*

בסוף השבוע שעבר, ליאו מסי הודיע שיישאר בברצלונה בניגוד לרצונו. "אמרתי למועדון, במיוחד לנשיא, שאני רוצה לעזוב", אמר מסי בראיון לאתר "Goal", שצוטט במאות שפות ברחבי העולם. "חזרתי על זה כל השנה: אני לא שמח ורוצה לעזוב. לא הורשיתי לעזוב, ואשאר במועדון כדי לא להיכנס לעניינים משפטיים. האמת היא שאין פרויקט כבר הרבה מאוד זמן, הם רק סותמים חורים".

מסי יוכל לחתום בקבוצה חדשה בעוד פחות מארבעה חודשים, ולהצטרף אליה בעוד פחות מ־12 חודשים. ברצלונה, קבוצה שנמצאת בחובות של מאות מיליוני יורו, לא תקבל עבורו כלום — אבל הנשיא ז'וזפ מריה ברתומאו התעקש להשאירו בכל זאת. "חשבתי שאוכל לעזוב בחינם, הנשיא תמיד אמר שבסוף העונה אוכל להחליט אם אני נשאר", אמר מסי, שלא נקב בשמו של ברתומאו ולו פעם אחת בראיון. אלא שבמקום לעמוד במילתו, ברתומאו נשען על סמנטיקה משפטית כדי לכבול את מסי. "זו הסיבה היחידה שאשאר במועדון. הנשיא אמר לי שהדרך היחידה שבה אוכל לעזוב היא שאשלם 700 מיליון יורו, סעיף השחרור. וזה בלתי אפשרי", אמר מסי.

כשנשאל על האפשרות שינהל מאבק משפטי, מסי היה נחרץ: "בחיים לא אגרור את ברצלונה לבית משפט. זה מועדון שאני אוהב". הוא קיווה, כנראה, שברתומאו יגלה גם הוא אהבה למועדון, ויתפטר אחרי ש"הצליח" להשאיר את מסי, כך שלא יהיה רשום כנשיא שמסי עזב בגללו. הרי גם בלי הכתם הספציפי הזה על שמו, ברתומאו לא יוכל להישאר במועדון למשך זמן. הוא חייב לעזוב — גם בגלל הניהול הקטסטרופלי שלו, אבל גם בגלל טענות על התנהלות מושחתת.

על פי הטענות הללו ברתומאו שכר חברת ייעוץ ששיבחה אותו ברשתות החברתיות, בעודה משמיצה דמויות אהודות שנתפסו כאופוזיציה מבית: המאמן לשעבר פפ גווארדיולה, הקפטנים לשעבר צ'אבי וקרלס פויול, וגם מסי. תמורת השירותים האלה ברתומאו שילם, לכאורה, מכספי המועדון, כשהוא מעביר תשלומים נמוכים יחסית, שיאפשרו לו לחמוק מביקורת של ההנהלה. הוא גם שילם תמורת השירותים האלה פי 600 יותר ממחירם המקובל בשוק. אם הדברים נכונים, זהו שימוש בכספי ציבור כדי לקדם אדם פרטי, על חשבון הגוף שהוא מנהל. מדובר בשחיתות חוקית ובריקבון מוסרי, שפגעו בתפקוד המועדון ובנכס העיקרי שלו — השחקן הטוב בכל הזמנים.

וכעת, מחירה של השחיתות גלוי לעין: ברצלונה הושפלה על המגרש, והשנה תרשום הפסדים כספיים עצומים.

לפי מחקר חדש של אוניברסיטת לונדון, אימפריאל קולג' לונדון וקיימברידג', בכל שנה מועברים בעולם יותר מטריליון דולר דמי שוחד, שגורמים לכיווץ של 5% בתמ"ג הגלובלי (לשם השוואה, הקורונה צפויה לצמצם את התמ"ג הגלובלי ב־2.4%–3%). החוקרים ציינו עוד כי שחיתות עשויה לייקר מוצרים ב־25%, ולייקר פרויקטים ב־10% בממוצע. הם העריכו כי חברה שעוברת ממדינה "נקייה" למדינה מושחתת תצטרך להקדיש סכום השווה ל־20% מהמס שהיא משלמת להתמודדות עם שחיתות.

נשמע מייאש? לא לגמרי. המחקר העלה שיש צעדים יעילים למאבק בשחיתות — למשל, משכורות גבוהות יותר לפקידי ממשל, שיקשו עליהם להתפתות לשוחד. אבל הצעד המשמעותי ביותר במלחמה בשחיתות, הבהירו החוקרים, הוא שינוי תרבותי. שינוי כזה מתחיל בכך שהציבור יבין איך השחיתות פוגעת בו, וכיצד היא נוצרת; הבנה כזו מובילה לשינוי נורמות, ואלו מובילות לשינוי חוקים.

הנה דוגמה: בגרמניה, תשלומי שוחד בינלאומיים הוכרו בעבר כהוצאות מוכרות של תאגידים. בסימנס, תאגיד גרמני בינלאומי, שוחד תואר במסמכי החברה כ"מודל עסקי" ו"פריט שורה". ב־1995 החוק השתנה, אבל סימנס התקשו לשנות הרגלים והמשיכו לשחד. זה נגמר בקנס של 1.6 מיליארד יורו, הגדול אי פעם שניתן על שחיתות. זה פגע ישירות ברווחיות ובבעלי המניות.

נזקה של שחיתות נובע, בשורה התחתונה, מכך שבמקום שהכסף יושקע בחברה, בעובדיה ובמוצריה, הוא מושקע בשימור של הניהול המושחת. אם נחזור לברצלונה, הכסף שהושקע בפיאור שמו של ברתומאו ובטשטוש כישלונותיו בא על חשבון השקעה במאמן מנטלי שיסייע לשחקנים להתמודד עם הקריסות המנטליות נגד רומא, ליברפול ובאיירן; בתזונאי צמוד ללואיס סוארס, שהשמין; באנליסט לאנטואן גריזמן, כדי שיבין טוב יותר איך להשתלב עם מסי.

שחיתות מונעת מארגונים ומיחידים למקסם את הפוטנציאל שלהם. זהו הפשע האמיתי, ומסי מבין את זה. לכן הוא נחוש כל כך ללכת.