גייסו בהן עד אז?

"כשהפכתי למנהיגת המיעוט בסנאט של ג'ורג'יה, מינפתי את התואר הזה כדי לגרום לאנשים להיפגש איתי. נסעתי לקליפורניה, לניו יורק, לוושינגטון הבירה. ישבתי עם אנשים ואמרתי 'אוקיי, הנה התוכנית שלי לעשור הקרוב. אתם בטח לא תתמכו בי מיד ברגע זה, אבל אני רוצה לספר לכם מה אני חושבת שאנחנו יכולים לעשות. ובהמשך אחזור אליכם ואספר לכם מה הצלחנו לעשות, ואז אבקש מכם כסף'.

"לפני שגייסתי כל דולר, הסברתי לתורמים מהי התוכנית ומהם המדדים. סיבוב הגיוס הראשון שלי היה ב־2011. התורמים הראשונים היו בני הזוג סטיב פיליפס וסוזן סנדלר (תורמים חשובים לדמוקרטים). ישבתי במשרד של פיליפס ואמרתי 'זה מה שהולך לקרות בחלוקה מחדש של גבולות מחוזות הבחירה (הליך שמתבצע אחת לעשור אחרי מפקד אוכלוסין ומאפשר להשפיע על תוצאות הבחירות), ולכן אני זקוקה לתמיכתך'. ב־2012 עשיתי עוד סיבוב לגיוס תרומות, אבל הפעם הוספתי לו עוד שמות. אנשים היו ספקנים אבל הסכימו להיפגש איתי מפני שמעולם לא הגיעה מנהיגת מיעוט ממדינה דרומית ואמרה 'תתרמו לי'.

"ואז, ב־2012, הצלחנו. נלחמנו בהצלחה נגד שרטוט־מחדש של גבולות בארבעה מחוזות, שהרפובליקנים ניסו להשיג כדי לייצר לעצמם רוב מיוחס בסנאט של ג'ורג'יה. וכך יכולתי לומר 'בלמתי את הרוב המיוחס שלהם. תראו מה אני יכולה לעשות. תנו לי עוד תרומות'. ביקשתי מכולם. יצאתי מגבולות ג'ורג'יה וגייסתי מימון בזירה הלאומית, מה שהיה חדשני".

זה עורר ביקורת עלייך בתוך ג'ורג'יה, נכון? היו מי שחשבו שאת יוצאת החוצה כדי לבנות את עצמך בזירה הלאומית, במקום לטפל בבעיות המקומיות.

"נכון מאוד. וזה הגיע לנקודת משבר ב־2014, כשגיוס הכספים עבר ממאות אלפי דולרים למיליוני דולרים. התעוררה אז ספקנות. באטלנטה היתה רשת ותיקה ומושרשת של ארגוני זכויות אדם. פתאום נכנסתי אני לתמונה וגייסתי המון כסף בדרכים שהם לא הכירו. שכרנו אנשים מבחוץ כדי שיעשו את העבודה בשבילנו, מפני שהיו לנו רק ארבעה חודשים לעשות אותה, אבל התנאי היה שהם צריכים לשכור עובדים רק מתוך ג'ורג'יה. הוצאנו יותר כסף ממה שרוב הארגונים הוציאו על דברים כאלה. ואני לא צמחתי במסלול המקובל, אז איך אני מעיזה להיות זו שעושה את כל זה? הבנתי את המבקרים. לכן כשהודיתי למפלגה, הודיתי גם לקבוצות ספציפיות, מכיוון שהתרומה שלי היתה ביצירת תשתיות, השקעות ופלטפורמה".

אל תתלו הכל באדם אחד

"הפרויקטים שהקמתי גדולים ממני. לכן הם משגשגים בהיעדרי"

ואז הגיע המרוץ למשרת מושלת ג'ורג'יה.

"גייסנו והוצאנו 40 מיליון דולר, סכום גדול יותר מזה שהוציא כל מועמד, דמוקרטי או רפובליקני, אי פעם — כדי לבנות תשתיות בכל מחוז ומחוז. מבחינתי, העיקרון הוא 'אם זה מבוסס רק על המוניטין של אדם אחד, אז כשהמוניטין ייפגע, הכל יתמוטט".

זה חלק מרכזי בתפיסה שלך: גם ארגונים ותוכניות שאת עצמך מובילה, כולל הקמפיין שלך, לא יכולים להסתמך רק עלייך.

"אני לא מנהלת את 'קרב הוגן' (ארגון שאברמס הקימה למלחמה בדיכוי בוחרים). אני גם לא מנהלת את 'ספירה הוגנת' (ארגון שאברמס הקימה לטובת דיוק במפקד האוכלוסין). לשניהם יש מנכ"ליות משלהם. אני תמיד מודעת מאוד לעובדה שכשמתמקדים באדם, במקום בעבודה, אז אם אותו אדם מפשל, העבודה מאבדת מתוקפה. המשימה שלי היא להבטיח שהעבודה תשרוד, איתי או בלעדיי. אני לא עומדת בראשות 'פרויקט ג'ורג'יה החדשה' כבר מ־2017, אבל הוא ממשיך לשגשג ולממש את ייעודו, מפני שהתשתית היתה מספיק חזקה כשעזבתי. היא לא התמוטטה בהיעדרי".

עכשיו כשג'ורג'יה עברה לצד הדמוקרטי, כמו שהבטחת, אנשים אומרים "סטייסי אברמס צדקה". איך מאזנים בין ההבנה שאפשר למנף את המשפט הזה למאמצים נוספים בעתיד, ובין ההתנגדות שלך לתלות את ההצלחה באשה אחת?

"תראי, אני יכולה לשלוט רק במה שאני אומרת ועושה. לכן אני תמיד מכירה במה שאנשים אחרים עשו. אני מכירה בהישגים שלי כי הם חשובים לג'ורג'יה, וכי הם יכולים לשמש דוגמה טובה לאחרים. אבל אני לא יכולה למנוע מאנשים לומר מה שבא להם. ומעולם לא למדתי איך לגרום לכולם לחבב אותי. אני יודעת שיהיו כאלה שיאמרו שהתוצאות הן באשמתי, וכאלה שיאמרו שהתוצאות הן בזכותי, תלוי במה מדובר ובמי שמדבר.

"אני לא מקבלת החלטות לפי מה שהן יעשו למוניטין שלי. תזכרי שבמשך עשר שנים אמרתי לאנשים שכל זה יכול לקרות, אבל לא בכל קרב ניצחנו. עכשיו כולם כבר שמים לב, אבל אני זוכרת מי היה שם כשהפסדתי ומי היה שם כשניצחתי. כל עוד אני ישרה עם עצמי לגבי מה אני עושה ואיך, וכל עוד אני ישרה עם התורמים והתומכים לגבי מה זה אומר ומה זה לא אומר, אני פשוט זורמת עם התוצאות והשלכותיהן".

הפסיקו לחפש תירוצים

"הקרב היה לא הוגן. למדתי לקח, ולא אפשרתי את זה בקרב הבא"

מה קרה אחרי 2016, כשג'ורג'יה לא עברה לידי הדמוקרטים, ואחרי 2018, כשהפסדת במרוץ למושלוּת? חששת שזה יפגע בפרויקט בטווח הארוך?

"תמיד הקפדתי לראות באירועים האלה הזדמנויות, ולא ערבויות. ב־2016 לא הופקדתי על הבחירות לנשיאות", היא צוחקת. "היה לי ברור אילו משאבים נדרשו אז כדי לנצח, וכשמשאבים כאלה לא מתממשים, ההזדמנות מתמוססת.

"אוסוף הצליח להגיע לקבוצת בוחרים שנקראו 'הבלתי רשומים' — אנשים שלא הצביעו, ולכן נדחקו לגמרי אל מחוץ לשיח הפוליטי. אבל כשבאים אליהם ואומרים 'אתם חשובים', זה משנה את הדינמיקה. זה לא מבטיח שיצביעו לך, אבל זה מבטיח שיראו את המועמדות שלך. האנשים האלה קיבלו תשומת לב מהקמפיינים של אוסוף ושלי, ועכשיו שוב בקמפיין הבחירות לנשיאות. כך אנחנו מצמיחים בוחרים חדשים: בוחרים עם זיקה נמוכה או אפסית לבחירות, שהופכים להיות בוחרים בעלי זיקה ברורה, ולפעמים אפילו חזקה.

"חרגנו מהנורמה שאומרת שצריך לדבר רק עם מי שבטוח יצביע לך, כי זה ניצול אופטימלי של כספי קמפיין. אנחנו מאמינים שניצול טוב הוא זה שמביא קול".

מה אפשר ללמוד מזה על מה שדרוש במדינות אחרות בארצות הברית, או ברמה הכלל־אמריקאית? מעבר להבנה שיש להפשיל שרוולים ולתקן דברים.

"בואי נתמקד במרכיב אחד שחסר בנרטיב הזה: הצלחנו להילחם בדיכוי בוחרים בכל רחבי אמריקה. דיכוי בוחרים הוא משהו שהתקיים ב־2016 וב־2018, אבל אנחנו בנינו כלי להגנה על בוחרים, ברמה הלאומית, בזכות המאבק שלנו במדינות המפתח: וויסקונסין, מישיגן, פנסילבניה, אריזונה, נבאדה, מינסוטה. העבודה שעשינו באמצעות 'קרב הוגן' כדי לצמצם את דיכוי הבוחרים הביאה אנשים לקלפיות. זה לא הדבר היחיד שתרם, אבל היתה לכך תרומה עצומה.

"חשוב להדגיש את זה, מפני שאת ההישגים שלנו אפשר למחוק באותן מהירות ויעילות שבהן השגנו אותם. עצירת דיכוי הבוחרים מוציאה את הרפובליקנים מהכלים. היתה להם תוכנית לבלום את הגעת הבוחרים לקלפיות; אנחנו ניצחנו אותם בכמה מדינות, וכך שינינו את תוצאות הבחירות. הפערים קטנים, ואפשר למחוק את תוצאת המאבק הזה במהירות.

"דבר שני הוא שעלינו להשקיע באנשים שמבינים את המקומות שבהם הם חיים. אני מבינה את ג'ורג'יה, אבל אני מבינה רק את ג'ורג'יה, כי עבדתי עם תושבי ג'ורג'יה שהיו פה לפניי ויישארו פה אחרי שאמות. יש צורך מובהק לבנות במקום עצמו. אי אפשר להסתפק באמירות כמו 'טקסס משתנה', 'ג'ורג'יה משתנה'. צריך להבין מי עושה בשטח את עבודת העומק שקשה להבחין בה, אבל בלעדיה יש תחושה של היעדר כוח.

"זה לא שאתם חייבים 'סטייסי אברמס' כדי להרים את זה, אבל קרוב לוודאי שתזדקקו למישהי כזו. אז בואו נוודא שבמקומות האלה אנחנו מטפחים את האנשים שישמשו קול לצורכי הקהילה, ואז בואו נוודא שיש מי שתורם להם כסף. משאבים הם דבר חשוב.

"הדבר השלישי הוא: השקיעו באנשים שלא נראים כמו ההצלחה שכבר התרגלתם לראות. אני מעריכה את הנרטיב של 'האשה השחורה', אבל אם אתם באריזונה, ודאו שאתם משקיעים באמריקאים־ילידים שיעזרו לארגן את קהילת הנוואחו לפעילות, לא רק סביב דיכוי בוחרים אלא סביב ההתעלמות הבוטה מצורכי הקהילה שלהם. אותו הדבר נכון גם בניו־מקסיקו ובנבאדה: צריך לוודא שמנהיגים בקהילה הלטינית הם לא רק דמויות שנראות טוב בטלוויזיה, אלא שאנחנו מוצאים את אותם כיסי־קהילות שמייצגים את הארגונים והמוצאים השונים של הקהילה הלטינית. השיחה שתנהלו עם יוצאי ונצואלה שונה מזו שתנהלו עם יוצאי גואטמלה ואל־סלבדור, ושתיהן שונות לגמרי מהשיחה שתנהלו עם מהגרים מקובה, שבעצמה שונה מאוד מהשיחה שתנהלו עם ילדיהם שכבר נולדו בארצות הברית. ופוארטו־ריקו היא שיחה אחרת לגמרי!

"אנחנו לא יכולים להמשיך לחשוב שיש קול אחד שמדבר אל כל הקהילות האלו. לכן צריך לוודא שאנחנו לא סתם בונים במקום, אלא שאנחנו בונים במקומות שבהם המספרים המצטברים יביאו אותנו לניצחון.

"זו לא הדרך לניצחון: זו המתמטיקה של הניצחון. אז הוסיפו את כל האנשים שעשויים לחבב אתכם, תנו להם סיבה לחבב אתכם, ואז תנו להם דרך שבה הם יוכלו לחבב אתכם. זה מה שאנחנו עשינו".

אל תעצרו

"היעד הבא: הבחירות לסנאט"

את חושבת שהדמוקרטים קשובים למסר הזה?

"כן, בין היתר מפני שאני מכירה בכך שהמפלגה הדמוקרטית אינה עשויה מקשה אחת. אני חברה בשלוחת ג'ורג'יה של המפלגה הדמוקרטית, וחלק מהמחויבות שלי הוא לוודא שהשלוחה הזו משקפת את הצרכים בקהילות שלנו. בג'ורג'יה עשינו משהו שאנשים לא חשבו שיכול לקרות. אנשים נכונים יותר להשקיע במנצח מאשר ברעיון. עכשיו כשהראינו שהדרך שלנו עובדת, נידרש להראות שהיא יכולה לעבוד שוב. אין שום ערבות שהיא תעבוד בבחירות לסנאט שייערכו  בינואר, אבל אני מאמינה שאנחנו יכולים לגרום לזה לקרות. ואם זה לא יקרה, זה לא אומר שנכשלנו: זה פשוט אומר שזה לא הצליח הפעם, ושצריך להמשיך לבנות. זו האפשרות הטובה ביותר שיש לנו שם".

אחרי ההפסד של טראמפ בבחירות, הסנאטור הרפובליקני הבולט לינדזי גרהאם פנה לבראד ראפנסברגר, מזכיר המדינה של ג'ורג'יה, ולחץ עליו לפסול קולות כשרים. מה היתה התגובה שלך לידיעה הזו? הופתעת מהסירוב של ראפנסברגר, או מהדרך שבה הרפובליקנים בג'ורג'יה התנפלו עליו?

"הרפובליקנים הראו לנו מי הם הרבה לפני הרגע ההוא. הם נלחמו ללא לאות כדי להשתיק קולות של בוחרים שלא תומכים בהם. אז למרות שאני מאוכזבת מהפעולות חסרות האחריות של טראמפ, לינדזי גרהאם ואחרים, אני לא מופתעת מהן. טקטיקות דיכוי הבוחרים של הרפובליקנים לא ישנו את תוצאות הבחירות האלה. יחד עם זאת, עלינו להישאר דרוכים ולהבטיח שההצלחות שלנו בהתגברות על מכשולים לא ייענו בכוח כפול מטעם המחוקקים הרפובליקנים. אני מחויבת לסיים את העבודה בג'ורג'יה ולעזור לדמוקרטים להשיג רוב בסנאט הלאומי, כך שהם יוכלו לשרת את האומה כראוי".

בזמן האחרון יש הרבה ספקולציות בנוגע למהלכים הבאים שלך, כולל דיווחים שלפיהם החלטת לרוץ שוב בבחירות למושלוּת ג'ורג'יה ב־2022. המון אנשים רוצים לדעת מה תעשי כעת.

"גם אני. אבל לפי שעה, מה שאני עושה הוא לוודא שג'ון אוסוף ורפאל וורנוק ייבחרו כשני הסנאטורים הבאים מטעם ג'ורג'יה".

אל תתנשאו

"אני לא מעקמת אף מול התרבות של הבוחרים שלי. הם אני"

ראיתי שאת מצייצת בטוויטר על באפי, ספייק ואנג'ל (דמויות מהסדרות "באפי ציידת הערפדים" ו"אנג'ל"). תיארת לנו היום עשור בהיסטוריה של ג'ורג'יה, אבל גם עשור בחייך שלך. למה זה כל כך חשוב להתעניין בעוד דברים, מלבד עבודה?

"מפני שעלינו להתעניין באנשים, והחיים שלהם הם יותר מפוליטיקה. אני ערה לחלוטין לכך שהמדיניות שאנחנו בולמים או מקדמים יכולה לשנות את חייך, אבל חשובה גם איכות החיים האלה. ולטלוויזיה, כמדיום אמנותי, יש חלק מרכזי בכך. יש לה חלק מרכזי בי. אני לא רוצה לגשת לתרבות ממקום סנובי, מכיוון שזו התרבות של האנשים שאני רוצה לעזור להם. הם אני. באפי היתה חשובה מפני שכשגללתי את הפיד בטוויטר, ראיתי מישהו אומר שאמרתי משהו על ספייק, ובעקיפין על אנג'ל, וזה לא היה מדויק. רציתי שידעו.

"חשוב שנהנה מהמשמעות של חיים בחברה חופשית, ושיהיו לנו את רגעי ניקוי הראש האלה. זה גם כלי לבניית ארגון: אם את יכולה לפגוש אנשים במקום שבו הם מבלים את זמנם, והם רוצים להיות איתך כשאת שם, זה עוזר מאוד. אם ניכנס לשם ביקורתיים, מתנשאים, מאיימים, אולי יהיו אנשים שיעשו משהו באותו רגע כדי שנסתום כבר, אבל בחיים לא נשנה את דעתם או נשכנע אותם שכדאי להם לפעול שוב לטובתנו. אבל אם אנשים רואים שזה מבטא נורמליות, ושהנורמליות יכולה לשחק תפקיד מכריע בדרך שבה חייהם ישתנו לטובה, אז הם יגלו נכונות להסתכן, ולהגיע, ולעמוד בתור ובגשם, ולשמוע צעקות מאיזה בחור בטנדר שצועק עליהם שיעופו הביתה. הם יהיו נכונים יותר לשאת את כל זה אם הם יאמינו שהם נמצאים בסיפור הזה יחד, ולא שהם נדחקו לעשות את זה על ידי מישהו שמרגיש חשוב מכדי להתייצב שם בעצמו".