ג

ונג. זהו לא רק שמו של סטארט־אפ הבינה העסקית הישראלי שגייס לאחרונה לפי שווי של 7.2 מיליארד דולר, אלא אחד מרגעי השיא בגל מסיבות ההנפקה של ההייטק המקומי. הדנדוּן הזה אמור להדהד את רגע ההנפקה בבורסות, אבל כרגע הוא נמצא בסכנת הכחדה: ריבוי מסיבות ההנפקה רוקן את השוק מפעמונים. "נגמרו הפעמונים בארץ", מדווחת גילי אורידג' מחברת ההפקות Blend, שכמעט כל לקוחותיה הן חברות הייטק. "עברתי בדרום תל אביב, חנות־חנות, ולא מצאתי". אורידג', מגשימת חלומות נחושה, לא הרימה ידיים: עבור המסיבה של חברת הסייבר SentinelOne, שהונפקה בשבוע שעבר לפי שווי של 9 מיליארד דולר, היא הזמינה פעמונים מחו"ל, ואלה הגיעו ממש ברגע האחרון.

מצוקת הפעמונים היא רק אנקדוטה שולית באירועי קיץ 2021 בהייטק, שרובם, לפי מקורות בחברות עצמן, מתוקצבים בטווח שבין 300 אלף ל־3 מיליון שקל. שמועות נוקבות גם בסכום דו־ספרתי של מיליונים במקרה מסוים. "אחרי הקורונה הנחתי שיהיה איזה 'בק טו בייסיק' בעניין הזה, אבל בפועל קורה ההפך: נוצרה תחרות בין חברות ההייטק", אומרת מפיקה בולטת בענף.

התחרות הזו היא לא רק ברמה השטחית, על מי מביא תוכנית אמנותית מפוצצת יותר — השמות החמים כרגע הם עומר אדם, נגה ארז ורן דנקר — או אצל מי הקייטרינג שווה יותר. מעטפת ה־Care, כפי שמכנים זאת בענף, הפכה לנשק חיוני במאבק על גיוס ושימור עובדים. את ההיגיון של "מפנקים כי יש כסף", שהוביל את הענף עד לאחרונה, החליפה מלחמה של ממש: הביקוש האדיר לעובדים הפך אותם למשאב נדיר ויקר יותר מאי פעם, והתחרות עליו מחייבת השקעה עצומה מצד החברות.

כך יצא שנחשפנו באינסטגרם דווקא למסיבה של הסטארט־אפ מאנדיי (שהונפק לפי שווי של 6.8 מיליארד דולר) באולם אירועים תל אביבי טרנדי בחודש שעבר, שכללה הופעה של עומר אדם (כ־100 אלף שקל לפי הערכות), קייטרינג עם כמה עמדות ובהן באנים עם בשר מפורק, אלטרנטיבה טבעונית ובר סלטים, ובר פתוח עם כל סוגי המשקאות, כולל קוקטיילים.

גם האירוע של SentinelOne,א"Ring The Bell Celebration" לרגל הנפקת הסייבר הגדולה בעולם עד כה, זכה לתיעוד ברשתות החברתיות. תחת הקונספט "הבר הכי מגניב בניו יורק", כפי שתיארה זאת מנהלת חוויית העובד (Employee Experience Lead) של החברה, לידור באלוה, בפוסט בפייסבוק, סיפקו אנשי בר הפיקוק את האלכוהול, מיכאל גוריאל היה אחראי הקייטרינג, ודי־ג'יי יאיר גרין על העמדה. לצד השידור החי של רגע ההנפקה מניו יורק, העובדים הוזמנו להצטלם על רקע הבילבורד של החברה בוול סטריט כדי לחוש קרובים קצת יותר לנאסד"ק.

ז'אנר שצובר כעת פופולריות הוא אירועי אובר־נייט. זיפ־ריקרוטר, למשל, העלתה בשבוע שעבר 70 עובדים על טיסת פתע לאילת, שם הם נהנו מטיול ג'יפים, ארוחה מפנקת בפארק תמנע והופעה של רביד פלוטניק, המשיכו ללינה ברויאל ביץ', וקינחו במסיבת בריכה

חברת טאבולה, שהונפקה לפי שווי של 2.6 מיליארד דולר, גייסה לחגיגה ב"מערבה", אולם האירועים של השף רן שמואלי בגעש, הופעות של נגה ארז ושל מוקי. "המסיבה היתה מעולה", אומרת תמר, אחת העובדות. "נגה ארז היתה אדירה, הקוקטיילים היו מושקעים. אם כבר מרימים מסיבה, אז שתהיה מפנקת, עם הופעה ואוכל טוב. זו דרך להגיד לעובדים תודה ולשמור על מורל ואווירה בחברה רווחית. אבל אני לא יודעת אם צריך להשתולל כמו במיקרוסופט; שם זה בעיקר מיתוג, בעיניי".

את הפקת הענק של חברת הפינטק פיוניר (Payoneer) בהאנגר 11 בשבוע שעבר, לרגל הנפקתה לפי שווי של 3.3 מיליארד דולר, היה קשה לפספס. עבור האירוע, בניצוחה של שגית אורן מחברת ההפקות SO&Co, הקימה החברה אולפן שידור מקצועי עם מוקדים ב־23 סניפיה ברחבי העולם — "המנהל הכי בכיר שלנו בסין הפך לכתב השטח בשנגחאי", צוחקת מיכל אדם, סמנכ"ל משאבי אנוש בכירה בחברה. את האירוע הנחו אמן החושים ליאור סושרד וסמנכ"ל השיווק ג'וני סטיל, ובין הפריצות לחו"ל שובצו נאמברים של מארינה מקסימיליאן ואמיר דדון ("We Are The Champions") ועדן בן זקן, ותזמורת סימפונית עם 35 נגנים.

האמנים, אומרת אדם, לא היו המנה העיקרית. "אני יודעת לחתום על צ'קים יפה, זו לא הבעיה. אבל הרעיון היה להראות שאנחנו חברה גלובלית, שלא יֵצא מצב שישראל חוגגת בטירוף בזמן שהסניף בהודו בסגר ולא ראה אור יום חודשים — ולהעביר את ההתרגשות הזו שהנה, אחרי 16 שנה ואלף ומשהו עובדים, הגענו לרגע הזה". האירוע, שנמשך כחצי יממה, זלג בשעות הערב לבר ליצמן הסמוך, שם הצטופפו כ־400 מעובדי החברה לצפות בצלצול הפעמון בלייב ולרקוד עד שמיכל אדם, לדבריה, גירשה אותם משם.

בכמה בכל זאת הסתכמו הצ'קים?

"אמנם אנחנו חברת פינטק, אבל אנחנו לא אוהבים לדבר על כסף. בואי רק נגיד שזה היה אירוע מאוד יקר, ולא בגלל האמנים. להקים אולפן שידור זה עניין יקר מאוד, ורצינו את זה כדי שלא יהיה סיפור של 'רגע אני לא שומע' כמו בזום. במבחן התוצאה זה הזיז בדיוק את העצב שרצינו להזיז, ואנשים מאוד התרגשו והרגישו מחוברים לחברה".

בסמוך לאירוע, החברה העלתה לאינסטגרם שלה סרטון עם רגעי השיא ממסיבת הקיץ שערכה שבועיים קודם, שהיתה רוויה שוטים של אלכוהול, ספלאשים מהבריכה ובגדי ים זעירים, ולצדם כיתוב שכל תכליתו גיוס עובדים חדשים. אפילו בשיחה שלנו, אדם לא שוכחת להדגיש שכרגע יש בחברה 230 משרות פתוחות, ומעודדת את כולם להציץ בהן ולהגיש מועמדות.

"התחרותיות מטורפת", מאשרת אורידג'. "הנושא של שימור לקוח פינה את מקומו לשימור עובד. לא מעט חברות רוצות לרגש ולייצר שיאים דרך אירועים, שהחשיפה שלהם מייצרת אימפקט, בונה נחשקות, ומסייעת לגיוס עובדים פוטנציאליים ולשימור עובדים קיימים".

גילי אורידג', Blend הפקות: "התחרות על העובדים מטורפת, והעיסוק בשימור לקוחות פינה את מקומו לשימור עובדים. לא מעט חברות רוצות לרגש ולייצר שיאים דרך אירועים, שחשיפתם מייצרת אימפקט, בונה נחשקות וכך מסייעת לגיוס עובדים ולשימורם"

צ'ופרים במשרד, פינוקים הביתה

התנאים המפנקים של עובדי ההייטק כבר נידונו עד לזרא. חדרי אוכל בניהולם של שפים ידועים (חיים כהן במיקרוסופט, אסף גרניט וקבוצת מחניודה יאכילו את עובדי ויקס בבניין החדש שלהם בגלילות מהשנה הבאה) או סתם קרדיט נדיב בסיבוס או תןביס, שירותי איסוף דואר, חדרי פלייסטיישן, חדרי כושר, האפי אוור וערבי צוות לסירוגין כמעט על בסיס שבועי, מתנות בימי הולדת, ביום האשה, בחגים (שוברים בסך 700–1,000 שקל), תיקים ממותגים וכהנה וכהנה. בשנים האחרונות התווספו לרשימה שדרוגים מתחום הטיפוח: בפלייטיקה, שהונפקה בינואר לפי שווי של 11 מיליארד דולר, העובדות נהנות משירות לק־ג'ל, אגב שתיית קפה שמכין בריסטה ב"פלייטיקפה". ברבות מהחברות העובדים לא פוגשים ספר מחוץ לעבודה, אלא נהנים משירותיו במשרד.

לצד אלה, התגמול הכספי על סיוע במאמצי הגיוס מרקיע שחקים. במאנדיי, למשל, הפניה של חבר למשרה פנויה בחברה תזכה את העובד הוותיק בשוברי Buyme בסך 2,200 שקל; ב־Elementor הבונוס הוא 1,500 דולר; ב־Tipranks, סטארט־אפ שמנטר ביצועים של אנליסטים ומאפשר למשקיעים להעריך את עצות ההשקעה שלהם, הסכום מנתר ל־10 אלף שקל; ואילו ב־Lightricks מדובר בלא פחות מ־29 אלף שקל לעובד שמצליח למצוא ליהוק מתאים ל"משרת החודש". במיקרוסופט, לפחות עד פרוץ מגפת הקורונה, צ'יפרו בחופשה זוגית בזנזיבר.  

וכל זה עוד לפני שדיברנו על המשרדים עצמם — לרוב במגדלים, לרוב עם נוף של קו הרקיע התל אביבי, שמעוצבים על ידי בכירי האדריכלים בתעשייה המקומית. ואת מה שלא יעשו האדריכלים, יעשו המתכננים: לאיירון סורס (שהונפקה לפי שווי של 11 מיליארד דולר), למשל, יש מרפסת בקומה השלישית של מגדל שרונה, אף שמרפסת כזו אינה קיימת באף אחת מקומות הבניין האחרות. עובדי פייסבוק, השכנים לאותו מגדל, משתנעים למשרדיהם במעלית פרטית; זו יועדה בתחילה למלון, אבל את מקומו במגדל תפסה פייסבוק.

בסימילרווב פתרו את בעיית ההתקהלות באמצעות משאיות ממותגות בשורת ערים שבהן פועלים סניפי החברה, ומהן חולקו לעובדים תיקים, בגדים ממותגים וגביע עם שם העובד ותאריך ההנפקה. רבות מהמשאיות כללו גם עמדת די־ג'יי ודוכני שתייה ואוכל

הקורונה אמנם רוקנה את משרדי ההייטק מהעובדים, אבל ה־Care לא פסק גם בתקופת הסגרים, רק שינה צורה. במהלך השנה וחצי האחרונות התפתחה תעשייה שלמה של מארזים ממותגים, כל חברה בדרכה. "כמעט שלא עבר שבוע בלי שקיבלנו משהו הביתה", אומר בן ממאנדיי: "היה זר פרחים ובקבוק יין מיקב ישראלי עד הבית, היתה ערכת קוקטיילים, ערכת מקינטה, קפה טרי ועוגה, פעם אחת קיבלנו תיק של המותג השוודי Fjällräven (שמחירו 300–500 שקל) עם מיתוג של החברה, ויש עוד מלא". בתאגיד התוכנות האמריקאי אוטודסק נהנו העובדים מארוחות בוקר יוקרתיות. במיקרוסופט, רכבי קירור הובילו ערכות משפחתיות להכנת פיצה. כשאזלו הרעיונות, החברות שלפו מהארסנל את המתנה היחידה שכל העובדים היו בקונצנזוס לגביה: ארגז ירקות ופירות טריים ממשק חקלאי מקומי.

המארזים הללו, שלוו לא פעם במפגשי זום עם מופע סטנד־אפ, הרצאה או סדנה של שמות כמו גורי אלפי או שגב משה, סייעו בשמירה על קשר עם העובדים בזמן הסגרים, וסיפקו פרנסה לעשרות ומאות ספקים מקומיים בתקופת המשבר. אורידג', שהפסידה לדבריה יותר מארבעה מיליון שקלים עקב אירועים מתוכננים שהתבטלו, הפכה את המארזים ללימונדה. "בעצם הקמתי עסק חדש של מארזים", היא מספרת. "בתקופה הקורונה היה צורך אדיר והכנו 70 אלף מארזים לחברות, כולל למשל מארז ליל כל הקדושים שהכנו בסגר השני לחברה אמריקאית. ככה למעשה זכינו בלקוחות חדשים רבים, שממשיכים איתנו גם היום בחזרה לשגרה".

כיום חברת ההפקות שלה כבר מונה 13 עובדות, בהן מעצבת גרפית, מנהלת משרד ומנכ"ל ("לראשונה יש גבר בקבוצה").

אכול ושתה כי מחר מתייעלים

הנפקתן של החברות והפיכתן לציבוריות עשויות לסמן את קצו, או לפחות התמתנותו, של עידן החגיגות הגרנדיוזיות, בשל הצורך להציג יעילות. את שיאי הפוסט־קורונה בשילוב עם ההנפקות יהיה קשה לשחזר. המסיבה של פיוניר, למשל, קיבלה תקציב נפרד מתקציב המסיבות השנתי של החברה, "ואם כבר, אז אנחנו שואלים את עצמנו מה הלאה", אומרת אדם. "אנחנו חברה שחוגגת, ואנחנו חברה גלובלית — אז אין פה חג שלא מצוין, מחג הגאווה ועד יום הפיצה".

ז'אנר אחר, שמתאפשר בהיקף עובדים מצומצם יותר, הוא אירועי האובר־נייט (Overnight), שבהם העובדים מתבקשים להגיע לעבודה עם מזוודת טרולי, ואינם יודעים מה בדיוק מצפה להם בסיום יום העבודה. כך היה באירוע שהפיקה אורידג' ל־70 עובדי חברת ZipRecruiter בישראל, שבשעות אחר הצהריים של יום רביעי בשבוע שעבר הוסעו לשדה התעופה, משם עלו על טיסה לאילת, ונחתו ישירות לטיול ג'יפים שכלל כמה עצירות להתרעננות עם שמפניה, פירות ומגבות קרירות בניחוח לבנדר. בהמשך הערב הסבו לארוחה במסעדה שהוקמה במיוחד לאירוע על ידי קייטרינג מעשייה בתמנע, ומיד לאחריה הוזרמו למופע במערה של להקת אנא עארף ורביד פלוטניק (נצ'י נצ'). "החבר'ה רקדו עד 1:30 ואני איתם", מספרת אורידג' בקול ניחר. "הייתי שם הכל, מפיקה, דיילת". הם נסעו לרויאל ביץ' באישון ליל, ובבוקר התעוררו למסיבת בריכה במתחם פרטי שהוקצה עבורם, שם לא נדרשו לצאת מהמים באף שלב — המזון והמשקאות הוגשו להם באופן רציף, כמו גם השש־בש'ים והמגבות.

מיכל אדם, Payoneer: "זה היה אירוע יקר מאוד, ולא בגלל האמנים. רצינו להראות שאנחנו חברה גלובלית, שלא יֵצא שישראל חוגגת בטירוף בזמן שהסניף בהודו בסגר. הקמנו אולפן שידור כדי שלא יהיה סיפור של 'רגע, אני לא שומע'. זה הזיז לעובדים בדיוק את העצב שרצינו להזיז"

"עובד, לא אוליגרך. לכן צריך לרגש"

איך מייצרים עבור העובדים הרוויים חוויה שבכל זאת תגיע אליהם? אם תשאלו את אורידג', שעבדה במשך שנה בדיסניוורלד, התשובה טמונה בטאץ' האישי. בחיתולים ובקרם ההגנה שהיא מניחה על שפת הבריכה באירועי המשפחות, בשפה הגרפית הייחודית לכל אירוע ובכלל בירידה לפרטים הקטנים ביותר.

"אירוע עם תכנון של במאי זו הוצאה של מאות אלפי שקלים על תפאורה, תאורה, לייזרים, אבל העובדים לא צריכים את כל הגרנדיוזיות הזו", אומרת מפיקה אחרת בענף. "העובד הפשוט הוא לא איזה אוליגרך, מדובר בחבר'ה צעירים שגרים בדירות בתל אביב ולא בסביון, ומקבלים משכורות טובות שאיתן יוכלו לקנות יום אחד דירה, ולא איזה ארמון. לכן הרעיון הוא לעשות אירוע מבוסס חוויה, לרגש. אני לא יודעת אם עומר אדם זה הדבר הכי מרגש. אפשר פשוט לשים אותו ברמקולים. בעייני זה בזבוז כסף, אבל כל אחת ודעתה".

עובדי חברת מאנדיי, כך נראה, שותפים לדעה שלה. "זה היה קצת כמו חתונה, עם די־ג'יי וצלמים", אומר בן בטון מאוכזב קמעה על האירוע שערכה החברה לפני כשלושה שבועות. "חשבתי שזה יהיה יותר גדול. הקינוחים היו פרווה, שזה קצת מבאס, ומרגיש קצת כאילו שרפו את כל הכסף על עומר אדם".

גם בסימילרווב — ראשונת המנפיקות בגל הזה (היא הונפקה לפני חודשיים לפי שווי של 1.6 מיליארד דולר), וגם ראשונת החוגגות — הושם דגש פחות על התוכנית האמנותית, ויותר על חוויית העובד. את אתגר ההתקהלות במקום סגור פתרה החברה באמצעות משאיות ממותגות שפגשו את העובדים בכל עיר שבה יש סניף של החברה, ומהן חולקו להם תיק Swag עם ז'קט ג'ינס מעוטר בפאצ'ים של החברה, כובע, טי־שירט וגביע עם חריטת שם העובד ותאריך ההנפקה בנאסד"ק. חלק מהמשאיות הכילו עמדת די־ג'יי, חלק דוכן שתייה ונשנושים, וחלק מהן שימשו גם לשמירת חפצים. במסיבה בישראל הוזמנו להשתתף כל עובדי מגדל שרונה. "זה בניין יחסית חדש ומעולם לא היה אירוע כזה בכניסה לבניין", אומרת שגית מלכס, דירקטורית לחוויית עובד גלובלית בחברה. "הייתי צריכה לפנות להנהלה לקבל אישור להציב שם את המשאיות. באותו יום תלו את הדגלים של סימילרווב בכניסה לבניין, והיה גם שילוט דינמי עם כיתוב של 'כל הכבוד' וזה מאוד חיבר את העובדים, הם הצטלמו לידו והעלו המון פוסטים".

לאחר האירוע ברחבה של שרונה המשיכו העובדים למתחם בנמל תל אביב, שם חיכו להם מרגול ("לא ידענו איך העובדים יאכלו את זה והם פשוט לא נתנו לה לרדת מהבמה, היא ירדה לקהל") ורביד פלוטניק, ועמדות קייטרינג מבית פיתה פנדה. "לא לקחנו קייטרינג קלאסי, כל הראש היה של מסיבה", אומרת מלכס. "הבאנו קוקטיילים מדליקים כאלה שמיתגו את סימילרווב על הקצף, הבאנו עמדת צילום. המשאיות פגשו אותנו גם ביום במשרד וגם בערב בנמל, וכך שימשו גם לשמירת חפצים".

‍