"

הקדשתי 40 שנה מחיי להילחם באויביה של מדינת ישראל מחוץ לה, ובמשך עשר שנים נוספות החשיבה האסטרטגית שלי הושקעה בהיערכות לאיומים מבחוץ ובסיוע לבני בריתנו בעולם לתמוך בנו. מעולם לא ראיתי השמדת ערך כלכלית, מדינית ומוסרית כמו בששת החודשים האחרונים — ואנחנו עושים את זה לעצמנו. זה לא מחויב המציאות. ראש הממשלה לא מוזמן לוושינגטון ולאבו דאבי בגלל הסוגיה הזו. יש הרבה כוחות נגד ההפיכה המשטרית ואני מקווה שנחזור להתמקד באתגרים מול האויבים החיצוניים של החברה הישראלית".

הטייסים שהודיעו שיפסיקו להתנדב למילואים אם ההפיכה תצא לפועל חוטפים המון אש.

"הטייסים במילואים שאומרים את זה הם במידה מסוימת חלוצים לפני המחנה. הם אומרים: 'יש לנו חוזה עם המדינה שבמסגרתו אנחנו גם מסכנים את חיינו כדי לשרת מדינה דמוקרטית. אנחנו עוד לא בדיקטטורה, אבל אם תיושם התוכנית המקורית של הממשלה החוזה הזה יופר’. אני מדבר על תוכנית החקיקה האגרסיבית, ריצת האמוק לשנות את כל האיזונים והבלמים של מדינת ישראל. הטייסים שמתנדבים למילואים הרימו דגל כחלק מהמאמצים לעצור את ההפיכה".

וטייסים בסדיר?

"אני מתנגד נחרצות לכך שהמחאה תזלוג לצבא הסדיר כי זה כבר פירוק של המערכת".

סבך, דוד הכהן, היה חבר כנסת, ואביך, אהרן ידלין, כיהן כשר החינוך.

"אבי היה שר החינוך לפני שהגיע לגיל 50. כשסיים את התפקיד הצהיר שיעבוד שנה בחדר האוכל של קיבוץ חצרים כדי להחזיר את התורנויות שהחסיר, ולאחר מכן עבר להיות מורה לאזרחות והתעקש לחזור לנסוע באוטובוסים. הוא האמין בערך של שוויון העבודה והיה גאה להיות מורה ומחנך. הדנ”א הפוליטי נשאר אצלנו במשפחה ועבר לבת שלי, שמשמשת היום ראש המועצה האזורית גזר, וזה לא ייגמר בזה. יש לה עור קצת יותר עבה מלאבא שלה בזכות תכונות מוצלחות שקיבלה מאמא שלה".

אז למה אתה לא נכנסת לפוליטיקה, והסתפקת רק בטבילת קצה הרגל בבריכה הזאת בבחירות 2015?

"כשהיתה לי הזדמנות כן הלכתי לפוליטיקה, ב־2015 יצחק הרצוג הציע לי להצטרף כשר ביטחון לקבוצה שהוא קיווה שתוביל את מדינת ישראל, וזה לא צלח. שר ביטחון נמצא בעמדה רבת השפעה שלא חשבתי שתהיה לי כחבר כנסת מהספסלים האחוריים של הכנסת. כיום אני משתמש ביתרון היחסי שלי, ניתוח אסטרטגי בנושאים ביטחוניים ומדיניים, כנשיא ארגון Mind Israel, שהוא גם לתועלת הציבור וגם מספק ייעוץ בינלאומי ותומך בישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, משגשגת ומוסרית. כשתיווצר הזדמנות פוליטית — זו אופציה שתעמוד בפניי”.

היית מעורב בתקיפת שני כורים אטומיים, כטייס חיל אוויר בתקיפת הכור בעיראק ב־1981, וכראש אמ”ן בתקיפת הכור בסוריה ב־2007.­

"היתה לי הזכות להיות אחד משמונת הטייסים שהשתתפו בתקיפה בעיראק, כל אחד מאיתנו הטיל שתי טונות של פצצות על הכור ההוא, ובניגוד לציפיות כולנו חזרנו בשלום ממשימה מבצעית מאוד מסובכת — ללא תדלוק אווירי, עם מודיעין חלקי, חשש שיירטו אותנו באוויר בכל רגע. בסוריה האתגר העיקרי היה לא להידרדר למלחמה. האתגר של עצירת הגרעין האיראני כיום הרבה יותר מסובך. בניגוד לעיראקים ולסורים, האיראנים לא יופתעו אם יתקפו אותם, הם מחכים לתקיפה הזו 15 שנה".

איך הגעת להיות טייס קרב?

“הלכתי בגיל 14 בקיבוץ חצרים והעברתי קווי מים כבדים להשקיה. כששקעתי בבוץ, הסתכלתי למעלה וראיתי מטוסי קרב מבסיס חצרים חולפים מעליי וחלמתי שיום יגיע ואוכל גם להיות שם. אבל המקצוע לא בא לי באופן טבעי. הייתי מהסלואו סטרטרים. אמי, שהיתה מורה למוזיקה וניסתה ללמד אותי לנגן, זיהתה את זה. כשהלכתי לקורס טיס היא אמרה לי: 'בני הטוב, יש לך ראש מדהים, אבל הוא לא מחובר לידיים’".

“ובאמת השלבים הראשונים בקורס היו לי קשים. טיסת הסולו הראשונה שלי היתה מאוחרת. עם הזמן הראש התחבר לידיים, אבל בסוף גם כסלואו סטרטר הגעתי רחוק. אין מטוס קרב בחיל האוויר שלא טסתי בו. פיקדתי על שתי טייסות, על שני בסיסים. יש בי הערכה לתרבות הדיוק, המדידה והתחקיר האינטנסיבי של חיל האוויר, שמתמקד במה לשפר ולא במי אשם, דברים שהופכים אותו לארגון האיכותי במדינה".

גם לך היתה תקלה חמורה שתוחקרה. בתום משימה שיגרת בטעות טיל לעבר מטוס של שותפך לתרגול, שנאלץ לנחות נחיתת חירום.

"אני לא מתבייש בזה. זה עשה אותי אדם יותר טוב וזהיר, שיודע שאפשר לעשות שגיאות ומבין טוב יותר שגיאות של אחרים, וזה טוב בעולם שבו טייסים עלולים לחשוב שהם חסינים בפני טעויות. לא נשברתי אבל התפטרתי, כי חשבתי שאני לא יכול להיות מפקד טייסת אחרי שגיאה כזו, אבל להפתעתי חיל האוויר לא ויתר עליי. מפקד החיל אז, אביהו בן־נון, אמר לי: 'אתה לא היחיד שטעה, לא הרגת אף אחד. אני לא יודע אם תהיה מפקד חיל האוויר, אבל מפקד בסיס אתה יכול להיות לבטח’".

אתה מתגעגע להטיס?

"אחרי שלושה עשורים של הטסה היו שלבים בחיי שחשבתי שאם אפסיק לטוס זה יהיה כאילו לוקחים ממני איבר, אבל הסתגלתי. היום אני עדיין חולם שאני מטיס. לפתוח שני מבערים, להרגיש את הדחף הנוראי הזה של ההאצה, בתוך 15 שניות אתה באוויר, קצת צבירת מהירות והאף של המטוס בשמים — אין לזה תחליף. ובכל זאת, אף על פי שרציתי להיות מפקד חיל האוויר, אני שמח שהפכתי לראש אמ"ן. מספר הפעמים שאתה יושב עם ראש הממשלה ושר הביטחון הפך את התפקיד למשמעותי ברמה הלאומית אפילו יותר מלעמוד בראש הארגון שגדלתי בו ושבעיניי הוא הכי טוב במדינה".

מכרים שלך מספרים שיש לך משפט קבוע: “בלי פאניקה, אבל קצת פרנויה לא תזיק”.

“זה קצת יותר מסובך. בלי פאניקה, כי זה מצב נפשי שפוגע בביצועים. בלי אופוריה כי היא יכולה לנתק אותך מהמציאות. שלישית, ‘יהא אדם ירא תמיד’, או מעט פרנואיד. ורביעית, אין פתרונות קסם. ראשי ארגוני מודיעין בדרך כלל משמשים שעיר לעזאזל. כשמשהו רע קורה, כולם אוהבים לצעוק ‘מחדל מודיעיני’.  כשמשהו טוב קורה זו ‘הצלחה מבצעית’ או ‘הצלחת המדיניות’. האמת היא שאני די גאה בכך שסיימתי חמש שנות כהונה כראש אמ”ן בלי מחדל מודיעיני”.