ביטול עילת הסבירות

פיגוע פרלמנטרי

ביום שלישי יו"ר ועדת החוקה הריץ הליך בזק לאישור החוק לביטול עילת הסבירות. לא המבצע בג'נין ולא הפיגוע בתל אביב בלמו את הפיגוע הפרלמנטרי. אם החוק יעבור ויוגש בג"ץ שמבקש לפסול אותו, סביר להניח שגם הליך האישור כולו, כולל מה שראינו השבוע, לא יימלט מביקורת שיפוטית. ושלא ימכרו את זה כמשהו שהוסכם עליו בשיחות בבית הנשיא; החוק הוא גרסה מוקצנת ובלתי מאוזנת של וריאציות שנזרקו לאוויר בבית הנשיא. לא היתה שום הסכמה על נוסח כזה. כן היו הסכמות על מהלך כולל ומאוזן — אם מחלישים את הביקורת השיפוטית במקום אחד, צריך לחזק אותה במקום אחר; אם משחררים את הממשלה מהגבלה אחת, כובלים אותה באחרת; העיקר שהממשלה והשרים לא ישוחררו כליל מהסבירות. המחטף של יום שלישי אינו חלק ממהלך כולל ומאוזן, ולא בא בעסקת חבילה עם בלמים חדשים והגבלות חשובות. החוק גם לא מגדיר מהי סבירות — וגם משחרר את הממשלה מלפעול על פיה. אחת ההגדרות העממיות לסבירות היא "שכל ישר"; הצעת החוק שרוטמן דחף השבוע לא רק תאפשר למנות את אריה דרעי לשר ולפטר את היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה, היא גם פוטרת את הממשלה ממחויבות בסיסית לשכל הישר.

/// משה גורלי

רבנים עירוניים

עוד הכרזת מלחמה

מטחנת החוקים של הכנסת גלגלה השבוע לוועדת החוקה את הצעת החוק של שמחה רוטמן וח"כ ארז מלול מש"ס שתאפשר לבחור מאות רבנים ליישובים חילוניים שתושביהם לא ממש מעוניינים בפונקציונרים כאלה. ב־33 ערים, ובהן תל אביב וחיפה, אין היום רב עיר, כי העיריות, בהתאם לרוח הכללית של הקהילה שהן מובילות, החליטו שלא צריך כזה. אבל רוטמן ומלול משוכנעים שחייבים למנות רבנים, ובערים גדולות אפילו שניים, ולפעמים למנות גם רבני שכונות — תפקיד שמת לפני 15 שנה, כי כולם הבינו שהוא ריק מתוכן. אבל מה זה כבר תפקידים מיותרים אם אפשר לסדר לעשרות ומאות מהמצביעים שלך ג'ובים על חשבון המדינה? ובעיקר, כולם, דתיים וחילונים, יודעים שכמו הגרעינים התורניים, גם רבנים עירוניים הם מתנחלים עם שאיפות כיבוש ברורות. ספק אם לנוכח הצעת החוק מישהו בציבור הליברלי עוד מאמין שהממשלה הזאת אינה מעוניינת בכפייה דתית ובהתערבות באורח החיים החילוני.

/// שחר אילן

תרבות הכיסוי

אתם עובדים אצלנו

ביום שישי 2 ביוני, בעיצומו של חמסין נדיר בעוצמתו, נשארו מאות אלפים מאזרחי ישראל בבתים ללא מזגן או אור,  בגלל הפסקות חשמל יזומות של חברת החשמל. לנוכח הזעם הציבורי תיחקר משרד האנרגיה את השתלשלות האירועים וקריסת המערכת. אבל אחרי השלמת הבדיקה הוא החליט לפרסם רק את עיקרי המסקנות, והציבור לא זכה להיחשף לתחקיר במלואו. כי הציבור אולי ישב בבית והזיע את נשמתו, והוא גם זה שמממן את חברת החשמל, אבל זה לא מקנה לו את הזכות להבין למה העסק קרס. זו שמורה רק לאלה שאחראים לקריסה.

גישת ה"אין לציבור זכות לדעת" גם כשהדברים קשורים אליו ישירות הרימה שוב ראש בסוף השבוע שעבר, אז התברר שלציבור לא תינתן גישה לפסק הבוררות בין בעלי המניות בתחנת הכוח דוראד. גם במקרה הזה קיבלנו רק את המסקנות: החברות אדלטק הישראלית וזורלו הטורקית חויבו להחזיר לבעלי המניות האחרים בדוראד, בהם קצא"א הממשלתית, כחצי מיליארד שקל. זה סכום עצום, שיוחזר לחברה ששייכת לנו. עומדת לנו הזכות לדעת איך התגלגלו העניינים למצב הזה.

הבחירה של גופים ממשלתיים להסתפק בהודעות במקום לחשוף את האמת חוסכת מהם ביקורת ציבורית. אבל חיסיון, גם כשהוא קבוע בחוק, לא נועד לספק הגנה מביקורת. בטח לא לגופים שאמורים לעבוד עבורנו.

/// עדיאל איתן מוסטקי