"

חירות המחשבה היא לא אמירה ריקה", אומר ד"ר יאיר שגיא מאוניברסיטת חיפה. "האקדמיה כולה, מפיזיקה ועד לימודי מגדר, בנויה על חשיבה ביקורתית אמיתית, בלי הכוונה מלמעלה. אני כחוקר שואל שאלות שמעניינות אותי, ובהן שאלות שמאתגרות את המשטר. חלק מתפקיד האקדמיה הוא לשמש רשות מבקרת, להציב מחסום ולהציב מראה בפני השלטון. התפקיד של המדענים הוא לומר לממשלה, למשל, 'סליחה, הטיפול שאת נותנת לסרטן אינו טיפול ראוי', ואני, כחוקר משפט, יכול לבוא ולהגיד 'הכיוון המשפטי הזה אינו נכון כי הוא שגוי או שבהיסטוריה יש מקבילה שמלמדת מה התוצאה שלו'. אנחנו חייבים להיות מסוגלים לומר את הדברים בפתיחות מלאה. זו מהות האקדמיה".

וממה אתה חושש?

"מכך שבמשטר טוטליטרי פופוליסטי זה לא יהיה אפשרי. ברגע שאתה פוגע בחירות המחשבה, אתה בעצם הופך את האוניברסיטאות לבתי ספר מקצועיים – למשפטים או לכימיה. זו כבר לא אקדמיה".

על החשש הזה מדבר גם פרופ' אלון קורנגרין, ראש המרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר־אילן: "אם מחר אחליט, במסגרת החופש האקדמי, לחקור איזשהו נושא בחקר המוח שאני עוסק בו, אני לא רוצה שאף אחד יגיד לי מה לעשות, ובהתאם אני לוקח על עצמי את האחריות שזה ייכשל. כל העיקרון של מחקר אקדמי פורץ דרך מבוסס על אדם אחד שבא עם רעיון להזיז דברים קדימה, והוא עושה את זה בלי לקבל רשות ובלי שמישהו יאמר לו".

יש מקומות שבהם אומרים מה לחקור?

"בהונגריה, למשל, סילקו את לימודי המגדר. למה? כי זה נוגד את העקרונות שבהם מחזיק השלטון. בזמנו, ברוסיה הטוטליטרית, היו הרבה פקולטות להנדסה ולפיזיקה כי זה התאים לצורך המיליטריסטי של המשטר, אבל דברים אחרים היו אסורים בלמידה ומחקר. כשחופש המחשבה מצטמצם לפי המותר והאסור – בין שזה לימין ובין שלשמאל – המשמעות היא שאנחנו נעים לכיוון של הונגריה וטורקיה".

"עלול להיווצר מצב שבו יוותרו על מחקרים בנושא סרטן או מחקרים של אלון שחוקר את המוח, ובמקומם יעדיפו לממן מחקרים גרעיניים", אומרת ד"ר רות שרץ־שובל, חוקרת סרטן במכון ויצמן. "זה החשש, כי בלי מימון לא יהיה מחקר".

ד"ר שובל־שרץ: "כדי לבצר שלטון אוטוקרטי יש להשתלט על האקדמיה, מערכת החינוך והתקשורת, כי הן אחראיות לייצור הידע, הטמעתו והפצתו. לא במקרה בהונגריה ובפולין האקדמיה היתה יעד ראשון"

"אין שת"פ עם דיקטטורה"

אנשי האקדמיה שדיברנו איתם אינם מקטרים ממגדל השן. למעשה, את המחאה הגדולה והחשובה בתולדות המדינה שמתנהלת בחצי השנה האחרונה מובילים בכירי האקדמאיות והאקדמאים בישראל. מנהיגת המחאה, שקמה ברסלר, היא דוקטור לפיזיקה, חוקרת מובילה במכון ויצמן ושותפה במחקר במאיץ החלקיקים בשווייץ. לצדה ומאחוריה עומדים חוקרים ומדענים שחוסמים כבישים, מארגנים עצרות מחאה והפגנות באוניברסיטאות, מפרסמים גילויי דעת ומקימים קבוצות חשיבה.

מטה מאבק האקדמיה למען הדמוקרטיה הוא ארגון הגג של אנשי האקדמיה הפועלים נגד ההפיכה המשטרית. יש בו יותר מ־60 נציגים של מוסדות השכלה והוראה, בהם כל האוניברסיטאות ורוב המכללות בישראל. תחתיו פועל, בין היתר, פורום מרצות ומרצים למשפט למען הדמוקרטיה, שבו חברים כ־130 מרצים מובילים למשפט מכל הפקולטות בארץ. אחת הפעילויות המרכזיות שלו היא הנגשת התכנים המשפטיים המורכבים שעל סדר היום הפוליטי לציבור הרחב. בחוגי בית שמקיימים חבריו הם מפשטים את המידע, מבארים את הצעות החוק של הקואליציה סעיף אחר סעיף, ומסבירים בגובה העיניים את הנזקים שייגרמו. פורום אחר הוא זה של הכלכלנים, שכבר פרסם שלושה גילויי דעת - על האחרון שבהם חתמו 286 מבכירי הכלכלנים בישראל – שבהם הוא מפרט את נזקי ההפיכה המשטרית, המדיניות הכלכלית והשימוש בכספים הקואליציוניים.

מטה המאבק גם אחראי לארגון צעדות, הפגנות ועצרות בשיתוף פעולה עם סטודנטים ועם ארגוני מחאה נוספים, ממחאת הרופאים עד מחאת אנשי בריאות הנפש. אנשי מכון ויצמן והפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית הובילו את  חסימת הכבישים בימי השיבוש, עמיתיהם מאוניברסיטת בן גוריון הובילו את השיבושים בעירם.

את הריאיון הנוכחי עם כמה ממובילי מטה המאבק אנחנו מקיימים בזום בשעת בוקר מוקדמת ביום שישי, רגע לפני שהם הולכים להפגין מול ביתו של שר החינוך יואב קיש נגד השינויים שהוא מתכוון לערוך במועצה להשכלה גבוהה. את החשש שלהם מפני הפגיעה בדמוקרטיה הם ממקדים בהשלכות שלה על האקדמיה ובריסוק היסודות של החופש האקדמי.

"בשביל לקיים מחקר שהוא באמת פורץ דרך דרושות יצירתיות וחשיבה מחוץ למוסכמות", אומרת שרץ־שובל.

ולמה שלמשטר יהיה אינטרס לפגוע בזה?

"מפני שכדי לבצר שלטון אוטוקרטי פופוליסטי צריך להשתלט גם על האקדמיה, על מערכת החינוך ועל התקשורת. אלה אחראיות לייצור הידע, הטמעתו והפצתו. לא במקרה בהונגריה ובפולין האקדמיה היתה היעד הראשון והמרכזי במסגרת תהליך השתלטות על תחומי דעת. אנחנו מכירים קולגות שלנו שנאלצו להגר מהמדינות שלהם".

בשיחה עולה הדוגמה של ה־Central European University, אוניברסיטה בינלאומית נחשבת בהונגריה, שממשלת אורבן חיסלה על ידי חקיקה מגבילה וצנזורה, ואילצה אותה לעקור לווינה. "אצלי המוטיבציה התעוררה בגלל קולגה הונגרי שהכרתי במהלך הפוסט־דוקטורט בחו"ל", אומר ד"ר תום שונברג מהמחלקה לנוירוביולוגיה בבית הספר לחקר המוח באוניברסיטת תל אביב. "ב־2019 הוא סיפר לי שהוא עוזב את הונגריה ומקים מעבדה בצרפת. לתומי אמרתי 'יופי, תתחדש', כי לא הבנתי ולא קישרתי. כשהתחיל הסיפור בארץ הבנתי שהוא למעשה ברח מהונגריה. והוא הונגרי אסלי, אמיתי, אוהב את מולדתו, שעזב בגלל הצורך שלו להמשיך לקבל תקציבים מהאיחוד האירופי ובגלל חופש אקדמי".

הפגיעה במימון הבינלאומי של המחקר מדאיגה מאוד את האקדמאים. "לי ולעוד כמה מהנוכחים כאן יש מלגות מימון מהאיחוד האירופי", אומרת שרץ־שובל, "ולפני כמה חודשים קיבלנו מכתב שאם יש לנו שותפים הונגרים, אסור לנו להשתמש בכסף, כחלק מהסנקציות על המדינה. אני חוששת שגם לחוקרים ישראלים יתחילו לבטל את המימון אם הרפורמה תעבור ואם ניסיונות ההשתלטות של שר החינוך על האקדמיה יצליחו. ובלי המלגות מחו"ל והמימון החיצוני האירופי לא תהיה לנו אפשרות להפעיל את המעבדה. מדע הוא בינלאומי. אי אפשר להיות מדען ללא שיתוף פעולה עם רופאים וחוקרים בארצות הברית ובאירופה. אני מקבלת רעיונות כשאני מוזמנת לכנסים בחו"ל, ואם תהיה פה מדינה טוטליטרית לא ירצו לשתף איתנו פעולה".

ד"ר לביא: "האקדמיה מעודדת ביקורתיות, וזה חשוב בדמוקרטיה. בפולין הקימו מכללות ללא גישה ביקורתית, שמזדהות עם השלטון, כדי ליצור נתינים צייתניים ולא ביקורתיים ולחסל את האקדמיה"

ד"ר לביא: "האקדמיה מעודדת ביקורתיות, וזה חשוב בדמוקרטיה. בפולין הקימו מכללות ללא גישה ביקורתית, שמזדהות עם השלטון, כדי ליצור נתינים צייתניים ולא ביקורתיים ולחסל את האקדמיה"

"האדמה נשמטת מתחתינו"

סוגיית המימון, בעיקר זה שמגיע מהמדינה, מסעירה את אנשי הפורום. הם מבינים היטב שזה שוט קל להפעלה, שיכול לפגוע במחקר שלהם באופן אנוש. "יש כאן קבוצת אנשים עם רקורד בינלאומי, שהתאגדו יחד כדי להגן על ההישגים האקדמיים של ישראל, כי הם מרגישים שהאדמה נשמטת להם מתחת לרגליים", אומרת ד"ר יעל ברדה מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית ועמיתת מחקר בהרווארד.

המאבק שלהם מתמקד בניסיונות של שר החינוך להשתלט על המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), ודרכה לשלוט בתקציבים שמעבירה הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) לאוניברסיטאות. מדובר בכ־13 מיליארד שקל, שמועברים כיום על בסיס מצוינות והישגים אקדמיים. שליטה פוליטית בכסף הזה ובקריטריונים לחלוקתו נתפסת בעיניהם כהשתלטות דה־פקטו על מערכת ההשכלה הגבוהה.

בחודש מאי ניסה קיש למנות את פרופ' דוד שוורץ מהמכללה האקדמית אונו לתפקיד סגן יו"ר המל"ג, המשמש יו"ר שלו בפועל. מאבק נחוש של אנשי מטה המאבק סיכל את המינוי, אחרי שלא הושג לו רוב בקרב חברי המועצה להשכלה גבוהה. לטענתם, בימים אלה מנסה קיש למנות חברים מטעמו למל"ג כדי לזכות ברוב ולהצליח בניסיון הבא.

"קיש לא הבין עד כמה הבן אדם הזה לא מקצועי", אומרת פרופ' לילך עמירב מהפקולטה לכימיה בטכניון. "מדובר באדם שאינו מייצג חתירה למצוינות מקצועית, ואנחנו ועוד מאות אקדמאים עבדנו מאוד קשה מאחורי הקלעים כדי להסביר לחברי המל"ג מה הולך לקרות ולסכל את המינוי המסוכן הזה - וזה לא נגמר".

כלומר?

"השר עדיין רוצה למנות ולהכניס למל"ג עוד אנשים שלא מקובלים על ועד ראשי האוניברסיטאות, משום שהם עושי דברו, והוא מתעלם מהמועמדים שהאוניברסיטאות מציעות. הוא מתכוון למנות את מרים פיירברג המזוהה עם הליכוד, או את פרופ' גדעון ספיר ופרופ' אהוד דוכובני, שייתנו לקיש ולקואליציה רוב במועצה להשכלה גבוהה – ויאפשרו להם שליטה באקדמיה בישראל".

למה הם לא מתאימים?

"כי הם מינויים פוליטיים ולא מקצועיים. ימנו אותם בגלל תמיכתם בשלטון".

"מה שהשלטון רוצה ללמד"

במטה המאבק סבורים שמתווה השליטה באוניברסיטאות עובר במסלול של יצירת חיץ בינן לבין המכללות. "אנחנו יודעים שאין הייטק בלי אקדמיה, ואין קשרים בינלאומיים ללא אקדמיה, אבל גם אין מוביליות חברתית", אומרת פרופ' קרינה יניב מהמחלקה לאימונולוגיה ביולוגית במכון ויצמן. "ההשכלה הגבוהה של האוניברסיטה ושל המכללות זה מה שבאמת מאפשר שינוי בחברה, ומי שהאיצו את השינוי היו המכללות. לקח הרבה זמן לבנות מרקם של שיתופי פעולה בין האוניברסיטאות למכללות, וכעת מנסים להפריד ביניהן".

באיזה אופן?

"באמצעות הפיכה של המכללות לפרטיות ולא ציבוריות".

"צריך להבדיל בין מכללות ציבוריות לפרטיות", אומרת ד"ר נועה לביא, ראשת המסלול לתקשורת ומדיה במכללה האקדמית תל אביב־יפו. "הציבוריות מקבלות מימון מהמדינה, הן מפוקחות, ובחלק מהן, כמו המכללה האקדמית תל אביב־יפו, מתבצע גם מחקר אקדמי. על מכללות פרטיות יש פחות פיקוח, והחשש הוא שקיש יקל ברגולציה והמכללות יהפכו לבתי ספר מקצועיים".

מה רע בזה?

"זה יאפשר להשיג תארים בקלות ללא העמקה, וזה ימשוך אנשי מקצוע שיהיו פחות טובים וביקורתיים. האקדמיה מעודדת ביקורתיות ומקצועיות, ויש לכך חשיבות רבה בחברה דמוקרטית. במכללה חינכתי מאות סטודנטים שהיו דור ראשון להשכלה, וראיתי את הצמא שלהם לידע אקדמי. לעומת זאת לאחרונה ביקרתי בפולין, שם הקימו מכללות ללא אוריינטציה אקדמית ביקורתית. מכללות שמזדהות עם השלטון כדי ליצור נתינים צייתניים ולא ביקורתיים ולחסל את האקדמיה, שמהווה איום על השלטון".

"אנחנו רואים את זה קורה במדינות אחרות", אומרת יניב. "מקימים מוסדות פרטיים שבהם הלימוד מכוון למה שהשלטון מעוניין בו. היום בישראל המכללות מפוקחות והן חלק מהמועצה להשכלה גבוהה, בדיוק כמו אוניברסיטאות. זה עובד נהדר ורואים את התוצאות בכמות האנשים שרוכשים השכלה. שיעור המשכילים בישראל נדיר ביחס לעולם".

ההשכלה הרחבה הזאת, אומרת ברדה, היא בדיוק מה שנגדו נלחם פורום קהלת. היא מזכירה את הדו"ח שפרסם הפורום ב־2017, שכותרתו "השכלה גבוהה עודפת בישראל", שאותו חיבר ד"ר אורי כץ.

לפי אותו דו"ח, הרחבת ההשכלה הגבוהה "לא תרמה לשוויון ההזדמנויות ולצמצום הפערים בישראל", וגם "לא מיתרגמת לפריון עבודה גבוה או להון אנושי גבוה".

"כשאתה קורא את זה בפעם הראשונה אתה לא מאמין", אומרת ברדה. "וכשאתה קורא את זה בפעם השנייה אתה מבין שהם רוצים לקחת את כל החינוך הציבורי ולהפוך אותו לפרטי, ובעצם ליצור מצב שבו לא תהיה זכות לקבל השכלה גבוהה מהמדינה".

באיזה אופן?

"הדו"ח ממליץ על תשלום עבור השכלה גבוהה ללא סיוע במימון מהמדינה, והמשמעות היא שהשכלה גבוהה תתאפשר בעיקר לעשירים, ואילו חסרי היכולת הכלכלית יוסללו יותר לבתי ספר מקצועיים. הדברים נאמרים בדו"ח במילים זהירות, אבל זו התוצאה: עשירים יהיו משכילים, עניים יהיו עובדים טכניים. והניוד החברתי יחזור כמה דורות לאחור.

"כיום ההשכלה הגבוהה מקבלת מימון לא רק על מחקר, אלא גם על הוראה. הממשלה מבקשת להעביר את התקציבים מהוראה איכותית באקדמיה, שבה יש מחקר, וממכללות איכותיות - למכללות פרטיות. במקביל היא רוצה להוריד את תנאי הסף, כלומר להחליש מצד אחד את המוסדות החזקים העצמאיים, ולהקים מצד שני מוסדות פרטיים המקורבים לשלטון, בדיוק כפי שהיה בהונגריה. כך הצליחו שם להחליש את האקדמיה. הם רוצים להשתלט על המוסדות באופן טוטאלי, לרסק אותם, ומי שעומד מאחורי זה הם אנשים המגדירים עצמם 'אקדמאים'".

"זה המודל ההונגרי אחד על אחד", אומר פרופ' עמיחי ורדי מהמחלקה לכימיה באוניברסיטת בן־גוריון. "הוא בנוי על הקמת מוסדות מקבילים ותקצוב שלהם, תוך שלילה והעברת תקציבים מהמערכת הציבורית".

לדברי עמירב, "בפורום קהלת מספקים דפי מידע מאוד קלים ונוחים למקבלי החלטות ולחברי כנסת, שמגישים הצעות חוק. הם מתבססים על מקורות מידע שחלק מהם לגיטימיים אבל חלק מהם בחיים לא היו עוברים ביקורת עמיתים. והם מוכנים למהפכה הזאת כבר כמה שנים. בפורום, למשל, הציעו שגופים פרטיים יוכלו לחלק תארים אקדמיים גם ללא אישור המל"ג, וכל גוף שיעמוד בתנאים בסיסיים יוכל להחליט בעצמו אם להיקרא אוניברסיטה. יהיה אפשר להקים מוסדות חדשים גם אם אין בהם צורך וגם אם הקמתם עלולה לפגוע במוסדות קיימים, כלומר הרצון הוא בעצם ליצור מעין שוק חופשי שיפגע במוסדות הקיימים הממומנים על ידי המדינה".

שוק חופשי עשוי לייצר תחרות שתיטיב עם המוסדות.

"מדובר ממש בפירוק של האקדמיה. להקים כמה שיותר מכללות שיוכלו להגדיר את עצמן אוניברסיטאות ולקבל תקצוב מהממשלה זה ממש פירוק של המערכת, כי בסופו של דבר צריך להתחלק באותה עוגה. אי אפשר לפרוס אותה עד אינסוף. אבל יותר מזה, שר החינוך יוצא גם נגד הרגולציה. ההגדרות של מצוינות ואיכות מונמכות כדי לתת תארים, מתואר ראשון ועד פרופסורה, והחשש הוא מפגיעה בכל מה שקשור למצוינות".

אתם רציתם לפתוח את ההשכלה לכמה שיותר אנשים, אז למה להתנגד לזה?

פרופ' יניב: "כי זה לא לפתוח. זה לחזור אחורה לתקופה שבה היתה הסללה מקצועית. וזה מוריד מהיוקרה של אנשים שעשו תואר אקדמי".

"דיברנו על האקדמיה ועל החששות שלנו, אבל הדיון צריך להתנהל על מה שקורה בחברה הישראלית. הוא צריך להתנהל על היכולת של כולנו לחיות פה, על זכויות אדם, על כלכלה, על כל הדברים שנוגעים לחברה הישראלית", אומר פרופ' איתי אטר מהפקולטה לכלכלה וניהול באוניברסיטת תל אביב, שהקים את פורום הכלכלנים נגד ההפיכה המשפטית. "מומחיות היא חלק מהדנ"א שלנו, והחשש הוא שמה שקורה בהפיכה המשטרית הוא הרצון לרסק את המומחיות ואת הדבקות בעובדות לפני שמקבלים החלטות. נושא עילת הסבירות מתקשר לזה. הכל פועל לפי גחמות והחלטות של מקורבים. מה שקורה עם האקדמיה רק משקף את זה".