בעבר השווית את חיפה לאשה מוכה.

"היא עיר פגועה במזיד. בתי הזיקוק הם סמל, אבל זה לא רק הם, צריך להסתכל על התמונה הגדולה של כל המפרץ — נמל דלקים, אחסון של חומרים מסוכנים, הניוד שלהם. דבר לא יעזור אם זה יישאר בלב המטרופולין. כמו בקראטה, כל עוד יהיה לי המנדט — אמשיך לבעוט בעניין הזה. חיפה יכולה להיות עיר נפלאה, נהדרת, הרפרנס שלי הוא אירופה וערים עם תחבורה ציבורית טובה. אם אין כזאת, זה לא עיר אלא פסיאודו־עיר".

תל אביב היא פסיאודו־עיר?

"קודם שתהיה בה תחבורה ציבורית ראויה. חיפה הרבה יותר אוונגרדית. היא לא מתאמצת, חופשייה, קוסמופוליטית במנטליות שלה, עיר של חיים משותפים אמיתיים, עם פתיחות חברתית שלא תמצאי במקום אחר. עיר יפהפייה מבחינת טבע, ארכיטקטורה, הצבעים שלה, כחול וירוק".

הצעירים שמגיעים לחיפה באים בגלל כל זה, או פשוט כי יקר להם במרכז?

"לצעירים במרכז כבד כלכלית, הם נחנקו, אבל בחיפה גם קורים דברים יפים שגורמים להם לגלות אותה. היא העיר הבאה. התל־אביבים הרי יכלו להגיע לכל מקום, אז למה דווקא לפה? לא רק בגלל המחירים, אלא גם בגלל ההתעוררות. והיא קורית לא בתוכניות גדולות, זה באקופונקטורה, הרבה נגיעות קטנות, נקודתיות, שגורמות לדם לזרום מחדש בלא מעט מקומות, ומעוררות אותם לחיים. למשל נתנו לאמנים מבנים נטושים, ואז נפתח בית קפה ואנשים באים לחפש את הסצנה הזאת. היו לי תוכניות ליותר מזה, אבל במערכת הפוליטית עובדים לפעמים עם ידיים קשורות".

באת מהאקדמיה וממשרד אדריכלים פרטי, ובפוליטיקה את לא רק עם ידיים קשורות, את כל הזמן חוטפת ביקורת, מכל הכיוונים.

"זה קורה לכל מי שנכנס לפוליטיקה, אבל הייתי חייבת לעשות את המעבר, והוא נעשה באופן מודע מאוד. האקדמיה היא מרחב רציונלי הרבה יותר מהפוליטיקה, שהיא רגשית ויצרית. אנשים מחפשים מנהיגים, לפעמים גם כדי לשנוא את המנהיג. זה ממש צורך. אבל הבנתי שלא אצליח להוביל תהליכים גדולים אם לא אעבור לעולם הפוליטי".

גידלת עור של פיל?

"אין לי עור של פיל, אבל יש לי עמוד שדרה מברזל. אני יודעת לנפות התלהמות מביקורת אמיתית ולהבין מה צריך לקחת מזה כדי לשנות ולתקן. מפריע לי שיש הרבה שוביניזם, וגרועות במיוחד הן השוביניסטיות, נשים סביבי שמשתמשות בעניין המגדרי באופן מקטין ומזלזל. לפעמים הן יותר בוטות מגברים, אלה עוד מנסים להיזהר. מצד אחר, אני נתקלת בגברים שבאים לעזור לי להציל את עצמי מעצמי, או שטוענים שלא יכול להיות שקיבלתי החלטה מסוימת בעצמי, בטוח יש גבר מאחוריי שקיבל אותה. אבל אני מבינה שלפעמים זה גם סוג של משחק. להיפגע ממש אני יכולה רק מאנשים קרובים אליי שאני מחשיבה את דעתם".

זה ההסבר למיעוט הנשים בראשות עיריות?

"זה מרחב אלים מאוד, בריוני, כלומר הוא קשה גם ללא ההיבט המגדרי, אבל הוא גם שוביניסטי מאוד. אני יכולה רק להיות נאמנה לעצמי, ולעשות את מה שאני מאמינה בו. אנשים שכל כך פוחדים ממה שיגידו עליהם, פוחדים שיכעסו עליהם עד שהם לא זזים בכלל — הם בעיניי אנטי־מנהיגים. יש משפט שאומר: 'מי שרוצה שיאהבו אותו, שילך למכור גלידה'".

ומה חסר לך בהתמודדות הזאת?

"יותר הומור. יש דברים שלרגע נראים כמו אסון, כותרות קשות, מהלכים פוליטיים, ואני לומדת להסתכל על הדברים עם יותר הומור, אבל לא יזיק לי לשפר את זה. פעם הייתי מתרגזת לשעות, היום בתוך דקות אני כבר צוחקת, והייתי רוצה שזה יקרה בתוך שניות".