חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// מיסוי רווחי ההון של הבנקים מסוכן בידי סמוטריץ' /// שר האוצר מצא שעיר לעזאזל /// ההקלות במשכנתא לחרדים מעודדות הון שחור /// רפורמת התקשורת תטשטש את הקו בין חדשות לפרסומות

מס רווחי הון על הבנקים

תיקון שינציח עיוות

מניות הבנקים בישראל ירדו השבוע בחדות לאחר שאיטליה הודיעה שתטיל מס רווחי יתר חד־פעמי על הבנקים בשיעור 40%. המשקיעים חיברו בין ההחלטה האיטלקית לרעיון שהעלה שר האוצר בצלאל סמוטריץ' להשית מס רווחי יתר על הבנקים, ומכרו מניות.

הרעיון בעיקרו לא פסול: הבנקים ניצלו את עליית הריבית לגריפת רווחים חסרי תקדים, שהביאו אותם לתשואות של יותר מ־20% על ההון העצמי — פי שניים מהממוצע הרב־שנתי. הם העלו מיד את הריבית שהם לוקחים על ההלוואות והרבה פחות את זו שהם מעניקים על הפיקדונות, ועשו שימוש לרעה בידע ובכוח העודף שלהם על משקי הבית. החזרת חלק מהכספים הללו למשקי הבית היא תיקון עיוות לגיטימי.

הבעיה היא שבמקרה של הממשלה הנוכחית ברור לגמרי שהכספים שיילקחו מהבנקים ישמשו להנצחת עיוות אחר או לחלוקה לא שוויונית אחרת, שתיטיב עם מגזרים היקרים ללבו של שר האוצר. ראינו את זה השבוע עם עצירת הכספים הגזענית למגזר הערבי, ראינו את זה עם הקצאת תלושי המזון המיטיבה עם החרדים, וראינו את זה בתוכניות הדיור הפונות גם הן למגזר הזה, שהשאירו מאחור את החילונים.

נוסף על כך המגזר החילוני יחטוף גם פגיעה בתיקי ההשקעות שלו, מכיוון שמניות הבנקים שירדו השבוע ימשיכו לצלול אם יתברר שיושת מס רווחי הון קבוע על המערכת הבנקאית. בקיצור, מס רווחי יתר על הבנקים הוא רעיון לא רע בנסיבות חריגות מאוד, אבל לא בהרכב חסר האחריות של הממשלה הנוכחית.

/// גולן פרידנפלד

סמוטריץ'

העיקר שיש אשמים

בזמן הלא רב שלו במשרד האוצר הספיק השר בצלאל סמוטריץ' לגרום לנזקים בלתי הפיכים לכלכלת ישראל (והיד עוד נטויה). לכן הוא הבין שהגיעה השעה לחפש על מי לטפול את האשמה - וכמו במשטרים האפלים ביותר בחר להפנות אצבע מאשימה לעבר המיעוט. כך החליט השבוע שר האוצר לתלות את בעיות הפשיעה, העלמות המס ושאר ירקות במגזר הערבי, ועיכב העברה של כחצי מיליארד שקל לרשויות מקומיות ערביות ולתוכנית לשילוב סטודנטים ממזרח ירושלים באקדמיה הישראלית.

והוא גם שלף פתרון קסם: הקמת ועדה. היה אפשר לחשוב שיש טעם ברעיון של סמוטריץ', אלמלא מנכ"ל משרד האוצר לשעבר רם בלינקוב כבר הקדיש כמעט שנה לנושא: הוא הקים צוות שכלל חברים משלל אגפים באוצר, בנק ישראל, משטרת ישראל, משרד הרווחה, המועצה הלאומית לכלכלה והמשרד לביטחון לאומי, ואת הדו"ח המסכם שלו כבר פרסמו לפני כשנה. אבל לסמוטריץ' לא אכפת מהדו"ח. גם לא אכפת לו מחבריו בימין, ובהם השר זאב אלקין, שהיה בעבר השר לענייני ירושלים והשר להשכלה גבוהה, שרת המודיעין גילה גמליאל, וראש עיריית ירושלים משה ליאון, שהבהירו כי לשילוב הערבים בחברה יש "חשיבות חברתית, כלכלית וביטחונית". העיקר שנמצא שעיר לעזאזל.

/// אדריאן פילוט

צילום: רויטרס

סערת מזרחי

מפלים למען הקואליציה

הרשת סערה השבוע כשנאור נרקיס, יו"ר תנועת ישראל נאורה, פרסם בטוויטר מסמך של מזרחי טפחות, ולפיו הבנק מאפשר ללוויו החרדים להציג אישורים מדיינים בבית דין רבני על הכנסות אף שאינם בעלי תלושי שכר מסודרים — כגון סופר סת"ם — ועל בסיס האישורים האלה מאשר הבנק משכנתא. הפרסום עורר סערה, שכן לווה חילוני צריך להציג תלושי שכר מסודרים או הצהרה מרואה חשבון, בעוד מקבילו החרדי יכול לחסות תחת הקופסה השחורה שנקראת "אישור של דיינים", שכל הפיקוח עליה בנושא העלמות מס רופף בלשון המעטה.

המסמך שפורסם אינו פרקטיקה חדשה, אלא קיים זה עשור, כנראה מאז החיל בנק ישראל מגבלות על שיעור המשכנתא שניתן לקבל בהתאם להכנסות הלווה. וכן, אין ספק שמבנה ההכנסות בחברה החרדית שונה מזה שבחברה החילונית, ומצריך התאמות כדי שגם חרדים יוכלו ליטול משכנתא. ועדיין, הפרסום הזה רק שופך עוד דלק למתח שבין האוכלוסייה החילונית לחרדית. לחוסר השוויון בשירות הצבאי, בתשלומי המס ובהפניית התקציבים של הממשלה הנוכחית — מצטרפת כעת גם אפליה לא רק בתנאים הנדרשים לקבלת משכנתא, אלא גם במאבק בהון השחור.

הטופס של מזרחי, שמקבל את ההון השחור החרדי כעובדה מוגמרת, הוא רק הסימפטום. הבעיה המהותית היא שהמדינה מעדיפה לשמר את האפליה לטובת החברה החרדית גם במחיר של פגיעה בחברה ובכלכלה. העיקר שתישמר הקואליציה.

/// עירית אבישר

החרם על שטראוס

עיתונות או פרסומות?

בשבועות האחרונים מקדמים מגישי ערוץ 14 חרם צרכנים על שטראוס, לאחר שזו הפסיקה את הפרסום בערוץ בשל ההתבטאויות הקיצוניות והמסיתות ששודרו בו. צריך להתעכב רגע על המהלך כדי להבין כמה הוא תמוה: מגישי "חדשות" קוראים לחרם על חברה מסחרית כי היא מסרבת לפרסם אצלם.

אחת הסיבות שלא ראינו מהלכים כאלה בערוצים אחרים היא שהרגולציה מחייבת הפרדה מערכתית בין מחלקות החדשות לבין המחלקות המסחריות, כך שהעיתונאים יעבדו תחת הנהלה עצמאית שמנותקת משיקולים מסחריים. אחרת, החדשות עלולות להעדיף סיקור אוהד למפרסמים, או סיקור שלילי למתחריהם.

את ההפרדה הזו בדיוק רוצה לבטל שר התקשורת שלמה קרעי בחוק השידורים שלו, שנועד לחזק את ערוץ 14. אבל אם החוק יעבור, הנורמות הפסולות שלו עלולות להדביק את כל הענף — ובמקום ערוצי חדשות שמחויבים לאמת ולחובת הדיווח, נקבל חדשות נוחות להשפעה, כאלה שמפחדות להרגיז לא רק את השר, אלא גם את בעלי המאה. זו הדרך לעשות פרסומות — לא חדשות.

/// עדיאל איתן מוסטקי

צילום: מוטי קמחי/ynet

מילת השבוע

//

דור סער־מן

צריך להפסיק להשתמש במילה חמודה לתיאור זוועות

יש סיבה לכך שקוראים להם "נוער גבעות". אלה עבריינים צעירים, לרוב כבר לא נערים, שמקימים מאחזים לא חוקיים, ומשליטים טרור בסביבתם בחיכוכים אלימים יזומים עם הצבא ועם הפלסטינים בני המקום — ולא אחת החיכוכים הללו מסתיימים בהרג פלסטינים, כפי שקרה בסופ"ש האחרון בכפר בורקה. ובכל זאת זה לא מה שעולה בראש כשאומרים "נוער גבעות" — דימוי שמערבב תום נעורים עם פסטורליות של גבעות מוריקות.  

השימוש הרומנטי ב"גבעות" קיים עוד בשיר השירים, שם "קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה־זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל־הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל־הַגְּבָעוֹת" לקראת אהובתו. בדימויים הציוניים הקדומים שרים עלי גבעה, שם בגליל יושב שומר ובפיו חליל. הגבעה היא מקום שבו האדם והטבע חד הם, ויש שקט ושלווה. לכן רבים במדינה מעדיפים להיצמד למונח "נוער גבעות" — אנחנו מעדיפים לדמיין צעירים יהודים אידאולוגים כרועי צאן שובבים ורומנטיים, כך קל יותר להדחיק את העובדה שהם פושעים משיחיים אלימים.  

כי הגבעות בשטחים אינן הפסטורליה של שיר השירים, ואפילו לא הפארסה של "גבעת חלפון" — הן המערב הפרוע, שבו אין דין ואין דיין, סמל להתנערות של השלטון הישראלי מאחריות לבלגן שהוא מעודד. המדינה מאפשרת ל"נערים" האלה להשתלט על שטחים לא להם, ואז מעלימה עין כשהם עושים צרות. כך פורעי החוק עושים עבורה את העבודה המלוכלכת של העמקת הכיבוש. זו לא גבעה, אלא כר פורה לזוועות.