חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// האוצר אוהב את ההייטק /// הטבות המס הן רעיון מוצלח /// ישרוטל הולכת על ניהול ישן /// סטארבקס ואמזון שוכחות את העובדים
מוסף כלכליסט | 07.04.22
ההטבות להייטק
האופי גבר על האתוס
משרד האוצר מתהדר בכל מיני אתוסים. למשל, הוא לא אוהב הטבות מס. והוא לא אוהב להתערב בשוק החופשי. אז איך קרה שפתאום הוא מקדם הטבות מס לחברות הייטק? כי יש דברים חזקים יותר מאתוס משרדי וממדיניות עקרונית. אופי, למשל. הטיות פסיכולוגיות. פקידי האוצר צמחו באותה קבוצת אוכלוסייה של אנשי ההייטק. הם דומים להם. הם מוקפים בהם. צעירים, מהירים, חריפים, ענייניים, נחושים, סולדים מביורוקרטיה, מוכשרים, מתמקדים בתוצאות בלי להסתבך. חלק מבוגרי משרד האוצר עוד יתגלגלו לחברות הייטק, אבל לא למען עצמם או התפקיד הבא שלהם הם פועלים בהטבות המס האלה. הם פשוט חושבים כך. כשמנהל מבוגר בתעשייה ה"ישנה" מדבר על הקלות מס, פקיד האוצר הצעיר נכנס למגננה, או שמא למתקפה. זה לא העולם שלו, זו לא השפה שלו. אבל חברות צעירות וזריזות של הייטקיסטים בני גילו שלפחות כלפי חוץ מתנגדים להתערבות ממשלתית? את זה הוא מבין. באופן כנראה לא מודע, יש באוצר הטיית הייטק (כמו בחלקים נרחבים בציבור הישראלי, אגב. הם לא מיוחדים). וזה, בסוף, לפעמים יותר משפיע מכל השאר.
///שלמה טייטלבאום
הביקורת על ההטבות
מפספסת את העיקר
קל לבקר את הטבות המס שאושרו השבוע לענף ההייטק. זה הרי ענף עשיר, למה בדיוק הוא צריך עזרה, ולא ענפים אחרים שבהם העסקים נאבקים על פרנסתם? ובכל זאת, תוכנית ההטבות חשובה. ראשית, משום שלממשלה עדיף לעודד ענפים שתורמים לכלכלה מעבר למשקלם היחסי. עובדי ההייטק בישראל הם קצת יותר מ־10% מהמועסקים במשק, אבל משלמים 25% ממס ההכנסה. שנית, זה לא מדויק שהענף מוצף בכסף. הגיוסים הגדולים מגיעים בעיקר לחברות התוכנה, שמתחילות למכור מהר. הן אלה שמושכות את קרנות הענק הזרות ומייצרות כותרות. יזמים שעוסקים בפיתוח טכנולוגיות מורכבות יותר, שדורשות זמן ממושך יותר, מה שנקרא דיפ־טק, מתמודדים עם סיכונים גדולים יותר ובהתאם גם נהנים מהרבה פחות השקעות. אלה החברות שבהן טמון היתרון הגדול של ההייטק הישראלי, אבל הקושי הכרוך בהקמתן הוביל לירידה במספרן במשך השנים. והן זקוקות לסיוע שיאפשר להן לפרוח. אין רפורמות מושלמות, אבל במקרה הזה התרומה של ההטבות לכלכלה היא העיקר.
/// סופי שולמן
ישרוטל
עולם שצריך למות
השבוע, בכנס של "כלכליסט", אחד המשתתפים תפס אותי. בער לו לשאול, או בעצם להטיח: "מה אתם רוצים מישרוטל?! יש להם המון עובדים, הם מעסיקים גדולים, הם הרוויחו אז גם המנכ"ל הרוויח, עזבו אותם". זו נשמעת טענה לגיטימית, אלא שהיא שייכת לעולם ישן, שהיינו צריכים להיפרד ממנו כבר מזמן.
בשנה שעברה ישרוטל רשמה רווח נקי של 252 מיליון שקל, זינוק של 76% לעומת 2019, השנה שלפני הקורונה. רשת המלונות ניצלה את העובדה שהישראלים נתקעו בארץ, העלתה מחירים, ושיגרה לחשבון הבנק של המנכ"ל שלה 8 מיליון שקל. בין לבין היא נהנת גם ממענקים והקלות בהיקף של 10 מיליון שקל, באדיבות המדינה. השבוע כבר עלתה דרישה ציבורית שהממשלה תקבל את הכסף הזה בחזרה, אבל זה פחות העניין. העניין הוא שניהול אופורטוניסטי שמנסה לסחוט מפה ומשם (מהממשלה, מהלקוחות השבויים, לא משנה), ושחושב ש"הם מעסיקים גדולים" הוא טיעון תקף, וכנ"ל "הם הרוויחו אז גם המנכ"ל הרוויח" — לא יכול להתקיים יותר. מומחים, מנהלים מעודכנים וגם עיתונאים אומרים שוב ושוב: ב־2022 ניהול חייב להביא בחשבון את כל מחזיקי העניין בעבודת החברה. זה כולל לא רק את המנכ"ל, ובעלי המניות, ואפילו העובדים. זה כולל את הלקוחות, הספקים, המדינה, הסביבה, הערים שבהן המלונות פועלים. אז לא נעזוב את ישרוטל, וחברות אחרות, עד שיופנם המסר שניהול טהרני, מוכוון רווחים בלבד, צריך לעבור מן העולם.
/// גולן פרידנפלד
סטארבקס ואמזון
שבוע של מאבק
הווארד שולץ, היו"ר והמנכ"ל המיתולוגי של סטארבקס, חזר השבוע לחברה כדי לעשות סדר ו"ליצור שווי לבעלי המניות". הרקע: התייקרות חומרי גלם, חשש לצמיחת החברה בצל הסגרים בסין, השוק השני בגודלו שלה, וגם התאגדות העובדים. שולץ אחראי למוניטין של הרשת כמעסיקה נדיבה, כזאת שמעניקה ביטוח בריאות, אופציות ואפילו שכר לימוד לקולג'. גם בהצהרת החזרה שלו הבטיח שהפעולות הראשונות שלו יהיו לעצור את התוכנית לרכישה חוזרת של מניות — כדי להפנות את המשאבים לשדרוג של סניפים ולשיפור התנאים לעובדים. ובכל זאת, העובדים עצמם לא רגועים. בתקופה האחרונה המאבק שלהם לשיפור התנאים והשכר צבר תאוצה, אבל נתקל כל הזמן במכשולים שמציבה החברה, כולל פיטורים של אחת המובילות שלו, ממש השבוע. כעת הם חוששים שהחזרה של שולץ נועדה להחליש את ההתאגדות ולפגוע במאבק.
במקביל, גם בממלכת ג'ף בזוס נרשם שבוע חשוב: עובדים של אמזון הצליחו לייסד התאגדות ראשונה אי פעם בחברה, ואז גילו שההנהלה מצנזרת את הצ'אטים הפנימיים ואוסרת שימוש במילים כגון "איגוד" או "העלאת שכר". מאבקי עובדים אף פעם לא הולכים חלק; הם תמיד צעד קדימה ושניים אחורה, ודאי מול כוחות אדירים — מתעשיינים בראשית המאה ה־20 ועד בעלים של חברות ענק כיום. והקשיים האלה משותפים לקופאים ולאנשי הייטק. אבל מה ששולץ ובזוס עוד לא הפנימו הוא שבסופו של דבר אלה מאבקים מידבקים. לא באמת אפשר לעצור את המומנטום, ועם הזמן הכוח של העובדים גדל, וכך גם הסנטימנט הציבורי והגיבוי הפוליטי. ארצות הברית עדה כעת להתחזקות בהתאגדויות עובדים שלא נראו מאז עידן רייגן. מתישהו גם סטארטבקס ואמזון יבינו שאי אפשר "ליצור שווי לבעלי המניות" בלי העובדים.
/// תמר טוניק
צילומים: אי.אף.פי, אי.פי.אי
מילת השבוע
//
דור סער־מן
לפעמים העולם הוא כן שחור־לבן
התמונות הקשות מהטבח שביצעו הרוסים בעיר בוצ'ה טלטלו את כולם. אנחנו רגילים לחשוב על טבח בשחור־לבן, ופתאום טבח בצבע. וזה לא רק עניין של סרטי הצילום עצמם.
עוד בתנ"ך היה רב־טבחים, נבוזראדן הבבלי בשירותו של נבוכדנצר. וחונכנו על סיפורי פוגרומים ומעשי טבח במלחמות במחצית הראשונה של המאה ה־20, ראינו תמונות של קורבנות טבח (בשחור־לבן, כמובן). ואחר כך למדנו על טבח בילידים, באמריקה, באוסטרליה, ונחשפנו למעשי טבח במלחמות הקשות באפריקה, למשל. אבל הכל היה רחוק מאיתנו, היסטורית או גיאוגרפית. בעידן שלנו, עם התחכום שלנו, שכנענו את עצמנו שהחיים מורכבים. שאנחנו חיים בעולם שלא נחלק לטוב ורע מוחלטים, לטובחים וקורבנות ברורים. אנחנו בטוחים שאנחנו יכולים לחשוב על הדברים באופן מורכב. יש מגוון דעות, יש מגוון צבעים, יש כל מיני ספקטרומים, שום דבר הוא לא פשוט כפי שהוא נראה. ובקיצור, העולם הוא לא שחור־לבן. ואז בא רגע שמזכיר לנו שלפעמים הוא לגמרי כן, גם אם התמונות בצבע.
