"

אני פיטר פן. אני גם מרגיש ככה. אני בן 54 ומטפס עם חבר'ה בני 18, מרגיש כמוהם, ילדותי, עושה סלטות, קופץ, מתאמן קשה ותמיד בהתלהבות. לא בגלל הגיל, בגלל ההישג. כל החיים אני עובד על לנצח את הגוף שלי. אני עושה דברים לא הגיוניים. אתמול כשהייתי במכון פיזיותרפיה התערבנו שאצליח לעשות מתח על יד אחת, והצלחתי. אני עושה עליות מתח עם אצבע אחת בכל יד, והצלחתי גם להישען על אצבע בכל יד ולהרים את כל הגוף, 72 קילו, למצב מאוזן לגמרי לקרקע.

"אני כמו הגיבור בסרט 'הסיפור המופלא של בנג'מין באטן', ככה אומרים לי, שנולד זקן ובכל יום נהיה יותר ויותר צעיר. אני באמת מרגיש יותר צעיר וקליל, בעל יותר יכולות פיזיות ואומץ שלא היו לי קודם, הגוף והעור נראים יותר צעירים. כשאני מגיע למסיבה, הדבר הראשון שאני עושה זה לחפש איפה אני יכול לקפוץ ולהיתלות על משהו. כן, כולם צוחקים עליי, אבל כשאתה מטפס זה מה שאתה רוצה לעשות, לא להיות על הרצפה.

"האדרנלין עושה לי טוב, אני לא יכול בלי זה. שלושה וחצי חודשים אחרי שקרעתי את הרצועה הצולבת והמניסקוס בסקי, כבר השתתפתי בעונה השנייה של 'נינג'ה ישראל'. כשנפלתי במתקן של הקוביות המסתובבות כאב לי, אבל כאב לי יותר שהחמצתי את התרגיל. אני טוטלי בכל דבר שאני עושה, זה חזק ממני. אני מרגיש חי כשאני יכול לעשות את הדברים שאני אוהב. הסייד אפקט של זה הוא לנצח את ההזדקנות. הגוף מזדקן, מה לעשות, אבל אפשר להחזיר מלחמה. חובה להחזיר".

***

רוני קז הוא הפרעת אדרנלין מקפצת, עם אובססיית נעורים מוצהרת. והוא גם אחד האנשים העשירים בישראל, דור שלישי למשפחת כסף מהגדולות והוותיקות בארץ. השילוב הזה לא שגרתי, בייחוד כשהנכונות לחשיפה — גופנית ונפשית — היא היפוך גמור לדיסקרטיות של אביו, ישראל קז, שמת בנסיבות טרגיות לפני קרוב לשנתיים.

קז האב הוביל לצד שותפו הוותיק יעקב שחר (שנשוי לאחותו נילי) את האימפריה העסקית של "קבוצת מאיר", שזרועותיה משתרעות מיבוא מכוניות (וולוו, הונדה, פולסטאר ומשאיות רנו) ותחבורה ציבורית (חברת קווים), דרך השכרת רכב, ליסינג ומכירת יד שנייה (הרץ, אופרייט ואוטו סנטר), עד אתר צרכנות (BuyMe) ושלדות לאוטובוסים (מרכבים).

"קיבלתי את החריצות של אבא, את הצניעות פחות", מתמצת הבן. "כן, אני נהנה להתפנק לפעמים, אבל בעיקר אני יותר אקסהיביציוניסט ממנו. זה לא ממקום של שוויץ, של כסף, אלא כדי לתת השראה ולהראות לאחרים שאפשר לעשות ספורט בכל גיל. והוא גם נותן לי את ההכרה שכל אחד רוצה לקבל על הישג. זה דומה לילד שגילה טריק חדש ורוצה להראות לכולם. זה אולי נראה שוויצרי ואני נהנה מפרגון, אבל זה ממש לא ממקום של שופוני, אלא ממקום של לתת השראה".

"אבא קיבל מכה בראש ולא נבדק למרות שנוצר לו שטף דם שהתפשט. הוא לא אמר לנו דבר על כך שנפל כחלק מהטבע שלו, של לא להטריד אחרים. בלילה הבא הוא התמוטט, ואחרי שבוע הוא מת"

"הלך לי אבא סתם"

בדצמבר 2021 איבד קז את אביו, שהיה אז בן 83, והוא עדיין כואב את המוות שאולי היה אפשר למנוע. "אבא נפל מהמיטה בלילה וקיבל מכה בראש. הוא סבל בשקט ולא נבדק למרות שנוצר לו שטף דם שהתפשט סביב העין", מספר קז. "המכה התחילה אצלו דימום פנימי אבל הוא לא אמר לנו דבר על הנפילה כחלק מהטבע שלו, של לא להטריד אחרים. בלילה הבא הוא כבר התמוטט והודיעו לנו שהוא מורדם ומונשם. הוא פונה חסר הכרה מהבית, וברגעי האמת, בשבוע האחרון לחייו, היינו שלושת האחים עם אמא לצד מיטתו. אחרי שבוע הוא מת. כעסנו שהוא לא נבדק אחרי שנפל. הלך לי אבא שלא היה צריך ללכת, בטח לא בסיטואציה הזו. מאז אני מנסה להנציח אותו בכל דרך אפשרית".

אחת הדרכים הללו היא ארגון ומימון תחרות טיפוס בינלאומית, שהתקיימה בשבוע שעבר בתל אביב לזכרו של האב, בשם "אחיזת הזהב". קז הבן, שהצטרף השנה למארגני התחרות, מימן בין היתר את הבאתו מאירופה של קיר "בולדר" מיוחד שהורכב במתחם התחרות ברחוב יצחק שדה, ואת הטסתם לארץ של אלופי ואלופות עולם בטיפוס.

במתחם ה־VIP של התחרות נכחו בשבת בין השאר נילי ויעקב שחר; אבנר אחיו הגדול של רוני, שכיום הוא יו"ר קבוצת הרכב; וגם אמם של השניים, פנינה קז (85), סופרת ילדים ואשה עם הומור עצמי בריא. "הבנים חיים מהתמלוגים של הספרים שלי", היא אומרת לי בחיוך כשהיא מתבוננת בבנה האמצעי מתרוצץ לסידורים אחרונים בתחרות שבה השקיע מאות אלפי שקלים. "ראית את הדחף? מי היה מאמין שהוא נולד פג".

הוריו של קז הכירו בניו יורק, כשהאב ישראל למד בעיר הנדסת חשמל ופגש בפנינה, ילידת ארצות הברית. "אבא החל לעבוד ב־IBM, ואז נקרא לחזור לישראל כי סבי קיבל את הזיכיון לייבא לארץ מכוניות של וולוו, והוא רצה שאבא יעבוד כמהנדס בעסק המשפחתי", מספר קז. לזוג נולדו שלושה בנים — אבנר (56), רוני האמצעי, ויאיר (52), מוזיקאי וממייסדי להקת ג'ירפות. בארץ התגוררה המשפחה ברמת גן, וכשלרוני מלאו עשר עברה לכפר שמריהו.

40 שנה לאחר שנישאו, כשהם בשנות השישים לחייהם, ההורים התגרשו, ובהמשך חידש האב קשר רומנטי עם חברת נעוריו. הגירושים האלה הפתיעו את הבן רוני, ועד היום הוא מתקשה להתייחס ישירות לסיבות שבגללן נפרדו הוריו. "אבא ואמא היו שילוב מיוחד", הוא אומר. "אבא היה טרוד ולחוץ, אמא לעומתו מאוד 'איזי גואינג', והם השלימו אחד את השנייה. הוא היה מאוד גבוה, קרוב ל־1.90 מטר, והיא נמוכה. אמא קלילה, צינית ומצחיקה, אבא יותר מחושב וכבד אבל מאוד אהב לצחוק. לי הגירושים שלהם הגיעו די בהפתעה. זה מבאס כשההורים נפרדים, אבל לא נאבקנו בזה. לא היה כאסח, היתה החלטה בוגרת של להיפרד, והיינו צריכים להשלים עם זה ולתמוך בשניהם".

מתי אבא חסר לך?

"חסרות לי השיחות איתו. לשתף אותו ברגעים טובים, בשמחות. היינו מדברים חמש פעמים ביום. באוטו המספר שלו עדיין על חיוג מהיר, וקשה לי אפילו לדבר עליו בלשון עבר. ההודעה האחרונה שקיבלתי ממנו יום לפני שאיבד הכרה היתה פרגון לרוי, הבן של אשתי סיגל, שהתקבל לעבוד בארנסט אנד יאנג כרואה חשבון. אבא היה אוטודידקט, דיבר שבע שפות, וראינו כל הזמן את החריצות שלו. המשפט הכי מצחיק שלו כשלא היה פנוי לקבוע דברים או להתייעץ היה: 'אני על מזוודות'. הוא טס ארבע־חמש פעמים בחודש והיה אורז שבוע וחצי לפני כל נסיעה, ומרגע שהוא ארז 'הוא על מזוודות', כל החיים, קבוע".

נשמע שאתה לא תוצר של החממה הקשוחה שלו.

"בנושא הכספי בטוח לא. הוא ניסה להנחיל לי את אורח החיים המאוד צנוע שלו. הוא היה סוכן המכוניות הגדול בישראל אבל החליף אוטו רק פעם בשלוש שנים. אני לעומתו מפנק את הילדים שלי כספית הרבה יותר".

איך?

אני מטיס אותם לפעמים בביזנס, זה לא היה בא בחשבון מבחינת אבא שלי, גם לא לקבל מכונית בגיל 18. אני לא קיבלתי אוטו בגיל הזה אלא חלקתי רכב עם אמא".

למה אתה ואחיך הצעיר יאיר לא נכנסתם לעסק המשפחתי?

"אבי עודד כל אחד מהאחים להתפתח לפי האישיות שלו. אחי הבכור אבנר גדל במחסן החלפים ומכיר את העסק על בוריו, הוא לקח מאבא את החלק העסקי של המכוניות. אחי הצעיר יאיר הוא המוכשר במשפחה, הוא הקים את להקת ג'ירפות עם גלעד כהנא, מנגן על שבעה כלים וכותב את הלחנים. כשהיינו ילדים אבא ניגן בפסנתר וקנה ליאיר אורגנית, בכל בוקר הוא היה מנגן לו את השיר 'קום בחור עצל וצא לעבודה'. אותי אבא הדביק בחיידק הטכנולוגי. האהבה האמיתית שלו היתה מחשבים, והוא הגשים את החלום הטכנולוגי שלו דרכי. בגיל 14 בנינו יחד מחשב מחלקים, ובתחום הזה היו לי עסקים משלי".

מה היית אומר לאבא אילו יכולת להיפרד ממנו?

"שאני אוהב אותו ומתגעגע אליו. בשנה הראשונה למותו הייתי מתקשר אליו כל יום מהאוטו, פשוט מתוך הרגל, לעדכן אותו בדברים ולשאול לשלומו. אני אזכור את החריצות והצניעות שלו. הוא היה הולך לעבוד כל יום בשש בבוקר, גם בשישי־שבת או בחג, כשהחברה סגורה. אני מדבר על צניעות כי הוא ניהל אימפריה בלי להיות בפרונט, ואנשים לא ידעו מי הוא. ידעו מי זה יעקב שחר, לא מי זה ישראל קז. וזה בסדר".

"אני לא המקרה של 'האבא הוריש והבן חוגג'. החיים קצרים, אני חי בידיעה שאין לדעת מה יהיה - ואני יכול להרשות לעצמי. בא לי לפנק את אשתי במסיבה מוגזמת, ואני אפילו אוהב שאומרים 'איזה משוגע"

"אני רק בעל מניות"

מותו של קז האב הפך את שחר לנשיא היחיד של קבוצת מאיר, ואת אחיו הבכור של רוני, אבנר, לנציגה הבלעדי של משפחת קז באימפריית הרכב — כיו"ר משותף של הקבוצה לצד בנו של שחר, אור. לפני שנה, באחת העסקאות הגדולות במשק הישראלי בשנים האחרונות, רכשו קבוצת הפניקס וכלל ביטוח 20% מהבעלות בקבוצת מאיר, לפי שווי של 4.1 מיליארד שקל. משפחות שחר וקז קיבלו בתמורה 820 מיליון שקל שהתחלקו ביניהן, כך ששלושת האחים לבית קז קיבלו יחד 410 מיליון שקל במזומן.

השלושה מחזיקים יחד 40% ממניות הקבוצה, שליש לכל אח, ו־40% נוספים מוחזקים בידי משפחת שחר. קז מצהיר כי מעורבותו בקבוצה אפסית ומפנה לאחיו בכל שאלה מקצועית. "אני רק בעל מניות, לא שאלו את דעתי ביחס למכירה ואני סומך על אבנר ועל הצוות המשפחתי המנהל במאיר בעיניים עצומות", הוא אומר.

אחיו אבנר הודף ספקולציות על כוונה להיפרד מהקבוצה כולה. "המכירה של 20% ממניות הקבוצה לא נועדה לסגת ממנה ולהתנתק ממשפחת שחר", הוא מבהיר. "המשפחות קשורות זו לזו לנצח. אנחנו עדיין בעלים של 80% מהעסק, שואפים להתפתח, לגדול ולהתרחב ולא נחים לשנייה".

איך התנהלו היחסים העסקיים בין המשפחות?

רוני: "בראשית הדרך אבא עסק בתחום המכוניות והרכב ושחר במשאיות, אוטובוסים, טרקטורים וחלקי חילוף. במשך השנים העסק גדל ודברים השתנו. אבא לא היה איש של פרונט, שמנהל אנשים, למרות שמול השבדים בוולוו הוא היה הפרונט והוא גם דיבר שבדית. מעבר לזה הוא היה המנהל של עצמו. היתה לו מומחיות בלהעביר מכוניות תקינה, פנסים, חגורות בטיחות, רדיו מול משרד התחבורה והתקשורת. הוא היה בן אדם של עשייה ברמת הפרטים, והכל היה צריך להיות מושלם".

אתה מתוסכל מזה שאנשים מכירים את שחר, בעוד שאביך נותר אנונימי?

"אותנו זה בכלל לא מתסכל, יש לנו קשר מדהים עם משפחת שחר ואני מעריך את יעקב גם על הקשר עם אבא שלי. בשבעה הוא לא זז מאיתנו, כאילו איבד אח".

שחר הוא זה שסחף את המשפחה לבעלות על מכבי חיפה?

"זו היתה תשוקה שלו, הוא היה שחקן כדורגל, ואבא שלי הלך איתו. זה התחיל עם בית"ר ירושלים עוד בתקופה שאורי מלמיליאן כיכב בה. אנחנו אימצנו אותם והם שיחקו עם חולצות של וולוו.

"בחיפה אנחנו עם המועדון כבר מעל 30 שנה, מ־1984, בהתחלה כנותני חסות ובהמשך כבעלים. זו שותפות מדהימה שנמשכת שנים. אני אישית פחות נמשך לספורט קבוצתי אבל הולך למשחקים. אני מחובר למאמני הכושר של מכבי חיפה, הם תמיד חברים שלי, אנחנו שולחים אחד לשני תרגילים, מדברים על תזונה, מתייעצים".

אתה לא חושב שמכבי חיפה דועכת בגלל החלטות ניהוליות שגויות, כמו מינוי מסאי דגו למאמן?

"השבוע היא ניצחה 3-2 את מכבי נתניה. גם כשברק בכר הגיע לקבוצה ההתחלה היתה קשה, ואת הסוף כולם יודעים — הוא עשה היסטוריה כשהקבוצה העפילה לליגת האלופות ובשנה הזאת גם לקחה אליפות. צריך סבלנות ולתת הזדמנות, הקבוצה יציבה ואיתנה כלכלית, זה המועדון הכי מפואר בארץ מבחינת אוהדים ומנויים. הייתי במשחקים בסמי עופר, גם כשהקבוצה סיימה בתיקו או הפסידה האוהדים עמדו ומחאו כפיים. אוהדים אמיתיים מבינים שזו ריצת מרתון, ולמכבי חיפה יש גרעין אוהדים מדהים גם כשלא הולך. לדחוף כשהכל הולך זה קל".

"לא מסכים לסבול שנייה"

קז מתגורר בבית רחב ידיים ברמת השרון ונשוי בשלישית לסיגל (55), אם לשלושה בנים מנישואיה הקודמים. הוא אב לבת מנישואיו הראשונים לדוגמנית לשעבר נטלי רז, שחזרה מאז בתשובה, ולבן מנישואיו השניים. חיבתו למצבי קיצון אינה מסתכמת בהעדפותיו הספורטיביות — גם הצעת הנישואים לסיגל היתה בעלת אופי אקסטרימי. ב־2018, לאחר שהשניים היו בזוגיות במשך תשע שנים, קז טיפס על בניין וגלגל ממנו שלט עצום שעליו נכתב: 'סיגל, נתחתן?'. המחווה, שתועדה והוצגה לעיני אורחים רבים בחגיגות יום ההולדת של השניים, זכתה לאייטם נרחב בתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס".

לפני שהתחתנת עם סיגל לא התמדת בנישואים.

"כי בשנייה שלא היה לי טוב לא הייתי שם, למרות שיש ילד. אני לא מסכים לסבול שנייה בחיים. אם לא טוב לי, אני לא שם, לא משנה המחיר. החיים קצרים".

לא כל אחד יכול לפרק נישואים בכזו קלות. כסף הופך את זה לקל יותר, לא?

"להתגרש, להיפרד מהילדים שלך ולא להיות איתם מספיק זה קשה נפשית, ואני אדם מאוד משפחתי. אבל מה עדיף, שילד יגדל עם הורים שרבים ביניהם וסובלים? לאנשים אין אומץ לחתוך, ולזה אין קשר לכסף. בפעם השנייה שהתגרשתי, ועוד עם ילד בן חצי שנה, זה היה קשה יותר מהפעם הראשונה. זה מלווה בתחושת אשמה וכישלון".

היום אתה בזוגיות של 14 שנה, זו לא אפיזודה.

"אני ממש לא פלייבוי, הדבר שהכי חשוב לי בחיים הוא המשפחה. כלפי חוץ נראה שהחיים שלי קלים וטובים, אבל גם בהם יש אתגרים. המשפחה שלי היא החיים שלי. אני נותן לה כוח ומקבל ממנה כוח בחזרה".

מה עובד לך עם סיגל?

"היא החבר הכי טוב שלי. הדבר הראשון שקנה אותי בה הוא היחס שלה לילדים ולהורים שלי. בזכות זה, עשיתי בדיוק אותו דבר כלפי הילדים וההורים שלה. זה לא בא לי בטבעיות, היא נתנה לי את היכולת לעשות את זה. לפעמים אתה צריך ספר הוראות שמגדיר למי לתת ולמי לא ומה חשוב לתת בכל רגע, לדעת מתי מילה טובה יותר חשובה מכסף - ובזה היא אלופה. היא לימדה ומלמדת אותי כל יום".

"מי שלא מפרגן מקנא"

גלילה בחשבון האינסטגרם של קז, על 14 אלף העוקבים שלו, עשויה לעורר רגשות מעורבים. קז, שמוכר לחלק מהישראלים כמתמודד בעונות הראשונות של הריאליטי "נינג'ה ישראל", מפרסם בו עשרות סרטונים שבהם הוא עוסק בשלל פעילויות גופניות הישגיות, חלקן מסוכנות, ובין היתר מניף את גופו למצב מאוזן באמצעות שתי אצבעות, שומר על איזון במהלך סקי מים אף שאחד ממגלשיו מונף באוויר, ומטפס על קיר טיפוס כמעט ללא נקודות אחיזה. חייבים להודות שזה באמת מרשים. כמעט כל הסרטונים מתעדים אותו כשפלג גופו העליון חשוף, מציג לראווה שרירים משורטטים לצד הכיתוב: "Born in 1969" או "54 years old".

יש אנשים שרואים את הסרטונים ואומרים שאתה נרקיסיסט.

"חסרים אנשים שלא מפרגנים? לפעמים מי שלא מפרגן סתם מקנא. אני עובד קשה בשביל להגיע להישגים האלה. לקום בכל יום ולהכריח את עצמך להתאמן, לשמור על תזונה נכונה, זה לא קשור לכסף, זה כוח רצון שנולדים איתו. כמה אנשים יכולים להניף את הגוף למצב מאוזן על שתי אצבעות? לא הרבה גם בין המטפסים. אולי הידיעה שנולדתי לפני הזמן והייתי פג השפיעה עליי בתת־מודע, ויש לי צורך לפצות על זה. אני עוסק בספורט מהילדות, ובעשור האחרון גם בספורט אקסטרים. ספורט זה החיים שלי, ואני אוהב להרגיש חי. אני קם בבוקר בשביל לעשות ספורט. בקיץ אני מחכה לחורף כדי לעשות סקי, ובשלג אני מחכה שיהיה קיץ כדי לטפס".

איך הגעת לנינג'ה ישראל?

"לפני 14 שנה חבר הכיר לי את ענף הטיפוס והתאהבתי. ואז שמעתי ש'נינג'ה' הולך להיות מצולם בישראל ועשיתי אודישן. בעונה הראשונה, ב־2017, אני חושב שהייתי המשתתף הכי מבוגר, בן 49 כשכולם היו ילדים. הבן שלי דאג לעשות הצהרת הון בטלוויזיה וסיפר מי הם אבא וסבא שלו. הייתי המתחרה הראשון שעבר את הקיר אי פעם, אבל אז גילו שנגעתי במים בקצה הנעל ופסלו אותי. אז מה. הדבר שאני באמת שמח עליו הוא שהיתה לי אפשרות להגיע לקיר ולסיים את הכל, כולם ראו שמבחינה טכנית אני יכול לסיים את המסלול".

מה המחיר של למתוח כל הזמן את גבולות הגוף?

"היו לי הרבה תאונות ספורט, ניתוחים, מה לא. תפרים, פרקתי את הכתף, קרעתי רצועה צולבת, מניסקוס, כל פעם בספורט אחר. היום הגוף שלי במצב נפלא, הכי טוב שהוא היה אי פעם, חוץ מהאצבעות שנראות כמו קבב. בכמה אצבעות כבר אין לי סחוסים בין העצמות לצערי, אני לא יכול לכופף אותן לגמרי. העצמות נוגעות אחת בשנייה וזה כואב. אחרי טיפוס, כשלוחצים לי את היד, אני סובל מכאבי תופת. ספורט אקסטרים גובה מחיר כבד, ובודי בילדינג שעשיתי בעבר הוא קטסטרופה. הוא גומר לך את הגוף. רוב מי שיוצאים מבודי בילדינג משמינים והגוף שלהם מלא דלקות ושברים. אני הצלחתי לצאת מזה ולעבור לטיפוס בלי להפוך לשבר כלי".

אתה בוחר בסוגי ספורט שרק אנשים עשירים מאוד יכולים ליהנות מהם.

"טיפוס הוא הספורט הכי זול בעולם, צריך בשבילו רק חבל. למטפסים אין שקל על התחת. לכן אני מעורב בספורט הזה בישראל ומממן תחרויות וספורטאים. מזל שנכנס ריאליטי הנינג'ה וספורטאים הצליחו להרוויח מכוניות. כשאנשים ראו שמטפסים מגיעים לגמר בתוכנית הם הבינו שזה ספורט שיודע לבנות כוח נכון, וזה נתן לו דחיפה רצינית מאוד.

"הספורט היקר והמסוכן באמת שאני עושה נקרא 'הלי־סקי', סקי מהליקופטר. אתה קופץ מהליקופטר למקום שרגל אדם לא דרכה בו ויכולות להיות שם מפולות. זה חד וחלק ספורט אקסטרים פריבילגי, לעשירים בלבד, למרות שסקי באופן כללי הוא ספורט יקר. בעבר אבא שלי אסר עליי ועל אחיי לצאת לסקי בחורף כשכל החברים שלנו מכפר שמריהו נסעו 'כי בחורף עובדים, לא יוצאים לחופשה'".

מה קורה אם אתה רואה במראה כרס קטנה?

"זה משגע אותי. אני יודע לאמוד את משקל הגוף שלי במבט במראה, בטעות של 200 גרם מקסימום לכאן או לכאן. הדרישות שלי מעצמי הן הכי גבוהות שיש. אבל סיגל אשתי ממש ריככה אותי, לכיוון של להירגע במקומות שקשים לי.

"הפרפקציוניזם אצלי זה מחלה. אם הזמינו אותי לאנשהו לשבע בערב, ברבע לשבע אני כבר מחכה בחוץ. אין דבר כזה אצלי לאחר. אם הזמנתי אנשים לשמונה ומישהו מאחר לשמונה ורבע, זה משגע אותי. אני יודע שאני בעייתי ועובד על עצמי. אבל מצד שני אנשים יודעים שהם יכולים לסמוך עליי".

"טיפוס הוא הספורט הזול בעולם, צריך רק חבל. ספורט האקסטרים הפריבילגי והמסוכן באמת שאני עושה זה סקי מהליקופטר. בעבר אבא אסר עלינו לצאת לסקי בחורף, 'כי בחורף עובדים'"

"אני לא צריך לעבוד"

לצד העיסוק האובססיבי בספורט אתגרי, קז הוא גם יזם הייטק. בצעירותו החל ללמוד מדעי המחשב ומתמטיקה באוניברסיטת בר אילן, אך פרש במהלך התואר. בגיל 24 עזב את ישראל ללוס אנג'לס לשלוש שנים, שם הקים סטארט־אפ שעסק בקטלוגים ממוחשבים. "לפני שעזבתי את הסטארט־אפ העברתי את המניות שלי לשותפים האחרים, מתוך סיכום שאם קורה משהו נסתדר בינינו. אחרי שיצאתי הם עשו אקזיט, ולא נתנו לי את חלקי במכירה. זה מתסכל ולמדתי מזה שיעור לחיים, להבין מי חבר שלך ומי לא ועל מי אפשר לסמוך. לא עם כל האנשים דברים צריכים להיסגר בלחיצת יד".

ב־1995 חזר לארץ כשהוא בן 27, ובהמשך הקים את חברת ioIMAGE לזיהוי גניבות. אחרי 11 בספטמבר עברה החברה, שאביו היה אחד המשקיעים בה, לעסוק בטכנולוגיה בתחום האבטחה. "המצלמות החכמות שפיתחנו לצורך התרעה על איום או מפגע הפכו הצלחה היסטרית, זכינו במכרזים לארבעה שדות התעופה הכי גדולים בעולם", אומר קז. "ב־2010 נמכרנו תמורת 80 מיליון דולר לחברת dvtel".

במה אתה עובד היום?

"לפני 12 שנה נכנסתי לתחום האלגוטריידינג (מסחר בבורסה מבוסס תוכנת מחשב, ד"ב) עם חברת 'סיאסטה טריידינג' ופיתחנו טכנולוגיה למסחר אלגוריתמי. החברה הפסידה כסף עד שזה הצליח, והיום היא מרכז חיי העסקיים. בנוסף, יש לי סטארט־אפ בתחום של בינה מלאכותית שהקמתי לפני חצי שנה עם שני שותפים, ישי גרין ובן מצקל, בשם MGK (ראשי תיבות של מצקל, גרין וקז). אנחנו לוקחים מודלי שפה גדולים ומחברים ביניהם, ובקרוב נצא עם מוצר ייחודי שמאפשר לעשות משהו שלא נעשה עד כה".

ישי גרין יסד את הסטראט־אפ סולוטו, והצליח להיות מפוטר ממנו. הוא לא יזם שגרתי.

"גרין קיצוני כמוני בנושאים שמעניינים אותו. נפגשנו בסקי והתחברנו ברמה האישית, הם הציגו לי חצי מהרעיון ואמרתי להם 'אני בפנים'. אני לא צריך לעבוד אבל היזמות מדגדגת לי".

התלבטת איפה להקים את החברה החדשה שלך?

"כן. היתה לי התלבטות אם להקים אותה בארץ בגלל חוסר היציבות הכלכלית פה. הסכם שלום עם סעודיה זה מדהים, אבל לפני שחושבים על נורמליזציה עם עם אחר צריך להגיע לנורמליזציה בתוכנו. אני בתסכול גדול ממה שקורה בארץ ומהנזק הכלכלי שנגרם וממשך הזמן שאנחנו תלויים באוויר במצב הזה בלי להגיע להסכמה. אנשים שתומכים ברפורמה ומגיעים ממעמד סוציו אקונומי נמוך הכי נפגעים, כי המצב מקרין גם על יוקר המחיה. בהיבט הכלכלי נטו, זו ירייה ברגל".

מסיבת יום ההולדת הגרנדיוזית שאתה מתכנן עבור סיגל תמומן מכספי מכירת המניות במאיר?

"לא. כספי המכירה מנוהלים על ידי אחי, וינוהלו למשך שנים. ההוצאות הן מהכסף של העסקים שלי, שעכשיו בתקופה טובה. זה ממש לא שהאבא נפטר, הוריש לבן כסף והבן לא מפסיק לחגוג. אני כל הזמן רואה כמה החיים קצרים. ביום אחד איבדתי את אבא שלי, לפני שנה כמעט איבדתי חבר שהוא כמו אח. אני חי בידיעה שאני לא יודע מה יהיה מחר, ואני יכול להרשות לעצמי. בא לי לפנק את אשתי במסיבת הפתעה מיוחדת ומוגזמת ליום ההולדת עם 250 חברים. כשהיא תדע מה צפוי בה היא תהרוג אותי. אולי אני אפילו אוהב את זה שאנשים אומרים 'איזה משוגע הוא'".