מ

ה היינו עושים לו יכולנו לשנות את הגורל? כמה רחוק היינו הולכות כדי למנוע אירוע מחריד מלהתרחש? ומה היה מחיר השינוי? השאלות האלו מעסיקות אינספור יצירות שעוסקות במסע בזמן או ביקומים מקבילים. ולא במקרה הן ניצבות גם במרכז שני סרטי קומיקס חדשים: "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש" של מארוול וסוני ו"הפלאש" של DC ואולפני וורנר. אלא שבמפתיע שני הסרטים הללו, שמציגים קווי עלילה דומים, מגיעים לתשובות מנוגדות.

ב"הפלאש" בארי אלן, האיש המהיר בעולם, מגלה שכשהוא רץ מספיק מהר, הוא יכול לחזור אחורה בזמן ולשנות אותו. לכן הוא מחליט לחזור בזמן כדי למנוע את הרצח של אמא שלו, שעליו אביו יושב בכלא על לא עוול בכפו. ואז הוא כמובן מגלה שהשינוי זורק אותו ליקום מקביל ומעמיד בסכנה לא רק את הגרסה שהוא מכיר של החיים על פני כדור הארץ, אלא גם גרסאות נוספות בשלל יקומים.

ב"ספיידרמן" הספיידרמנים מכל היקומים המקבילים חברים בארגון שבו הם פועלים בשיתוף פעולה כדי לטפל בסכנות לא מהעולם הזה, ועל הדרך לוודא שכל יקום מתנהל כמו שהוא אמור להתקיים. העומד בראשם, ספיידרמן ששמו מיגל, מסביר שבין כל הספיידרמנים מתקיימים קשרים באמצעות "אירועים קאנוניים" — נקודות קבועות מראש של אירועים שחייבים להתרחש. אחרת, הם עלולים לגרום להתמוטטות של היקומים. מיילס מוראלס, גיבור הסרט, מבין שאחד האירועים האלו הוא המוות של אביו השוטר, שטרם התרחש ביקום שלו, והוא נחוש בדעתו שלא לתת לזה לקרות. גם כאן ההשלכות הרות גורל.

בשני הסרטים צעיר מורד במערכת כדי למנוע אובדן אישי, ואב חלופי אומר לו לא לעשות זאת. אך המסר הזה מקבל משמעות הפוכה בשל זהות הגיבורים: גבר לבן בורגני (הפלאש) מול בן מיעוטים (ספיידרמן)

שני הסרטים מתמקדים בצעירים שמורדים במוסכמות כדי למנוע אובדן אישי, שבעצם מסמל משהו רחב ועמוק בהרבה — הזיקה שלנו למורשת המשפחתית והתרבותית. ובשניהם דמות של אב חלופי אומרת לגיבור הצעיר לא להתמרד: באטמן, שאיבד את הוריו בשוד אלים כילד, מסביר לבארי שהאירועים הקשים שאנחנו עוברים מעצבים את מי שאנחנו, ואל לנו לגעת בהם. הוא מכיר באובדן האישי שלו כאירוע מכונן, שבלעדיו לא היה הופך לבאטמן; ואילו מוראלס מקבל שיחה ממיגל, שאומר לו שעם כל הכאב, הוא חייב לקבל את מה שעומד לבוא כבלתי נמנע. מיגל יודע על מה הוא מדבר, כי כשהוא ניסה לשנות את מהלך ההיסטוריה הוא איבד את המשפחה שלו פעמיים. פעם אחת ביקום שלו, ושוב כשהשינוי שעשה הרס יקום שאליו ניסה לעבור ולחיות בו מחדש.

אבל המסרים הזהים האלה מקבלים משמעות הפוכה לגמרי כשמתייחסים לזהות הדמויות. הפלאש הוא בחור לבן בורגני, והניסיון שלו לתקן את העבר משול לסיסמה "Make America Great Again" — רצון לחזור לעבר שהיה טוב עבור מעטים, והרה אסון לחברה כולה. המסר האבהי והלקח לחיים שהפלאש מקבל מבאטמן הוא ששינוי חברתי הוא בלתי נמנע, ועל כולנו להקריב מהרווחה האישית שלנו למען טובת הכלל.

מיילס, לעומת הפלאש, הוא חצי אפרו־אמריקאי וחצי לטיני, כך שהאובדן של אביו מסמל ניתוק של השורשים האפרו־אמריקאיים שלו, והנכונות שלו להסכין עם מותו מהדהדת את הסיסמה "Black Lives Matter", כי החברה האמריקאית מתייחסת בשיטתיות לחיים של שחורים כפחותי ערך. וכשמיגל אומר לו לקבל את הסדר הקיים הוא מהדהד את הפחד של דור ההורים, שלא האמינו שהעבדות תבוטל אי פעם, ששוויון זכויות לשחורים ייתכן או שמוות של אדם שחור יטלטל את המדינה.

ולכן כשמיילס מתמרד זה אינו אקט אנוכי, אלא אקטיביסטי — סירוב לקבל את המחשבה שלא יכול להיות לנו עתיד טוב יותר מזה שלכאורה נגזר עלינו. הוא עושה זאת מתוך הכרה בהשלכות של מעשיו על היקומים האחרים, ובאמצעות שיתוף פעולה עם ספיידרמנים אחרים: ספיידר־גוון, אשת עכביש מממד אחר (שהיא אולי טרנסית, כפי שנרמז בצבעי חליפתה); הובי, ספיידרמן אפרו־בריטי ופאנקיסט; פיטר בי, ספיידרמן שהפך לאחרונה להורה; ופבטיר, ספיידרמן הודי, שכבר התערב בהיסטוריה ומנע את מות השוטר ביקום שלו — הוכחה שאפשר לקחת סיכונים ולא לקבל אירועים איומים כבלתי נמנעים.

המסר העיקרי של "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש" הוא שמרד וערעור על הסדר הקיים לא יכולים להתקיים בלי עקשנות של המוחים — עקשנות שנראית חסרת סיכוי במשך זמן רב מאוד — ובלי איחוד מאבקים של קבוצות מוחלשות שונות, שמבינות שאי אפשר להמשיך להניח למהלך ההיסטוריה. אומנם המאבק שלהם עלול למוטט דברים מסוימים, אבל הוא גם מייצר הזדמנות לבנות מחדש דברים אחרים, פוצעים פחות, כאלו שבהם לא כל מי שנולדו בצבע, מין או מוצא מסוים נידונו לסבול יותר רק "כי זה מה שעושה אותנו למי שאנחנו". רק באמצעות שינוי, באמצעות מרידה במוסכמות, נוכל לגדוע את מעגל העוולות שחוזר על עצמו, להמשיך הלאה ולהחלים.