עדשה רחבה

//

יאיר רוה

למה דיסני מעדיפה שלא תזכרו את שמות במאי הסרטים שלה?

שני המשכונים ל"מלחמת הכוכבים": "הכוח מתעורר" הקולנועי ו"Splinter of the Mind's Eye" הספרותי, שחיבר פוסטר. המותג הוא מעל היוצרים צילום: סטודיו פרודוזנט

עדשה רחבה

יאיר רוה

ל

רוב בני האדם השם אלן דין פוסטר לא אומר כלום, אולם למעריצי "מלחמת הכוכבים", מדובר בלא פחות מאגדה חיה — הוא ה־סופר שהפך את הסרטים המצליחים לספרים עלילתיים, שאפשרו למעריצים להעמיק את הצלילה שלהם לעולמות שברא ג'ורג' לוקאס. פוסטר גם אחראי לנובליזציה של סדרות סרטי "הנוסע השמיני" ו"מסע בין כוכבים" ו"הרובוטריקים". מהספר הראשון בסדרה, "From the Adventures of Luke Skywalker" (שבו פוסטר היה סופר צללים בלבד), נמכרו 3.5 מיליון עותקים בחודשים שאחרי הפצת הסרט והוא עדיין מוצר פופולרי באמזון. אלא שמאז 2012 — כשדיסני רכשה מלוקאס את לוקאספילם תמורת 4 מיליארד דולר — פוסטר, בן 74 כיום, הפסיק לקבל תמלוגים על הספר והמשכיו. ומאוחר יותר כשדיסני קנתה את אולפני פוקס המאה ה־20 ב־71 מיליארד דולר, פוסטר הפסיק לקבל תמלוגים גם על ספרי "הנוסע השמיני".

לפני כשבועיים פוסטר קיים מסיבת עיתונאים וירטואלית עם יו"ר אגודת סופרי וסופרות המדע הבדיוני, שבה מחה נגד דיסני, שהחליטה שכשהיא רוכשת קניין רוחני של תאגיד אחר, אקט הרכישה פוטר אותה מהמשך תשלומי התמלוגים ליוצרים. פוסטר סבור שאנשי ההוצאה לאור של דיסני יסכימו איתו מיד, אלא שהוא, סוכנו ועורכי דינו אפילו לא מצליחים לחצות את חומת המחלקה המשפטית של דיסני כדי להגיע למוציאים לאור החדשים של ספריו.

ההתחמקות של דיסני מתשלום תמלוגים לפוסטר מהדהדת את האג'נדה של דיסני להקטין את נוכחותם של היוצרים לטובת קידוש בלעדי של המותג. כמה מכם, למשל, יודעים להגיד איך קוראים לבמאים של "מלך האריות", "אלאדין" ו"היפה והחיה", שלושת סרטי האנימציה הגדולים והמצליחים של האולפן בשנות התשעים? מה לגבי שמות הבמאים של אהובי המבקרים והקהל של פיקסאר "רטטוי", "וול-E" או "צעצוע של סיפור 4"? ומאז עזב ג'וס ווידון את מותג "הנוקמים", אילו במאים בעלי שם אתם מכירים שביימו סרט של מארוול?

כפי שהוליווד של שנות העשרים והשלושים ייבאה במאים מגרמניה ושבדיה, כך דיסני של שנות האלפיים מייבאת במאים מהקולנוע העצמאי, שזכו לביקורות טובות ופרסים בפסטיבלים, ונותנת להם לביים את שובר הקופות הראשון בחייהם, כשהם עדיין אלמונים לרוב העולם חוץ ממבקרי קולנוע. תמורת האפשרות להפוך למיליונרים הם יוותרו על עצמאותם האמנותית, ואולי אף על תמלוגים עתידיים — וכך דיסני לעד תהיה חשובה יותר מכל מי שעובד עבורה.

בשם קדושת המותג דיסני תובעת במיליוני דולרים כל מי שעושה לטענתה שימוש מסחרי לא חוקי באחת הדמויות שלה, כולל גני ילדים שציירו על קירותיהם את מיקי מאוס וחבריו, וזוג שהופיע במסיבות יום הולדת לילדים בתחפושות של פו הדוב וטיגר. וכדי להעמיק את אחיזתה במותגיה, דיסני יצרה גם לובי מסיבי בוושינגטון לקידום תיקון לחוק זכויות יוצרים, שמונע פקיעת הזכויות על יצירות אמנות אחרי 70 שנה, מחשש שמיקי מאוס הקשיש, למשל, ייהפך כמו יצירות רבות בנות־גילו ליצירה ברשות הכלל.

באופן אירוני כל התביעות הקטנוניות הללו של דיסני שימשו נגדה בבית המשפט לפני כשנה. עורכי הדין של עיזבונו של מייקל ג’קסון תבעו את החברה על שימוש ללא רשות בשירי הזמר ובקטעי וידיאו בהשתתפותו בסרט תיעודי שהפיקה רשת ABC השייכת לדיסני. הפרקליטים של דיסני לא מצמצו והשיבו כי השימוש בחומרים לדיווח חדשותי מעוגן בתיקון הראשון לחוקה, המבטיח את חופש הדיבור וחופש העיתונות ומספק הגנה מפני "בעלי זכויות שתובעים אחרים בשל קנאות יתר" — מוסר כפול שמוכיח שאת היצירתיות הגדולה ביותר בדיסני תמצאו במחלקה המשפטית, לא במשרדי התסריטאים.