גרהאם פוטר, מאמן צ'לסי החדש, ידוע כמי שיודע להחליף לשחקנים את התפקיד ובאופן זה להפוך אותם לשחקנים חשובים יותר במערך. פוטר עורך ישיבות ארוכות ושיחות עומק עם השחקנים, במאמץ להבין את המבנה האישיותי של כל אחד מהם ומה מניע אותו. לדבריו, לכל שחקן יש נרטיב שטיפחו סביבו: "השחקן הזה יכול לשחק רק בקישור הקדמי"; "השחקן הזה הוא פליימייקר"; "השחקן הזה איטי מדי לשחק באגף" — אבל פוטר מושיב את השחקן מול נתונים וסרטונים, ודן איתו בתמהיל הייחודי של יכולותיו ובדרכים שבהן הוא יכול לתרום לתפקיד, כל תפקיד. רק אז הוא בודק עם השחקן כיצד יוכל להתאים לתפקיד שאליו הוא לא רגיל. וזה עובד: כשפוטר אימן בברייטון, שחקניו שיחקו בתפקידים שלא היו רגילים אליהם, ופרחו. זו אחת הסיבות לכך שצ'לסי החתימה אותו על חוזה שהופך אותו למאמן בעל השכר הרביעי בגובהו בפרמיירליג.

מאמן אחר שמצוין בשינוי תפקוד של שחקן הוא קרלו אנצ'לוטי, שהצליח לשנות את תפקידיהם של שחקנים גדולים כמו אנדראה פירלו וכריסטיאנו רונלדו. גם הוא לא מתייחס אל שחקנים כאל כלים על לוח שחמט, אלא כאל בני אדם שזקוקים למוטיבציה על מנת לצאת מאזור הנוחות ולתפקד בסיטואציה חדשה.

סוגיית התפקיד והמוטיבציה למלא אותו מעסיקה כל מקום עבודה. השאלה הטבעית במקרה זה היא למה אנשים מסוימים מתקשים לגייס את המוטיבציה למלא מטלות מסוימות, בעוד אנשים אחרים מגייסים אותה ללא קושי ניכר. הסוגיות הללו עמדו במרכזו של מחקר שערכו פרופ' איזבל לדוק־קאמינגס ועמיתיה מאוניברסיטת מקגיל בקנדה, ושממצאיו התפרסמו ב"Journal of Research in Personality" באוגוסט.

החוקרים טוענים כי ישנם שני סוגי מוטיבציה שקשורים בשליטה עצמית: "מוטיבציית חובה" (Have-To Motivation), שבשלה אנשים רודפים אחרי מטרה בגלל לחצים חיצוניים וציפיות ממי שסביבם; ו"מוטיבציית רצון" (Want-To Motivation), שבשלה אנשים רודפים אחר מטרה שמשקפת את האינטרסים, ההעדפות, הרצונות והערכים שלהם. ומתברר שמוטיבציית רצון קשורה באופן הדוק יותר לשליטה עצמית וליכולת לדחות סיפוקים.

החוקרים מצאו גם שאנשים עם מוטיבציית רצון הצליחו לייצר אווירה חופשייה ממכשולים מנטליים, בעוד אלו שהפגינו מוטיבציית חובה שבו הציבו לעצמם מכשולים. לדוגמה: במחקר על מעבר לתזונה בריאה, אנשים שהגיעו עם מוטיבציית רצון התמודדו טוב יותר עם מכשולים בצורת חטיפים ומוצרי מזון משמינים: הם לא רכשו אותם, או שאיחסנו אותם במקומות פחות נגישים במטבח. מי שהגיעו למשימה מתוך מוטיבציית חובה מיקמו את החטיפים במדפים נמוכים וגלויים לעין, שהגישה אליהם קלה יותר. כששתי הקבוצות נשאלו, התברר שמי שהפגינו מוטיבציית חובה ראו את המכשולים כקשים יותר.

בעצם, זה די אינטואיטיבי: כשאנחנו מרגישים חייבים לעשות משהו, אנחנו נוטים להציב בפנינו מכשולים. כשאנחנו רוצים לעשות משהו, אנחנו נציב בפנינו פחות מכשולים. כשאתה רוצה לשחק בנבחרת, בקבוצה מסוימת או בתפקיד מסוים, תהיה לך מוטיבציה גבוהה יותר מאשר במקרים שבהם תהיה חייב לעשות זאת.