ב

פרק השני בעונה החדשה של "הכתר" (נטפליקס) מוזמנת מרגרט תאצ'ר, ראשת הממשלה הטרייה, לבלות כמה ימים עם בני המלוכה באחוזתם. אלא שאין מדובר בבילוי כלל, אלא במבחן, שבו תאצ'ר נכשלת כישלון חרוץ: היא לובשת בגדים לא מתאימים לציד, מסרבת להתבוסס בבוץ ומוותרת מראש, במה שבני המלוכה רואים כסימן של חולשה. את שאר הזמן היא מעדיפה להשקיע בעבודה במקום במשחקי חברה, ולבסוף עוזבת מוקדם, משהו שאף ראש ממשלה לא עשה בעבר.

אבל ב־2020 — כשתאצ'ר נחשבת המנהיגה השנואה בתולדות עמה ודיאנה היא אייקון קדוש — נראה שמבחני בית המלוכה חזרו להיות רלוונטיים מאוד. מנהיגים כמו בנימין נתניהו או דונלד טראמפ מוכיחים שוב ושוב שהם לא רוצים להתפלש בבוץ האמיתי של התפקיד, כלומר לקבל החלטות דרמטיות שעלולות לסכן את מעמדם הציבורי, ובכל זאת ממשיכים לזכות בתמיכה כי השיפוט שלנו תלוי בפרמטרים שלא קשורים לתפקיד כלל. האנגלית היפה של ביבי, החוצפה של טראמפ, ואפילו הגובה שלהם – מעולם לא נבחר נשיא אמריקאי נמוך מ־1.80 מ' – משפיעים על קבלת ההחלטות שלנו יותר מאשר נכונותם לבחור את טובת האומה ולא את טובתם האישית. בני מלוכה או סתם אנשים מהרחוב — בני אדם אינם רציונלים כשהם מעריכים אחרים, ואם ההיסטוריה מוכיחה לנו משהו, זה שהם גם ימשיכו להיות כאלו.