*

כינונה של הממשלה החדשה הביא לעלייתה של סדרת הרשת "פוליטיקאים שותים קפה שחור". היא אולי פחות מצחיקה מ"קומיקאים במכונית שותים קפה", ויותר סטטית, אבל היא משלנו. הכי משלנו.

תקציר הפרקים הנבחרים: השר יועז הנדל (תקווה חדשה) מצייץ תמונה שלו עם השר מתן כהנא (ימינה), לבושים בחליפות, יושבים על גדר מחוץ לבית הנשיא, עם גזייה ופינג'אן וכוסות קפה שחור, וכותב: "ממשלה חדשה, אותו הקפה. יאללה לעבודה". בציוץ אחר ח"כ רם שפע (העבודה) אוחז ערמת כוסות עם שאריות קפה ומוסר: "הנה ההוכחה הטובה ביותר שזה היה שבוע עמוס מאוד ושממשלת השינוי התחילה לעבוד בכל הכוח. יועז ומתן, תתעוררו, אתם לא בקצב". בשבוע שעבר אותו שפע העלה לאינסטגרם סטורי שבו סיכם את השבוע כשהוא אוחז בידו כוס קפה שחור.

1. מלוכלך ונקי

קפה שחור הוא סמל ישראלי מובהק, זה לא חדש — אף שאימצנו אותו מתרבויות אחרות. והוא סמל גברי כמובן, מהפלמ"ח דרך "גבעת חלפון אינה עונה" ועד נושא הדגל הנוכחי, הנדל, שבכלל מחבב את הפוזה הגברית עם קומזיצים וטיולי מדבר. המשמעויות שמתלוות לכל אלה דומות: גבריות ישראלית מחוספסת, שעושה מילואים, שלא מפחדת להתלכלך ויורדת לשטח.

זה המסר הראשון שהפוליטיזציה של הקפה השחור מבקשת לסמן: "באנו לעבוד". נכון שאנחנו לובשים חליפות מחוץ לבית הנשיא ולא מדי ב' בצאלים, אבל המהות היא אותה מהות — אנחנו משרתי ציבור. נשתה קפה טורקי ונתעורר, ונילחם בשבילכם.

אבל הקפה החדש לא נושא רק רוח של התלכלכות בשטח ועבודה קשה. הקפה הוא לא רק בוץ, הוא נושא גם מסר הפוך, של ניקיון. הוא הקונטרה לממשלות הקודמות ובעיקר למי שעמד בראשן, בנימין נתניהו.

כי נתניהו מזוהה עם שמפניה ורודה ועם גלידת פיסטוק על חשבון המדינה. לא עם קפה שחור, בטח לא כזה שבישל בעצמו על גזייה (אם תנסו לחשוב על נתניהו מבשל משהו תגלו ריק מוחלט בראש, חוץ מאותו סרטון שבו הוא נראה מכין חביתה, וניכר שכבר שנים לא עמד ליד מחבת). גם כשכבר נראה שהוא מנסה להתחבר למנהגי הציבור הרחב, זה בדרך כלל יצא מאולץ עד מביך, למשל בעודו מנסה לקנות פלאפל. אם תחפשו ממש טוב תמצאו קטע וידיאו קצר שלו שותה קפה שחור עם חיילים על גבול לבנון, מסביר להם איך מוזגים מהפינג'אן "כמו במדינות ערב", "מלמעלה למטה ככה... אבל אתה צריך... אה... קנקן מחודד כזה...". כן, זה לא תואם־נתניהו בדיוק כמו שזה נשמע. לא פלא שכנראה לא ראיתם את הסרטון מעולם.

כי הלא־איש־של־קפה־שחור הוא חלק מהכוח של נתניהו: בעיני תומכיו, הוא הרי לא ממש מכאן. הוא מנהיג־על בסדר גודל בינלאומי, נפגש עם שועי עולם, זוכה לכבוד מלכים, דובר אנגלית מושלמת. השמפניות והסיגרים משלימים את הדימוי הזה, קפה שחור היה מכתים אותו.

אבל השמפניות והסיגרים נתפסים, בקרב ציבור רחב מאוד, כסמל לריקבון ושחיתות. ביטוי לנהנתנות יתר, לתאוותנות, לניתוק שהוביל אותו עד בית המשפט. הקפה השחור הוא הסמל ההפוך לכל אלה. הוא גם הגילום הקולינרי של "דוגרי", וגם של ניקיון כפיים, עולם ערכים שלם שאנחנו סוחבים מהפלמ"ח ומהצופים ומהמילואים. שום חשד לשוחד לא יכול להיקשר לקפה שחור שאתה מבשל בעצמך בפינג'אן בסופו המאוחר של יום עבודה אינטנסיבי. לא בכדי בסופו של עוד יום כזה, כשנתניהו נעדר מהמשכן, רם שפע צייץ לו: "ער?".

הקפה החדש לא נושא רק רוח של התלכלכות בשטח ועבודה קשה, אלא גם מסר הפוך, של ניקיון. הוא הקונטרה לנתניהו, איש השמפניות והסיגרים, שנקשרו בריקבון שלטוני ושחיתות

2. לא מעורבב

אבל הקפה השחור הוא סמל צר מדי לממשלה החדשה הזאת. לא בכדי מדגמנים אותו גברים יהודים משכבות מסוימות מאוד (יוצאי אליטות הציונות הדתית והקיבוצים). הקואליציה החדשה משלבת מגוון קולות פוליטיים, נוכחות ערבית משמעותית וכמובן מספר חסר תקדים של שרות. השרה מרב מיכאלי, למשל, מצטלמת עובדת, לא מצטלמת שותה קפה.

וישנו כמובן עניין הניכוס התרבותי. הקפה השחור סוחב שלל מטענים ציוניים על גבו, תוך התעלמות מהעובדה שבכלל סחבנו אותו מהערבים. הוא בא מהמרחב המזרח־תיכוני, הערבי־מוסלמי. אנחנו אוהבים אותו "אותנטי", "כמו שהבדואים עושים", עם דימוי רומנטי של ילידים אצילים. אבל כשהנדל, כהנא או שפע מתגאים בקפה השחור שלהם, הם לא ממש חושבים על בדואים, על המצביעים של רע"ם או על הח"כ הבדואי שלה סעיד אלחרומי, שנמנע בהצבעה על הקמת הממשלה בגלל אי־הסדרת המעמד של היישובים הבדואיים בנגב. לסמל שהם מנופפים בו לא מוסיפים חלב, אבל הוא מחמיץ לא מעט.

אפשר רק לקוות שהוא בכל זאת יצליח להעיר אותם, בזכות השורשים שלו. אם באתם לעבוד, שימו לב מי עוד יושב איתכם בקואליציה. שבו איתו על קפה והקשיבו לו ולאוכלוסייה שהוא מייצג. ובכל מקרה, נראה שאפשר להפסיק עם ציוצי הקפה השחור לעת עתה. כמו שאמר ויקטור חסון: רגע לפני שגולש, מורידים.