ה

גזענות בכדורגל האיטלקי היא מכה אמיתית. לקבוצות רבות יש חבורות של אוהדים מהימין הקיצוני, ושחקנים שחורים באיטליה ספגו לא פעם קריאות גזעניות במשך 90 דקות. הגזענות ביציעים קיימת גם בספרד, באנגליה ובליגות אירופיות רבות אחרות — אבל באיטליה, עם התחזקות הימין הפשיסטי ובגלל ה"אולטראס" (שמגיעים לרוב מהאגף הזה), היא מורגשת בכל יציע כל הזמן.

עד לאחרונה היה קשה למדוד ולכמת את הגזענות הזו. אבל בשבוע שעבר פרסמו חוקרים מאוניברסיטות וושינגטון וטורונטו מחקר, שהראה כי בשנים 2009–2019, שופטי הכדורגל בסריה A, הליגה הבכירה באיטליה — כולם לבנים, אגב — שרקו 20% יותר עבירות נגד שחקנים שחומים ושחורים מאשר נגד שחקנים בהירים. השופטים גם שלפו 11% יותר כרטיסים צהובים לשחקנים כהי עור מאשר ללבנים, ו־16% יותר כרטיסים אדומים.

המחקר הזה היה חכם להפליא: את הנתונים על צבע העור קיבלו החוקרים מחברת הגיימינג Sports Interactive, מפתחת סימולציית הכדורגל Football Manager, שבנתונים שאספה נרשם גם גוון העור של כמעט כל שחקן בעולם. החוקרים חילקו את גוני העור של השחקנים ל־20 רמות, ואז ערכו נורמליזציה לתפקידי השחקנים, מספר התאקלים ומספר הדקות שהם שיחקו. הנתונים היו חד־משמעיים: בממוצע, שחקן כהה עור קיבל בעונה 3.9 כרטיסים צהובים ו־0.9 כרטיסים אדומים; שחקן בהיר קיבל 3.5 כרטיסים צהובים ו־0.19 כרטיסים אדומים. ואם מישהו חשב שהשחקנים הכהים הם גם אלימים יותר, החוקרים הבהירו: "גילינו ששחקנים כהים יותר משחקים באופן אגרסיבי פחות, כי הם יודעים שישרקו לחובתם יותר עבירות".

להגנתם של השופטים ייאמר שהם אינם "סתם" גזענים, אלא כנראה מושפעים מסביבתם: לפי המחקר, במגפת הקורונה, כשהמשחקים נערכו באצטדיונים ריקים, לשחקנים השחורים לא נשרקו יותר עבירות מאשר ללבנים. "לא הכל תלוי בשופטים, שמקבלים 200–250 החלטות על פאולים במשחק; ייתכן מאוד שזה קשור לסביבה שבה הם שופטים", אמרו החוקרים. "ב־NBA עשו מחקר דומה במוסד ברוקינגס, וזה הוביל לכך שהאפקט הזה נעלם: ברגע שהוא הפך פומבי, זה סייע להליך השיפוט להיות הוגן יותר".

זה לא מפתיע ששופטים לבנים מוציאים יותר כרטיסים לשחקנים שחורים בגלל לחץ של הקהל. רוב ההליכים שמייצרים את ההחלטות שלנו מתרחשים באופן לא מודע. מחקרים קודמים הראו ששופטי כדורגל שורקים הרבה יותר לטובת קבוצת הבית מאשר לטובת קבוצת החוץ, כנראה בגלל לחץ האוהדים סביבם. השופטים גם שורקים יותר עבירות לחובת שחקנים "קטנים" מאשר לחובת הכוכבים, כנראה כי הם חושבים שהכוכבים זכאים להגנה גבוהה יותר.

הטענה כאילו ה"רפורמה" תוביל ליותר גיוון בקרב השופטים מופרכת: כבר שנים ששלטון הימין נוטל חלק פעיל בבחירת שופטים, והוא תמיד העדיף שופטים שמרנים וימנים, רובם גברים אשכנזים

ההחלטות השיפוטיות הללו משפיעות גם על שופטים "בחיים עצמם". מחקרים של אוניברסיטות וושינגטון וטאפטס בדקו החלטות של שופטים לבנים ושחורים בארצות הברית, וגילו שכאשר תיק שעוסק באפליה גזעית מגיע לשופט או שופטת לבנים, סיכוייו להידחות גבוהים פי ארבעה. "מאחר ששופטים אפרו־אמריקאים חוו אפליה בעצמם, הם מזהים שיטות גבוליות יותר של אפליה", העריכו השופטים.

כל זה מתחבר להפיכה השלטונית — סליחה, "הרפורמה המשפטית" — שמובילים יריב לוין ושמחה רוטמן, שני גברים אשכנזים. הצביעות שלהם מהממת: הם וקשקשני הימין מסבירים שההפיכה בבתי המשפט תוביל ליותר גיוון וליותר שופטים ממוצא מזרחי. זה יכול להיות מצוין — אבל כבר שנים ששלטון הימין נוטל חלק פעיל בבחירת שופטים, והוא תמיד העדיף שופטים שמרנים וימנים, רובם גברים אשכנזים, על "גיוון". בכלל, מצחיק לשמוע על גיוון ממשטר שבקרב עשרת חברי הקבינט שלו יש שבעה גברים אשכנזים ורק אישה אחת; שבין 31 שריו (המופקדים על 34 משרדים) רק חמש נשים (מהן שלוש במשרדים זניחים שהומצאו זה עתה, או בכאלה ששר אחר הוא האחראי המרכזי להם); ושלא מינה ולו מנכ"לית אחת בכל משרדי הממשלה.

גיוון לא מוביל רק להחלטות גזעניות פחות, אלא גם ליעילות גבוהה יותר בקבלת החלטות וניהול גופים. לפי חברת הייעוץ BCG, חברות עם שדרת ניהול מגוונת מכניסות 19% יותר מחברות דומות עם ניהול לא מגוון (ממצא שאומת גם על ידי נתוני חברת הייעוץ מקינזי). לפי חברת הייעוץ גרטנר, תרבות של גיוון משפרת את ביצועי הצוותים בארגון ב־30%.

גיוון מגדרי ואתני — זה ששמרנים בעולם, ובישראל, כל כך מפחדים ממנו — הוא הדרך היעילה ביותר לנהל, לשפוט ולחיות. ומזה השמרנים הכי מפחדים.