ב

חודש שעבר פורסם בכתב העת המדעי היוקרתי "Scientific Report", מבית "נייצ'ר", מאמר פורץ דרך של ד"ר שחר כהן מבית החולים בילינסון. כהן הצליח לחבר רקמות אנושיות לכליות של חזיר, לראשונה בעולם, ובכך יצר הכלאה היברידית בין חיה לאדם. הישגי המחקר עשויים לשנות לחלוטין את תחום השתלות האיברים מצילות החיים, ולתת מענה למאות אלפי הממתינים להשתלות, ולא רק להם.

השתלת האיבר הראשונה התבצעה ב־1954. מאז, מדע ההשתלות שב ונתקל באותם אתגרים.

"הבעיה בהשתלות באיברים של בני אדם היא שמערכת החיסון לא מזהה את הציפוי הפנימי של כלי הדם של האיבר החדש, ואז דוחה אותו".

והטכנולוגיה שפיתחת עכשיו פותרת את הבעיה הזו באמצעות יצירת הכלאה בין חזיר לאדם.

"כן. אני לוקח את האיבר של החזיר למעבדה, מחבר אותו למכונה, מקלף את השכבה הפנימית של כלי הדם שלו, ובמקומה אני משתיל תאים אנושיים".

מאין אתה לוקח את התאים האנושיים?

"לכאורה הייתי אמור לקחת אותם מהאדם שבו אני רוצה להשתיל את האיבר, אבל מדובר בתהליך ארוך שעדיין לא הצליח. במקום זה מצאתי פתרון עוקף: אני לוקח את התאים משליות, שבדרך כלל נזרקות לפח אחרי הלידה. השליה עשירה בכלי דם, ואנחנו משתמשים בתאי הציפוי הפנימי שלהם כדי לצפות את האיבר שלקחתי מהחזיר".

למה דווקא שליה?

"השליה היא איבר מופלא, סופר־איבר, המחבר בין שני בני אדם: האמא לא דוחה את העובר, והעובר לא דוחה את האמא. לשליה יש תכונות שגורמות למערכת החיסונית לחבר אותה, וכך היא מסוגלת לחבר בין שתי מערכות חיסוניות שונות".

למה דווקא חזיר?

"איברים של חזירים דומים לאלה של בני אדם בגודל ובצורה, יותר משל קופונים או שימפנזים. חזירים גדלים מהר ומגיעים לבשלות מינית מהירה. הם גם מתרבים במהירות, יותר מקופים וחיות אחרות. וחזירים יכולים להיות מקור לא רק לכליות, אלא לעוד איברים: לב, ריאות, כבד, לבלב. תחשוב למשל על סוכרת נעורים מאוד חריפה, שלעתים תכופות כוללת אשפוזים וטיפול נמרץ. כדי לטפל בה, אפשר להשתיל בחולה לבלב של חזיר שכלי הדם שלו קיבלו ציפוי פנימי אנושי.

"אבל זה לא רק חזירים. את הטכניקה הזאת אפשר ליישם גם על איברים אנושיים, למשל גפיים".

משתילים גם גפיים?

"יש יותר קטועי גפיים מחולי אנליזה, אבל אין השתלות גפיים, כי הדחייה שלהם מאוד חזקה וכמעט בלתי אפשרית. הטכנולוגיה שלנו תוכל לאפשר את זה. עוד שימוש מעניין בה יכול להיות השתלת רחמים. זה דבר שניתן לעשות בקלות. נאמר, אם אשה מחליטה שהיא לא רוצה עוד ילדים, או לא רוצה ילדים בכלל, היא יכולה לתרום את הרחם שלה לאשה אחרת. זה יכול לפתור המון בעיות".

באיזה שלב נמצא המחקר?

"השלבים הבאים הם השתלה של כליה בחזירים וקופים. הרעיון הוא לשתול בטכניקה הזו איבר בחזיר, ולראות איך האיבר מתפקד. השלב הבא יהיה להשתיל כליה של חזיר בקוף, במטרה שעוד חמש שנים יהיה אפשר להתחיל להשתיל כליה של חזיר בבן אדם".

זה עדיין נשמע כמו מדע בדיוני.

"כבר לא כל כך. אתן לך דוגמה: יש חברה אמריקאית ששמה United Therapeutic שכבר נערכת ליום שבו יספקו איברים של חזירים. הם בנו דגם של חוות גידול לחזירים במיוחד לצרכים רפואיים. בדגם יש מנחתים מיוחדים שיובילו את האיברים היישר לבתי החולים. העתיד כבר נראה לעין".

איך הגעת לחשוב על הרעיון הזה?

"למדתי רפואה בטכניון והייתי אמור להיות רופא נשים ויולדות. הפאשן שלי הוא ברפואה. יש מדענים שבורחים מהעולם הזה. עבדתי במחלקות פנימיות בבתי החולים כרמל ורמב"ם. לפני שאני רואה את עצמי כחוקר, אני רואה את עצמי כרופא. אבל התשוקה שלי היתה לפתור בעיות. אתה לא יכול להגיע לפתרונות אמיתיים בלי להרגיש את הפצע. בתור רופא אתה רואה את המחסור באיברים. התשוקה שלי מגיעה משם".

כלומר, ראית את סבלם של אנשים בזמן הדיאליזה ורצית לפתור את זה?

"כן. אני מתרגם את הבעיות הרפואיות למחקר. אני לא מהחוקרים שיתרגשו מאיזה חלבון או גן; מה שמעניין אותי הוא לראות שדברים נפתרים. הפן האקדמי פחות מעניין אותי, המחקר שלי הוא יישומי. הפתרון שלי מגיע מביו־הנדסה. אחרי הלימודים נסעתי ללונדון, כי קיבלתי שם מלגה לעבוד בחברה עם קבוצה מובילה במחקר תאי הגזע. מי שהובילה שם את הפרויקט היתה חוקרת בשם ג'וליה פולק. היא היתה מושתלת לב וריאה בעצמה, וזאת היתה משאת חייה. הפוקוס המחקרי שלה היה ריאות".

משם הגעת לטכניון, ואחר כך תבעת את הטכניון בכ־2.5 מיליון שקל. מה קרה שם?

"בטכניון מצאתי דרך להפוך תאי גזע לסחוס, רקמת שומן ותחליפי גידים. הייתי סטודנט, האמנתי שמפירים את הזכויות שלי כממציא. אפשר לומר שבעיקרון פוטרתי כי לא הסתדרתי עם הבוס שלי מכיוון שנלחמתי על הזכויות שלי. הסוף היה שהפסדתי במשפט. בפיתוח ההוא אני כבר לא מתעסק יותר.

"בגיל 32 מצאתי את עצמי ללא עבודה. כדי להתפרנס חזרתי לרפואה קלינית בבית חולים כרמל, אחר כך עבדתי בכל מיני סטארט־אפים לציוד רפואי, ובערבים הייתי מפתח כל מיני רעיונות שלי במעבדה ששכרתי בבית החולים".

לא הלכת על המסלול הנוח של חוקר באקדמיה.

"היה לי ברור שלא אחזור יותר לאקדמיה ולא אהיה פרופסור, אבל התשוקה בערה בי. הבנתי שיש לי רעיונות מסחריים, בדקתי אותם במעבדה ורשמתי אותם כפטנטים. חוץ מהפטנט של שימוש בכליות יש לי גם פטנט ליצירת קרישי דם מלאכותיים שמרפאים פצעים יותר מהר, פטנט שקשור בתאי גזע לריפוי סרטן וכן הלאה. את כל הרעיונות האלה פיתחתי עם אשתי, שהיא מעצבת גרפית".

איך מעצבת גרפית מתקשרת לשליות אנושיות וכליות של חזירים?

"הרעיונות הכי טובים שלי מגיעים משיחות איתה. כל המצגות והאיורים במאמר ב'Scientific Report' הם שלה. אנחנו לגמרי עסק משפחתי".

ואיך הגעת לבילינסון?

"החלטתי להתמקד בהשתלת איברים. המרכז הכי גדול בארץ להשתלות נמצא בבית החולים בילינסון, וד"ר אביתר נשר, מנהל התחום, תומך בדברים האלה. זה היה חיבור טבעי, ולפני ארבע שנים הצטרפתי אליהם. הם אספו כסף מתורמים וקצת מבית החולים, והקמנו מעבדה. עובד איתי עוד חוקר, ויש לנו שיתופי פעולה מלאים עם המחלקה להשתלת איברים, מחלקת נשים ויולדות, ובנק הדם. זה משהו חוצה גבולות ומולטי־דיסציפלינרי שדורש הרבה ידע, ואני מנצח על כולו".