ה

כוכבת הראשית במסיבת העיתונאים המדוברת שערך המיליארדר אלון מאסק בתחילת החודש היתה חזירה ששמה גרטרוד. בקליפת המוח (קורטקס) של גרטרוד הושתל לפני חודשיים שבב אלקטרוני שפיתח הסטארט־אפ נוירלינק (Neuralink), שמכיל 1,024 אלקטרודות המנטרות את פעילות המוח, ושולח אותות אלחוטיים למחשב. בכל פעם שאכלה או הריחה קש, הגרף העוקב אחריה הראה פעילות ונשמעו צפצופים שמזכירים קוד מורס. לכאורה אירוע בנאלי, אבל אם מאמינים להבטחות של היזם האקסצנטרי, מדובר בלא פחות ממהפכה שתאפשר לנו בעתיד גדולות ונצורות: מהנעה מדויקת של זרועות רובוטיות, דרך שחזור ראייה ושמיעה לעיוורים וחירשים ועד אזורי מדע בדיוני של ממש כמו פענוח מחשבות, הורדת שפות והטמעתן ואפילו הקלטה של זיכרונות ושחזורם.

את נוירלינק הקים מאסק ב־2016, והחברה מתנהלת מאז בסודיות קיצונית. כל שידוע על הטכנולוגיה שלה הוא שהיא מבוססת על שבב מרובה אלקטרודות — פי כמה וכמה מהנהוג בענף — שמושתל במוח ומאפשר "קריאה" מדויקת יותר של פעילותו. נוסף על כך פיתחה החברה רובוט־מנתח "בסגנון מכונת תפירה", שמבצע את הליך השתלת השבב באופן ממוכן לחלוטין, והוצג באירוע ששודר לייב ביוטיוב וצבר יותר מ־2 מיליון צפיות. הבינה המלאכותית תהפוך בעתיד לגולם שקם על יוצרו, אמר בעבר מאסק, ו"אם אתה לא יכול לנצח אותה, תצטרף אליה".

ואף שבקהילה המדעית החשיפה של מאסק התקבלה בתגובות צוננות (ועל כך בהמשך), לפחות הוא הצליח לגייס לצדו את הגורם החשוב ביותר בענף: מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה־FDA) אישר לו ביולי להתחיל בניסויים בבני אדם עבור "מכשיר פורץ דרך". "אני יודע שזה מתחיל להישמע יותר ויותר כמו פרק של 'מראה שחורה'", התבדח מאסק, "אבל הם כנראה טובים שם בתחזיות".

מאסק השתלט על הענף

ממשק מוח־מחשב (Brain Computer Interface) הוא ערוץ תקשורת ישיר בין המוח לבין התקן חיצוני, שאפשר לדמותו למודם שמתחבר למוח, מקבל ממנו אותות ושולח לו אותות משלו. את התקשורת הזאת אפשר להשיג באמצעים פולשניים, כמו השתלות השבבים של נוירלינק, או לא־פולשניים (ולכן גם פחות מדויקים) כמו הצמיד שפיתחה CTRL Labs, שמודד פולסים חשמליים באמצעות אלקטרודות שמוצמדות לעור, ובאמצעותם מפענח הוראות מהמוח.

לידתו של ממשק מוח־מחשב כתחום מחקר מיוחסת להקמת קונסורציום BrainGate האמריקאי בראשית המילניום, שבמסגרתו נוירולוגים, מדעני ומנתחי מוח, מדעני מחשב, מתמטיקאים וחוקרים נוספים חברו לפיתוח טכנולוגיה שתשמר את יכולות התקשורת והתנועה של אנשים עם מחלות נוירולוגיות, פציעות ואיברים קטועים. הקונסורציום פועל כיום באוניברסיטת בראון, בית החולים הכללי במסצ'וסטס, המרכז הרפואי פרובידנס והאוניברסיטאות Case Western Reserve וסטנפורד. הפירות לא איחרו לבוא: הקונסורציום הצליח לפתח חיישן המושתל במוח ומאתר אותות שלאחר מכן מפוענחים ומתורגמים לפקודות שנשלחות למערכות טכנולוגיות תומכות.

ב־2004 קיבל בריינגייט אישור מה־FDA, והמחקר הקליני הראשון יצא לדרך בבתי חולים ברוד איילנד, מסצ'וסטס ואילינוי בהשתתפות ארבעה מטופלים. אחד מהם היה גבר בן 25 ששמו מאט נייגל, ספורטאי מצטיין לשעבר, שהיה משותק מהצוואר ומטה בעקבות דקירת סכין בעמוד השדרה שלו. ב־22 ביוני 2004 הושתל בו "מערך יוטה" של 96 אלקטרודות קטנות באזור המוטורי העיקרי, חלק מקליפת המוח שנמצא באונה המצחית ושולט בתנועה בזרועו ובידו השמאלית הדומיננטית. האלקטרודות מזהות את הנוירונים שנורים כשהמטופל מתכוון לבצע תנועה ולהזיז את גפיו, והאותות האלה נשלחים דרך כבלים שיוצאים מהגולגולת לתוך מכשיר פענוח, שבו הם מיתרגמים לפלטים שונים, מהזזה של סמן ועד שליטה בגפה.

בזכות המערך, נייגל היה יכול לראשונה לשלוט בסמן של עכבר ולהשתמש בו כדי להפעיל טלוויזיה, לבדוק מיילים, לצייר על מסך ולשלוח פקודות פשוטות ("לפתוח" ו"לסגור") לפרוטזת היד שלו. "אני לא מסוגל לתאר את זה במילים", אמר אז ל־PBS. "זה פשוט — אני משתמש במוח שלי. פשוט חשבתי את זה. אמרתי: 'סמן, לך לפינה הימנית העליונה', והוא הלך. זה נותן לי תחושת עצמאות".

תוצאותיו המעודדות של המחקר סללו את הדרך למחקר שני ונרחב יותר, שהחל ב־2009 וכלל תשעה מטופלים. המחקר נמשך עד היום, אך תוצאות ביניים שלו פורסמו כבר ב־2012 וחשפו כי שניים מהמטופלים, עם שיתוק שנגרם משבץ, הצליחו לשלוט בזרועות רובוטיות כדי לתפוס בעזרתן חפצים. אחת מהן, קת'י האצ'ינסון, החזיקה תרמוס ושתתה קפה ללא סיוע לראשונה זה 15 שנה.

בריינגייט ממשיכה לפעול כקונסורציום ללא זרוע מסחרית, אולם מצבת כוח האדם שלה השתנתה דרמטית עם הקמתה של נוירלינק. זה לא מפתיע — עם הון אישי הנאמד בכ־93 מיליארד דולר, מאסק פשוט יצא לסיבוב שופינג, וכיום רבים מ־100 עובדי נוירלינק הם יוצאי בריינגייט. לאור מטרתה המוצהרת של מסיבת העיתונאים לגייס עובדים נוספים לחברה, אפשר רק לנחש מה תהיה מידת התנודתיות בכוח האדם בחודשים הקרובים בענף, שאינו נהנה מעודף חוקרים.

מקידוח גולגולת להזרקת שתל

נוירלינק איננה לבדה. המתחרה העיקרית שלה היא פראדרומיקס (Paradromics) מאוסטין, טקסס, המונה 20 עובדים. "הפיתוח מצריך הון רב וידענו שיהיה מאתגר מאוד לגייס אותו מהאקדמיה", אומר ל"מוסף כלכליסט" מנכ"ל החברה מאט אנגל, ד"ר למדעי המוח. "ידענו גם שפיתוח כזה, ברגע שיעבוד, יהיה יקר ערך. כל הנתונים הצביעו על כך שעלינו להקים סטארט־אפ". החברה, שהוקמה בשלהי 2015, גייסה עד כה 25 מיליון דולר, בין היתר מהסוכנות הצבאית לפרויקטים מחקריים מתקדמים — כסף קטן לעומת נוירלינק, שגייסה 158 מיליון דולר, מתוכם 100 מיליון דולר מכיסו של מאסק.

"Argo", מוצר הדגל של פראדרומיקס שנמצא בשלב האבטיפוס (פיתוחו עתיד להסתיים בעוד כשנה), הוא שבב בגודל 8X8 מ"מ, שמכיל 30 אלף אלקטרודות ומיועד להשתלה בקליפת המוח למטרות רפואיות בלבד, לעת עתה. "ברגע שנוכל להעביר מידע ישירות למוח, יהיה ניתן להתייחס למצבים רפואיים קלאסיים רבים כאל בעיות בהעברת נתונים. מהו עיוורון אם לא חוסר יכולת להעביר נתונים ויזואליים לקליפת הראייה ולמערכת הוויזואלית? ומהי חירשות, אם לא חוסר יכולת לתרגם צליל לפעילות עצבית בקליפת השמיעה. באופן דומה, אנחנו יכולים לחשוב גם על מצבים כמו שיתוק מנקודת מבט של העברת נתונים. זה כאילו שיש קו בודד שנשבר: המוח מייצר את האותות, אבל השרירים לא מסוגלים לקבל אותם. אנחנו יכולים לעזור לאנשים עם שיתוק באמצעות שליפת אותות מהמערכת המוטורית, שמגיבה לדברים שהם רוצים לעשות, ולתת להם מידה מסוימת של שליטה בעולם סביבם".

המוצר של פראדרומיקס, בדומה לזה של נוירלינק, יושתל בקורטקס, אולם בניגוד לרובוט־המנתח של מאסק, כאן יש נוירוכירורג בן אנוש, שחותך חלון קטן בגולגולת וחושף את השכבה החיצונית של המוח. לאחר מכן, הוא מסיר את הרקמה הנוקשה שמכסה את המוח ומשתיל את המכשיר בקורטקס. הניתוח עצמו, אומר אנגל, דומה מאוד לניתוח לפתיחת הגולגולת (קרניוטומה) שמבוצע במצבים נוירולוגים שונים. אך בניגוד למאסק, שמשווה את ההליך לניתוח לייזר להסרת משקפיים, אנגל מסרב להקל ראש. "הסיכון הוא תמיד זיהום", הוא אומר. "הוא קיים בכל מקרה שבו פותחים את הגולגולת וחושפים את המוח, אבל כשמדובר במטופל עיוור, חירש או משותק, או כזה שסובל ממחלות נפש משמעותיות, אז התועלות בניתוח עולות על הסיכונים שלו".

מתחרה בולטת נוספת של נוירלינק היא סינכּרוֹן (Synchron), שמעסיקה 10 עובדים בלבד, ומפתחת טכנולוגיה שונה לחלוטין. המוצר שלה, סטנטרוד ("Stentrode"), הוא מכשיר קטן שמוזרק לכלי דם דרך הצוואר, מטייל בתוך המוח, עוקב אחר אותותיו ומשדר אותם באופן אלחוטי למחשב. ההליך זהה להתקנת קוצב לב, אורך כשעה עד שעתיים בהרדמה מקומית ומשאיר צלקת בגודל שני מ"מ. היתרון ברור — לא נוגעים בגולגולת. החסרון ברור אף הוא: המכשיר לא נמצא פיזית בתוך המוח אלא רק לידו, מה שעשוי להשפיע על מידת הדיוק. נוסף על כך עדיין לא ברורה השפעתם של מכשירים שנעים בכלי הדם במשך זמן רב, והם עלולים ליצור קרישי דם שיגרמו לשבץ. מסיבה זו, המטופלים מקבלים אספירין לדילול דם.

סינכרון גייסה עד כה 25 מיליון דולר והיא נחשבת המתקדמת ביותר מקרב החברות בניסויים בבני אדם. יום לפני מסיבת העיתונאים של נוירלינק היא הכריזה שקיבלה אישור מה־FDA, ובשבועות הקרובים היא עתידה לפרסם את תוצאותיו של המחקר הקליני הראשון שלה ולצאת לסבב גיוס שני. "הכוונה שלנו היא להשיק מחקר קליני נוסף ומכריע בהשתתפות 15 מטופלים, שייתן לנו את האישור לצאת לשוק", משתף מנכ"ל החברה פרופ' תומס אוקסלי, רופא נוירולוג בהכשרתו. בהנחה שהמחקר יצליח, הסטנטרוד יצא לשוק בתוך כחמש שנים.

מה אם נוירלינק תקדים אתכם?

"אני לא רואה את זה כתחרות. כולנו פשוט מנסים לפתור בעיה קיימת, וזה מלהיב בעיניי שאלון מאסק משקיע בה את מרצו. אני חושב שהוא יעזור לפתח את הענף וזה דבר מרגש עבור מטופלים עם שיתוק, שממתינים שהטכנולוגיה הזו תבשיל לכדי מוצר מסחרי. אני לא מכיר מספיק את המדע של החברה כדי להגיב עליו, אבל מאסק יודע לבנות טילים ומכוניות חשמליות ואני בטוח שהוא יבנה מוצר משכנע ביותר".

גם אנגל סבור שמאסק יכול לסייע לענף כולו, שסובל ממימון חסר: "לפעמים כשאתה עובד על משהו שמאוד מלהיב אותך ונמצא בחזית המחקר, אבל לא מצליח למשוך אליו תשומת לב כי הוא מאוד אזוטרי — זה יכול להיות מתסכל מאוד לראות מישהו אחר זוכה לתשומת לב תקשורתית מטורפת. בפרט כשאתה חש שמה שאתה עושה מתקדם הרבה יותר, מהותית. ומצד שני כמה פעמים השנה העולם התכנס כדי לחשוב על ממשק מחשב־מוח? הכניסה של מאסק לתחום גרמה לעניין ציבורי רב גם בעבודה של אנשים אחרים, שייצר עוד השקעות פרטיות ומימון מרשויות הבריאות ומהפנטגון. מה שנוירלינק הראתה אולי לא הציג חידוש מדעי, אבל היא שילבה בין כמה פרקטיקות מצוינות בתחום לפיתוח מכשיר שנמצא בדרכו להפוך למוצר. עבודת האינטגרציה הזו היא אולי לא כזו שמהללים אותה, אבל היא נחוצה וחשובה מאוד".

"הנדסה טובה, מדע בינוני"

העקיצות הפאסיב־אגרסיביות של אנגל ואוקסלי מבטאות את הסנטימנט הרווח בקהילה המדעית בעולם כלפי נוירלינק ומאסק. במוחו של אדם בוגר יש יותר מ־80 מיליארד נוירונים, ולנוירון טיפוסי יש כ־10,000 קשרים לתאים דומים אחרים. כך שברור לכל שחרף ההצהרות הבומבסטיות של מאסק, משימת המיפוי של הקשרים האלה עדיין נמצאת בחיתוליה ורחוקה מאוד מהיום שבו נוכל לקרוא מחשבות או להקליט זיכרונות.

בשבוע שעבר, כשכתב הטכנולוגיה הוותיק של ה־BBC רורי סלאן ג'ונס צוטט בטוויטר חוקר מוח שכינה את הטכנולוגיה שהציגה החברה "הנדסה ברמה טובה ומדע מוח בינוני" — זה אפילו גרם למאסק לחרוג מהרגלו ולהגיב: "זו לא הפעם הראשונה, לצערי, שאנשי אקדמיה שמים משקל רב מדי על ערכם של רעיונות, ומשקל מועט מדי על מימושם. למשל, הרעיון של להגיע לירח הוא טריוויאלי, אבל להגיע לירח זה קשה".

"נראה שנוירלינק עשתה צעד משמעותי בעיצוב החומרה לקליטה ורישום של תשדורות בקליפת המוח באיכות גבוהה יחסית למה שכבר קיים בענף", אומר ד"ר בולו אג'יבויה (Ajiboye) מבריינגייט, "אבל נותרו לא מעט שאלות לא פתורות, למשל בנוגע לעמידות המוצר, יציבות רישום האותות והתגובה הביולוגית ארוכת הטווח של המוח לשתל. עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לאיך פועל המוח בפועל, במחקר של נוירלינק ובמדעי המוח בכלל".

פרופ' רוני פז, ראש מכון המחקר לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, מסכים: "מה שמאסק הציג באירוע אינו דבר חדש, אלא רעיון שקיים בתחום כבר שנים רבות, פותח בהצלחה על חיות מודל וגם נוסה באופן ראשוני על בני אדם. אף אחד לא יודע מה קורה שם בקרביים של המחקר, שלא נחשפו, אבל לפחות במה שמאסק הראה אין שום חדשנות בהבנת המוח, איך הוא עובד, איך אפשר לטפל במחלות פסיכיאטריות או נוירולוגיות. הוא לא הראה קפיצת דרך או התקדמות מהבחינה הזו, רק פיתוח טכנולוגי מרשים — שבב עם יותר אלקטרודות ופחות חודרני למוח — שעדיין צריך להוכיח את עצמו. למה הדבר דומה? לחברה שמייצרת עדשת טלסקופ חזקה שמורכבת על לוויין. מה נלמד מזה על אסטרופיזיקה? יכול להיות שהרבה מאוד, אבל זה לא יקרה מהחברה עצמה שרק יודעת לבנות עדשות וטכנולוגיה, אלא רק מאסטרופיזיקאים, שישתמשו בדאטה להבין איך חוקי הפיזיקה עובדים.

"מלבד זאת, כרגע כל הפיתוחים מתחברים לקורטקס, כלומר יודעים לגשת רק לקליפת המוח המאוד חיצונית, וזה עדיין מאוד מוגבל. בניסויים בחיות ובניתוחי השתלת אלקטרודות עושים יותר ומגיעים כמעט לכל אזורי המוח, אבל אפשר לשער שגם בזה נוירלינק יתפתחו".

אז למה זה כן יכול לשמש?

"העובדה שישנן יותר מאלף אלקטרודות בשבב ולא עשרות או מאות תתרום לדיוק, למשל בהנעת זרועות רובוטיות. חוץ מזה גישה הנדסית — כזאת שאומרת 'אני לא רוצה להבין איך, אני מחפש את מה שיפתור לי את הבעיה' — מתגלה פעמים רבות כיעילה יותר מגישה מדעית בפתרון בעיה ספציפית. במילים אחרות, אפשר לעשות מבדקי ניסוי וטעייה גם בלי להבין לעומק איך המוח עובד. ויכול להיות שבדרך כזאת מאסק והחוקרים שלו יגלו משהו שיעבוד ויעזור להרבה חולי דיכאון. כולנו כמובן רוצים שהיום הזה יגיע, אבל המרחק בין הישג כזה לקריאת מחשבות או השתלת מחשבות הוא רחוק מאוד, כי הדיוק, ההבנה של הקידוד העצבי ואיך בדיוק הוא עובד כדי ליצור זיכרון חדש או לקרוא זיכרון — זה כבר דורש להבין ממש איך המוח עובד, וזה עדיין רחוק מאוד".

לא נוכל להזמין בקרוב טסלה בכוח המחשבה?

"זה דווקא קל לפצח בגישה הנדסית: הוא ישתיל את השבב, ואז הוא יבקש מכל בן אדם שיבוא אליו לקנות טסלה, 'תחשוב על טסלה, תחשוב על טסלה, תחשוב על טסלה', ככה הוא יגיד לו 50 פעם. ברגע שהוא יגיד את זה 50 פעם זה יהיה ניסוי מבוקר, הוא ידע איזו פעילות באלקטרודות היא בקורלציה במתאם מאוד טוב לכל פעם שהבן אדם חשב על טסלה, ואת זה הוא יקודד לתוך הצ'יפ. וכך, בכל פעם שהפעילות הזו תקרה, הטסלה תבוא".

קיצורי דרך מפוקפקים

לצד ההבטחה לשיפור איכות חייהם של אנשים עם שיתוק או נכות, ממשק מוח־מחשב טומן בחובו גם בעיות אתיות וסכנה לזכויות הפרט: היכולת לקרוא מחשבות ולפענח אותן עלולה להיות מדרון חלקלק לשליטה במחשבות. "השאלה לטווח הקרוב היא למה ואיך יאשרו השתלת מערך האלקטרודות הזה באנשים", אומר פרופ' פז. "האם יאפשרו את זה רק במצבים קליניים ממש נדרשים או שזה ינוצל לעוד מטרות בגלל לחצים פוליטיים וציבוריים. אי אפשר לפתח טכנולוגיה לשפר דברים בלי שהטכנולוגיה גם תהיה מסוכנת בשימוש לא נכון. נדרש איזון עדין. וכאן הסוגיות האתיות כבדות, בדומה לשאלות על מידע גנטי, אלא שאנחנו עוד רחוקים מהן".

ואלה לא הסוגיות האתיות היחידות שמרחפות סביב נוירלינק. ימים אחדים לפני מסיבת העיתונאים פרסם אתר חדשות הבריאות "Stat" תחקיר מעורר הדים, שמאתר התנהלות כאוטית ואווירת סיר לחץ דורסנית בחברה, שבה הזריזות היא חזות הכל והמקצועיות משנית. לפי התחקיר, נוירלינק מיהרה לערוך ניסויים בקופים בטכניקת ניתוח חדשה ומסוכנת. עוד נטען שם, על סמך עדויות של שני עובדי חברה לשעבר, כי החברה שקלה לעקוף את ההליך הרגולטורי הארוך בארצות הברית ולהתחיל ניסויים בבני אדם בסין או ברוסיה. נוירלינק כמובן מכחישה זאת.

הסגנון הנועז הזה הביא את מאסק רחוק בחברות אחרות, אולם תחום המחקר הרפואי מצריך זהירות יתר, שמחייבת איטיות. בתוך זמן קצר יחסית אפשר לגרום למכוניות להסיע את עצמן ולטילים לעוף לחלל, אבל במסע למעמקי המוח והתודעה האנושית יש עוד כברת דרך ארוכה לעבור.