ע

ונת הפוטבול בארצות הברית, שתיפתח היום (8.9) בתרועה רמה, קצרה מאוד: רק 17 משחקים לכל קבוצה. דווקא בגלל מיעוט המשחקים הענף פופולרי יותר מאי פעם, והשנה ניכס לעצמו כמעט את כל שיאי הרייטינג. זה הספורט היחיד שרושם בקביעות רייטינג דו־ספרתי — ובשנים האחרונות, הפופולריות הזאת מושכת גופי שידור לא סטנדרטיים: חברות הטכנולוגיה הגדולות לוטשות עיניים לזכויות שידור, וברגע שאלו מתפנות הן קופצות על המציאה. השנה, לראשונה בתולדות ה־NFL, יהיו משחקי ליגה שישודרו רק באינטרנט, כיוון שאמזון קנתה את הזכויות ל־15 המשחקים שישוחקו בימי חמישי תמורת מיליארד דולר, כלומר כ־66 מיליון דולר למשחק.

זה לא רק הפוטבול: כבר כמה שנים אמזון משדרת כ־20 ממשחקי הפרמייר ליג האנגלית מדי עונה, ולאחרונה רכשה את זכויות השידור של הצ'מפיונס ליג באנגליה מ־2024 (שאותן תחלוק עם BT Sport). וזו גם לא רק אמזון: אפל רכשה את הזכות לשדר בעשר השנים הבאות את משחקי ה־MLS, ליגת הכדורגל האמריקאית, תמורת 2.5 מיליארד דולר (כפליים מעלות הסכם זכויות השידור הקודם), ויש לה גם חוזה לשידור מאה ממשחקי ליגת הבייסבול האמריקאית תמורת 85 מיליון דולר בשנה, למשך שבע שנים.

התחרות הקשה על שידורי הספורט תשבור שיאים בקרוב, כשיוכרע מכרז ה"סאנדיי טיקט", זכויות השידור של כל משחקי ה־NFL בימי ראשון שלא משודרים בערוצים מקומיים. הספקית הנוכחית, DirecTV, רכשה את הזכויות תמורת 1.5 מיליארד דולר אבל ויתרה עליהן בעקבות הפסדי ענק. כעת מתקוטטות על הזכויות שורה של ענקיות הייטק: על פי כמה דיווחים, אפל תציע עליהן סכום שמגרד את רף ה־3 מיליארד דולר, וגוגל ואמזון יגישו הצעות גם הן. מבחינת החברות הללו מדובר בכסף קטן: לשם המחשה, הרווח הנקי של גוגל אשתקד עמד על יותר מ־90 מיליארד דולר.

כנגד ההוצאה הזו, הרוכשת תזכה בנכס אסטרטגי. בשנה האחרונה אירועי ספורט היוו 95 מתוך 100 האירועים הנצפים ביותר בטלוויזיה בארצות הברית, מפני שבעידן של VOD וסטרימינג לצופה אין סיבה לראות טלוויזיה בלייב, חוץ מסוג אחד של אירועים: כאלה שבהם הצופים לא רוצים לקבל ספוילרים. אם נשאיר בצד טקסים חגיגיים כמו האוסקר ופינאלות של תוכניות אהובות, הספורט נשאר השידור היחיד שאותו הצופים רוצים לראות בזמן אמת. לכן, בניגוד לגופי התקשורת המסורתיים, שרכשו את זכויות השידור כדי להרוויח מהפרסומות, לחברות ההייטק יש אינטרס אחר: מינוף שירותי הסטרימינג שלהן — אמזון פריים, אפל פלוס, ויוטיוב פרימיום של גוגל, ואל תתפלאו אם גם פייסבוק תנסה את כוחה בגזרה — ודרכם גם שירותים אחרים שהן מציעות. וכדי לזכות בהזדמנות הפז הזו, הן מוכנות לשלם ה־מ־ו־ן כסף.

בניגוד לגופי התקשורת המסורתיים, שרכשו זכויות שידור כדי להרוויח מפרסומות, לחברות ההייטק יש אינטרס אחר: מינוף שירותי הסטרימינג שלהן, ודרכם גם שירותים אחרים שהן מציעות. וכדי לזכות בהזדמנות הזו, הן מוכנות לשלם המון כסף

כדי לשרוד, הספורט ייאלץ להעמיק את הקשר להימורים

לשינוי הזה, שעומד להתרחש אם נרצה ואם לא, יהיה אפקט משמעותי על כל שוק הספורט, וגם מעבר לו. השינוי הראשון יהיה כמובן בהרגלי הצפייה: אם עד עכשיו הלקוח התרגל לדליק את הטלוויזיה ולזפזפ בין המשחקים השונים, הרי שבקרוב השידורים יהיו באינטרנט בלבד. בעידן של טלוויזיות חכמות השינוי הזה לא נראה דרמטי במיוחד, אבל הוא כנראה יקצין את הפיצול של שידורי הספורט בין ספקיות סטרימינג שונות. הקונספט של ערוץ או שניים המשדרים את כל הליגות שמעניינות את הצופה הולך ודועך: חובב הספורט יצטרך להחליט על כמה שירותי סטרימינג שונים הוא משלם, והוא הולך לשלם הרבה.

במקביל, שירותי הכבלים והלוויין ייאלצו להתמודד עם העובדה שלקוחותיהם הנאמנים ביותר, צרכני הספורט, כבר לא מקבלים את מה שהתרגלו לו. בשנים האחרונות יש צניחה חדה של יותר מ־25% במספרי מנויי הכבלים בארצות הברית, והמספר הזה צפוי להוסיף לצנוח — בייחוד אם אוהדי ספורט כבר לא יזדקקו לשירותים הללו. דור ה־Y ובטח דור ה־Z רגילים לצרוך את הטלוויזיה שלהם באמצעות האינטרנט, והמגמה הזו רק תתחזק. כעת, השאלה שמטרידה את פרנסי הליגות השונות ומעכבת אותם מללכת על כל הקופה בהקשר של שידורי סטרימינג, היא איך ישתנו הרגלי הצפייה בספורט של אותם צעירים. אם ספורט זה לא משהו ש"פשוט נמצא שם" כשאת מדליקה טלוויזיה, או שאתה נתקע עליו במהלך זפזופ, האם צעירים יצפו פחות בספורט? ובכלל, בעולם שבו יש כל כך הרבה אופציות לצפייה, לא מאה ערוצים שונים לבחור מהם אלא מיליוני שעות תוכן — האם ספורט עדיין ימשוך קהל צעיר שעוד לא התמכר לו?

פתרון אפשרי לשאלה הזאת נעוץ באחד הכוחות הצומחים הכי משמעותיים בארצות הברית בשנים האחרונות: הימורים. מאז ביטל בית המשפט העליון שם את האיסור הגורף על הימורים, עוד ועוד מדינות מאשרות הימורים בשטחן ומייצרות תעשייה של מיליארדי דולרים. הצלחת ההימורים, בייחוד אלו שנעוצים לאו דווקא בתוצאות משחקים אלא בסטטיסטיקות של שחקנים ספציפיים, עשויה לחולל שינוי משמעותי בדרך שבה ספורט משודר. מכיוון שהמשחק משודר באינטרנט ולא בערוץ אחד, הרי שכדי לקרוץ לצופה חברות הסטרימינג עשויות לאפשר לו לבחור את הדרך שבה הוא רוצה לראות את המשחק: הוא יוכל לבחור זוויות שונות, להתמקד בשחקן אחד (למשל זה שעליו הוא הימר), לראות כמה משחקים במקביל, ואפילו להגדיר בדיוק אילו שחקנים במשחקים השונים מעניינים אותו, ולהורות למערכת לדלג בין המשחקים לפי אותם שחקנים. מצלמות על השחקנים עצמם, ובחירה של השדר, הן אופציות שעומדות להפוך לסטנדרט בשנים הקרובות, ככל שהתחרות בין שירותי הסטרימינג תגבר.

חוזי השחקנים ינפצו את תקרת מיליארד הדולר

עם השינוי הזה צפוי לא רק שיפור בתוכן, אלא גם בתשתית עצמה. אם כשאני בוחר סרט בנטפליקס זה בסדר שאני מחכה כמה שניות עד שהשידור מתחיל, הרי שלצופה הספורט אין הסבלנות הזאת. אם שידור משחק ייתקע אפילו לשתי שניות בדיוק כששחקן זורק לסל, או כשהכדור בדרך לשער — אוהד הספורט יהיה מתוסכל מאוד ויצביע בשלט.

יותר מזה, היום מרבית שידורי הספורט באינטרנט מגיעים בעיכוב מסוים ("דיליי") ביחס לשידור הברודקאסט המקורי. מדובר בעיכוב של כמה שניות, אבל בעולם ההימורים, שבו כל שנייה חשובה, העיכוב הזה עלול להיות משמעותי מאוד. כדי להבטיח את הצלחת המעבר לשידורי ספורט בסטרימינג, חברות הטק יידרשו להשקיע גם בתשתית טכנולוגית משופרת להעברה של המשחק וגם בתשתית פיזית של כבלים אופטיים, שפריסתה תלך ותואץ.

לפי שעה ענקיות ההייטק ממוקדות בשוק האמריקאי, אבל בשלב מסוים הן ימצו אותו, ואז אנחנו עשויים לראות אותן רוכשות זכויות שידור בשווקים שבהם יש להן פוטנציאל התרחבות גדול יותר: תחילה תהיה זו אירופה עם הכדורגל שלה, אבל גם הודו חובבת הקריקט עשויה לראות את זכויות השידור שלה נקנות בכסף ענקי שרשתות מסורתיות פשוט לא יכולות להתחרות בו, וכמוה גם מדינות אחרות. גם שם זה עשוי להאיץ פיתוח של תשתיות טכנולוגיות, ואולי אפילו להפוך את האינטרנט לסוג של קומודיטי — כזה שאתה מקבל בחינם רק כדי שתוכל לצרוך את שירותי הסטרימינג. וזה לפני שדיברנו על שיפור בהעברת האינטרנט הסלולרי לטובת מי שמעוניינים לצפות במשחק במכשיר הטלפון.

הכסף הזה, וזה אולי השינוי הדרמטי ביותר, יגיע בסופו של דבר לכיסים של מישהם: לבעלי הקבוצות שיהפכו עשירים עוד יותר, כמובן, אבל גם לשחקנים עצמם. כבר היום, השחקנים בליגות המקצועיות משתכרים סכומים מטורפים. פטריק מהומס, הקוורטרבק של קנזס סיטי צ'יפס, חתם לאחרונה על חוזה בסך 450 מיליון דולר לעשר שנים, ושחקן הבייסבול חואן סוטו דחה הצעה לחוזה בסך 440 מיליון ל־15 שנה כי הוא מאמין שיוכל לקבל יותר. וזה עוד כלום ושום דבר לעומת הסכומים שנראה בעתיד: חוזה מיליארד הדולר הראשון אולי לא נמצא מעבר לפינה, אבל אפשר להעריך שהוא יגיע בעשור הקרוב.

בשנים האחרונות ראינו איך משתנה פירמידת השליטה בליגות — בעיקר ב־NBA, אבל לא רק בה — כשהכוכבים התחילו להבין את כוחם וסירבו להיות פיונים במשחק של המנהלים. לברון ג'יימס (הראשון שהגיע לרווחים של מיליארד דולר בקריירה, אגב) מנהל בפועל את לוס אנג'לס לייקרס, אף שהוא רק שחקן בקבוצה. ההזרמה של הכסף והחשיבות של הכוכבים במכירת השידורים עשויות להפוך את השחקנים לדומיננטיים עוד יותר. עדיין מוקדם לחזות איך תיראה הדינמיקה בליגות האלו, אבל דבר אחד בטוח בכל זה: מי שיממן את החגיגה הגדולה הזו הם אנחנו.