"

אשתי צוחקת עליי שאני במסע צלב. את מה שאני עושה היום בבנק הדיגיטלי ניסיתי כבר לעשות דרך הדלת, כסטארט־אפ (בינק), דרך החלון, עם פפר של בנק לאומי, ועכשיו אני מגיע מתחת לשטיח, עם ONE ZERO. אז אולי יידרשו לי חמש, עשר, 20 שנה, אבל אני יודע איזו בעיה צריך לפתור, ואני חדור אמונה שאפשר לעשות את זה".

מאיפה האופטימיות הזאת?

"מהבית, מאמא שלי. יש לה אופטימיות מפחידה. הכל אפשרי, כל מה שהיא רוצה לעשות קורה — לקנות בית, לנסוע לאנטארקטיקה, לשלוח אותנו ללמוד בחו"ל. ככה אתה לומד להפוך כל חלום ליעד. כשלפני ארבע־חמש שנים אמרתי שאני בונה בנק, אמרו לי 'אתה משוגע', אבל לי זה נראה מובן מאליו. והפכתי את זה ליעד. וזה מטריף אותי כשאומרים לי 'אי אפשר'. ביום הראשון לעבודה פירקנו את ההקמה של הבנק ל־14 אלף משימות, ואז הכל נראה ישים. אגב, גם את חשבון הבנק של ההורים שלי כבר העברנו אלינו".

עם כל הכבוד לחשבון של ההורים, בינתיים יש לכם רק 55 אלף לקוחות עם היקף עו"ש של 1.3 מיליארד שקל. אתם עוד רחוקים מהיעד שהצבתם לעצמכם, להיות בתוך חמש שנים אחד משלושת הבנקים המובילים.

"אבל זה יקרה. בתוך כמה שנים? זה תלוי לא רק בכישרון, אלא גם במזל, באנשים, בחינוך של השוק, במצב הרוח בשוק, בתחרות — אבל לפחות יש לנו ירח לשאוף להגיע אליו. אני לא בטוח שללאומי או לדיסקונט יש ירח לשאוף אליו, הם רק רוצים לשמור על הגבינה. ה'ירח' שלהם הוא להגדיל את הרווחיות, אין להם צורך לעשות שינוי בשוק, לשפר איכות חיים של אנשים. אני רוצה לתת להמונים בנקאות מעולה בכלים טכנולוגיים, שכל הלקוחות יהיו באינטראקציה עם בוטית הבינה המלאכותית שלנו ויצאו מסופקים. לבוט אין מצבי רוח, הוא תמיד יענה תשובה טובה, אז נכון שהטכנולוגיה עוד לא שם, אבל זה יגיע".

לרדוף אחרי חלום זה גם עניין מתיש.

"הלכתי על בעיה שהציקה לי אישית. זה קצת עושה שיער לבן, אבל אתה קם בבוקר עם שיר בלב".

בנקאות בוטים היא חלק מחזון גדול יותר של מעבר לעולם אוטומטי הרבה יותר?

"אני אומר לבן שלי, בן 9, שהוא כבר לא ילמד לנהוג, והוא צוחק עליי. אבל גם הרכב האוטונומי יקרה. הבינה המלאכותית תחליף את מי שהקריירה שלהם מבוססת על שינון של ידע, ואנחנו לא נצטרך לבזבז מקום במוח על שינון. במערכת החינוך עוד לא מבינים את זה, עוד לא עשו את המעבר משינון לפתרון בעיות מורכבות. זה חלום שיש לי לפנסיה — לפתוח בית ספר שיעשה את זה. אני פותר חידות עם הבן שלי, והייתי שמח אם גם בבית ספר יפתרו חידות חצי מהשבוע".

הסטארט־אפ שלך בינק, שהיה אמור להיות הבנק האינטרנטי הראשון בארץ, נכשל. הפסדת שם.

"אני שמתי 150 אלף דולר שלי ושל ההורים, לקחתי כסף ממשקיעים — ולא הצלחתי. גם בלאומי לא הצלחתי, כי המטרה שלי לא היתה לעשות עוד כסף לבנק לאומי אלא לפתור לאנשים בעיות של התנהלות פיננסית, וזה לא קרה".

מה סיבת הכישלון בפפר של לאומי?

"תרבות של ארגון גדול בסוף מנצחת הכל. כשאתה יושב בחדר עם 22 בני אדם, חצי מהם לא צריכים להיות שם. התרבות מסורתית, אטית, מעכבת, אנשים שמה שמניע אותם בבוקר הוא בעיקר איך להתקדם לתפקיד הבא ואין להם תמריץ לקחת סיכון, להפך — דיס־תמריץ לחלום על ירח. ועם זה יצאתי מפפר, התחברתי למריוס נכט ואחר כך לאמנון שעשוע. הוא לא הבין בבנקאות, לא הסתכל על תוכנית עסקית, רק אמר 'אני מבין את הבעיה, היא ענקית, בעזרת בינה מלאכותית אפשר לפתור אותה'. הוא יודע להסתכל על הסוף ולא להתרגש מההתחלה".

אבא שלך, גיורא בר דעה, היה עד הקיץ שעבר מנכ"ל שטראוס, ובשלהי ימיו שם התמודד עם כישלון משלו, כשמשבר הסלמונלה מחק הכנסות של כמעט 300 מיליון שקל מרווחי החברה.

"מבאס שזה קרה בסוף הכהונה שלו, כשהוא ממילא התכוון לפרוש גם ככה, אבל זה חלק מניהול. והוא היה שם כדי להוציא את החברה מזה. למנכ"ל אסור להתרגש ולהיכנס לשיתוק מכל דרופ. לפעמים הכוכבים לא מסתדרים, וצריך להכיל את זה, להודות שאולי טעינו, שהארגון טעה".

אפרופו ההורים שלך, ירשת מהם תחביב בולט אחד.

"כן, שירה בציבור. גרנו בכפר הנוער הדסים, אמא שלי עבדה שם ואני למדתי שם, ובכל שנה ביום העצמאות ההורים שלי היו עושים שירה בציבור, שהתחילה ב־9 בערב והיתה נגמרת רק בבוקר. 30 שנה הייתי בערבים האלה, ואני עדיין הולך לערבי שירה בציבור. הרומנטיקה של ארץ ישראל הישנה והטובה מדברת אליי, פחות ברי סחרוף ויותר 'אנשי הגשם', 'הגבירה בחום', יהורם גאון, אושיק לוי. אני גם מנגן בגיטרה, ואני מנגן את השירים האלה, נכנס להיי מחנן יובל בדיסטורשן".

גם בעבודה אומרים שאתה בן אדם של "שירה בציבור", לא סולן.

"כן, כי אתה חייב צוות שהולך איתך. בהנהלה של החברה אני הכי צעיר והכי פחות מנוסה, כי זה מה שרציתי. יכולתי לגייס צעירים ממני, אבל בחרתי אנשים שכולם טובים, מוכשרים, מנוסים ממני, אני לא יכול לתפוס עליהם תחת, וזה נותן לי ביטחון, לא הכל על הכתפיים שלי. תמיד בראיונות עבודה אני מחפש את זה, את הבגרות ואת הניסיון, ויש גם תמיד שיחה על הירח, זה מבחן חשוב. אם הבן אדם מדבר 'גבינית', עוסק רק בכאן ובעכשיו, זה לא יקרה בינינו, השיחה נגמרת אחרי דקה".

מה עוד מאפיין אותך כמנהל?

"אני מאוד מסודר, צריך את הדברים מאוד מובנים, להבדיל מהדרך הישראלית בדרך כלל, וזה יתרון. אבל המינוס שלי הוא שכשאני חושב שמישהו לא בכיוון אני אעשה את העבודה בעצמי, אם מישהו מתמהמה אני אקח ממנו את הכדור ואזרוק לסל — ניצחון בכל מחיר, גם אם אנחנו צוות מדהים, בסוף יש תוצאה — אפס או אחד. אבל זה מטריף אנשים".

מנהלים של לא מעט חברות טכנולוגיה וגם מוסדות פיננסיים, אפילו דיסקונט, יצאו בחודשים האחרונים נגד ההפיכה המשפטית.

"אני לא לוקח צד. יש לי דעה, אבל כמנכ"ל בנק אני דמות ציבורית, ואני רוצה שכולם ירגישו בנוח אצלנו. מימנו לעובדים אוטובוסים להפגנות של שני הצדדים, אמרתי להם: 'אתם מאמינים במשהו? לכו להילחם עליו. במדינה מתוקנת חובה לעשות את זה'. ולי אישית אין תחושת חרדה. אני מאמין במשק הישראלי. עברנו תקופות של ויכוחים פנימיים עצומים ויצאנו מזה. כשאריק שרון נבחר אמרו 'הלכה המדינה', בהתנתקות אמרו 'הלכה המדינה'. אבל צריך לעשות זום אאוט, ובזום אאוט אני רגוע".