ב

מאי 2019 מסימיליאנו אלגרי עזב את יובנטוס אחרי שזכה עמה בחמש אליפויות. בסוף 2019 הוא יצא למסע ראיונות בעיתונות האנגלית, בניסיון להשיג עבודה באחת הקבוצות הגדולות בפרמיירליג. אבל הוא מעולם לא קיבל הצעה רצינית, אולי מפני שבאותם ריאיונות הוא התגלה כמאמן שמרן וטכנופוב. "טכנולוגיה הורגת את הכדורגל", הצהיר בריאיון ל־ESPN. "אין לי מחשב. יש לי אייפד שמדי פעם אני צופה בו במשחקים ואולי רואה קצת סטטיסטיקות. למזלי יש לי זיכרון טוב ואני זוכר מה קורה במשחקים. 'הם' הופכים את הכדורגל למדע מדויק". הוא גם הודה שאינו אוהב דיבורים על "פילוסופיית אימון" ושהוא מתנגד ל"תבניות משחק"; במקום זה, סיפר, הוא בעד "לתת את הכדור לשחקנים ושהם יעשו דברים מדהימים, כי הכדורגלנים הם אמנים".

את האמנים האלה אלגרי משווה לסוסים. "גדלתי בליבורנו, שם ישנה מסורת ארוכה של מרוצי סוסים", סיפר בריאיון אחר. "פדריקו טסיו, אחד ממאמני הסוסים הגדולים בכל הזמנים, אמר שאפשר לדעת אם הסוס ירוץ היטב לפי האופן שבו הרגליים שלו זזות בבוקר. עם כדורגלנים זה אותו דבר: צריך לראות איך הם זזים. העין היא הדבר החשוב ביותר".

ב־2021 אלגרי חזר ליובנטוס, שללא סגנון כדורגל מובהק, ועם מעט מאוד ידע מוסדי בכדורגל מודרני, נהפכה קבוצה בינונית מאוד. בעוד המאמנים המצליחים בעולם משתמשים בחדשנות ובמדע ונעזרים באנליסטים ובסטטיסטיקאים, אלגרי דבק בשיטות שמרניות ומיושנות. התוצאה היא ש"הסוסים" שלו מתקשים לשחזר את הישגי העבר של יובה, שנראית כבויה ומיושנת. ומכיוון שהיא רושמת הפסדי ענק, היא לא יכולה להרשות לעצמה לשלם פיצויים למאמן. אז אלגרי נשאר בתפקיד, ויובה דועכת לבינוניות.

וזה לא רק ביובנטוס. גם בפוליטיקה האיטלקית השמרנות ניצחה בגדול. ג'ורג'ה מלוני, מנהיגת מפלגת "האחים של איטליה" וראשת הממשלה המיועדת, היא לאומנית שמרנית שמתנגדת לכל מה ש"פרוגרסיבי", כמו מהגרים או האיחוד האירופי. היא טוענת שהשמאל הליברלי, בסיוע אליטות כלכליות גלובליסטיות (מי אמר יהודים?) ומהגרים, ימחק את הזהות הדתית, הלאומית והמגדרית של האיטלקים. היא טענה שבשאר אסד שמר על אזרחי סוריה הנוצרים, הביעה תמיכה בנשיא רוסיה ולדימיר פוטין, וסירבה להסיר את הלפיד הפשיסטי מסמל מפלגתה.

מלוני היא דמות חדשה בזירה הפוליטית הבינלאומית, אבל במסריה אין חדש. היא מחלקת את העולם לשמרנים מול פרוגרסיבים, שאותם היא מתארת כסכנה לאומה, לאלוהים ולמשפחה. בשנים האחרונות שימשה השיטה הזו שמרנים בכל העולם כדי להתאחד נגד המהגרים המשמשים מנוע כלכלי משמעותי ("לוקחים לכם את העבודה!") ונגד הליברלים המבקשים לעגן חירויות ("זכויות ללהטב"ק? זה טרלול פרוגרסיבי שפוגע בערכים מקודשים!").

זה קרה בבריטניה, שם היורוסקפטים השתמשו בטיעון שקרי שלפיו "האירופאים עולים לנו כסף ומונעים מאיתנו לשוב להיות אימפריה"; ובארצות הברית, שם דונלד טראמפ ניצח בזכות המסר "נחזיר את אמריקה לגדולתה". בשני המקרים זה נגמר בפיאסקו: הבריטים גילו שהעצמאות מ"הביורוקרטיה" של האיחוד האירופי היא כלא ביורוקרטי בפני עצמו. האמריקאים גילו שנשיא שקרן, גזען ואגו־מניאק מסב נזק חמור לכלכלה, לחברה, לסביבה ולזכויות שנראו אלמנטריות, כמו הזכות לבצע הפלה. השבוע החלו גם הברזילאים להתפכח מהחלום שמכר להם ז'איר בולסונרו, שהביא לתמותה עצומה בגלי הקורונה ולהרס מאסיבי של אגן האמזונס (בשעה שהדברים נכתבים הפסדו של בולסונרו לנשיא לשעבר לולה אינו סופי). אבל במקומות כמו הונגריה, פולין ולאחרונה גם שבדיה, הגל הלאומני נראה רחוק מדעיכה.

בכל המקומות הללו, המסרים הפשוטים ונטולי הניואנסים עבדו כי הם פונים לאותו סוג של אנשים: שמרנים. במחקר חדש של אוניברסיטת אמסטרדם הוצג בפני נבדקים בשלוש מדינות שונות (ארצות הברית, סרביה והולנד) "מצע" של מפלגה דמיונית, שהיה בנוי ממשפטים ריקים מתוכן, שהחוקרים הגדירו "בולשיט פוליטי". כל מיני אמירות כמו "המצע שלנו מבוסס על אחדות העם" או "המאמץ הגדול ביותר יושקע בהשבת הכבוד הלאומי, כדי שלא נבייש את אבות האומה". הממצא העיקרי של המחקר הזה היה ששמרנים נוטים לקנות את הבולשיט הזה יותר בקלות מאחרים.

הטקטיקה השנייה של הימין הפופוליסטי, לצד המסרים הפשוטים והחזקים האלה, היא להפוך את הפוליטיקה לרעילה באופן שמעלה את הרושם ש"כולם אותו דבר" ולפיכך אין למי להצביע. ניצחונה של מלוני הושג, בין השאר, בגלל ירידה דרמטית בשיעור ההצבעה (64%, לעומת 73% בבחירות הקודמות). היא לא קיבלה הרבה יותר קולות מקודמיה: היא פשוט הצליחה לגרום לקהל של יריביה להישאר בבית ולא להצביע.

במרוצת ההיסטוריה, הישגים פוליטיים של פשיסטים הגיעו תכופות לאחר שאנשים רבים מדי בחרו שלא להשתתף במשחק הדמוקרטי. בכדורגל, השמרנות עולה למועדונים בנקודות בטבלה; בדמוקרטיות ליברליות זה עולה בזכויות שהושגו בעמל של ליברלים, ושנגזלות מאזרחי המדינה על ידי שמרנים.