3

המשבר הזה מונח על שולחנו של המפקח על הביטוח ברשות שוק ההון, עמית גל (המפקח הזמני, כן, אבל הוא זמני כבר שנה; ככה זה במשמרת של בצלאל סמוטריץ'). גל יודע שאין לו שום דרך לצאת כאן טוב, ובכל זאת הוא מנסה לפעול, כדי לפתור את העניין בטווח המיידי והקצר — וגם בטווח הארוך.

הפתרון שלו לטווח הקצר הוא פתרון רע, אבל מבחינתו זהו הרע במיעוטו. אם יש יותר סיעודיים והכסף בקרנות אוזל במהירות, אפשר לפתור זאת באמצעות אחד הצעדים הבאים, או שניהם: להגדיל את הפרמיה החודשית שמשלמים המבוטחים או להקטין את הכיסוי שהביטוחים נותנים. את גובה הפרמיה לא המפקח קובע, אלא כוחות השוק (קופות החולים מול חברות הביטוח), אז גל נשאר רק עם הכלי השני. כל מה שהוא יכול לעשות זה לפגוע בזכויות המבוטחים. בשבוע שעבר הוא פרסם טיוטה (שנייה), שלפיה במקום שהביטוח ישלם לסיעודיים 5,500 שקל בחודש הוא ישלם רק 5,000, במקום 4,500 ישלם 4,100 וכן הלאה, לפי מדרגות שונות. זה לחתוך לאנשים 10% מהכסף שהם מקבלים, או אמורים לקבל. אין שום דרך לייפות את זה — אתם תמשיכו לשלם את אותו הדבר (ואפילו יותר, כי המחירים עולים עם הזמן) אבל תקבלו פחות.

אם אף אחד לא יפריע לגל לעשות זאת, זה מה שיקרה ב־1 בינואר. זה הפתרון הזמני, ואולי הוא יחזיק כמה שנים. מתישהו יהיה צריך לייצר פתרון לטווח ארוך, אלא אם כן המדינה תחליט שהיא נותנת לכל אחד להתמודד עם המצב לבדו, בלי שום סיוע.

4

בעוד המפקח מנסה לייצר פתרון לטווח המיידי, גם במשרד הבריאות מוטרדים מהמשבר אבל מסרבים לקבל כל קיצוץ בזכויות — ומנסים לעבוד לטווח ארוך. יום אחרי שהמפקח על הביטוח פרסם את המתווה שלו, שר הבריאות משה ארבל שלח לראש הממשלה ולשר האוצר מכתב וביקש דיון דחוף בנושא. מנכ"ל המשרד משה בר סימן טוב סיפר השבוע בריאיון לרשת ב' שחלק מהפתרון ארוך הטווח צריך להיות חיסכון סיעודי חובה. כן, שוב כמו הפנסיה. מ־2008 כל העובדים השכירים מחויבים לחסוך לפנסיה מדי חודש, ועכשיו משרד הבריאות מציע שהעובדים יחסכו גם לעתיד סיעודי שאולי — סיכוי של 1 ל־2, כאמור — מחכה להם. בר סימן טוב לא הציע מודל מדויק, אבל לדבריו אולי חלק מהסכום שמופנה היום לחיסכון לפנסיה יופקד בקרן סיעודית כלשהי. זאת נוסף על הכסף שמחלק הביטוח הלאומי, ונוסף על "צעדים נוספים" שמציעים במשרד הבריאות (ללא פירוט בשלב זה). הרעיון הזה, של חיסכון סיעודי חובה, אינו חדש ונמצא באוויר לפחות עשור. יש לו יתרונות, אבל הוא גם מיועד רק לשכירים, והוא יקטין את השכר שלנו, שגם ככה נשחק, או את החיסכון הפנסיוני, שממילא ברור שלא יספיק לנו.

פתרון אחר הוא שהמדינה תשלח את היד לכיסו של משלם המסים ותיצור ביטוח סיעודי ממלכתי מלא, כלומר תלאים את הביטוחים הפרטיים שנמכרים היום דרך הקופות, בדומה להלאמה של קרנות הפנסיה ההן. גם לזה יש יתרונות, אבל העלות כבדה (מיליארדי שקלים בשנה) ויש כאן גם חוסר צדק: החלקים בחברה הישראלית שאינם עובדים לא יממנו את הפתרון, אבל ייהנו ממנו.

5

אז מה צריך לעשות? כלקוחות, כרגע אין לכם מה לעשות. מצד המדינה, צריך עכשיו להקפיא את המצב —  לגרום לחברות הביטוח להאריך את הביטוחים הקיימים של קופות החולים בשנה נוספת בלי לפגוע בזכויות של המבוטחים, ולהתחיל לגבש מודל חדש לטווח ארוך. אני לא יודע אם הקפאה כזאת אפשרית, אבל אני חושב שהתערבות של ראש הממשלה באירוע יכולה להגדיל את הסיכוי שחברות הביטוח יהיו מוכנות לקחת על עצמן את הסיכון.

ולגבי הטווח הארוך, המודל צריך לכלול כמה אלמנטים חשובים. קודם כל, ההסתכלות הנוכחית על המבוטחים הסיעודיים בנפרד, כל קופה בפני עצמה, היא טעות. המדינה צריכה להסתכל על ה־4.5 מיליון מבוטחים כעל קבוצה אחת — זה יאפשר מכרז אטרקטיבי יותר שיבטיח תעריפים ותנאים טובים יותר. שנית, הגיע הזמן לשים סוף לכפילות במערכי התביעות של הביטוחים הסיעודיים. הביטוח הלאומי מנהל מערך כזה, וגם חברות הביטוח. צריך פשוט מערך בדיקות סיעודיות לאומי אחד, שיקטין ניגודי עניינים, יצמצם את הביורוקרטיה, יקצר תהליכים ויוזיל את כל העסק. הצעות חוק כאלה הוגשו בעבר, אך מעולם לא הגיעו לקו הסיום. ויש גם עניין של תשלומים מדורגים. כיום אין כאלה בביטוחים הפרטיים, ויהיה אפשר לשנות זאת ולקבוע שסיעודיים "מתחילים" יקבלו סכום נמוך יותר, וכשמצבם יחמיר הסכום יגדל. בקיצור, יש הרבה צמתים שבהם המדינה יכולה להחליט שהיא משלמת יותר או פחות, כדי לבנות מודל יותר בר־קיימא. אף אחד לא ייצא מרוצה, תהיו בטוחים. כל פתרון יהיה כואב. אבל חייבים כבר לפתור את העניין הזה, בדחיפות, ובהתערבות של המדינה.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות