מרוץ חימוש ויראלי
//
דיאנה בחור ניר
//
צילום: עמית שעל
"מזל שהמוטציות השפיעו רק על קצב ההדבקה. הן יכלו גם ליצור וירוס אלים יותר"
פרופ' רון דיסקין, מומחה לווירוסים קטלניים, לא חושש שחיסוני הקורונה יאבדו את יעילותם, אבל מודאג מאוד מהשאננות שמפגינים בני 20 פלוס
מרוץ חימוש ויראלי
דיאנה בחור ניר
צילום: עמית שעל
דיסקין, השבוע במכון ויצמן. “במעבדה שלי מנסים לפתח תרופה שתרפא אנשים שנדבקו"
דיסקין, השבוע במכון ויצמן. “במעבדה שלי מנסים לפתח תרופה שתרפא אנשים שנדבקו"
להאזנה לכתבה
הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
פ
רופסור רון דיסקין הוא מומחה לנגיפים קטלניים מהמחלקה לביולוגיה מבנית במכון ויצמן למדע, וזוכה פרס המועצה המדעית בתחום הכימיה (2020). אחד המחקרים שנערכים כעת במעבדתו מנסה לפתח מולקולה שתיצמד לווירוס, תמנע ממנו להסתנן לתאים אנושיים, וגם תסמן למערכת החיסון שיש לתקוף אותו.
***
בשבועות האחרונים למדנו על שתי מוטציות של וירוס הקורונה, "הבריטית" ו"הדרום אפריקאית". יש עוד?
"הן בהחלט לא היחידות. וירוסים משתנים ללא הרף, כל וירוס בקצב שמאפיין אותו. שתי המוטציות האלה הגיעו לחדשות כיוון שהן מדביקות בקצב מהיר יותר מהווירוס המקורי. המוטציה הדרום אפריקאית מעט יותר מדאיגה, מבחינת השינוי בחלק מאתרי המטרה של החיסון, אבל זה לא סוף העולם, אפשר לשנות את החיסון".
לווירוסים יש "מקדם השתנות"? אפשר לומר משהו כמו "בכל X מקרי הדבקה הווירוס נושא מוטציה"?
"לכל וירוס יש שעון מוטציות שאופייני לו. בווירוסים ממשפחת הסארס — ובהם SARS-CoV-2 שאחראי למגפת הקורונה — כל אירוע הדבקה שני, בממוצע, מתאפיין במוטציה כלשהי שניתן לראות בגנום שלו. הסוג הנפוץ ביותר הוא מוטציות 'שקטות', כאלה שנצפות ברמת הגנום של הווירוס, אבל לא משפיעות עליו ברמת שינוי אחד החלבונים שלו. מוטציות כאלה הן כלי שימושי במחקרי הדבקה: ריצוף גנטי של הווירוס מאפשר לעקוב אחרי החתימות הגנומיות האלה ולבנות 'עץ התפשטות' אפידמיולוגי".
ומה קורה כשמוטציה כזו דווקא כן משנה את אחד החלבונים של הווירוס?
"חלק מהמוטציות האלה יהרגו את הווירוס ויהפכו אותו לנכה, כזה שלא יכול להדביק, להתפשט, או לשכפל את עצמו. מוטציות כאלה ייעלמו בדרך של אלימינציה. עוד חלק קטן מהמוטציות יתבטאו ברמת החלבון באופן שלא נשים לב אליו.
"מוטציות נדירות יותר הן אלו שנותנות לווירוס ערך מוסף, ובתהליך של ברירה טבעית הן ייהפכו לעיקר האוכלוסייה של הווירוס. המוטציות שהזכרנו קודם, למשל, משנות חלבון באופן שמשפר את היכולת שלו להיקשר לקולטנים שעל התאים שלנו. זה מה שגורם לווירוסים שנושאים את המוטציה להדביק באופן יעיל יותר. מהזווית של הווירוס, אלה מוטציות מוצלחות יותר.
"וירוסים תמיד ישתנו, בייחוד כאלה שמבוססים על אר.אן.איי כמו וירוסי סארס. למזלנו, הם לא כל כך נוראיים — למשל בהשוואה לאיידס, שהוא אלוף הווירוסים בכל מה שנוגע לצבירת מוטציות והשתנות. הקצב שבו האיידס צובר מוטציות מהיר יותר מפעולת מערכת החיסון, לכן הוא מצליח להתחמק ממנה, והגוף כל הזמן מדביק את עצמו באופן כרוני ואינו מצליח להחלים".
סיכוי לשינוי
מוטציות ויראליות וכיצד מתמודדים איתן
וירוס הקורונה עטוף בחלבון המכונה "ספייק"
הווירוס עובר מוטציות תכופות. רובן אינן משנות אותו מהותית
המוטציות הבריטית והדרום אפריקאית שינו את הספייק והפכו אותו למידבק יותר
החיסון פועל על כמה אתרים בספייק, ולכן ממשיך להיות יעיל
מוטציות יכולות להופיע גם בחלבונים אחרים של הווירוס, ועלולות להפוך אותו לאלים יותר
קצב המוטציות של הקורונה צריך להדאיג אותנו? הוא עלול להפוך את פיתוח החיסונים לרדיפה אחרי הזנב של עצמנו?
"החיסון לקורונה לא יהפוך ללא־יעיל כל כך מהר, כיוון שהוא פותח כך שמערכת החיסון שלנו תפתח תגובה 'רב־זרועית': החיסון לא פועל רק על אתר אחד בווירוס, אלא מכוון לכמה אתרים על גבי 'הספייק', חלבון המעטפת דמוי הקוצים המזוהה עם הווירוס הייחודי הזה. הספייק הוא חלבון די גדול, ויש בו כמה אתרים שהם 'עקב אכילס' של הווירוס: אזורים על החלבון שנקשרים לקולטן על תאי הגוף שלנו. החיסונים מפעילים תגובה מוצלחת של מערכת החיסון בדיוק נגד האזורים האלה, נקשרים שם לווירוס, וכך חוסמים אותו מלהיקשר לתאי הגוף שלנו”.
אבל מוטציה מהסוג הרע עלולה לגרום לחיסון לאבד את היעילות מתישהו.
"תמיד יש חשש שאם נקודת התורפה של הווירוס תשתנה בעקבות המוטציה, יעילות התגובה החיסונית תרד. אבל מכיוון שהחיסון פועל על כמה אתרים על הספייק, הסיכוי שמוטציה אחת תהפוך את כל החיסון ללא יעיל נמוכה מאוד. יעילות החיסון של פייזר היא 95%; אפילו אם תהיה מוטציה שתוריד אותה ל־90% זה לא גיים צ'יינג'ר. תשווי את זה לדרישת ה־FDA, מנהל התרופות האמריקאי, שמבחינתו רף היעילות הוא 50% ומעלה. סביר שמתישהו החיסון יאבד יעילות, אבל זה יקרה רק אם יהיה שינוי רדיקלי של הווירוס, לא כמה מוטציות אחדות".
מה אתה חושב על ההצגה של המוטציות כ"בריטית" או "דרום אפריקאית"?
"מצחיק לקרוא לזה כך. להערכתי אותה מוטציה התפתחה אקראית גם במקומות אחרים בעולם, באופן בלתי תלוי, כי זה משחק של מספרים גדולים. נכון שהבריטים זיהו בפעם הראשונה את המוטציה, אבל זה רק מפני שיש להם מערך ריצוף טוב. כשמאירים מגלים דברים מפחידים. אולי מוטציה כזו נוצרה גם באיראן, או בישראל שהתחילה לרצף רק באחרונה?
"יש מקומות בעולם שהתחלואה בהם עולה באופן שמתאים יותר למודל של המוטציה הבריטית מאשר לזה של 'הווירוס הישן'. בכל מקום שבו יש קצב הדבקה גבוה זה בהחלט עשוי לרמז על כך. צריך לזכור שחיפוש המוטציות היום מוטה, כי מחפשים רק מטבע מסוים מתחת לפנס. אם רוצים להסתכל על חצי הכוס המלאה, צריך לשמוח על כך שכרגע אין אינדיקציות למוטציה שגורמת למחלה קשה יותר, אלא רק להדבקה מהירה יותר".
כלומר, הווירוס היה יכול להיות אלים יותר?
"תמיד יש את הפוטנציאל לכך. יש בווירוס עוד ארסנל שלם של חלבונים, חוץ מהספייק, שפועלים בתוך התא. שם יש שינויים שיכולים להשפיע גם על חומרת המחלה ולא רק על פוטנציאל ההדבקה".
אם נידרש לשנות את הרכב החיסונים, אז כל המסע הזה יתחיל מהתחלה?
"אולי בעוד שנתיים־שלוש, אבל זה לא נורא, יתאימו את החיסונים מחדש. החלק הכי קשה הוא ממילא החלק הרגולטורי, לא המדעי: הרי יומיים אחרי ששחררו את הרצף הגנטי של הווירוס בווהאן, מודרנה כבר הודיעה שיש לה חיסון ביד. כי זה כל כך פשוט, לשבת עם קובץ במחשב, לתכנן את הרצף, ללחוץ על אנטר, לשלוח לסינתזה והנה יש חיסון. זה סיפור של כמה ימי עבודה.
החלק הקשה הוא להראות שזה עובד ולהוכיח לרשויות הרגולטוריות שזה בטוח. זה מה שלקח זמן. אני מניח שמרגע שהרשויות הרגולטוריות התרצו, קבלת האישור לגרסת חיסון מספר 2 תהיה פשוטה ומהירה יותר. בדומה לחיסון השנתי לשפעת".
איזה חיסון צריך להעדיף? את זה שאחוזי היעילות שלו הם הגבוהים ביותר?
"את זה שזמין לנו. בינתיים יש בעולם מחסור בחיסונים. גם ישראל, למרות קצב החיסון, לא תוכל לשכוח מהקורונה, כי העולם כולו נמצא בסירה אחת מרגע שהשמים פתוחים, והמספרים הגדולים הם כר פורה לעוד מוטציות. כל עוד התחלואה בעולם לא תרד, זה לא ייגמר — ואם תחברי את כל מנות החיסון שמייצרים היום, אני לא יודע אם זה מספיק לרבע מאוכלוסיית העולם. העולם המערבי יידרש לחשוב איך מחסנים גם אוכלוסיות במדינות חלשות יותר".
קבוצת המחקר שאתה מוביל פועלת בכלל בכיוון של תרופה.
“כן, אנחנו לא מנסים לפתח חיסון, אלא תרופה שתרפא אנשים שנדבקו. כרגע אנחנו בשלב הניסויים בבעלי חיים. השלב הבא יהיה לעניין גורם מסחרי שירצה לקחת את זה לקליניקה, וזה שלב קשה כיוון שהוא די יקר”.
עוד במוסף כלכליסט
ההיענות הישראלית לחיסון היא תוצאה של היסטריה?
“זו שאלה לפסיכולוגים, לא מתחום ההתמחות שלי. אני יכול רק לנחש שישראלים לא אוהבים לצאת פראיירים, זה מה שמניע, וגם נוצרה דינמיקה קבוצתית ש’כולם רצים להתחסן’, ועכשיו נוצרה תחרות מי יתחסן יותר מהר.
“אם נהיה יותר רציניים לשנייה, ברור למה בני ה־60–70 פלוס הסתערו על החיסונים — כי הסכנה לחייהם היא מוחשית ומיידית. ומרגע שהם הסתערו, ולא קרה שום דבר רציני, זה דירבן את שאר האוכלוסייה. עכשיו, המבחן הגדול יהיו הצעירים, שהסכנה שלהם פחות מוחשית. בני 20 פלוס, למשל, לא מפנימים את חומרת הסיכונים; חלקם משתתפים במסיבות. הם נרתעים מהסיכון המינימלי שכרוך בכל חיסון, או מאי הנעימות של עצם ההתחסנות. מסקרן מה יקרה כשיפתחו להם את החיסונים, כמה מהם ירצו להתחסן. זה נוגע בסוגיות של אחריות חברתית — בדיוק כפי שלפני שנתיים־שלוש היו כאלה שסירבו להתחסן נגד חצבת”.
איך נראים החיים שלך ושל משפחתך ללא חיסון?
“אשתי עובדת בחינוך המיוחד. שם עובדים כל הזמן, גם בתנאי סגר, ולכן בבקרים אני שומר על הילדים, ובשעות אחר הצהריים אני עובד במשרד. זה סיפור ישראלי רגיל לתקופה הזו. מה שמטריד אותי הוא סכנת ההידבקות של אשתי: חלק מהילדים בחינוך המיוחד זקוקים לטיפול פיזי צמוד, ניגוב הפרשות וכולי. בכל שבוע־שבועיים מתגלה תלמיד חדש מאומת, כיתות נסגרות, צוות שלם נכנס לבידוד ונאלץ להתחלף. המורים שם צריכים לקבל קדימות בחיסונים — בדיוק כפי שקיבלו מטפלים במרפאות, ובצדק. כשזה יקרה, החיים שלי יהפכו ליותר קלים”.
