א

די האו הוא מאמן כדורגל אנגלי מעולה. הוא הפך את ניוקאסל יונייטד לקבוצה מצוינת ויציבה, ובעבר העלה את בורנמות' הקטנה מהליגה המקצועית האחרונה עד לצמרת הפרמייר ליג. בשיחותיו עם התקשורת הוא מצטייר כאדם רגיש וחכם, מודע מאוד לסביבתו וכזה שבוחר את מילותיו בקפידה. הוא סיפר גם שגדל ב"בית פוליטי", כלומר כזה שטיפח מודעות חברתית. בקיצור, אדם עם מצפון, לכאורה.

אבל מצפון נמדד ברגעי מבחן, ורגע כזה זומן להאו אשתקד, כשהרשויות בסעודיה — שקרן ההון הציבורית שלה היא בעליה של 80% מניוקאסל יונייטד — הוציאו להורג 81 איש בשבוע אחד. כשהתקשורת הבריטית ביקשה את התייחסותו של האו לטרגדיה הזו, הוא סיפק תשובה סתמית. "כל מי שראה אותי מאחורי הקלעים יודע שאני אובססיבי לכדורגל", אמר. "חלק מעבודתי כמאמן הוא לדעת מה קורה בעולם, אבל המרכיב המרכזי בעבודתי הוא לעולם כדורגל. כשאני סוטה ממנו ומביע עמדה בתחומים שבהם איני מוסמך, זה מסוכן. לכן אני מעדיף להתבטא בתחומים שבהם אני מבין".

לפני שבועיים, קבוצה של אוהדי ניוקאסל פרסמה איגרת שכתב אחיו של חסן אל־רביע, אזרח סעודי ששוהה כרגע בכלא בארצו. אל־רביע התבטא נגד משטרו של מוחמד בן־סלמאן, שליט סעודיה, ולכן בינואר שליחי המשטר הסעודי חטפו אותו בשדה התעופה במרקש והעבירו אותו לסעודיה, שם הוא נידון למוות. האוהדים, שזעמו על הניצול של קבוצתם כחלק ממכונת התעמולה הסעודית, הקריאו את מכתבו של אחיו באצטדיון של ניוקאסל, לפני משחק ליגה. "ספורט וושינג (שימוש בספורט להלבנת תדמית, א"ד) הורג", כתב האח. "כדי לכבס את תדמיתו ותדמיתה של סעודיה, בן־סלמאן משקיע מיליארדי דולרים בקידום אירועי ספורט ורכישת קבוצות כדורגל כמו ניוקאסל יונייטד. אבל במקביל, מאז 2015 הוא הכפיל את שיעור ההוצאות להורג בארצו. אדי האו, ייתכן שאתה מאמין שאין בכוחך לשנות את התנהלותם של ממשלים, אבל אני איני מאמין בכך. בעלי המועדון שלך הוא משטר מדכא, והוא זה שמשלם את שכרך ואת שכר שחקניך. אם לא תאמר כלום נגד הפרת זכויות אדם בסעודיה, ההפרה תתקבל כנורמה, ואנחנו נסבול. אם תצא נגדה, תוכל להציל חיים".

האו לא הגיב. הוא הרי "רק איש של כדורגל", ולא יסטה לתחום שאינו בקיא בו, כמו זכויות אדם. במדעי החברה, הבחירה הזו מכונה "בורות מרצון" (Deliberate Ignorance) — מושג שנבחן, בין היתר, במחקר משותף לפסיכולוג ממכון מקס פלנק לפיתוח אנושי ולהיסטוריונית מאוניברסיטת דרזדן, ושפורסם בדצמבר בכתב העת המדעי "Cognition".

החוקרים מסבירים שבימי השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה (1949–1990), השטאזי, ארגון המשטרה החשאית הידוע לשמצה, אסף מידע על כל אזרח במדינה; ההערכות הן שאחד מכל 50 מזרח גרמנים מסר מידע לארגון. ב־1991, אחרי איחוד הגרמניות, ניתנה לציבור המזרח גרמני לשעבר הזכות לבדוק איזה מידע אסף עליהם השטאזי — ובכל זאת, התברר שאזרחים רבים בחרו שלא לנצל את הזכות הזו. כשהחוקרים ניסו להבין מדוע, 44% מהנשאלים השיבו שהעדיפו לא לדעת מי מקרוביהם, חבריהם או שכניהם הלשין עליהם. הם לא רצו שהאמון שלהם בבני אדם ייפגע. זו דוגמה קלאסית לבורות מרצון.

כשנשאל לגבי גל ההוצאות להורג של מתנגדי המשטר בסעודיה, בעלת הבית של ניוקאסל יונייטד, המאמן אדי האו סירב להתבטא ב"נושאים שאינו מבין בהם". גם אצלנו, כשהשר אבי דיכטר נשאל לגבי "הרפורמה המשפטית", הוא שיחק אותה ראש קטן

ומאזרחים ששוחררו משלטון טוטליטרי, למדינה שדוהרת לשלטון כזה. השר אבי דיכטר הצביע השבוע עם הקואליציה על קידום חוקי ההפיכה המשטרית, אף שלפני שבועיים הודה בריאיון לערוץ 13 שבליכוד לא נערך שום דיון רציני ב"רפורמה המשפטית", סירב להתבטא בעניינה כל עוד "לא קיבלה את הפיגורה הסופית", וגלגל את תפוח האדמה הלוהט אל השר יריב לוין. אבל כשדיכטר, שמסתובב בחוגי השלטון כבר עשרות שנים (הוא שר זו הפעם השלישית, חבר כנסת מנוסה, לשעבר ראש השב"כ), משחק אותה ראש קטן שסומך על לוין, הוא נוקט בורות מרצון. למה הוא עושה את זה? אולי כדי להרחיק את עצמו מהאסון שהוא ועמיתיו ממיטים על הדמוקרטיה הישראלית. וכמובן, הוא אינו הבכיר היחיד שמשחק אותה ראש קטן.

הפעולות של ממשלת ישראל בשבועות האחרונים פוגעות באופן חסר תקדים בכלכלה. בהמשך הן יפגעו גם בזכויות אדם. זה בדיוק מה שקרה בהונגריה, בטורקיה, בפולין ובדמוקרטיות אחרות שנכנעו לפוליטיקה פופוליסטית וחסרת אחריות. בלי חוקה ובלי הגנה של בתי המשפט אפשר להסב המון נזק לאזרחיה של מדינה: אפשר להלאים את הפנסיות, לאסור הפלות, למנוע טיפול רפואי בלהט"בים או בבני מיעוטים. כל זה יוכל להיות חוקי בישראל, בקרוב מאוד.

מי שמסרבים להבין את זה, מי שממאנים לקרוא את אזהרות המומחים, מי שאוטמים אוזניהם לקולות המחאה, מי שעוצמים עיניהם לנוכח מה שקרה במדינות אחרות שאימצו את הפופוליזם, ובעיקר מי שסותמים את הפה מול החרבת הדמוקרטיה — הם רשעים או בורים. מרצון.

‍