3

אם לנתניהו היה אכפת כעת, הוא היה עושה אותו הדבר. הוא היה שולח את יועצו הכלכלי ואת שר האוצר ואת אגף התקציבים לגבש תוכנית מקיפה, ובתוך שבועיים־שלושה מציג אותה לציבור ומוציא אותה לדרך. הוא לא היה גורר לבית שמש להקה של מלחכי פנכה כדי להצטלם בפתיחת סניף של רשת סופרמרקטים זרה, ולא מצהיר שהסניפים האלה יורידו את יוקר המחיה באלפי שקלים למשפחה בשנה. הוא יודע שזה לא נכון, ולא קשור אליו, אבל איפה נתניהו ואיפה המציאות.

אם לנתניהו היה אכפת, הנה דברים שהוא היה יכול לשלב בתוכנית כלכלית נוכחית, שהיא כל כך הכרחית.

קודם כל, תוכנית לעידוד ההייטק. הענף מאט, וכיוון שהוא גורם משמעותי מאוד בכלכלה הישראלית (50% מהיצוא, 25% מתשלומי מס ההכנסה) לממשלה יש אינטרס להמריץ אותו.

יש כמה סיבות להאטה: זו מגמה עולמית, הריבית הגבוהה גורמת למשקיעים להשקיע את כספם באפיקים אחרים, וישנה גם האי־ודאות סביב החקיקה הנוגעת למערכת המשפט. נתניהו לא יכול לעצור מגמה עולמית, לא יכול להשפיע על הריבית, וממשיך להתעלם מהנזק של ההפיכה המשפטית. אבל הוא עדיין יכול לתמרץ את ההייטק. למשל, להודיע על תוספת תקציב משמעותית לרשות החדשנות, על הטבות לחברות שיירשמו כאן, על עידוד משקיעים מוסדיים להשקיע בתחום. הוא אפילו לא צריך להתאמץ מאוד כדי למצוא רעיונות כאלה: יש לא מעט מהם בנייר העמדה שהוציאה רשות החדשנות לפני שבוע וחצי.

ועוד בהייטק: נתניהו זיהה בעבר את הסייבר כתחום שישראל יכולה להיות בו מובילה בינלאומית ודאג לכוון אליו משאבים. עכשיו זה זמן טוב לעשות אותו הדבר עם הבינה המלאכותית. הממשלה הקודמת כבר השיקה תוכנית לאומית לתחום, ואפשר לשדרג אותה משמעותית: יותר תקציבים, יותר חיבורים — שכל משרדי הממשלה יקדמו את הנושא, יתרמו את הדאטה שלהם, יפתחו הזדמנויות לסטארט־אפים במסגרת הפעילות שלהם. ישראל צריכה ויכולה להיות על המגרש הזה, לא רק להסתכל עליו מהספסל.

הלאה: יוקר המחיה. נתניהו מתלהב מהגעה של רשת זרה? מגניב, שיביא עוד. סופרמרקטים, בנקים, מי שבא ברוך הבא. הוא יכול להקים צוותים שיפנו לחברות בינלאומיות כדי להבין מה יכול למשוך אותן לישראל, ולעשות זאת. יש מלא שרים ושרות שאין להם מה לעשות, כל אחד מהם יכול להיות קייס מנג'ר ממשלתי לאיזושהי רשת ענק זרה. על הדרך, מאמץ כזה יציף גם רפורמות שנדרשות בענפים שונים.

וצריך להסתכל גם לטווח עוד יותר ארוך. נתניהו יכול להודיע על השקעות מסיביות בחינוך. למשל, הגיע הזמן להרים את לימודי האנגלית. זו שמלמדים כיום רחוקה מלהיות מספיקה בשביל העולם הגלובלי. כפי שהמדינה הצליחה להגדיל את מספר הניגשים לבגרות ב־5 יחידות במתמטיקה, היא יכולה לעשות זאת גם עם אנגלית, והתרומה לדעתי תהיה אפילו גדולה יותר.

ואפשר לתמרץ את חברת החשמל שתפרוס כבר מיליוני מונים חכמים בבתים בישראל כדי להזניק את התחרות על מקטע אספקת החשמל. אפשר לבנות רובד שלטוני חדש, של אשכולות אזוריים, כדי לטפל טוב יותר בתחבורה, חינוך, פריסת מוקדי תעסוקה ותשתיות. ויש עוד אלף דברים שאפשר לעשות, אני יכול להמשיך כל היום, אבל זה לא התפקיד שלי, זה התפקיד של נתניהו. והוא לא צריך אותי; אם יקפוץ פעם לאחד ממשרדי הממשלה, הוא יגלה שלדרגים המקצועיים בכל אחד מהמשרדים המבוססים (לא אלה שהומצאו כדי לחלק תיקים) יש תוכניות בשפע.

4

בתקופת הבחירות נתניהו הציג תוכנית כלכלית ותקף את ממשלת לפיד בטענה ש"משבר עולמי הוא לא תירוץ לאי־עשייה". גם רפורמה משפטית היא לא תירוץ לאי־עשייה. ועכשיו אפילו לא ממש עובדים על הרפורמה; גם כשהחקיקה שהתחילה ב־200 קמ"ש די נעצרה, בממשלה לא התפנו לנושאים הכלכליים הבוערים.

אז למה הם לא עושים כלום?

בקואליציה יגידו שהם דווקא כן עושים. אבל מה שהממשלה עושה כרגע זה עובדת על אוטומט, ואפילו באוטומט הזה היא לא משהו. השבוע הממשלה קידמה חוק הסדרים נטול בשורות אמיתיות, חילקה 12 מיליארד שקל של כספים קואליציוניים לשותפים הטבעיים, הגדילה את קצבת האברכים ל־1,000 שקלים בחודש, השיקה את רפורמת חשמל כשר, נלחמה על כרטיסי מזון לנזקקים, וגם שלחה אנשים שישכנעו את חברת הדירוג S&P לא לגעת בדירוג.

שוב, אפשר להתווכח על חלוקת הכספים הזו, אבל גם תומכי הממשלה הגדולים לא יכולים לטעון שבצעדים הכלכליים שלה יש מהלכים שיחזקו את המשק לנוכח ההאטה, ימריצו את ההייטק, יגדילו את התחרות, יקלו על משקי הבית (איפה הרפורמה בביטוחי הבריאות, איפה?), ישפרו את החינוך, יאפשרו לנזקקים לא להזדקק לכרטיסי מזון. התוכנית הכלכלית של הממשלה היא חלוקת מעות לבייס. זהו. לא רק שזה לא מחזק את המשק, זה גורר אותו אחורה. דרוש ראש ממשלה שכמו פעם — בא לעבוד. ודרוש שר אוצר לא סקטוריאלי. בלעדיהם, לא רק הממשלה היא כדור פורח שניתק מהמציאות, אלא הכלכלה כולה.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות