חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// דרמת הסחורות עלולה להגיע רחוק, למשבר עמוק /// קרפור עוד תעלה לנו /// יום האשה הבינלאומי נשמט מהכלכלה הישראלית /// מרב מיכאלי מפספסת
מוסף כלכליסט | 10.03.22
משבר מתגלגל
אפקט הדומינו בדרך?
כשפרצה המגפה, היו פרשנים כלכליים שהתחרו ביניהם בתיאורי האפוקליפסה שצפויה לנו בשווקים. בחיי היומיום חווינו משבר — היתה אבטלה, היו שיבושים בשרשראות האספקה, מוצרים חסרים וסחורות שהתייקרו — אבל השווקים הפיננסיים לא באמת נפגעו, אלא אפילו דהרו הלאה, שברו שיאים. כלומר אבן הדומינו הראשונה התנדנדה, אבל השרשרת הכלכלית כולה לא נפלה. גם כעת המלחמה באוקראינה מטלטלת את אבן הסחורות, ואנחנו כבר משלמים יותר בתחנות הדלק. האם הפעם כל שורת האבנים תיפול?
קריסה בשווקים הפיננסיים היא שמבדילה בין משבר כלכלי קטן ואחריו שיקום מהיר לבין משבר ענק וממושך, כזה שמרגישים לרוחבה ולעומקה של הכלכלה. זה עלול לקרות עכשיו. אם מחירי הסחורות (נפט, תבואה ועוד) ימשיכו להאמיר, נראה אינפלציה בקצב מואץ לעומת זו שראינו בעקבות הקורונה. היא תחייב את הבנקים המרכזיים להעלות את הריבית; העלאת ריבית צפויה כבר זמן מה, אבל אם היא תגיע על רקע אינפלציה גבוהה היא תהיה חדה מזו שחזינו. ועלייה חדה בריבית תערער את מערך הציפיות העדין ביחסים שבין הבנקים המרכזיים למשקיעים, ואלה יגיבו בהתאם. מה זה אומר? שהשווקים יצנחו, ומהר. מכאן, הדרך למיתון ממושך כבר קצרה. הסבירות של תרחיש כזה עולה כשנזכרים שהכלכלה מתנהלת סביב משברים של פעם בשנים ספורות, ואנחנו כבר 14 שנה אחרי המשבר הקודם. מצד אחר, גם בתחילת הקורונה חשבנו שהנה הגיע זמן המשבר, וזה לא קרה, להפך. האם הדומינו לא יתרחש גם הפעם, אלא רק בטלטלה הבאה?
/// גולן פרידנפלד
קרפור מגיעה
והיא לא תהיה זולה
ההכרזה על כניסתה של ענקית הקמעונאות הבינלאומית קרפור לישראל טלטלה לרגע את שוק המזון המקומי. זה מובן: כמעט כל מותג אופנה בינלאומי כבר הגיע לכאן, אבל סופרמרקטים גדולים לא ממש זכינו לראות. מקום המדינה עד היום אנחנו עם אותם משווקים, קטנים או גדולים, שמוכרים במחירים די דומים. ופתאום — צרפת! לא רק הניחוח הזר מושך, אלא גם התקווה שקרפור תביא איתה את המחירים הנמוכים יחסית שהישראלים מכירים מסניפיה בחו"ל. אבל כפי שמקדונלד'ס, איקאה וזארה יקרות יותר בישראל מבאירופה, גם קרפור הישראלית תהיה יקרה יותר. אלקטרה צריכה, שמכניסה את הרשת הצרפתית לישראל, בטח תסביר שהובלת הסחורות, התוויות בעברית והכשרות מחייבות מחירים גבוהים יותר. זה נכון, אבל אלה לא הסיבות היחידות; אלקטרה לא תציין, מן הסתם, את הסיבה הנוספת: גם היא צריכה לחלץ כאן איזו הכנסה. משהו שיישאר אצלה אחרי שתשלם תמלוגים לצרפתים, ואחרי שתשקיע בהתאמה של סניפי יינות ביתן ומגה בעיר לסטנדרטים האירופאים של הרשת. באלקטרה מדברים על עלות של 400 מיליון שקל, אבל בענף מעריכים שמדובר בסכום כפול. כשאלה המספרים, אפשר לשכוח מקרפור זולה.
/// נורית קדוש
יום האשה הכלכלי
קבלו את שרת האוצר
בישראל לא כיהנה מעולם שרת ביטחון או שרה לביטחון פנים, לא רמטכ”לית או מפכ"לית או ראשת מוסד ושב"כ. אבל בישראל גם לא כיהנה מעולם שרת אוצר (בכל המשרדים הגדולים האחרים כבר היו שרות). אשה לא עמדה גם בראשות ועדת הכספים, לא היתה הממונה על התקציבים או השכר, לא ניהלה את רשות המסים.
העולם הפיננסי הוא דווקא תחום שבו לא מעט נשים מגיעות לצמרת. היו לנו לא מעט מנכ"ליות של בנקים, למשל, והיו שרת כלכלה, נגידת בנק ישראל, כלכלנית ראשית באוצר. והיו כמובן ראש ממשלה, שרת חוץ ויושבת ראש כנסת. מתברר שאנחנו יכולים לקבל נשים פוליטיקאיות, מנהיגות, ואנחנו יכולים לקבל נשים מנהלות, כאלה שמובילות גופים פיננסיים גדולים או מתוות את המדיניות הכלכלית הרחבה. אבל נראה שאנחנו עדיין מתייחסים למשרד האוצר ככזה שבראשו צריך שוטר, ולכן, כמו במשטרה, הוא לא מתאים לאשה. אנחנו עוד לא בשלים לפוליטיקאית או אשת מקצוע שתהיה שומרת האוצר, הגובה הראשית, מחלקת הכספים, זו שכולם מבקשים ממנה, לוחצים עליה, רבים איתה, כועסים עליה. נשים יכולות להיות כלכלניות מבריקות, אבל שלא ייגעו בארנק שלנו או בקופת המדינה.
/// שלמה טייטלבאום
מערכת השכחה
פוליטיקה של הזנחה
ביום ראשון עוד היה סיכוי שלא כל ההורים לילדים צעירים ייהפכו לעבריינים, אבל הוא התפספס. בשבוע שעבר נכנסה לתוקף התקנה שמחייבת להפעיל מערכת שמונעת שכחת ילדים בכל רכב שמסיע ילדים; מי שייתפס מסיע ילד ובלי מערכת כזאת ייקנס ב־250 שקל ויקבל 4 נקודות. שרת התחבורה מרב מיכאלי ניסתה לבטל את התקנה, העבירה החלטת ממשלה בנושא, אבל להחלטה כזאת אין תוקף בלי אישור הכנסת, וביום ראשון, בדיון בוועדת הכלכלה, יו"ר הוועדה מיכאל ביטון סירב לאשר את הביטול. התקנה בתוקף.
אז נכון, המשטרה כרגע לא מתכננת לאכוף אותה, כי היא נצמדת לרוח השרה והממשלה בנושא. אבל לא נוח לחשוב שאתה עבריין. ומטריד לחשוב שמישהו כן יאכוף מתישהו את התקנה. וכמובן מפחיד לחשוב שבינתיים ילד יישכח ברכב, ומה בדיוק תעשה התקנה הזאת למצב המשפטי של הוריו?
מעבר לכל אלה, יש כאן בעיקר עדות לבלגן באופן שבו מתקבלות החלטות ונקבעות תקנות גם בעניינים של בטיחות וחיים. שרה אחת ויו"ר ועדה אחד מתבצרים כל אחד בפינה שלו, עסוקים בכיפופי ידיים, ולא חותרים לפתרון של פשרה. זה בזבוז מוחלט של הכוח של השלטון לשנות את המציאות, ובעיקר זו שאננות, כזאת שלא חושבת עד הסוף על תקנות ומשמעותן. ככה הופכים אינספור ישראלים למפירי חוק, ולא מצילים אף ילד. וגם אף קריירה פוליטית.
/// יובל שדה
צילום: קובי קואנקס
מילת השבוע
//
דור סער־מן
ממה אנחנו בורחים כשאנחנו מסרבים להכיר באנשים שבורחים
לישראלים מסובך עם פליטים. בדרך כלל הם מנסים להרחיק את עצמם מהעניין. פליטי הרעב מקרב אבותינו פשוט "ירדו מצרימה", פליטי האימפריות התנ"כיות הם "גולים", פליטי הפוגרומים הם "חלוצים", וגם במונח "שארית הפליטה" פחות משתמשים, בדרך כלל מדברים על ניצולי שואה או פשוט על "עולים". פליטים? לא אנחנו, ולא אצלנו.
בשנים האחרונות הפליטים כאן היו במוקד של מחלוקות עזות, לעתים אלימות. האמנם פליטים ממלחמות באפריקה או מהגרי עבודה או מסתננים? גם במקרה הזה נדמה שלרבים מהישראלים היה קשה להכיר בפליטים בקרבנו, וקל יותר להדביק להם שמות ומוטיבציות אחרים.
עכשיו, מול תמונות הפליטים מאוקראינה, אנחנו לא יכולים לברוח יותר. מיליוני בני אדם שאיבדו את כל עולמם נסים מסכנה ממשית, בורחים פיזית ומגיעים אלינו באינספור תמונות וסרטונים. אי אפשר שלא לראות אותם. קמצוץ קטן מתוכם גם מנסים להגיע לכאן. ומתברר שעדיין קשה לנו עם זה. שיש מי ששוב שולפים את "האיזון הדמוגרפי" מול אנשים בקצה כוחותיהם. וככל שאנחנו מתכחשים יותר להכרה בכך שגם אנחנו פליטים, כמעט כולנו, ושהמדינה הזאת הוקמה על ידי פליטים ועבור פליטים, כך קשה לנו יותר לראות פליטים אחרים, לא כל שכן לסייע להם. אנחנו עסוקים בלי הפסקה בבריחה הרגשית שלנו, בשעה שיש מי שבורחים פיזית, נמלטים על חייהם.
