חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// המחאה נגד ההפיכה צריכה שינוי כיוון /// בנק ישראל מפגין מנהיגות אחראית /// הממשלה עושה צחוק מוועידת האקלים /// ענף ההייטק חייב שינוי חברתי עמוק כדי שיהיה בו גיוון אנושי אמיתי
המחאה נגד ההפיכה
לאן ממשיכים?
שלשום, ביום שלאחר ההצבעה בקריאה ראשונה על ביטול עילת הסבירות, יצאו כל הצדדים במרץ לעמל יומם. המחאה נשפכה בהמוניה לנתב"ג ולרחובות, ושמחה רוטמן לא בזבז אפילו דקה והמשיך בוועדת חוקה, חוק ומשפט להכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית כדי להספיק להגיע לסוף המושב ולתלות את הגולגולת הראשונה על חגורת ההפיכה המשטרית. שלוש השאלות הגדולות הן: האם בנימין נתניהו ישהה שוב את המהלך? האם ההצעה תעבור ריכוך כלשהו שיחליק אותה בגרון הדמוקרטי? והאם יימצאו מספיק חברי כנסת מהקואליציה שיצביעו נגד?
כדי שהמחאה תשפיע ותיצור תזוזה מסוימת בשלוש הגזרות שלעיל היא תצטרך להמציא את עצמה מחדש. נראה שהקלף של נתב"ג נשלף מוקדם מדי, וקשה לחשוב על הפרעה לתשתיות חשובות יותר בסדר גודל שכזה. בהחלט לא מומלץ לשבש גישה לבתי חולים או לתחנות רכבת גדולות. הנשק הגדול היה ונותר הסרבנות, או אי־התייצבות של מסה גדולה של משרתי איכות שתאיים על היכולות המבצעיות של צה"ל. זה נמר שמסוכן לרכוב עליו — אבל אחרים עשויים לחשוב שהאלטרנטיבה היא שהנמר השני יטרוף אותם.
/// משה גורלי
צילום: אי.פי.אי
צילומים: אלכס קולומויסקי, רויטרס, אי.פי, נועם מושקוביץ/דוברות הכנסת
הריבית לא עולה
מנהיגות אחראית
בנק ישראל הודיע השבוע כי לא יעלה את הריבית במשק, ועורר מחלוקת. יש הסבורים כי הורדת הרגל מהגז במאבק באינפלציה עשויה לעלות לנו ביוקר בעתיד הקרוב, כי השוק עלול לפרש את המהלך כחולשה. אך ההחלטה הזאת דווקא משקפת תבונה חברתית וטקטית.
החלטת הריבית התקבלה שעות אחדות לפני שהחוק לביטול עילת הסבירות אושר בכנסת בקריאה ראשונה והצית גל חדש של מחאות ברחבי הארץ. העלאת ריבית נוספת היתה עלולה לספק עוד נפט לכל המתח והכאוס ששוררים בחברה הישראלית. די לנו במתחים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים הקיימים. להגביר את הנטל הכלכלי על משקי הבית — זה הדבר האחרון שהחברה בישראל צריכה כרגע.
אבל לא רק רגישות חברתית יש בהחלטת הריבית האחרונה, אלא גם תבונה טקטית: העובדה שהפעם הבנק לא העלה את הריבית — כי הנתונים איכשהו אפשרו את זה — תאפשר לו בפעם הבאה, במידת הצורך, להעלות את הריבית ולצפות ליותר אמון ממשקי הבית, מהעסקים, ומהפוליטיקאים. למה? כי באי־ההעלאה הנוכחית הוא הוכיח כי הוא מעלה את הריבית רק כשממש לא נותרה ברירה. ללמדנו שיש מנהיגים שמבינים את חשיבות ההקשבה לרחשי לב העם.
/// שלמה טייטלבאום
ועידת האקלים
לא הבטחנו לקיים
ממשלת ישראל הודיעה השבוע בגאווה שהיא תקצה 9 מיליון שקל להקמת ביתן לאומי בוועידת האקלים העולמית שתיערך בסוף השנה בדובאי, ותשגר לוועידה את המשלחת הגדולה שלה אי פעם. ״השתתפות ישראל תסייע במיצובה כמדינת חדשנות עולמית", נכתב בהחלטה, "ותחזק את הנכסיות של ישראל בקהילה הבינלאומית כמדינה הפועלת למתן פתרונות בקנה מידה עולמי למשבר האקלים".
ישראל בהחלט יכולה לשמש דוגמה עולמית בתחום האקלים — אבל דוגמה שלילית של מה לא צריך לעשות. בחודשים המעטים שבהם ממשלת ימין על מלא נמצאת בשלטון היא הספיקה להוריד את יעד הפחתת פליטות גזי החממה עד סוף העשור מ־50% ל־30%. ולא שזה משנה מהו יעד ההפחתה, כי פליטות גזי החממה במילא ממשיכות לעלות, בהיעדר כל תוכנית מאושרת ומתוקצבת להפחתתן. המשרד להגנת הסביבה אף הוחלש בחוק ההסדרים, תקציבו קוצץ ופקידיו הונחו שלא להתנגד לגזירות כמו החלשת הפיקוח על תחנות הכוח - מה שיאפשר להן לזהם הרבה יותר.
ומה בנוגע לחדשנות אקלימית? גם כאן יש רק הבטחות סרק: הממשלה כבר הספיקה לקצץ את תקציב רשות החדשנות ב־100 מיליון שקל; אין שום תקציב ייעודי לתוכנית אקלים־טק אסטרטגית; ואפילו 4 מיליון שקל להקמת מרכז חישובים אקלימי טרם הוקצו.
מצד שני, ישראל תמצא חברה טובה בוועידת האקלים הקרובה, שנשיאה הוא לא אחר מאשר ולטן אל־ג'אבר, ראש חברת הנפט הלאומית של אבו דאבי. כמו מדינת ישראל גם הוא והחברה שלו מסתפקים בסיפורים על איך שהם יצילו את העולם. מעשים זה כבר משהו אחר.
/// שני אשכנזי
הגיוון בהייטק
אלה לא הבכיינים, זו המערכת
ועדת הצעירים של הכנסת התכנסה השבוע לדיון בתמיכה ממשלתית ביוזמות חברתיות בהייטק. אחד הנוכחים היה אמיר כרמלי, שהציג את עצמו כיזם הייטק ונדל"ן וקצין במיל', ואמר: "50% מההייטקיסטים באים מהקהילה של העלייה הרוסית, הם לא הבכיינים ממרוקו, מעיראק". יו"ר הוועדה נעמה לזימי השתיקה אותו מיד, אבל נציגי המדינה צריכים לעשות הרבה יותר מזה. כי אכן, יש נוכחות ניכרת של יוצאי ברית המועצות בהייטק, ופחות מרגישים את נוכחותם של יוצאי הפריפריה, הדור השלישי לעולים ממרוקו ומעיראק.
במהות, ההייטק אינו תחום עם גיוון מספק. הנתונים ידועים, הערך הגדול בגיוון אנושי כבר הוכח מחקרית, וזה עדיין לא מספיק. עדיין יש מי שחושבים שהבעיה היא ב"בכיינים", ולא במערכת, שמבוססת בין השאר על חבר מביא חבר — מה שמקשה על כל היתר להשתלב בה.
הבעיה המערכתית רחבה הרבה יותר, ופתרונה לא יכול לבוא רק מההייטק. הקושי להשתלב בתעשייה נובע גם מהזנחת החינוך בפריפריה, מריכוז חברות הטכנולוגיה בעיקר במרכז הארץ, ומהיעדר תחבורה ציבורית שמנגישה מקומות עבודה כאלה. קל ומוצדק להתקומם נגד גזענות, אבל כדי להשיג צדק אמיתי — צריך שהממשלה תתחיל לפעול בנושא.
/// מאור שלום סויסה
מילת השבוע
//
דור סער־מן
במדינה שהיא בעצמה עניין לא סביר, המלחמה על הסבירות קריטית
כבר כמעט 30 שבועות המדינה על סף פיצוץ, והשבוע נרשם אחד השיאים, סביב האישור בקריאה ראשונה של החוק לביטול עילת הסבירות. על פניו, יש משהו מפתה בטענה שלפיה לא ראוי שבית המשפט לבדו יקבע מה סביר ומה לא. אבל למעשה הטענה הזאת חותרת לגמרי נגד סדרי המציאות היסודיים ביותר — כי היא גורסת שאין "סביר" אולטימטיבי, אובייקטיבי. שכל ההיגיון, כל השכל הישר, כל ההבחנות הכי בסיסיות בין טוב לרע, כפופים לפוזיציה. זו דרכה של הממשלה הזאת, כמו גם ההתעקשות להתעלם מהמשמעות האמיתית של מילים.
כי הסברא התלמודית היא כלל שלא דורש דיון מפולפל או הוכחות עמוקות מהכתוב. הסברא התלמודית היא ההיגיון האנושי הפשוט. ממנה נגזרו גם הסביר, מה שהגיוני שיקרה, וגם הסבירות הסטטיסטית, שאומרת שאכן יש סיכוי ברור שזה יקרה. אחר כך גם הפכנו את הסביר למילה שמתארת את הבינוני, הסתמי, מה שלא יפתיע אותנו, שלא ימתח את גבולות ההיגיון שלנו, שלא מציג אפשרויות שלא הכרנו.
ודווקא הדיון על עילת הסבירות הוא הכל חוץ מסביר. הוא ממשיך להניב התרחשויות שלא יכולנו להעלות על דעתנו, הוא מתנהל מחוץ לכל היגיון קוהרנטי, הוא כל כך מסוכן שהוא ההפך המוחלט מסתמי. ובזה הוא איכשהו גם מאוד ישראלי. הרי כל הקמת המדינה הזאת היתה מהלך לגמרי לא סביר וחסר סיכוי. ומאז הקמתה לא מכירים עידן משעמם. שוב ושוב מתרחשים כאן דברים לא סבירים, והתקופה האחרונה מוכיחה עד כמה הם רק מחמירים. זו עוד סיבה מצוינת להילחם על מעט הסבירות ששומרת עלינו מהביטול המוחלט של ההבחנה בין טוב לרע.
