*

אתמול בלילה שיחקה דנמרק מול אנגליה בחצי גמר היורו. הטור הזה נכתב עוד לפני המשחק, כשיחס ההימורים נוטה בבירור לרעת הדנים (4.5 ל־1, לעומת 2 ל־1 לאנגלים), אבל אין כמעט חולק על כך שדנמרק היא הפתעת הטורניר — למרות (ואולי בגלל) שכבר בתחילת הטורניר איבדה את כוכבה הגדול כריסטיאן אריקסן, שכמעט מת על המגרש מדום לב.

לאריקסן היה מזל: בעשור האחרון מתו יותר מ־60 כדורגלנים על המגרש, עלייה מ־40 בעשור שלפניו. ואלה לא רק ספורטאים מקצוענים אלא כל מי שעוסק בספורט אינטנסיבי. תזכורת טרגית לכך קיבלנו בשבוע שעבר, כשאל"מ שרון אסמן, מפקד חטיבת הנח"ל, התמוטט במהלך אימון כושר. סיבת המוות של אסמן עדיין לא הובררה, וגם הגורמים להפרעת הקצב בלבו של אריקסן עוד נחקרים, אבל שני האירועים המצמררים הללו מעוררים שיח ציבורי ער. "מאז ההתמוטטות של אריקסן מציפים אותי בשאלות", מדווחת ד"ר שירית כזום, מנהלת המרפאה לקרדיולוגיית ספורט במערך הקרדיולוגי בבית החולים בילינסון. "אנשים רוצים לדעת איך זה קרה: הרי השחקנים האלה הם סמל לבריאות, ומדובר בשחקן מוכר שעבר כל כך הרבה בדיקות".

חלק מהתשובות שיש למדע רק מגבירות את החרדה. "הסיבות למוות קרדיאלי הן רבות, ותכופות הסימפטום הראשון הוא המוות עצמו", אומרת כזום. "הרקע הוא לרוב גנטי, מחלות סמויות ששכיחותן מוערכת ב־1 ל־5,000, אבל הטריגר הוא עומס מאמץ. אנחנו יודעים מהו העומס המינימלי הדרוש להשגת יתרונות בריאותיים ולהפחתת התחלואה, לבבית ובכלל, אבל הרף המקסימלי הוא עדיין שאלה פתוחה".

מה שבטוח הוא שבכדורגל, העומס המקסימלי הולך ועולה: הכדורגלנים רצים יותר (בממוצע 8–10 ק"מ במשחק), פיתוחים טכנולוגיים וטקטיים הובילו לעלייה בספרינטים ובשינויי כיוון, והמשחק נהפך דומה יותר לכדורסל. וזו לא רק האינטנסיביות של המשחקים שגברה: יש הרבה יותר משחקים, בעיקר מטעמים כלכליים. כדורגלן בכיר משחק 50–60 משחקים בעונה. שחקן כמו אריקסן יכול לשחק כמעט 70 משחקים בעונה שיש בה טורניר בינלאומי. לאונרד בונוצ'י, בלם נבחרת איטליה, שיחק בסביבות 500 משחקים בעשור האחרון; לפי כלל אצבע של 8 ק"מ במשחק, מדובר ביותר מ־4,000 ק"מ בריצה, הליכה מהירה וספרינטים — שווה ערך ל־9.5 מרתונים בשנה, באווירה תחרותית מקצוענית. לשם השוואה, רצי מרתון מקצוענים לא עושים יותר משני מרתונים בשנה.

"לעומס פעילות יש השפעה על הלב", אומרת כזום. "בכדורגל ובכדורסל מקצועיים ישנה שכיחות מוגברת של מקרי מוות מאירוע לבבי פתאומי. אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק למה; אולי זה קשור לכך שהפעולות על המגרש קשורות לכוח מתפרץ ולפעילות הלבבית שהוא מוביל. יש מחקרי MRI שהראו צלקות בחדר הימני של לבבות של אנשים שנפח הפעילות שלהם היה קיצוני".

חישובי העומס הפיזיולוגי אינם כוללים את העומס הפסיכולוגי. לפי מחקרים של איגודי הכדורגלנים בעולם, כדורגלנים נמצאים בקבוצת סיכון ללקות בבעיות נפשיות כמו חרדה, דיכאון וסטרס כרוני, ולאלה יש השפעה בריאותית הרסנית. "יש קשר ישיר בין לחץ בעבודה למחלות לב", אומרת כזום. "הדרישות משחקני כדורגל ברמות הגבוהות הן עצומות, והלחץ שהן יוצרות עלול לגרום להפרעות קצב, או להוות טריגר למחלה. בעומס משחקים יש אלמנט ניכר של שחיקה מנטלית".

עומס המשחקים לא יוצר כדורגל טוב יותר. להפך: ביורו הנוכחי נרשמו ירידה בכמות ההתקפות במשחק, עלייה במספר השערים העצמיים והחמצות פנדלים למכביר. גם הצופים מגלים פחות עניין במשחק: בישראל, הרייטינג של טורניר היורו הנוכחי נמוך לעומת זה של קודמו. אפילו הרייטינג של ליגת האלופות, מוצר הפרימיום של הכדורגל, צנח ב־35% בעשור האחרון. הפוטבול האמריקאי, לעומת זאת, הוא הענף הקבוצתי היחיד שלא חווה ירידה קיצונית ברייטינג, והליגה (NFL) שמכניסה את הסכום הגבוה ביותר מזכויות שידור, אף שהענף פופולרי בעיקר בארצות הברית. למה? אולי מפני שב־NFL מקיימים רק 16 מחזורים בעונה הרגילה, לפני הפלייאוף (המספר עומד לגדול ל־17). שם הבינו ש"פחות זה יותר" — יותר איכות ויותר כסף.

העומס העצום שמופעל על שחקני כדורגל הוא מקרה קיצון של העומס ששוק העבודה מפעיל על כולנו. ממש השבוע הציגו ממשלת איסלנד ועיריית רייקיאוויק את ממצאיו של פיילוט שנערך בשנים 2015–2019 וכלל את קיצור שבוע העבודה של כ־2,500 עובדים משלל סקטורים, מ־40 שעות ל־35 שעות. התברר שהפריון במקומות העבודה שנבדקו השתפר או נותר ללא שינוי, ובמקביל העובדים דיווחו על הפחתה בלחץ ובשחיקה.

ואיסלנד אינה מקרה בודד. בשנים 2017–2019 חברת השירותים הפיננסיים הניו זילנדית פרפטואל גארדיאן ערכה ניסוי שבמסגרתו קוצר שבוע העבודה מחמישה ימים לארבעה. התוצאות היו דרמטיות: תפוקת החברה עלתה ב־20%, רמת הלחץ ירדה ב־38%, ומספר העובדים שהרגישו שהשיגו איזון בין החיים לעבודה עלה מ־54% ל־78%. עובדי החברה דיווחו כי ניצלו את הזמן שהתפנה לבלות יותר עם המשפחה וללמוד דברים חדשים. ראשי הצוותים דיווחו על עלייה אדירה ביעילות וביצירתיות. "השירות ללקוחות השתפר, העובדים שיתפו פעולה טוב יותר, וכולם היו מרוכזים יותר". אנדרו בארנס, מייסד החברה, הוסיף: "מלבד הרווחה של העובדים, נראה שהצוותים היו חזקים יותר, עבדו טוב יותר יחד, וכולם היו מרוצים יותר מעבודתם. יותר חברות צריכות לאמץ את המודל הזה".

אלא שמאז המשבר הכלכלי של 2008, אנשים בעולם המערבי עובדים הרבה יותר שעות, ובמקביל הדיווחים על לחץ ודיכאון רק מתרבים. לפי ארגון הבריאות העולמי, מאז 2008 הסיבות המובילות למוות הן בעיות לב ושבץ, אף שהטכנולוגיה הרפואית רק השתכללה. ייתכן שאין קשר בין הדברים, אבל ייתכן מאוד שיש. אולי כמו הכדורגל, שצריך להפחית את העומס שהוא מפעיל על השחקנים, ראוי שגם שוק העבודה ימנן את הלחץ שהוא מפעיל על הגלדיאטורים שלו — אנחנו.