דורון, קולט אדים לא מוציא את כל הכיף מהבישול?

כשמבשלים מרק או אופים, הריח שמתפזר מדהים. אבל אף אחד לא רוצה להישאר עם ריח שמן טיגון שרוף. המטבח בימינו הוא חלל מרכזי בבית, ומערכות המיזוג עובדות על סירקולציה, כך שהעשן והריחות נכנסים למערכת המיזוג ונשארים בה. אפשר להגיע למצב שמטגנים שניצלים במטבח ומריחים אותם במשך שלושה ימים בחדר השינה שנמצא בכלל בקומה אחרת.

איך קולט אדים עובד?

הוא בנוי מארובה, פילטרים ומנוע. בדרך כלל המנוע יושב בתוך גוף הקולט, אבל אני ממקם אותו מחוץ לבית, כך שזה גם מפחית את הרעש שהוא מייצר. בתחתית הקולט יש פתח ומעליו פילטרים — רשתות סינון. הקולט יושב מעל התנור, והמנוע מייצר יניקה ששואבת למעלה את כל הריח ואת העשן, ומנדפת אותם החוצה. גם אדי שומן עולים עם האוויר החם ומתעבים על הפילטרים שנמצאים בקולט, לכן מדי פעם צריך לנקות את הפילטרים בעזרת מים רותחים וסבון. בקולטים שאין בהם יציאה החוצה יש פילטרים של פחם, שאמורים לסנן את השומן והעשן ולהחזיר החוצה את האוויר המסונן.

עם אילו חומרים אתה עובד?

המבנה הבסיסי של הקולט עשוי מברזל והוא מצופה באבץ, נחושת או פליז, כי הן מתכות אצילות שלא מחלידות. הפילטרים עשויים מנירוסטה.

איך אתה מכין את קולטי האדים?

אני מתחיל בשיחת הכנה רצינית כדי להבין את צורכי הלקוח, ומבקש לראות תמונות של המטבח או את התוכניות שלו כדי להבין את הפונקציונליות ולראות אם חיבור המנוע מבחוץ בא בחשבון או לא. השלב הבא הוא תכנון הקולט ועיצוב המבנה הבסיסי שלו בתוכנת תלת־ממד, שאותו אני שולח למפעל שמייצר עבורי את הצורה הבסיסית של הקולט מפח מגולוון. המבנה מגיע אליי, ואני בונה סביבו ציפוי מאבץ, נחושת או פליז — אני משרטט את הגזרה על פלטות 2X2 מטרים, חותך מתוכן את החלקים בעזרת גיליוטינה מיוחדת ומדביק אותם לקולט עם דבק אפוקסי. אם דופנות הקולט לא ישרות אלא מעוגלות אני מערגל את הפלטה במערגלת - מכונה של פעם שמורכבת משני גלילים וידית סיבוב, בדומה למכונה לשיטוח פסטה. גם הגיליוטינה ומכונת הכיפוף שלי הן מאוד עתיקות, בערך בנות 100 שנה. היום כבר לא מייצרים כלים כאלה כי לא משתלם לייצר אותם.

לבסוף אני מלחים את כל הפינות ביד כדי ליצור ציפוי שנראה יחידה אחת מושלמת, ואז אפשר לעבור לקישוטים.

מה כוללים הקישוטים?

קודם כל אני מוסיף ידיות, זוויות, רצועות מתכת או מוטות תלייה שאפשר לתלות עליהם כלי ששת. אחרי שהכל מולבש ומולחם אני לוקח את הקולט למעבדה של חומצות. החומצות צורבות את המתכות ומוציאות מהן צבעים אחרים שמשווים להן מראה עתיק, כמו מתכת בת מאות שנים. אני משתמש בחומצות מלח וחומצות שונות שמיועדות לצורפות, ומיישם אותן בעזרת מברשת, אם זה אלמנט קטן, או מתיז בפיסטולט, אם זה משטח גדול.

תהליך החמצון גורם למתכות מיד להשחיר, וכדי להגיע לגוון הרצוי, עליי ללטש אותן בניירות לטש. אחרי הליטוש, אני שוטף את הקולט במים, נותן לו להתייבש, ואז שוב מלטש, שוטף ומייבש. לסיום אני מיישם על הכל לכה, שמונעת מהמתכות להמשיך להשחיר וגם מקילה את ניקוי הקולט.

למה אתה לא עובר מהמכונות העתיקות למודרניות?

המכונות של היום לא מתקרבות למכונות של פעם, שהיו הרבה יותר טובות ואיכותיות. פעם ייצרו אותן בגרמניה ורוסיה ביציקות ברזל, היום בונים אותן בסין או במזרח אירופה בשיטה של סרט נע ומפרופילים, כך שהן פחות חזקות ועמידות.

נוסף על כך, לכל מכונה יש סיפור משלה: יש לי מכונה מרוסיה, שקניתי אותה מהנכד של מי שייצר אותה, שבא איתה לארץ ועבד עליה עד שיצא לפנסיה. זה גם חלק מהסיפור שלי, של עבודה במיומנויות עתיקות שהולכות ונעלמות, כי כבר לא מלמדים אותן. אלו מסורות וידע עתיקים, ואני יודע שכשאעזוב את המקצוע, לא יהיה מי שימשיך אותי.

אתה מכין רק קולטי אדים?

לא, אני מכין גם צינורות מעוצבים למערכות מיזוג אוויר ורהיטי מתכת כמו ברים, ספריות וגופי תאורה.

"הייתי מאפר, גנן, נגר ופסל, ועכשיו אני בונה קולטי אדים. מה שמקשר בין כל העבודות האלה הוא שבכולן היה פן של עבודה עם אנשים, וגם עם חומר, אמנות. רציתי להיות אמן, אבל לא להיות האמן התפרן"

איך הגעת למקצוע?

אחרי הצבא נסעתי לחו"ל ונשארתי שם שש שנים. למדתי בפריז איפור לתיאטרון וקולנוע ואחר כך גם מינהל עסקים. חזרתי לארץ בגיל 27 וחיפשתי את עצמי, עבדתי כמאפר ברבלון ואחרי שנה וחצי הרגשתי שזה לא בשבילי ושאני צריך לעבוד בעבודה פיזית. עברתי לעבוד במפעל לשיש ואחרי הצהריים הלכתי לעבוד בנגרייה של חבר. אחרי חצי שנה עזבתי את מפעל השיש ופתחתי נגרייה עם עוד שותף ובמקביל למדתי לימודי אנתרופוסופיה. עם הזמן פתחתי גם גן ילדים אנתרופוסופי ועבדתי במקביל כנגר. זה החזיק מעמד כמה שנים, עד שהצטרפתי לעסק של חבר לייצור רהיטים מאבץ.

במשך שנה וחצי הייתי שוליה של פסל, שעבד בעיקר עבור רהיטי קסטיאל. שם פגשתי את האדריכל יונתן מונג'ק, והוא ביקש ממני שאכין לו קולט אדים, אבל שלא יהיה רועש — כלומר שהמנוע יהיה מחוץ לבית. נפגשתי איתו והוא שרטט לי את העיצוב שהוא רוצה. בתוך שבועיים הכנתי לו את הקולט, והוא התחיל להכניס אותי לפרויקטים שלו.

איך ידעת להכין קולט אדים?

עד אז לא ידעתי מה זה בכלל. חקרתי את הנושא וביצעתי המון ניסיונות. ישבתי עם מהנדסי מנועים כדי להבין, ופתאום התחבר לי גם כל הידע שצברתי בעבודות שלי עם המכניקה והאלקטרוניקה שלמדתי בתיכון המקצועי שהייתי בו. כך מצאתי את עצמי מכין קולטי אדים.

החלטתי לקפוץ למים העמוקים והשתתפתי בתערוכת עיצוב בגני התערוכה. לקחתי ביתן קטנצ'יק של ארבעה מ"ר והצגתי בו שלושה קולטים, וחזרתי מהתערוכה עם 30 הזמנות שסידרו לי שנה שלמה. משם כבר התגלגל העסק.

מה מושך אותך בעיסוק הזה?

אני בן אדם שצריך להיות בעבודה פיזית כל הזמן, זה מרגש אותי לקחת חומר, לחתוך אותו, לכופף אותו, להלביש אותו, ופתאום יש לך מוצר, יש מאין. זה גם אמנותי וגם פרקטי, וזה דבר מרגש.

מה שעוד מדליק בעבודה שלי הוא שאפשר להתחדש איתה, כל קולט הוא חדש ושונה, והיצירה היא אינסופית וללא גבולות. אנשים תמיד אומרים שכשיצאו לפנסיה הם יעשו את מה שהם אוהבים. אז אני יצאתי לפנסיה בגיל 30, ומאז אני עושה את מה שאני אוהב. שזה באמת בונוס מאוד גדול.

היית מאפר, גנן, נגר ופסל ועכשיו אתה בונה קולטי אדים. יש קו מחבר בין הכל?

הכל חלק ממסע חיפוש רוחני שעברתי ואני עדיין עובר. מה שמקשר את הכל הוא שבכל העבודות היה פן של עבודה עם אנשים וגם עבודה עם חומר, אמנות. מגיל מאוד צעיר אני מצייר. רציתי להיות אמן, אבל לא רציתי להיות האמן התפרן. קשה מאוד להתפרנס מציור אז חיפשתי משהו שאני אוכל גם ליישם בו את הכישרון שלי וגם להתפרנס. ובתהליך החיפוש התנסיתי וצברתי עוד ועוד יכולות, שבעזרתן אוכל להביא את עצמי לידי ביטוי. וגם היום אני לא מרגיש שהגעתי לתחנה האחרונה. כל הזמן יש עוד שלב שאני רוצה להגיע אליו, רק שאני עדיין לא יודע מה השלב הבא.