הפגנת השולמנים

הצטרפו למדכאים

השולמנים — התארגנות העצמאים שהובילה מחאה עוד לפני הקורונה וביתר שאת מתחילת המגפה — עוררו לרגע תקווה שהם יכולים לצמוח להיות גוף משמעותי במשק, מקביל להסתדרות, כזה שנלחם כמו שצריך למען מה שמגיע לעצמאים. עם הזמן התחושה הזאת התמסמסה, והשבוע היא נקברה סופית, כשהם הגיעו להפגין נגד ההסתדרות. הם הציגו אוסף טענות ארוך נגד ארגון העובדים הענקי; חלק מהן מוצדקות, אבל מה לשולמנים ולזה? למה בדיוק הם נאבקים בעובדים אחרים, במקום להיאבק בממשלה שמקשה עליהם? ההפגנה הזאת עוררה תחושה שהשולמנים בכלל משחקים משחק אחר. במקום להיאבק במדינה, הם מתגייסים כחיילים של שר אוצר בריון במאבק שלו נגד ההסתדרות, מוכנים להיות מוסתים נגד מגזרים אחרים, פיונים במשחק ההפרד ומשול הגדול שמוביל ראש הממשלה. כך כולם מפסידים, ובעיקר העצמאים. בהחלט מגיע להם ייצוג טוב יותר.

/// עמרי מילמן

הירוקות מונפקות

לא רק טרנד

סקטור האנרגיה הירוקה הוא הלהיט התורן של הבורסה. נדמה שדי בהזכרת צמד המילים האלו בהקשר של חברה כלשהי כדי להביא לזינוק משמעותי במניה שלה, וחברות רבות בתחום מחממות מנועים לקראת הנפקה. "כלכליסט" חשף השבוע, למשל, שאקופיה, שמייצרת רובוטים לניקוי הפאנלים הסולאריים, כבר בדרך לבורסה. אבל בניגוד לבאזוורדס קודמות, קנאביס למשל, הפעם לא מדובר בעיקר באוויר חם. יש כאן בום של מוצרים ממשיים עם מודלים עסקיים ברורים, ויותר מכך, באופן מרענן יחסית לחלק מהחברות המצליחות, יש כאן ערך מוסף של אחריות אקולוגית.

ועוד משהו: אופן הפעולה של השוק — ריבוי שחקנים חזקים שמתחרים במכרזים ממשלתיים שבהם המחיר המשולם עבור החשמל ידוע מראש — מעורר תקווה שלא תיווצר כאן חברה בעלת כוח מפלצתי שתוכל לכופף את ידי הממשלה כדי להבטיח לעצמה רווחי עתק. או במילים אחרות, לא נמצא את עצמנו שוב בסרט של מתווה הגז.

/// ירדן רוז'נסקי