אני היחידי בארץ, אולי אפילו בעולם, שאתה יכול להביא לו קטע מוזיקלי ולהגיד: "ככה אני רוצה שהתופים שלי יישמעו", ובהתאם לזה אני בונה אותם. זה קצת דומה לזיהוי תווים. יש המון פרמטרים שמשפיעים על אופי הצליל, אפילו סוג העץ שממנו מכינים את התוף משפיע: למייפל, מהגוני, ערמונים או אלון יש סאונד אחר.

הפרמטר הבסיסי ביותר שמשפיע על הצליל הוא אורך התוף, כלומר אורך חתיכת העץ שמשמשת לבניית גליל (shell) התוף: ככל שהתוף גדול יותר, הצליל שלו נמוך יותר. הפרמטר המהותי השני הוא עובי עור התוף: ככל שהעור עבה יותר, הצלילים נמוכים ושמנים יותר. חשוב להדגיש גם שלא מדובר בעורות טבעיים. הפסיקו להשתמש בעורות של חיות עוד בשנות השישים, וכיום משתמשים בעיקר ביריעות פלסטיק. יש סוגים שונים של עורות, שלכל אחד מהם גם יש רמה אחרת של הדהוד, כלומר יש תופים שאתה מכה בהם ושומע צליל חוזר, ויש כאלה בעלי צליל חנוק יותר, עמום.

אני מזמין גליל עץ, חותך, מלטש וצובע אותו. אחר כך אני מרכיב את התופסנים שמחזיקים את עורות התוף מלמעלה ומלמטה, בוחר אילו עורות יתאימו לתוף, ואז מותח אותם על גבי חישוקי המתכת שיושבים על גליל העץ, גם מלמטה וגם מלמעלה.

לא, אני עובד גם עם מתכות, כי עץ זה דבר דינמי שמשתנה בכל מקום. בעוד מתכת נשארת אותו דבר והסאונד זהה. בימים אלה, למשל, אני בונה לתזמורת הפילהרמונית תוף סנר (snare) שאינו עשוי מעץ, אלא מבראס, תערובת מתכות שנקראת גם פליז, ולא צוברת חלודה או עובש.

זה כנראה סוג התוף החשוב ביותר במערכת התופים, משום שהוא מאוד דומיננטי. במבנה שלו הוא נבדל מתופים אחרים בכך שיש בתוכו רשת, שבהקשה על העור מייצרת צליל של צעידות מארש. הרשת עשויה לרוב מקפיצי מתכת, אבל לפילהרמונית אני מכין אותה עם גידי עור, כדי להגביר את היציבות שלה. קפיץ יכול לזוז כשכלים אחרים מנגנים, ולגרום לרעידות בסאונד. אצלנו ברוקנ'רול, בבלאק סאבאת ובג'ימי הנדריקס, אתה לא תשמע את זה בתוך הדיסטורשן, אבל במוזיקה קלאסית חייבים שיהיה סדר.

נכון. בימים אלה אני משחזר את מערכת התופים של מועדון הלוגוס, שעליה ניגנו רוב להקות הרוק הגדולות של שנות התשעים, וזה לוקח יותר זמן מאשר לבנות מערכת חדשה.

לא, אני יכול להגיע לאותם צלילים גם עם תוף חדש, ואתה לא תוכל להבדיל בין הצלילים. הסיבה שאנשים מעוניינים לשחזר את התופים היא רגשית — זו הערכה למה שהיה בהיסטוריה. במקרה הזה הלקוח רוצה להרגיש שהוא מנגן כמו כל הלהקות שניגנו לפניו בלוגוס.

הייתי מתופף במשך שנים רבות. ניגנתי לתיסלם בתקליט הראשון, ועם רמי פורטיס את "פלונטר", תקליט הסולו הראשון שלו. ניגנתי המון גם עם ריקי גל וצביקה פיק. ואז בגיל 28 נסעתי לחודשיים לסיבוב הופעות של מוזיקה חסידית בארצות הברית, ושם, בכל מקום שאליו הגעתי, גיליתי סט תופים אחר, שעוצב אחרת, ולכל אחד מהם היו יתרונות משלו. בשיאו של הטור אמרתי שאני חייב לרשום אילו תופים אני הכי אוהב מכל הסטים שבהם ניגנתי, ובסוף הטיול הרכבתי רשימה רכיבים לסט החלומות שלי כדי להרכיב כזה לעצמי.
כשחזרתי לארץ התחלתי להזמין חומרים לבניית הסט, אבל היו לי הרבה תקלות, ובסוף לקח לי שמונה שנים כדי להשלים את המלאכה. סט התופים היה מגושם, מלא שפצורים, אלתורים, ובנוי טלאי על טלאי — אבל זה היה בדיוק מה שרציתי. הסאונד הרג אותי והיה סוף העולם. עפתי על עצמי, כמו שאומרים היום. ולא רק אני התלהבתי: הזמנתי את כל המתופפים הנחשבים בארץ לבוא לנגן עליו, וכולם התלהבו. על הנייר היו לי 11 הזמנות למערכת כזאת, וחשבתי שאם אני אזמין את חומרי הגלם בעצמי, אוכל להרכיב מערכת תופים כזאת במחיר הרבה יותר זול. לקח לי עוד ארבע שנים לעשות את זה, אבל מאז אני שם.

סט תופים

"הפרמטר הבסיסי ביותר שמשפיע על הצליל הוא אורך חתיכת העץ שמשמשת לבניית גליל התוף (shell): ככל שהתוף גדול יותר, הצליל שלו נמוך יותר. הפרמטר המהותי השני הוא עובי עור התוף: ככל שהעור עבה יותר, הצלילים נמוכים ושמנים יותר. ה'עורות' הם בעצם יריעות פלסטיק מסוגים שונים, שלכל אחד מהם יש גם רמה אחרת של הדהוד בצליל"

אני אוטודידקט טוטאלי. אבא שלי ז"ל הביא אותי פעם למוסך לתקן איתו את האוטו ונדלקתי. רציתי גם לעבוד במוסך, אז בעל המוסך הציע לי לבוא כל יום לארבע שעות אחרי הלימודים. ככה צברתי ידע בפחחות ונפחות. ב־1984 עבדתי גם כמה חודשים בחברה שמייצרת עורות תופים, כך שגם שם צברתי ידע רלוונטי.

ברגע שהקולגות הזמינו ממני תופים, ואפילו שילמו לי מקדמות, כבר לא יכולתי לחזור אחורה. כי זו לא רק המכירה — כשאתה בונה תופים הם גם צריכים תחזוקה שוטפת. לבנות תופים למישהו זאת מערכת יחסים לכל החיים.

17 אלף שקל. לשם השוואה, סטים של החברות הגדולות מגיעים קרוב ל־40 אלף שקל.

להגיע לסאונד המדויק שעליו חלם הלקוח. תמיד יש חששות, ועד שהסט מוכן הבטן שלי מתהפכת. הרגע הכי חשוב מגיע אחרי שסיימתי לבנות את התופים, ואני מרכיב את העורות. באותו יום אני לא מכוון את הסט, אלא הולך הביתה ונרגע. למחרת אני מגיע מוקדם בבוקר, מכין לעצמי קפה ויושב עם התופים עד שאני מגיע לסאונד הנכון. בשלב הזה אני מתחיל לשחק עם העורות, להחליף אותם ולהוסיף עורות כפולים, וכל עור שאני משנה בתוף למעלה, אני צריך גם לשנות בתוף למטה. זה מורכב מאוד, ולפעמים לוקח אפילו יומיים של שינויים עד שאני מרוצה מהתוצאה. אבל זה שווה את זה.