מוסף כלכליסט | 08.09.22
סוף השבוע האחרון, באיירן מינכן סיימה בתיקו 1-1 מפתיע בברלין, נגד אוניון המקומית. למחרת, באימון השחרור, סאדיוֹ מאנֵה, החלוץ של באיירן, בילה 105 דקות עם האוהדים הבאוורים במגרש האימונים של קבוצתו. הוא הקדיש זמן לכל אוהד שביקש חתימה או סלפי והתבדח איתם. האימונים של באיירן פתוחים לציבור, אבל התנהלותו של מאנה היתה כה חריגה לכדורגלן מולטי־מיליונר, שה"בילד" הגרמני טרח לדווח עליה.
הקריירה של מאנה היא סיפור מדהים על כדורגל, אדיבות ונדיבות. הוא נולד בכפר קטן (2,000 תושבים) בסנגל, שם אביו האימאם מנע ממנו לשחק כדורגל. כשהיה בן 7 התייתם מאביו והחל לשחק — תחילה בסנגל, ובגיל 19 הגיע למץ הצרפתית. כבר באותה שנה התגלה על ידי הסקאוטים של רשת המועדונים של רד בול והוחתם לקבוצת הארגון בזלצבורג. בהמשך עבר לסאות'המפטון ואז לליברפול, שם זכה באליפות היסטורית, אליפות אירופה, וכבש יותר מ־100 שערים כשהוא חלק משלישייה קדמית היסטורית, שכללה את מוחמד סלאח ורוברטו פירמינו. בקיץ האחרון הוא עבר לבאיירן מינכן, ונראה שהוא וקבוצתו החדשה מרוצים מאוד מקליטתו במועדון.
סגנון המשחק של מאנה ייחודי, סיוט לכל שחקן הגנה שמתמודד איתו: הוא מהיר וחזק, זריז וחמקמק, אגרסיבי ואתלטי. זה סגנון שקשה מאוד לשחזר, וזו אולי אחת הצרות הגדולות ביותר של ליברפול, שהעונה נראית כבויה בצד ההתקפי. עזיבתו של מאנה, לצד העובדה שליברפול היא אחת הקבוצות המבוגרות בפרמייר ליג, משפיעה לרעה על הקבוצה, שרושמת את תחילת העונה הגרועה ביותר שלה תחת המאמן יורגן קלופ. ניכר שהאנרגיות של מאנה חסרות לקבוצה.
אבל מדובר באובדן גדול יותר מאובדן מקצועי: העזיבה של מאנה קריטית בכל מה שקשור לדבק הבלתי נראה שמחבר בין השחקנים בקבוצה. כי מאנה הוא מה שמכנים ביידיש מענטש. כך, למשל, כשעזב את ליברפול, הוא שלח ל־150 עובדי המועדון שוקולדים, תמונה שלו ופתק אישי בכתב ידו, כדי להודות להם על שש שנותיו בקבוצה. "אם אתם אוהבים את ליברפול, אתם אוהבים את סאדיו מאנה, אין בכלל שאלה", סיכם קלופ את הפרק של מאנה במועדון.
מאנה: "אני לא חושב על תארים אישיים כמו 'כדור הזהב', אני מוטרד מהארוחה הבאה של האנשים בכפר שלי. אם לא אשחק טוב ואאבד את החוזה שלי, האנשים בכפר עלולים לרעוב"
וזה לא התחיל או נגמר בליברפול. הנה רשימה חלקית של התרומות של מאנה לכפר הולדתו: 500 אלף יורו לבניית בית חולים, 250 אלף יורו לבניית בית ספר, 70 יורו בחודש לכל משפחה בכפר. הוא מספק לכפר אינטרנט סלולרי, מימן בניית תחנת דלק ותחנת משטרה והעביר מאות חולצות של ליברפול לילדי הכפר. הוא גם מגיע לשחק בכפר לפחות פעם בשנה.
"למה שארצה עשר מכוניות פרארי, 20 שעוני יהלומים ושני מטוסים פרטיים? אני מעדיף שהאנשים שלי יקבלו קצת ממה שהחיים העניקו לי", אמר בריאיון. "אז אני בונה בתי ספר, אצטדיון, מספק בגדים, נעליים, מזון לאנשים שחיים בעוני קיצוני". בריאיון אחר סיפר שתארים אישיים לא מעניינים אותו: "אני לא חושב על 'כדור הזהב' (פרס הכדורגלן הטוב באירופה), אני מוטרד מהארוחה הבאה של האנשים בכפר שלי. לכן אני מרגיש חובה לתת את הטוב ביותר שלי על המגרש. אם אאבד את החוזה שלי, בכפר שלי יהיו רעבים".
הנדיבות של מאנה השפיעה מאוד על חבריו בליברפול, שרבים מהם הפכו נדבנים בעצמם. טרנט אלכסנדר ארנולד תורם לבתי ספר לכדורגל באזור ליברפול, ג'ורדן הנדרסון עמד מאחורי המהלך שבמסגרתו כל שחקני הפרמייר ליג תרמו לעובדי מערכת הבריאות הבריטית בזמן הקורונה, וירג'יל ואן דייק מימן פעילות של נבחרת הולנד לחירשים, מוחמד סלאח תרם עשרות מיליונים לנזקקים במצרים, ורוברטו פירמינו תרם ניתוחים לילדים ברזילאים נזקקים. התרומות סייעו לנזקקים, אבל גם לשחקני ליברפול עצמם: הן סייעו להם להתחבר אלה לאלה.
באוגוסט האחרון התפרסם מחקר של אוניברסיטת טקסס על חשיבותם של "מעשי חסד", מתרומת מזון לנזקקים ועד הסעת חבר ללא רכב למקום העבודה שלו. החוקרים הראו שנדיבות יצרה תחושות טובות בשני הצדדים — זה המקבל וזה הנותן. בניסוי, שנעשה בשיתוף אוניברסיטת שיקגו, 63% מהמשתתפים הסכימו לתרום משקה חם שקנו למישהו זר. כשהחוקרים בחנו את רגשותיהם של שני הצדדים, התברר שהמעניקים לא העריכו מספיק את חשיבותה של התרומה למקבלים: אלו, התברר, הרגישו טוב הרבה יותר ממה שסברו המעניקים. בניסוי אחר במסגרת המחקר התברר שמי שקיבלו מתנה מאנשים זרים היו נדיבים יותר כשהתבקשו בעצמם לחלק סכום כסף לזרים. "נדיבות לב מידבקת", קבעו כותבי המחקר.
נדיבות יכולה גם לחבר קבוצה של אנשים שעובדים יחדיו, כמו בקבוצת כדורגל. בקבוצות שמבוססות על הקרבת יכולות אישיות למען תבניות תנועה אחידות וגיבוש קבוצתי, כמו ליברפול של קלופ, תפקידו של אלטרואיסט חייכן כמו מאנה קריטי להדבקת חברי הקבוצה ברגשות חיוביים.
לפי מחקר של פרופ' פיטר טוטרדל מאוניברסיטת שפילד, "הידבקות רגשית" חיונית לביצועים של קבוצות ספורט. במחקר של טוטרדל, שחקנים של ארבע קבוצות קריקט קיבלו מכשיר שבו דיווחו על התחושות שלהם ושל עמיתיהם לקבוצה לפני משחק, אחריו, וגם בהפסקות במהלכו. תוצאות המחקר גילו שקבוצות שמחות יותר היו מתואמות יותר, תקשרו טוב יותר וגם ניצחו יותר. מחקר של בית הספר למדעי הספורט בנורבגיה הראה שבדו־קרב פנדלים, שחקנים שהביעו אושר אחרי שכבשו פנדל הלהיבו את חבריהם לקבוצה, וסייעו יותר לבועטים שאחריהם בהשוואה למי שהביעו הקלה או הביטו למטה (גם אם בסיפוק). לפי החוקרים, אפשר למצוא עדויות לכך שחיוכים גדולים, הרמת החזה, זרועות ואגרופים מונפים באושר קריטיים לניצחון. "חשוב מאוד לחגוג יחד ולהפוך את כיבוש השער למידבק", סיכמו החוקרים. כך שנדיבות ואדיבות, מתברר, מידבקות — ולא פחות חשוב, יעילות.