חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// סמוטריץ' לא בא לעבוד /// הטרנספורמציה הדיגיטלית קצת הגזימה /// משרד התחבורה יודע להודות בכישלון /// הבינה המלאכותית מציעה סיעור מוחות מפרה

סמוטריץ'

שר אוצר בכאילו

ככל שעוברים הימים מתברר ששר האוצר הבא של ישראל הוא למעשה שר אוצר במשרה חלקית. מדובר באחד התפקידים החשובים במדינה, ודאי החשובים בממשלה, אבל השלישייה שמובילה אותה — בנימין נתניהו, בצלאל סמוטריץ' ואריה דרעי — סוחרת באוצר כאילו מדובר בעוד אגף במשרד הדתות שעובר ממפלגה למפלגה. כך הומצאו כל מיני קומבינות של שר אוצר לשנתיים, שמעליו יש ועדה בראשות נתניהו ודרעי שמחליטה מה ייכנס לחוק ההסדרים ומה ייצא ממנו, ושבמקביל הוא צריך לנהל גם שר במשרד הביטחון, שיהיה המושל בפועל על השטחים, ועוד איזה עניין של מטה תשתיות שברור לאן יכוון, וגם סוגיות חינוך שהצליח לסחוט. בקיצור, סמוטריץ' יהיה שר לענייני שטחים והדתה בתחפושת של שר אוצר. השמים הכלכליים מתקדרים, הריבית במשק גובה את קורבנותיה, יוקר המחיה מטפס לשיאים חדשים, אבל אנחנו לא עומדים לקבל שר אוצר שעסוק בעבודה. הסחר הבוטה בתפקידי המפתח במשק הישראלי מוכיח שהדבר האחרון שמעניין את נתניהו ושותפיו הוא טובת המשק והאזרחים.

/// גולן פרידנפלד

צילום: אלכס קולומויסקי

הלך הסנטה

לא הכל צריך לשדרג

הסטארט־אפ סנטה הודיע השבוע על פיטורי רוב עובדיו, ועל כך שהוא שוקל להחזיר את הכסף למשקיעים. בגדול, הוא די מפסיק לפעול. זו לא חברה גדולה, והיה אפשר להתייחס לזה כעוד פיטורים בגלל הנוכחי, אבל מסתתרת כאן תובנה גדולה יותר: לא כל דבר צריך להמציא מחדש.

היום קוראים לזה "טרנספורמציה דיגיטלית", ומייסדי סנטה באים מהעולמות האלה — אחד מ־WeWork (משרד מחופש ל"טכנולוגיה", שכבר יצא ממנו רוב האוויר), אחד מלמונייד (ביטוח מחופש לטכנולוגיה, שעדיין לא הוכיח את המודל העסקי שלו). אז הם הגו אפליקציה שבה מזמינים בגד, והחנות פשוט מגיעה אליך, עם מוכר ומגוון בגדים לבחור מתוכם. למה צריך את זה? לא ברור. והנה, מתברר שלא ממש צריך. גם מייסדי AVO הבינו את זה בתחילת השנה כשסגרו את החברה — זה לא כלכלי ולא הגיוני להחזיק מחסנים מלאי מוצרים ולשלוח אותם בכל יום לבנייני מגורים.

בקיצור, עם כל הכבוד לסחרור "התוכנה אוכלת את העולם", סוף עידן הכסף החינמי חושף כעת את הגבולות הברורים של ה"טרנספורמציה הדיגיטלית". יש דברים שצריכים להישאר אנלוגיים, לא מסיבות שמרניות, רגשיות או נוסטלגיות, אלא כי הם עובדים. את מה שלא מקולקל, לא חייבים לתקן בכוח.

/// סופי שולמן

צילום: Shutterstock/א.ס.א.פ קריאייטיב

סגירת באבל ותיקתק

זו חדשנות

כש"כלכליסט" חשף שמשרד התחבורה מתכוון לסגור את באבל דן בתל אביב ואגד תיקתק בירושלים, שירותי הסעות של "תחבורה גמישה", ההחלטה התקבלה ברגשות מעורבים, ובצדק. סגירת השירותים תקשה על לא מעט אנשים — כ־300 הנהגים שיפוטרו, וכ־5,000 אנשים שנוסעים איתם מדי יום. חלק מהם כנראה ייאלצו לעבור לרכב פרטי או מוניות, מה שיוסיף לגודש בכבישים.

אבל יש כאן גם מקום לפרגון. רשות התחבורה הציבורית עשתה כאן משהו שאנחנו לא רגילים לראות: היא עמדה במילה שלה. שירותי התחבורה הגמישה פעלו כפיילוט זמני, עם יעדים תפעוליים מוגדרים, וברגע שלא עמדו בהם — הפיילוט הוכרז ככישלון, ונסגר.

נכון, הרעיון היה חדשני ומבוסס טכנולוגיה, אבל מחויבות אמיתית לחדשנות וטכנולוגיה משמעה מחויבות גם למתודולוגיה המדעית. עושים ניסוי, ובודקים את התוצאות. כשניסוי נכשל הוא גם מצליח — בזכותו יש לנו מידע טוב יותר על המציאות, ואנחנו יודעים מה לא לעשות. זו חדשנות אמיתית, סטארט־אפ של ממש: לפעול לפי ידע, ניסיון, מספרים, תוצאות — ולא סתם לפזר סיסמאות ולהימנע מהחלטות קשות.

/// יובל שדה

טקסטים של AI

מישהו להתפלפל איתו

כשכולם שקעו השבוע בניסוי צ'אט הבינה המלאכותית כדי לבדוק כמה טובים הטקסטים שהוא מסוגל לכתוב, עלו זעקות שבר על מותם של מקצועות מסוימים, על האפסות האנושית בעידן המכונות וכן הלאה. התמונה, כמובן, מורכבת יותר. כשביקשתי מהצ'אט למצוא לי ארבעה טיעונים בעד וארבעה טיעונים נגד מיסוי שתייה מתוקה, או שבעה טיעונים בעד ושבעה נגד העלאת ריבית בסביבת אינפלציה של 5%, הוא עשה עבודה נאה במיוחד — כי לכלכלנים יש פורמולות קבועות. גם כשביקשתי ממנו לכתוב נאום לשר האוצר החדש הוא עשה עבודה מרשימה, שדרשה רק חידודים ודיוקים קלים, וכך גם עם טור פרשני ביקורתי על הנאום. אבל כשביקשתי מהצ'אט לתאר את מערכת היחסים שבין דינה בת יעקב לבין שכם בחמש דרכים שונות, הצ'אט הציע שהיא נאנסה, שהיא היתה מאוהבת בשכם, שהיא נכנסה מרצון לבית שכם והאחים כעסו על כך, שהיו לה כוונות עסקיות או שרצתה לקדם שלום בין המשפחות. זה כבר היה מפתיע: מגוון האפשרויות שהעלתה הבינה המלאכותית היה רחב יותר ממה שהלומד הממוצע מעלה על דעתו בלימוד שגרתי או מוצא בחיפוש סטנדרטי.

אז יש דברים שבהם הבינה המלאכותית הזאת יכולה להסיר מאיתנו מלאכות מסוימות, אבל הפוטנציאל האמיתי שלה נעוץ באופן שבו היא יכולה לאתגר אותנו, לספק סיעור מוחות וגירויים מחשבתיים. ומעל הכל, היא מציעה קצת ענווה. אנחנו "מקצועות יצירתיים" ולא "עובדי כפיים"? לפעמים, אבל לפעמים אנחנו רק פועלים במכרות המילים. ועל עובדי הכפיים הבינה המלאכותית עוד רחוקה מלאיים. היא יכולה לכתוב נאומים, אבל לא לפתוח סתימה בשירותים.

/// שלמה טייטלבאום

מילת השבוע

//

דור סער־מן

מה בין אבי מעוז ל"דרכיה דרכי נועם"?

כל אדם בישראל עסק השבוע בנעם, מפלגה של איש אחד עם אג'נדה קיצונית שקיבל את הכוח לבחון אילו עמותות ייכנסו למערכת החינוך ואילו יישארו בחוץ. העמדות האנטי־הומניסטיות שלו ידועות היטב, אבל נדמה שאצל חלק מהישראלים הם ממוסכות גם בעזרת השם של המפלגה, שהוא ממש סגי נהור.

הרי נועם היא לא סתם מילה לתיאור נעימות, עונג, רכות. היא מיד מקפיצה לראש את דברי ספר משלי על החוכמה האנושית — "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". בחשיבה היהודית הפסוק הזה היה לסמל לאופן שבו יש להנהיג את חוקי התורה: אי אפשר לבוא לאנשים ברע, אי אפשר לגרום סבל. גם בלי קשר לדת, כולנו רוצים לדמיין את עצמנו כאנשים טובים המנסים להסביר את הרעיונות שלנו בצורה הטובה ביותר. זה אפילו לא "סור מרע, עשה טוב" או "אהבת לרעך כמוך" הכלליים — זה כלל אצבע פרקטי למימוש האג'נדות שלך.

ואז בא אבי מעוז ועושה הכל חוץ מדרכי נועם. הדרכים שלו כה גסות, אלימות, רועשות, ששות אלי קרב ולא חותרות לשלום, שלא בכדי הוא עורר סערה. אי אפשר להישאר אדיש אל הכפירה שלו בפסוק הזה, ובשאיפה האנושית הבסיסית להתנהלות רגועה, בריאה ומיטיבה. מעוז, כמו כל אדם, הוא אפיזודה חולפת. אבל השאלה הגדולה היא אם החברה הישראלית, הנשענת על התרבות היהודית, מפנה כעת את גבה אל דרכי הנועם ונתיבות השלום. השאלה הקטנה יותר היא מה נעשה כשממשיכיו ינסו להשית עלינו אג'נדה אנטי־הומניסטית דווקא בנועם. זה כבר יהיה אתגר יותר קשה.