א

ידו ג'ינו הוא סיפור חריג אפילו בתעשיית ההייטק, שמעריצה רוח נעורים ונשענת על ברק של יזמים צעירים. את הסטארט־אפ שלו, RapidAPI, הקים ב־2015, כשהיה בן 17 — עדיין קטין שצריך שאביו יחתום על מסמכים עבורו. משם המשיך לרשימות "צעירים מבטיחים", עבר לארצות הברית, צד את עיניהם — וכספם — של בכירי התעשייה, מדב מורן ומריוס נכט ועד בן הורוביץ, פיטר תיל ומסאיושי סון מסופטבנק. כל אלה הפכו למשקיעים או למנטורים של ילד הפלא. הוא, מצדו, מימש את ההבטחה: אשתקד, כשג'ינו היה רק בן 24 וראפיד רק בת 7, החברה נהפכה ליוניקורן, אחרי שגייסה עוד 150 מיליון דולר לפי שווי של מיליארד דולר.

אלא שהנפילה היתה מהירה אפילו יותר. ב־19 באפריל הדיח דירקטוריון ראפיד במפתיע את ג'ינו מתפקיד מנכ"ל החברה שהקים ובנה בצלמו, ומינה אותו ליועץ טכנולוגיות. במקומו הוצב בראש החברה סמנכ"ל הכספים מארק פרֶנד, שגויס רק לאחרונה על ידי ג'ינו עצמו. פרנד לא בזבז זמן: פחות משבוע אחרי מינויו הוא כבר פיטר, בצעד חריג, 100 עובדים. שבועיים אחר כך בלבד פוטרו על עוד 70 עובדים, ובחברה נותרו רק 42 איש — רבע ממספרם לפני חודש. כעת ההערכות הן שראפיד תימכר בקרוב במחיר נמוך בהרבה מזה שהוענק לה בשנה שעברה. ג'ינו עצמו, שנאלץ להתבגר בבת אחת, ירד מתחת לרדאר.

אבל ייתכן שהסיפור החריג הזה דווקא אינו יוצא דופן, אלא רק המחשה מוקצנת של דפוסי הפעולה והקודים של תעשיית ההייטק בשנים האחרונות. הכרזות הגאונות, הנסיקה, הערצת היזמים, הגילוי המאוחר של הבעיות במודל העסקי, ההתנערות מצד אנשי ההון וההתרסקות האישית — בכל אלה כבר נתקלנו. אבל הקצב, הדמויות ונתוני הפתיחה מנגנים כעת מנגינה אחרת, קיצונית, שבה הכל נע במהירות מסחררת: היזם צעיר יותר, הצמיחה מהירה יותר והברקס אלים יותר.

הקרוסלה של ראפיד החלה לצבור מהירות מדאיגה בינואר האחרון, כשעובדי החברה התקבצו מסן פרנסיסקו, ישראל וברלין למפגש מפנק שנמשך חמישה ימים במרקש, מרוקו, שהוגדר "קיק־אוף" ל־2023. המפגש הזה החל בנעימים: "היינו בערך 160 עובדים מתוך 200, במלון יפה, באווירה מדהימה", מספר אחד העובדים. "רוב הזמן עבדנו, אבל היה ממש כיף. אידו הסתובב עם חולצת ראפיד, נראה מבסוט, וממש עבד בלהכיר את העובדים".

אלא שאז, באחד הסשנים עם העובדים, בחר אחד מהם להציף חששות, ושאל את ג'ינו אם צפויים פיטורים בחברה. "אידו ענה, 'אין שום צפי כזה. נוכל לשרוד גם שלוש שנים בלי בעיה, מפני שכמעט שלא נגענו בגיוס האחרון". עובד אחר מספר: "חזרנו ממרוקו עם דרייב מטורף, פול אנרגיה להעיף את המוצר קדימה. אם לפני מרוקו היתה לי תחושה שמתנהל משהו בזבזני או לא תקין, הנאומים במרקש, בעיקר של סשה ה־COO, שכנעו אותי שהערכים של החברה הם לא סיסמאות ריקות".

בדיעבד, האופטימיות הזו היתה מוגזמת. במהלך המפגש הסתובב בין העובדים סמנכ"ל הכספים החדש פרנד, שגויס שבועות אחדים קודם ומאז שוחח עם ג'ינו שעה וחצי מדי יום, כולל בסופי שבוע. פרנד, אדם שקול, שקט ונגיש, למד את החברה עבור המשקיעים הלחוצים, שרצו לקבל החזר על כספם. בשנה שקדמה לכנס, המשקיעים הללו ראו את ראפיד מגייסת קרוב ל־100 עובדים ויורה לכל הכיוונים בניסיון לפתח את השוק ולייצר שווקים חדשים — ובינתיים הכסף נשרף והרווחיות לא נראתה באופק. שלושה חודשים אחרי האופוריה במרוקו, הסבלנות נגמרה: ג'ינו הודח, פרנד מונה תחתיו, ומכתבי הפיטורים נערמו.

"כשמעיפים אנשים במהירות ובתחושת חירום, זה בדרך כלל לפני עסקת מכירה", מסביר גורם שעבד עם ראפיד. "עושים את זה כדי לאפשר לחברה הרוכשת להצטייר כמי שמצילה את המצב, במקום שהפיטורים יתפוצצו אצלה ויכתימו אותה. כיווץ של 80% בכוח האדם נראה כמו ניסיון להשאיר רק את אלה שיוכלו להטמיע את הידע בחברה הרוכשת, כך שהרושם הוא שכבר יש עסקה על השולחן. זאת לא תהיה עסקת המאה, מבחינת שווי החברה, אבל זה עדיף מלמחוק הכל לחלוטין".

"זה בא ברגע", אומר עובד בראפיד. "החברה רצה קדימה במהירות, גייסה הרבה אנשים, ניסתה כמה כיוונים במקביל — ופתאום קיבלה ברקס. זה לא תואם בשום אופן את מה שנאמר לעובדים. שלושה חודשים קודם לכן החברה עוד הציגה לנו תוכנית צמיחה מטורפת ל־2023". מאז, הוא אומר, רק מעטים הצליחו ליצור קשר עם ג'ינו. בכיר אחר אומר: "שאלתי איך הוא, והוא אמר 'בסדר', אבל מה הוא יגיד, 'אני שבור'? ראפיד היתה הבייבי שלו. הוא עבד עליה 24/7".

על המהירות שבה קרו הדברים אפשר ללמוד מריאיון שג'ינו העניק לפודקאסט "30 דקות או פחות" רק שבועיים לפני הדחתו. כשנשאל על האתגרים שמדירים שינה מעיניו, השיב: "בניית הכוח. אנחנו מגייסים עובדים בקצב מהיר". כשנשאל על תוכניותיו לעתיד, אמר: "ההזדמנות פה ענקית. אני אשמח להנפיק ולהמשיך לגדל את החברה".

עובד שפוטר מראפיד: "המשקיעים והחברה האמינו שהתקופה הנוכחית מייצרת הזדמנות, כי המוצר הארגוני של ראפיד יאפשר לחברות להתייעל טכנולוגית. בכנס במרקש הכריזו על גיוס של אנשי מכירות. אבל בפועל חברות צמצמו הוצאות על שירותים חיצוניים, ואנשי המכירות שגויסו לא הביאו מספיק לקוחות"

"ג'ינו נכנס לסרט של 'ההצלחה זה אני'. די בצדק"

ג'ינו גדל בחיפה, בנם של שרון, רופאה, ושל מיכה, מהנדס חשמל. כשהיה בן 10 המשפחה עברה לשנתיים לכרייסטצ'רץ' שבניו זילנד. ב־2011, כשרעידת אדמה חזקה גרמה לנזקים נרחבים בעיר, בין היתר לבית ג'ינו, המשפחה שבה לישראל. את ג'ינו עצמו רעידת האדמה תפסה במגרש הרוגבי של בית הספר, "שהפך לערמת בוץ מבעבע", כפי שסיפר לחברי ילדות, אבל מהשנתיים ההן הוא חזר עם מתנה לחיים: היכולת להתנהל בנוחות באנגלית, שלימים התבררה כקריטית בפגישות עם משקיעים מסיליקון ואלי.

כשחזרו לישראל, ג'ינו החל להתעניין במחשבים ולימד את עצמו לכתוב קוד וליצור אנימציות פלאש. בגיל 13 כבר תכנת משחקים ומכר אותם, כפי שסיפר בתקשורת, במאות דולרים. בהמשך החל ללמוד בבית הספר הריאלי בחיפה, והוריו, שזיהו שמדובר בילד יוצא דופן, תמכו ברצונו להירשם לקורסי תכנות באוניברסיטה הפתוחה ובטכניון. במהרה הפך ג'ינו פעיל בארגון האקתונים בעזרת חסויות מענקיות טק כמו גוגל, מיקרוסופט ופייסבוק. בוגרי החבורה שהיה חלק ממנה מספרים שחיו מהאקתון אחד למשנהו, שבהם כתבו קוד במשך 24 שעות, ישנו על מזרנים בריח פיצה וחגגו ימי הולדת בווילה עם בריכה. התסריט הזה אולי נשמע מוכר מאגדות הייטק אחרות או מהסדרה "מסודרים", אבל ההילוך המהיר שבו הוא מוקרן מסחרר: צריך לזכור שגיבורו של הסיפור הוא לא סטודנט אמריקאי או בוגר 8200, אלא תלמיד תיכון מחיפה.

האירוע שהעלה את תלמיד התיכון הזה על המסלול המהיר נרשם כשג'ינו היה בן 15 וחצי, אז השתתף בתחרות סטארט־אפים לנוער והציג "ארנק דיגיטלי לילדים". אחד השופטים בתחרות היה יזם ההייטק דב מורן, ממציא הדיסק־און־קי, שהתלהב מהילד הנחוש. "הוא נתן שם הופעה מדהימה", סיפר מורן לפודקאסט "30 דקות או פחות" ב־2021. "אמרתי 'אתה על הכיפאק, בוא בשישי, נדבר קצת'. גרתי אז במושב ירקונה, ליד הוד השרון; הוא לקח אוטובוסים מהצפון ובא אליי". מורן, אריה הייטק ותיק ומנוסה שכבר ראה הרבה יזמים צעירים ומלהיבים, נשבה בקסמו של הילד.

בפגישות האלה ג'ינו תיאר בפני מורן רעיון אחר שהיה לו: מרקטפלייס (שוק מקוון) של API, "ממשקי תכנות יישומיים" — ספריות של יישומים מוכנים, שחברות רוכשות כדי לייעל ולהאיץ את פיתוח הקוד שלהן בשיטת "העתק־הדבק". חברת שליחויות, למשל, יכולה לרכוש כך אפליקציית מפות ואפליקציית תשלום, במקום לפתח אותן מאפס בעצמה.

מורן אהב את הרעיון. "נפגשנו כמה פעמים, ואז שאלתי 'למה זה לא מתקדם לך?'", המשיך וסיפר. "אידו אמר, 'אני לומד בתיכון, בטכניון ובפתוחה, ובנוסף אני צריך לכתוב את הקוד, הכל עליי'. אמרתי, 'קח שני חבר'ה שיעזרו לך לכתוב קוד'. הוא אמר, 'אין לי כסף'. אמרתי 'כמה אתה צריך?'. הוא אמר, '60 אלף דולר'. אמרתי 'יאללה, קח'. השקעתי 60 אלף דולר לפי שווי של 180 אלף דולר לפני הכסף. הוא היה אז צעיר מכדי לחתום על הסכם, אבא שלו בא לחתום בשבילו".

וכך, במה שנראה כקלילות אגבית, נוסדה ב־2015 ראפיד על ידי ג'ינו ושניים מחבריו לחבורת ההאקתונים, דניאל צ'רננקוב ומיקי חסלבסקי. אף שג'ינו היה הצעיר שבחבורה (בן 17 בלבד, בעוד שותפיו היו "כבר" בני 20), הוא היה הרוח החיה שמאחורי הסטארט־אפ, במידה רבה בזכות כישורי הגיוס שלו והקשר המיוחד עם מורן. צ'רננקוב, אגב, פרש אחרי שנה אחת בלבד, וחסלבסקי פרש ב־2018 (אך נשאר בעל מניות בחברה). גורם שהכיר את השותפים בטוח שלא מדובר בפרדות מקריות: "לתחושתי, אידו ראה שהכסף מתחיל לזרום וייחס זאת לעצמו. זה הכניס אותו לסרט של 'ההצלחה זה אני, החברה זה אני, אז למה לצמוח עם שותפים?'. אבל האמת היא שהוא באמת זה שידע איך למכור את החברה למשקיעים ולגייס כסף בכמויות".

והכסף זרם בכמויות שהיו מבלבלות גם משקיעים מנוסים יותר. שותפו של מורן להקמת גרוב ונצ'רס, לוטן ליבוביץ', ישב עם ג'ינו ולימד אותו איך מגייסים כסף, מה הם אנג'לים וקרנות השקעה, מה הן מניות ואופציות. אל מורן, המשקיע הראשון והמנטור, הצטרפו עוד משקיעים ישראלים, ובהם מריוס נכט וקרנות הון סיכון. "החברה נראתה לנו סופר־מעניינת והיתה מובילה עולמית בתחום חם מאוד", סיפר אחד מהם ל"מוסף כלכליסט". אבל גם הוא לא מכחיש את ההיקסמות מהסיפור הקיצוני של ג'ינו: "אפשר לספור על אצבעות כף יד וחצי את מספר היזמים בעולם שהקימו חברות כאלה בגיל כזה. אני לא חושב שיש בישראל עוד מישהו שהקים בגיל כל כך צעיר חברה שהפכה ליוניקורן".

הגיל הצעיר של ג'ינו נהפך אטרקציה. "כשראפיד רצו לחתום על משרדים ב־WeWork עלתה שאלה אם מותר לאידו לחתום, כי יש שם ברזי בירה והוא עוד לא היה בן 18", מספרת חברה מחבורת ההאקתונים. "האווירה היתה 'זה מה שימנע מהגאון הבא לשכור משרדים?'".

גורם שעבד עם ראפיד: "כשמעיפים אנשים במהירות ובתחושת חירום, זה מבשר על עסקת מכירה. פיטורים של 80% מכוח האדם נראים כמו ניסיון להשאיר רק את אלה שיטמיעו את הידע בחברה הרוכשת, כך שהרושם הוא שהעסקה כבר על השולחן. זאת לא תהיה עסקת המאה, מבחינת שווי החברה, אבל זה עדיף מלמחוק הכל"

טירונות סטארט־אפים בעמק הסיליקון

הפריצה הגדולה היתה המעבר לסן פרנסיסקו ב־2017, ש"העלה את אידו על טיל", כפי שאומר אדם שעבד איתו אז. ג'ינו, שחולה בצליאק, לא התגייס לצה"ל, ובמקום להתקבל ל־8200 התקבל לשתי תוכניות יוקרתיות בעמק הסיליקון: הראשונה היתה מלגה של יזם ההייטק המיליארדר פיטר תיל (ממייסדי פייפאל), שמעניקה מדי שנה 100 אלף דולר ל־20 איש מתחת לגיל 20, כדי להוכיח שאפשר להקים חברה גם בלי לעבור באקדמיה. התוכנית השנייה היתה אקסלרטור (מאיץ סטארט־אפים) בעמק הסיליקון ששמו 500 גלובל, ושבמסגרתו קיבל ג'ינו עוד 150 אלף דולר.

"אידו הבין שהוא צריך להיות בסיליקון ואלי", מספר מכר שלו. "הוא הבין ששם קורה הכל: כסף בלי סוף, כולם בהישג יד, כולם מדברים עם כולם, בשנייה אחת אתה רואה את האנשים הכי בכירים בעולם. הוא הבין ששם צומחים ושהצד הישראלי פחות רלבנטי, השאיר את מיקי לעשות בייביסיטר על העסק בישראל, ובגיל 18 ושבועיים יצא לסן פרנסיסקו".

"500 גלובל הוא אחד האקסלרטורים הגדולים בעולם, רק 40 מתקבלים אליו, והוא היה הכי צעיר שם", אומר מכר אחר. "את רואה שם בני 30, בני 45, חבר'ה שלמדו בסטנפורד ובהרווארד — ופתאום בא ילד צנום בן 18, עם עובדים שגדולים ממנו בחברה שהקים, ורוצה לשנות את העולם. כולם שותים בירה, ורק הוא מזמין דיאט קולה. כולם אמרו 'איזה ילד חמוד', ואז ראו מה ראפיד בנתה ואמרו 'אוקיי'.

"הוא בחור חרוץ עם משמעת עצמית גבוהה, חדור מטרה, אחד שסופר־יודע מה הוא רוצה. בטיסות לארצות הברית, כשכולם עייפים, הוא נהג לעבור על חוזים, לכתוב הערות. אם כל הצוות חושב דבר אחד והוא אחר, הוא יסחוף את כולם אחריו. סוליסט מאוד, במובן הטוב ביותר של המילה. בחור שרוצה להתקדם ויודע לסנן רעשי רקע".

מאחורי הקלעים, מורן המשיך לדחוף את ג'ינו ושידך לו את אנדריסן־הורוביץ, אחת מקרנות ההון סיכון הגדולות והנחשבות בעולם. "דב אמר, 'יש לי חבר מומחה לגיוס כספים בסיליקון ואלי'. אחרי שעתיים קיבלתי אימייל, 'אידו, בן הורוביץ, תכירו'", סיפר ג'ינו בפודקאסט The Human Founder. כדי להתכונן לפגישה, הוא קרא את ספרו של הורוביץ "קשה אך אפשרי" כמה פעמים והגיע עם שאלות. "יום למחרת קיבלתי טלפון ממנהל בחברה, 'בן נהנה מאוד מהשיחה, נשמח אם תגיע להציג לפני יתר השותפים'", הוסיף.

בפגישה, סיפר בהזדמנות אחרת, לא הפסיק לרעוד ודיבר בגרון ניחר, אבל התגמול היה גבוה: השקעה של 3.5 מיליון דולר מאנדריסן־הורוביץ — וגם הזמנה למנגל בביתו של הורוביץ, שם פגש בגודל טבעי את מארק צוקרברג וסרינה וויליאמס, דמויות שהעריץ. אחרי הגיוס ההוא, אגב, ג'ינו יצא לחגוג עם אחד מבכירי הקרן; הבכיר הזמין לשניהם יין, אבל מכיוון שבארצות הברית אסור למכור אלכוהול לקטינים מתחת לגיל 21, ג'ינו סורב. מאז, הסטטוס שלו בסלאק הוא "הופך דיאט קולה לקוד".

ההזנקה לעולם המבוגרים אילצה את ג'ינו לנסות להתחפש למבוגר: "הוא התבדח על הגיל שלו, אבל לא ראו אותו מתגלגל מצחוק. הילד לא פרץ ממנו", מספר אחד העובדים שהכירו אותו אז. הוא החל ללבוש חולצות מכופתרות, והתאמץ כל כך לשדר סולידיות מחושבת, עד שאחד המנהלים שגייס אז חשב שהוא אדם יבש ומשעמם; אותו מנהל הפך בהמשך לאחד מחבריו הקרובים ביותר. אבל לא מדובר רק בפסאדה: ניהול החברה תבע ממנו לתפקד בסיטואציות שיקשו גם על אנשים מבוגרים. באירוע זכור אחד מת סמנכ"ל הפיתוח האמריקאי במהלך ישיבה של בכירי החברה, שג'ינו נכח בה. ג'ינו כינס את עובדי החברה כולה בזום ועדכן אותם, כדי למנוע הפצת דיסאינפורמציה.

מקור שעבד לצד ג'ינו: "בגיל הזה, כשאתה נדרש לייפות את המציאות, אתה לא מייחס לזה חשיבות. בפיץ' מול המשקיעים ג'ינו נשאל לגבי פיצ'ר מסוים, ואמר 'הוא עובד חלק', למרות שהפיצ'ר עוד לא עבד. אחרי הפגישה הוא דאג שהפיצ'ר הזה יופעל במהירות. מצד שני, כל התעשייה ככה, 'פייק איט אנטיל יו מייק איט'"

"הוא כמו ChatGPT: נשמע טוב, אבל לא בהכרח מדויק"

בשעה שהקרוסלה שעליה רכב ג'ינו צברה תאוצה בדרכה ממשקיע למשקיע, ראפיד נותרה חברה שניסתה ליצור שוק. המוצר הראשון שלה, בהתאם לחזון שג'ינו התווה בחצר של מורן, היה מרקטפלייס שבו מפתחים מכרו API שפיתחו, וראפיד גזרה עמלה של 20% על כל עסקה. החברה התגאתה במאגר הגדול בעולם — יותר מ־40 אלף API, אבל לא הצליחה להפוך אותו לרווחי. "בשנתיים הראשונות לא היה מודל עסקי", אומר אחד מראשוני העובדים. "זה היה 'בוא נביא מתכנתים, שכולם יהיו רשומים אצלנו, ונהפוך לאמזון של ה־API'. בשלב ההוא, מה שעניין את החברה היה כמה מתכנתים נרשמו בכל יום. רק כשגויסו כספים עלתה השאלה איך בונים מודל עסקי סביב זה".

השאלה הזו הפכה מרכזית עם כניסתה של אנדריסן־הורוביץ. בקרן דרשו לצרף לראפיד מבוגר אחראי, והמליצו על סשה פֵּסיק, בוגר מנוסה של התעשייה, שגויס כסמנכ"ל תפעול. פסיק הפך עם הזמן ליד ימינו של ג'ינו ולחבר קרוב שלו, אף שהוא מבוגר בשנה מאביו. יחד, הם הוסיפו לפורטפוליו של ראפיד גם מוצר של API לארגונים, לשימוש פנימי של עובדים ולקוחות. ב־2021 ראפיד רכשה חברה אסטונית והשיקה מוצר נוסף שמאפשר לעצב, לפתח, לבדוק ולנטר API.

במקביל לפיתוח החברה, ג'ינו המשיך לאסוף אליה משקיעים מהקצפת של ההון־סיכון; לצד גרוב של דב מורן ואנדריסן־הורוביץ נכנסו לחברה שמות כמו M12 (קרן ההשקעות של מיקרוסופט), ויולה צמיחה וגרין ביי. "ג'ינו כריזמטי בטירוף, מבריק, חכם, סוחף וצעיר, ואנשים מתאהבים בו", מספר אדם שעבד מולו על הקסם שהפנט משקיעים. "הוא כמו ChatGPT: מה שאתה אומר לא חייב להיות מדויק בהכרח, מספיק שתגיד את זה באופן הנכון, ואת זה הוא יודע לעשות".

את היכולת לצבוע הכל בצבעים אופטימיים זוכר גם אדם אחר: "בגיל הזה, כשאתה נדרש לייפות את המציאות, אתה לא מייחס לזה יותר מדי חשיבות. אני זוכר פיץ' מול משקיעים, שבו לא היה שקר בוטה, אבל היה ייפוי של המציאות: כשג'ינו נשאל לגבי פיצ'ר מסוים, הוא אמר שהוא עובד באופן חלק ושהלקוחות שמחים, למרות שהפיצ'ר עוד לא עבד אז; אחרי הפגישה הוא דאג שהפיצ'ר הזה יופעל במהירות. מצד שני, כל התעשייה ככה, 'פייק איט אנטיל יו מייק איט'".

הקסם עבד היטב: במצטבר, ג'ינו גייס 270 מיליון דולר. סבב הגיוס המשמעותי ביותר התבצע במרץ 2022, כשהשוק היה בשיא האופטימיות. ראפיד גייסה אז בסבב D סכום של 150 מיליון דולר, לפי הערכת שווי של מיליארד דולר, שהפכה אותה ליוניקורן. בין היתר נכנסו אז לחברה גם קומרה קפיטל וסיטי ונצ'רס, אבל מי שהובילה את הסבב היתה ענקית השקעות הטק היפנית סופטבנק, בראשות המייסד מסאיושי סון.

לסון כבר יש ברקורד התאהבות אחרת בצעיר ישראלי ארוך שיער: אז זה היה אדם נוימן מ־WeWork (ג'ינו, אגב, פגש אותו "ומאוד התלהב", מספרים מקורביו). סיפורה של WeWork הציב בפני ראפיד נבואה קודרת: באותו זמן הגישה של סון היתה לדחוק בחברות הפורטפוליו של סופטבנק לגדול בקצב פראי ולהשתלט על השווקים שלהן, וכדי להזין את האש הזו הוא היה נכון להזרים לחברות סכומים אדירים. נוימן נענה לקריאה הזו, אבל כשהשוק הבין שהשוויים שבהם ריחפה החברה איבדו קשר עם המציאות, הוא נאלץ לשלם בראשו וסולק מהחברה. הדפוס הזה, שתחילתו בירח דבש עתיר מזומנים וסופו הדחת מנכ"ל מייסד ושינוי אסטרטגיה, חזר על עצמו גם עם ג'ינו וראפיד. הקרוסלה בלמה בחדות, וג'ינו נפל ממנה.

"זה לא שלקחו לו את הבייבי. הבייבי פשוט צריך להתבגר"

למה זה קרה דווקא עכשיו? נראה שהמשקיעים, וסופטבנק בראשם, איבדו את תיאבון הסיכון ואת הסבלנות להמתין לרווחיות. "בעיתות של קשיים כלכליים ושווי שוק יורד, משקיעים חושבים במונחי 'שואו מי דה מאני', וזה המחיר", אומר מקור באחת הקרנות. קשה להצביע על כשל עסקי ברור מכיוון שהחברה פרטית, אבל רמז לכך אפשר למצוא בדבריו של המנכ"ל החדש פרנד, שאמר בשיחה עם העובדים שראפיד התפזרה ושיש להחזירה לגודל הנכון לה. את הפירוש להצהרה העמומה הזו מספקים העובדים שפוטרו: "היו שם בעיות מספריות. הם התפזרו עם המוצר לגמרי, התבלבלו. זה קורה כשיש חוסר ודאות בשוק", אומר אחד מהם.

מקורב אחר לחברה מפרט: "החברה עשתה כל מיני ניסויים: קנתה מוצר לעיצוב API'ים, לבדיקת API'ים, מכרה בכל הטריטוריות בעולם, עשתה הכל מהכל. הקיצוץ חותך דברים ניסיוניים שלא עבדו. מעבר לזה, ברגע שעוברים למתכונת שמרנית, יש פתאום תפקידים שלא דרושים. רק צוות הגיוס בראפיד מנה 20 איש; אם משנים כיוון, כבר לא צריך את זה".

מה השתנה בין הנסיעה למרוקו בינואר עד לפיטורים של 80% מהחברה באפריל־מאי?

"סביבת המקרו־כלכלה. הריביות עולות, חברות מוציאות פחות, הגיוסים יורדים, יש פיטורים. זה מחייב לעבור ממיקוד בצמיחה לבדיקה של מה עובד ולחיתוך של מה שלא. לפני שנתיים משקיעים דיברו על צמיחה, עכשיו כולם רוצים רווחיות. כדי למקד את הביזנס צריך מנכ"ל מקצועי יותר. זה קורה בהרבה חברות".

"בכנס במרקש אמרו שהשנה החברה תגייס הרבה אנשי מכירות ותפעל להגדלת השוק של המוצר הארגוני שלה", מספר עוד עובד שפוטר. "זו גם היתה הסיבה לגיוס האחרון בהובלת סופטבנק: המשקיעים והחברה האמינו שהתקופה הנוכחית מייצרת הזדמנות, ושהמוצר של ראפיד יאפשר לחברות להתייעל טכנולוגית. אבל בפועל, חברות צמצמו הוצאות של שירותים חיצוניים, ולא מיהרו לרכוש מערכת פנימית של ראפיד לניהול ה־API של הארגון. אנשי המכירות שגויסו לא הצליחו להביא מספיק לקוחות ארגוניים". ובכל זאת, הוא מוסיף, "ללא משבר הריבית העולה ראפיד היתה יכולה להמשיך לגדול. כך שלדעתי הסיפור אינו אכזבה של המשקיעים מהתוצאות, אלא העדפה שלהם להחזיר את הכסף הביתה. זה שיקול קר לחלוטין, שהוביל להחלטה להמיר את החברה למזומן".

"ג'ינו הוא בחור מבריק, מהיר תפיסה, מלא ביטחון עצמי, ואיש עשייה", מסכם גורם באחת הקרנות שהשקיעו בראפיד. "המינוס הוא שהוא ילד. הוא מעולם לא עבד במקום עבודה אחר, ובטח שלא ניהל מקום אחר".

ג'ינו עצמו, שזוהה עם גישת הצמיחה האגרסיבית בכל מחיר, הפנים במהירות את הגישה החדשה של הדירקטוריון, ואף הכיר בנחיצותה. "זה הגיע למצב שבו דב מורן התנגד להדחה שלו, בזמן שאידו עצמו שכנע אותו שזה הצעד הנכון", מספר בכיר לשעבר. "יש דברים שהוא האמין בהם, ושלא תופסים יותר במציאות הנוכחית, כל כמה שזה כואב. הוא מבין שכדי להגיע למכירה, חייבים לעשות את הקיצוץ האגרסיבי הזה".

מקור המכיר את ג'ינו אומר שהוא דווקא קיבל את הקיצוץ בהבנה. "גם בגיוס הגדול, הוא לא מימש סקנדרי (מכירה של חלק מהמניות למשקיעים כדי לממש את ערכן התיאורטי, ד"ב). הוא חשב, ועדיין חושב, שבטווח הארוך הערך של ראפיד גדול משווייה הנוכחי. לכן גם עכשיו הוא לא רואה את זה כ'לקחו לאידו את הבייבי' אלא כהתבגרות של הביזנס וכמעבר מסטארט־אפ לחברה. הוא מאמין שראפיד תימכר או תונפק, וכשזה יקרה הוא יהיה אחד המרוויחים הגדולים".

מקורב לג'ינו: "הוא לא מימש סקנדרי אפילו בגיוס הגדול שהפך את ראפיד ליוניקורן. הוא עדיין מאמין שבטווח הארוך ערכה גדול משווייה הנוכחי. גם במה שקורה עכשיו הוא רואה שלב הכרחי של מעבר מסטארט־אפ לחברה. הוא מאמין שראפיד תימכר או תונפק, וכשזה יקרה הוא יהיה אחד המרוויחים הגדולים"