"

במשך ארבעה חודשים ארוכים היה לי ערפל במוח", מספרת עורכת הדין רעות גלבלום. "מאשה מאוד מאוד חיה, שקמה מוקדם בבוקר, עושה ספורט ומתגאה ביכולת ריכוז נדירה, הפכתי למישהי שלא מסוגלת להתרכז בכלום ולא מסוגלת לזכור דבר. לא הצלחתי ליהנות משום דבר, לא מאוכל ותחביבים ובטח לא מסקס. סבלתי מיובש בנרתיק וכאבים משמעותיים בחדירה ואיבדתי לגמרי את החשק לקיים יחסי מין ואת היכולת להגיע לאורגזמה. היו לי הפרעות שינה שגרמו לעייפות בלתי נגמרת, ואיבדתי את המוטיבציה לעשות כל דבר, כולל את העבודה שלי, שאני מאוד אוהבת".

בגיל 40 בלבד מצאה את עצמה גלבלום (כיום 41) בפרי־מנופאוזה (Perimenopause), קדם־גיל המעבר. לפי דו"ח של חברת הייעוץ מקינזי, כ־1.2 מיליארד נשים — כשביעית מאוכלוסיית העולם — נמצאות באחד משלבי המנופאוזה (הפסקת הווסת) או אחריה, וסובלות משורה של תסמינים כמו גלי חום, כאבי פרקים ושרירים, מצבי רוח משתנים (עצבנות, חרדה, דכדוך), הפרעות שינה חמורות, בריחת סידן, צניחת אגן, יובש וצריבה נרתיקית, כאבים בקיום יחסי מין, וקשיי זיכרון וריכוז.

ולמרות כל זאת, מנופאוזה היא נושא מושתק, שהמודעות הציבורית לו נמוכה, והרפואה לא מתייחסת אליו ברצינות הראויה: פחות מ־20% מתוכניות הלימוד בתחום בריאות האשה בארצות הברית כוללות מידע עליו, ופחות מ־7% מרופאי המשפחה והנשים האמריקאים חשים שיש בידיהם הכלים להתייחס אליו.

גלבלום פענחה מה עובר עליה מקריאה באינטרנט, ולמרות זאת נתקלה בחומת אטימות בממסד הרפואי. "כל הרופאות שאליהן הלכתי — מרופאת המשפחה, דרך שתי גינקולוגיות ועד נוירולוגית — התעקשו שלא יכול להיות שאני במנופאוזה, למרות שפירטתי את כל התסמינים. הן לא היו מוכנות להקשיב לזה בכלל. זה היה מאוד משפיל, יצאתי מהן בתחושה שלא רק שלא נותנים לי מענה, גם אומרים לי שתפיסת המציאות שלי לקויה. רק בסוף, כשהגעתי למומחה גיל המעבר, הוא אמר לי ברגע: 'ודאי שזה זה, אין ספק בכלל'". מאז גלבלום נעזרת בטיפול הורמונלי שהקל, לדבריה, את רוב התסמינים הפיזיים, אולם התסמינים הנפשיים נותרו בעינם.

גלבלום אינה מקרה יוצא דופן. לפי מחקר של אוניברסיטת ייל משנת 2014, שהקיף 500 אלף נשים בשלבים שונים של מנופאוזה, שלוש מתוך ארבע נשים שפנו לקבלת עזרה רפואית להקלת הסימפטומים לא זכו למענה, למרות השלכותיהם החמורות. ואת המחיר של ההתעלמות הזאת משלמות לא רק הנשים עצמן, אלא החברה כולה: המחקר אמד את העלויות של גלי חום לא מטופלים ב־340 מיליון דולר למערכת הבריאות, וב־27 מיליון דולר נוספים בגין שעות עבודה אבודות. ואלה "רק" גלי חום.

בסקר שבוצע באוקטובר בקרב 3,800 נשים בבריטניה, דיווחו 99% מהן שתסמיני המנופאוזה השפיעו על הקריירה שלהן לרעה: 59% מתוכן נאלצו להיעדר מהעבודה, 18% נעדרו ליותר משמונה שבועות; 20% ויתרו על קידום, 19% צמצמו היקף משרה, ו־12% התפטרו.

אל הוואקום הזה החלו להיכנס בשנים האחרונות מיזמים רבים, שמציעים לנשים פתרונות לבעיות גיל המעבר: ממרפאות ייעודיות מקוונות ועד פיתוחים רפואיים להקלה בתסמינים. רבים מהמיזמים הללו מובלים בידי נשים, שמאסו ביחס המזלזל ובבורות הממוסדת, והחליטו לתקן את השוק בעצמן.

לפי חברת הייעוץ האמריקאית Grand View Research, שוק המוצרים למנופאוזה נאמד בכ־15 מיליארד דולר ב־2020 וצפוי לגדול ב־6% בכל שנה בשנים הקרובות. כך, אף שרק 5% מתחום הפמטק (טכנולוגיות לצורכי נשים) מוקדשים כיום למנופאוזה, השוק מגלם הזדמנות בשווי 600 מיליארד דולר, לפי מחקר עדכני של Female Founders Fund. "המספר האסטרונומי הזה משקף את היקף הבעיה, וכולל את הכסף שנשים מוציאות כבר היום על הפתרונות הקיימים שלא בהכרח עוזרים, את אובדן ימי העבודה וכו'", מסבירה גילה טולוב, שותפה במקינזי ישראל ומובילת תחומי הבריאות, הפארמה וה־Health Tech בחברה.

למה לא התייחסו לתחום הזה עד עכשיו?

"ראשית כי אנחנו לא מבינים מנופאוזה: היא לא כלולה במחקר נטל המחלות הגלובלי (GDB) ובקושי חוקרים אותה. היריון, לעומת זאת, הוא משהו שנחקר זה שנים רבות, כי בריאות נשים תמיד צומצמה רק לרבייה. שנית, עד לא כזה מזמן תוחלת החיים של נשים היתה 50–60 שנה, ולא בילינו כל כך הרבה זמן במנופאוזה, כי עד שהגיעה, האשה היתה מתה. כיום מדובר בכשליש מהחיים. ושלישית, יש כאן קושי תרבותי לגייס משקיעים לתחום של בריאות האשה. תחשבי כמה קשה להיכנס לחדר ישיבות שמלא כולו בגברים בני 50 פלוס ולהגיד את המילה 'וגינה'. בכל מקום, ולא רק בישראל, זה נושא מאתגר לדיבור".

ותודה לתנועת MeToo

"ידעתי שאני צריכה להקים חברה כשהתעוררתי באמצע הלילה וחשבתי על כל הנשים ששוחחתי איתן, שפשוט בכו כי אף אחד לא הקשיב להן", אומרת אלסנדרה הנדרסון, מייסדת ומנכ"לית הסטארט־אפ הניו יורקי Elektra Health, שמציע שירותי רפואה מרחוק לגיל המעבר: פגישות ייעוץ עם מומחי רפואה ובריאות מינית, דולות ויועצי wellness, וובינרים בנושאים כמו "איך לישון טוב יותר", מדריך "מנופאוזה 101" וקהילה מקוונת. הסטארט־אפ, שנוסד לפני כשלוש שנים, גייס עד כה יותר מ־4 מיליון דולר, ומתהדר בכאלף מנויות משלמות ו־17 אלף חברות קהילה. "כשאת עושה את החיבור בין תחום ברפואת נשים, שמציע מעט מאוד פתרונות, לבין נשים בשיא הקריירה שלהן, שמחפשות באופן אקטיבי את הטיפול הטוב ביותר, זו ממש קריאה לפעולה".

אלקטרה לא לבד. קליניקות דיגיטליות למנופאוזה החלו לצוץ עוד ב־2015, ומאז הפכו לטרנד רותח. החלוצה היתה Gennev, שהוקמה בידי ג'יל אנג'לו, בכירה לשעבר במיקרוסופט, וגייסה עד כה 5.3 מיליון דולר. לצדה פועלות ליסה הלת', Alloy, והשם הכי חם כרגע — Evernow, שסיים סבב גיוס של 28.5 מיליון דולר באפריל האחרון בהובלת כוכבות הוליווד גווינת' פאלטרו, קמרון דיאז ודרו ברימור, ומציע למנויות שלו תוכנית טיפול בתרופות שקיבלו אישור FDA וכמובן קהילה אינטרנטית תומכת.

מה הביא לפריחה הפתאומית של מרפאות מנופאוזה?

"יש ממש צייטגייסט תרבותי שקורה כרגע, וקשור לתנועת MeToo ולניפוץ סטיגמות וטאבואים", מסבירה הנדרסון. "כשם שבעבר לא דיברו על חרדה ודיכאון, ואילו כיום הם עמוק בשיח הציבורי, כך קורה עכשיו עם מנופאוזה. עבורי זה היה פשוט מדהים לשמוע את מישל אובמה מדברת בפודקאסט שלה על גל חום שחוותה בבית הלבן. גם התקשורת מתחילה להתעורר, וגם הממסד הרפואי, במידה מסוימת, וכשמשלבים את כל הדברים יחד  נוצרת נקודת רתיחה. העדות לכך, מבחינתי, היא הגיוון העצום במדינות המקור של המבקרות באתר שלנו — יותר מ־100 מדינות שונות".

מיהי הלקוחה הממוצעת שלכן?

"בת 51־52 שסובלת מגלי חום, הזעת לילה, הפרעות שינה, עלייה במשקל, ערפל במוח, חרדה ושינויים במצב רוח".

אתן לא עובדות עם חברות ביטוח, כך שמדובר גם בנשים עם כיסים עמוקים.

"לא בהכרח, כי ביקורים פיזיים אצל רופא מומחה יכולים לעלות יותר ממפגשי וידיאו עם אחות או עם דולה. אנחנו גם משתדלות להנגיש את השירות שלנו למי שלא יכולה להרשות אותו לעצמה".

את בשנות השלושים לחייך. מה לך ולמנופאוזה?

"ב־2017 עברתי הליך שימור פוריות, שכלל מדבקות אסטרוגן שנחו ליד השחלות שלי. בשלב מסוים התחילו לי בעיות ראייה, ולרגע לא שיערתי שזה יכול להיות קשור למדבקות. הרפואה המערבית מתייחסת לנשים כאיברי גוף נפרדים, לא כמכלול, וכל אחד מהרופאים שאני הולכת אליהם מתמחה בדבר שהוא מתמחה בו. אבל כשחקרתי את הנושא גיליתי שאסטרוגן משחק תפקיד מרכזי בגוף האשה ומשפיע על הכל — מהמוח, דרך מערכת העיכול והעצמות ועד העיניים. שם הבנתי שאני רוצה להקים חברה שתעסוק בבריאות הנשים באופן הוליסטי".

למה דווקא מנופאוזה? יש תחומים נוספים בבריאות האשה שיכולת להיכנס אליהם.

"מנופאוזה לא עוסקת רק בגיל, אלא בבניית תמיכה בסוגיות הורמונליות בחייה של אשה. אני חוויתי רבים מהסימפטומים המקושרים עם חוסר איזון הורמונלי מאז נעוריי — בעיות בראייה, נשירת שיער, דפיקות לב וחרדה. וכיום רבות מחברותיי מתמודדות עם פרי־מנופאוזה, חלק מהן בשנות העשרים והשלושים לחייהן. כך שמבחינתי אני בונה פתרון שאני וכל חברותיי נזדקק לו בשלב מסוים בחיינו. בפרט כי רוב החברות וההשקעות בפמטק מתמקדות בפריון".

איך את מסבירה את זה?

"מנופאוזה היא נושא מאוד מושתק, מאוד טאבו. כל כך הרבה נשים מתביישות בזה אך ורק בגלל בורות, ולכן כל כך חשוב לנו לנפץ את המיתוסים מסביב למנופאוזה. אנחנו רואות את המשימה שלנו בשני נדבכים: חינוך ותמיכה. 50 אלף מבקרות ומבקרים ביקרו בשנה שעברה ב'מדריך המאה ה־21 למנופאוזה' שנמצא באתר שלנו, והמספר הזה נמצא בעלייה מתמדת".

משבר האמון של האסטרוגן

בורות ובושה, כפי שמאבחנת הנדרסון, הן שני האתגרים העיקריים שעמם התמודדו מיזמי המנופאוזה. אף שנשים מהוות 80% ממקבלי ההחלטות בתחום הבריאות בארצות הברית, ומוציאות 29% יותר (לראש) על בריאות ביחס לגברים, סקטור הבריאות הדיגיטלית לנשים החל למשוך תשומת לב מצד קרנות הון סיכון רק בשנה האחרונה. המונח "פרי־מנופאוזה" הופיע לראשונה ב"ניו יורק טיימס" רק ב־1998, וכמעט שלא היו לו אזכורים ברשת עד 2018 — זה השתנה רק כשגווינת' פאלטרו התחילה לדבר על הפרי־מנופאוזה שלה בתקשורת.

גם הממסד הרפואי "ויתר" על גיל המעבר מסיבות רבות, ובהן מורכבותו העצומה של התחום, שמתפרש על פני מגוון גדול של התמחויות, והיותו דל בתמריצים כלכליים בדמות הליכים כירורגיים מכניסים. ובישראל המצב כמובן חמור עוד יותר: "נכון להיום לא מלמדים כמעט בכלל על גיל המעבר באף התמחות בכל לימודי בית הספר לרפואה", אומר הגינקולוג ד"ר גדעון קופרניק, אחד הפיגורות הבכירות בארץ בתחום גיל המעבר. "זאת לעומת בריטניה, לדוגמה, שבה מלמדים את הנושא כבר בתיכונים במסגרת שיעורי חינוך מיני". קופרניק עצמו מוביל כעת קורס על גיל המעבר בלימודי ההמשך ברפואה באוניברסיטת תל אביב, יחד עם ד"ר נועה חובב, שבו השתתפו עד כה 400 רופאים. "אז אולי לא כולם יתחילו לעבוד בזה, אבל הם לפחות יקבלו מושג", הוא אומר.

המפץ הגדול של תחום גיל המעבר, זה שמרבית הסטארט־אפים בתחום חייבים לו במידה רבה את ההצדקה לקיומם, אירע לפני 20 שנה בדיוק. "בשנות השישים והשבעים ההצלחה של הטיפולים ההורמונליים היתה כל כך מסחררת, שהלך הרוח היה 'קחי פרמרין (תחליף הורמון אסטרוגן), ואם לא טוב אז קחי שניים'. זו היתה התרופה השנייה או השלישית הכי נמכרת אחרי ויאגרה, ונשים הרגישו פנטסטי", מספר קופרניק. "ואז, ב־2002 התפרסם מחקר של ארגון בריאות הנשים האמריקאי WHI, שמצא זיקה בין טיפול בפרמרין לעלייה בסרטן שד ובמחלות לב. זה היה מחקר בעייתי מאוד ש'שכח' לציין שבמחקר שלו השתתפו נשים שנתנו להן שילוב של תחליף אסטרוגן עם פרוגסטרון, שהוא תרופה רעה, והיו בו עוד לא מעט בעיות מתודולוגיות, בעיקר העובדה שהנשים שנבדקו בו היו הרבה אחרי מנופאוזה. אבל ההשפעה שלו היתה עצומה — בבוקר שלמחרת פרסומו כל הנשים הפסיקו טיפול בפרמרין, מ־40%–50% מהנשים שקיבלו אותו, ירדנו לפחות מ־10%. לא משנה שאחר כך יצאו מחקרים מתקנים. זרקו את האבן וגמרנו. אחת הסיבות שלמחקר ההוא היתה השפעה כל כך גדולה היא שהוא בא על קרקע בתולה. אנשים פשוט לא ידעו מספיק על גיל המעבר".

הטיפול ההורמונלי מעולם לא שיקם את תדמיתו מאז ושיעורי הטיפול בו עדיין מגרדים את ה־10% מלמטה. הטיפולים במנופאוזה היו צריכים להמציא את עצמם מחדש, והתוצאה היתה פריחה של מיזמים לטיפולים לא הורמונליים בתסמינים. כ־40 מיזמים שונים פועלים כיום בתחום, ובהם Kindra, שמשווקת תוספי תזונה ותכשירים ייעודיים לערפל במוח, גלי חום וכו', ומוצר הדגל שלה הוא סרום להקלת גרד וצריבה בנרתיק; Femilog הדנית, אפליקציה לתיעוד סימפטומים של מנופאוזה, שמציעה למשתמשות תובנות מותאמות אישית על בסיס בינה מלאכותית; Madorra, המפתחת מכשיר אולטרסאונד שנועד להמריץ ייצור חומרי סיכה בנרתיק ונמצא כעת בניסויים קליניים, גייסה 5.6 מיליון דולר וזכתה בספטמבר בהכרת ה־FDA כמכשיר פורץ דרך; Astinno הבריטית, שמפתחת צמיד שמצנן את הגוף בזמן גל חום וקיבלה 360 אלף ליש"ט מרשות החדשנות הבריטית; ו־Joylux, חנות אונליין שמציעה את כל הגאדג'טים האפשריים למנופאוזה.

מרה רוזנפלד, סמנכ"לית הפיתוח העסקי של החממה הטכנולוגית מיינד אפ, מסבירה כי התחום משגשג כרגע בזכות היותו צומת בין שני תחומים טרנדיים: בריאות נשים והזדקנות. "אולם ללא ספק גם מגפת הקורונה תרמה לעליית התחום", היא מסבירה, "כי היא יצרה הרבה משברים ולחץ בעיקר לנשים, ובעיקר מדור הסנדוויץ' — כאלה שמצד אחד עוד מטפלות בילדים ומהצד האחר גם מטפלות בהורים מזדקנים, כל זאת בזמן שהן בשיא הקריירה שלהן".

שלושה פתרונות לבעיה אחת

טרנד המנופאוזה לא פסח על אומת ההייטק, כמובן, ובישראל ישנם לפחות שלושה מיזמים שמתמקדים בהקלת יובש נרתיקי, או בשמו הרפואי אטרופיה וגינלית — מעין דלקת הנובעת מרמות נמוכות של ההורמון אסטרדיול ברקמת הנרתיק לאחר הפסקת פעילות השחלות, שממנה סובלת אחת מכל שלוש נשים מעל גיל 50, ושתיים מכל שלוש נשים מעל גיל 60. האטרופיה מתבטאת בתחושות עקצוץ וגרד, כאבים ביחסי מין, דחיפות במתן שתן, בריחת שתן ודלקות בדרכי השתן.

יובש בנרתיק הוא סימפטום מורכב לטיפול מכמה סיבות: ראשית כי לא מדובר רק ביובש, אלא גם בהידקקות של הרקמה; שנית, כי מחקרים מראים שטיפול מקומי באסטרוגן אינו בהכרח יעיל; ושלישית, כי מוצרי הסיכוך הקיימים בשוק עלולים להזיק יותר מלהועיל בגלל רמות PH ומלחים שאינן מתאימות לנרתיק. "עולם חומרי הסיכה פותח כדי שיהיה אפשר להשתמש בקונדום, לא כדי לטפל ביובש נרתיקי", מסבירה אפרת רמתי, מנכ"ל חברת הביומד Algamed, שפיתחה ג'ל לחות על בסיס אצות, שקיבל את אישור משרד הבריאות וכבר נמכר אונליין.

אלגאמד, שנוסדה בידי עודד בשן, גייסה כמיליון שקל מרשות החדשנות ומשקיעים פרטיים, אבל את רוב הונה — יותר מ־4 מיליון שקל — היא גייסה בשני קמפיינים של מימון המונים. ובאופן מפתיע, הג'ל שפיתחה אינו ממותג כמיועד לגיל המעבר, אלא לנשים בכלל.

יובש בנרתיק אמנם פוגע גם בנשים מיניקות, מחלימות מסרטן או כאלה שנוטלות נוגדי דיכאון, אולם אין ויכוח על כך שהשוק אינו מתבסס עליהן, אלא על נשות גיל המעבר. אז למה להצניע את זה?

"התחלנו מלדבר ישירות עם נשים בגיל מעבר, אבל הבנו שאם נדבר בצורה יותר רחבה, אז נשים יתחברו לזה יותר", אומרת רמתי. "יש עניין בלזהות את עצמך עם גיל המעבר, שנותן תחושה של הזדקנות. אני תמיד חשבתי שזה קורה רק בגיל 60–70, אבל סך הכל מדובר בנשים בנות 51, צעירות באמצע הקריירה שלהן שעוד מגדלות ילדים בבית. ואז את מגלה שנשים עם תוחלת חיים של גיל 84 מבלות לפעמים שליש או חצי מחייהן בגיל המעבר".

גם Gynica, שהוקמה ב־2018 בידי יזם הקנאביס יותם הוד כדי לספק פתרונות בתחום בריאות האשה, מפתחת בימים אלה ג'ל ליובש בנרתיק מחומרים פיטו־אסטרוגניים — חומרים פעילים שאינם הורמונליים, אך המבנה שלהם דומה להורמון אסטרדיול, מה שגורם להם להפעיל את אותם קולטנים כמותו. הג'ל, שנמצא כעת בשלב פיתוח הפורמולציה וניסויים פרה־קליניים, אינו כולל קנבינואידים, ונועד לחדש את תאי האפיתל שמצפים את הנרתיק כדי לעבות אותו ובכך להפוך אותו לפחות פגיע לזיהומים ולכאב בזמן יחסי מין. "קיימת בשוק דרישה אדירה לפתרונות שאינם הורמונליים", אומר הוד, שגייס עד כה 15 מיליון שקל לחברה.

מפתיע לשמוע על גבר שעומד בראש מיזם פמטק.

"נגררתי לפמטק לאחר כמה שנים בתחום הקנאביס כי זיהיתי שזה אחד התחומים היותר מבטיחים בכל מה שקשור לטיפולים מבוססי קנאביס — מערכת הרבייה הנשית היא האיבר עם הכי הרבה קולטנים של קנאביס בגוף האדם, כלומר יש כאן פוטנציאל תרפויטי גבוה. חוץ מזה תחום בריאות האשה לא זר לי ולא מאיים עליי כי אבא שלי, פרופ' משה הוד, הוא רופא נשים בכיר, שלאחר מסע שכנועים גם הצטרף לכוחותינו כנשיא החברה. ובשורה התחתונה, אם תחשבי על זה, גם קנאביס וגם בריאות נשים הם טאבו, שניהם סובלים מסטיגמות — ובפירוק סטיגמות אני עובד כבר שנים".

לגייניקה, כפי שמתלוצצת ד"ר שרי פרוצ'י שגיב, האימונולוגית וסמנכ"לית המחקר והפיתוח של החברה, יש קבוצת מיקוד פנימית — היא עצמה. "אנחנו 50% מהצוות", היא אומרת בחיוך. "כשהתחלתי לעבוד בגייניקה אמרתי כל הזמן מה אתם מדברים בכלל על גיל המעבר? לא הבנתי מה הסיפור, והייתי מתעצבנת אפילו, כי הרי כולן עוברות את זה, לא? אבל אז התסמינים הגיעו גם אליי, ו־וואו! פתאום הכל משתנה. העייפות, הכאבים בכל הגוף, הכל. ואצלי המצב עוד מאוד מאוד קל. אז אמנם אני, בניגוד לרופאים רבים, עדיין לא חושבת שזו מחלה, אני מבינה על בשרי שזה מצב שפוגע באיכות החיים ונושא בחובו סיכונים למחלות כרוניות רבות".

גם Aquafit Intimate, שייסדו ב־2018 המעצבת הרב־תחומית רבקה שטרנברג, ורד איטליאנו, ורדה מסר וד"ר איימי קסלמן, פיתח מוצר לטיפול ביובש נרתיקי. "לפני כמה שנים חליתי בסרטן צוואר הרחם ועברתי הקרנות", מספרת שטרנברג, "ומכיוון שאחד הסיכונים בטיפולים הללו הוא הידבקויות בנרתיק, התבקשתי להשתמש במרחיב וגינלי פלסטיקי, קשה ולא נעים. הסתכלתי על הבעיה כמי שעבדה עם מיטב הסטארט־אפים בשנות האלפיים ואמרתי: לא ייתכן שאין עדיין מוצר שמתחיל בחוויה של המשתמשת".

התוצאה היתה הידרוג'ל סטיק מבוסס מים שמיועד לאימון נרתיקי (החדרה והוצאה מהנרתיק לצורך חיזוק שריריו) ואיזון רמות ה־PH, ומכיל, בין היתר, חומצה לקטית, ויטמין B3 וחומצה היאלורונית. הפיתוח, שמוגן בשני פטנטים, זיכה את החברה בהשקעה של 450 אלף דולר מתוכנית המדען וב־150 אלף דולר מהקרן השבדית "The Case For Her". בשנה האחרונה הוא אף זכה בפרס החדשנות של פרוקטור אנד גמבל בסך 10 אלף דולר. "ההצלחה מבחינתנו היא שנשים יפסיקו להיות מסוכסכות עם הנרתיק שלהן", אומרת שטרנברג.

הזכייה במענקים ופרסים שינתה את היחס אליכן?

"לא. לאחר הזכייה בפרס של פרוקטור אנד גמבל הוזמנתי לפגישה אצל משקיע ישראלי והלכתי בשמחה, אבל במקום לקדם השקעה, הוא התחיל להרצות לי שאין היתכנות לשוק ולמכירה ישירה לנשים, ושקרן הון סיכון לא יודעת להשקיע במוצר לבריאות מינית של נשים. ישבתי שם ולא הבנתי בשביל מה הוא הזמין אותי, הוא ממש בזבז לי את הזמן".

מהסיבה הזאת אלגאמד בחרה להתמקד במימון המונים. "הבחירה בגיוס המונים נבעה בין היתר מהצורך שלנו להעלות מודעות ציבורית לבעיית המנופאוזה", מסבירה רמתי. "לחברות פמטק בארץ קשה לגייס והן נסחרות בפחות מהשווי הממשי שלהן. זו קודם כל בעיה של מודעות. רוב המשקיעים הם גברים, והם צריכים להאמין שיש בעיה ושיש שוק. אחד הדברים הכי מצחיקים הוא לדבר עם משקיע שלא מבין שיש בעיה, ואז להגיד לו שיילך לדבר עם אשתו".

מה קורה כשהם מדברים עם נשותיהם?

"אז זהו, שלא כולם באמת מדברים איתן".

גם הנדרסון נתקלה בבעיה הזו בדיוק. "אנחנו עדיין מתמקדות בחינוך של משקיעים, במקום לשוחח איתם על ההזדמנות הגלומה בשוק", היא מודה. "יש הרבה מאוד התעניינות ואנחנו מקבלים פניות רבות ממשקיעים שמכירים בכך שיש למוצר שלנו שוק. אבל יש מרחק בין להתעניין לבין ממש להכניס את היד לכיס. אני מקווה מאוד שהמשקיעים בסבבי הגיוסים הבאים שלנו יתייחסו לשוק הזה ברצינות, כי אנחנו זקוקות למימון כדי לעשות מהלכים גדולים, לקחת סיכונים, ללמוד ולצמוח".