3

החברה החרדית גדלה בקצב המהיר ביותר בישראל. מי שרוצה המחשה עד כמה הקצב הזה מסחרר, שייסע לבית שמש. היא עצומה בגודלה מבחינת השטח — 38 אלף דונם (לשם השוואה, בתל אביב יש 52 אלף דונם) — והאוכלוסייה שלה צומחת בקצב הכי מהיר בארץ, 7% בשנה. זה אומר שכל הזמן צריך לבנות עוד דירות, וכל הזמן נדרשות עוד ועוד תשתיות. עוד גנים ובתי ספר, עוד מרפאות, עוד צינורות ביוב, עוד קווי אוטובוס, עוד מרכזים מסחריים, פארקים, מרכזי תעסוקה ומסחר. כמעט בלתי אפשרי לעשות את זה כמו שצריך, ורואים את זה כשמבקרים בבית שמש — עומס אדיר, חריגות בנייה מסוכנות, דירות שנבנות בחניונים, רחובות צפופים וכן הלאה.

אבל זה לא רק הצמיחה הבלתי פוסקת במספר התושבים; ערים חרדיות נוטות להיות עניות. בית שמש היא עוד איכשהו עיר מעורבת, אבל הסתכלו על שתי הערים החרדיות שהוקמו ביהודה ושומרון, מודיעין עילית וביתר עילית. בראשונה גרים כ־90 אלף בני אדם, בשנייה כ־70 אלף. השכר הממוצע בראשונה הוא כ־7,500 שקל (נכון ל־2023), בשנייה כ־7,700; השכר הממוצע הארצי הוא 14 אלף, פי שניים. כלומר אלה שתיים מהערים העניות ביותר במדינת ישראל. ערי מסכנות.

הן לא יכולות להחזיק את עצמן כלכלית. לפי חוות הדעת של משרד האוצר שצורפה להחלטה להקים את תילה, ההכנסה העצמית (הכנסות עצמיות הן מה שהעיריות מקבלות מארנונה למגורים ומאגרות על שירותים עירוניים) לתושב במודיעין עילית היא 1,366 שקל בלבד; הממוצע הארצי ביישובים עירוניים הוא 4,558 שקל, יותר מפי שלושה.

אם נוסיף לכל זה את ההערכה הסבירה שהחרדים שיבואו לגור בתילה לא יעשו זאת כי הם חובבי מדבר גדולים אלא כי הם לא יכולים להרשות לעצמם לגור בירושלים, בבני ברק ואפילו לא בבית שמש, נבין שתילה עומדת להיות עוד עיר חרדית ענייה, שלא תוכל להחזיק את עצמה, ועוד בחום של הנגב. אם זה עבד כל כך טוב עם עיירות הפיתוח בשנות החמישים, למה שלא נעשה את זה שוב עם החרדים?

4

מצוקת הדיור במגזר אכן קשה. בבני ברק ובירושלים נגמר המקום, ומעט הדירות שיש מאוד יקרות. בשכונות החרדיות המבוקשות בירושלים, כולל כמה עניות מאוד, נמכרות דירות לפי 70 אלף שקל למ"ר. זוגות צעירים חרדים שלא יכולים לשלם סכומים כאלה נודדים לבית שמש, אז גם היא מתייקרת. עכשיו הם ינדדו לאן שהרב יגיד, גם אם זה לנגב.

לפי ניירות עמדה ומחקרים של המכון החרדי למחקרי מדיניות, האוכלוסייה הזאת זקוקה לעוד כ־200 אלף יחידות דיור חדשות עד 2040. המכון גיבש תוכנית אסטרטגית לפתרונות דיור עבורה, דחף אותה נמרצות וגייס לעניין את משרד השיכון עוד בתקופתו של השר יואב גלנט, קל וחומר בתקופתו של גולדקנופף, יו"ר יהדות התורה. והתוכנית הזאת לא נגמרת בתילה. זה היה ברור מאוד בחגיגות של משרד השיכון אחרי אישור הממשלה ביום ראשון. זה מה שלגולדקנופף היה לומר: "אנחנו כעת מרכיבים עוד נדבך במשולש החרדי החדש. אנחנו יוצאים מגבולות ציר ירושלים־בני ברק־אשדוד ועוברים למרחב חדש: תילה־כסיף־קריית גת (...) המטרופולין החרדי החדש יוכל להוות מוקד מרכזי לאוכלוסיות החרדיות באזור ולייצר מענה לכלל צורכי האוכלוסייה החרדית". כסיף היא עיר חרדית שמתוכננת להיבנות ליד תל ערד, ובמערב קריית גת, במסגרת הבנייה הנרחבת, צומחות עוד ועוד שכונות חרדיות. אלה הקודקודים של "המשולש החרדי החדש". מה משולש, מטרופולין.

אם מציירים את המשולש על המפה, רואים שהוא מצביע לכיוון אחד — באר שבע. ומהכיוון הגיאוגרפי נגזר הכיוון העקרוני: לחרד גם את באר שבע, עיר המחוז. זה לא יקרה ביום־יומיים, אבל זה יקרה. ראינו את זה בשכונות חילוניות למהדרין בירושלים, מקריית משה עד רמת אשכול, שהיום נדיר למצוא בהן תושבים שאינם חרדים.

5

וזה כבר מתחבר לסיפור הגדול של השתלבות החרדים במעגל החיים הישראלי, אותו סיפור שכורך את הגיוס, שוק העבודה וחיי היומיום במרחב הפיזי העירוני. אותו סיפור שיעצב את פני החברה הישראלית כולה בעשורים הקרובים, יותר מכל סיפור אחר.

אם החרדים יחליטו שהם משתלבים, לא יהיה צריך לדבר על הקמת ערים חרדיות, שנידונות לחיי עוני ותלות, אלא נדבר על ערים מעורבות ואפילו שכונות מעורבות. נראה ערים שיכולות לפרוח ולשגשג, כי תושביהן עובדים ומשרתים ותורמים לקופה הציבורית. אם החרדים יחליטו שהם משתלבים, ההחלטות שיתקבלו יבקשו להיטיב עם כל הסביבה — היישובים, הטבע, האוכלוסייה — שבתוכה הם מבקשים לחיות. אם החרדים יחליטו שהם משתלבים, לא יהיה צורך בתוכניות אסטרטגיות ל־200 אלף יחידות דיור רק עבורם, ונוכל לקבל סוף סוף תוכניות אסטרטגיות לחברה הישראלית כולה (מצוקת הדיור לא פוסחת על אף מגזר).

בישראל אין מצוקת יישובים. יש לנו יישובים בשפע, די והותר, הרבה מעבר לנדרש. כל גורמי המקצוע, ממתכנני הערים ועד אחרון הפקידים במשרד האוצר, סבורים שאין סיבה להקים יישובים חדשים, יש לחזק את הקיימים, בדגש על הערים. לחזק את באר שבע כמו שצריך, ולהפוך אותה למטרופולין כמו שמטרופולין צריך להיות, כזו שבין השאר מספקת תעסוקה איכותית לתושביה ושכניה. זה יחזק גם את שאר יישובי הנגב, היהודיים והערביים. לא יהיה שום צורך בהקמת פייק ערים יש מאין באמצע המדבר רק בשביל הכותרת, רק בשביל הבייס הפוליטי.

לכן הסיפור של תילה הוא לא רק הסיפור של תילה. זה הסיפור של איך אנחנו מתכננים כאן, זה הסיפור של עתיד הנגב, ושל המדינה שנשאיר אחרינו לילדינו ולדורות הבאים.

הכותב הוא עיתונאי כאן חדשות