בעיטה במוח
//
אוריאל דסקל
מה השיקום של מילאן מגלה על הציפיות שלנו לעולם הוגן?
זלאטן איברהימוביץ' מנהיג את מילאן על המגרש. הצלחה אינה זכות שנקנית בסבל, אלא תוצאה של מאמץ מושכל. צילום: אי.פי.
בעיטה במוח
אוריאל דסקל
ע
ונת הכדורגל באיטליה מסמנת עשור לזכייה האחרונה של מילאן באליפות. מאז 2014, המועדון שזכה בשבע אליפויות אירופה (רק ריאל מדריד זכתה ביותר) — לא משחק בליגת האלופות. זה קרה אחרי "תור זהב" של 25 שנה תחת סילביו ברלוסקוני, המיליארדר־פוליטיקאי־עבריין שהשקיע כסף רב בדברים הנכונים: מגרש אימונים חדש, מעבדת כדורגל ואימון משובח. אבל בעשור האחרון ברלוסקוני הזניח את המועדון ואז מכר אותו למיליארדר מסתורי מסין, וזה נאלץ למכור אותו לחברה שממנה לקח הלוואה כדי לשלם לברלוסקוני — אליוט מנג'מנט, קרן הון סיכון שמתמחה בהשקעה במקומות שנמצאים במשבר. הציפייה, בהתאם, היתה שאליוט תפרק את המועדון מנכסיו ותחזיר לעצמה את הכסף שהשקיעה.
במפתיע, זה לא קרה. להפך: במקום זה, באליוט בחרו להשקיע את הכסף בצוות שיבנה את הקבוצה מחדש. למנהיג הצוות הזה מונה פאולו מאלדיני, מגן הקבוצה, שהצטרף לאחר שהתרשם שמדובר בגוף רציני שמעוניין להשקיע בקבוצה. איתו מנהל את אסטרטגיית הרכש הנדריק אלמשטד, מומחה גרמני לניתוחים מתקדמים, בוגר הרווארד ולונדון ביזנס סקול, ולצדם עובדים הסקאוט הראשי ג'ופרי מונקאדה, שקיבל קרדיט על בניית מונקו, שהגיעה לחצי גמר ליגת האלופות ב־2017; ריקי מאסארה, מומחה לשוק הכדורגל האיטלקי; וחבורת אנליסטים בשנות ה־20 לחייהם שעובדים עם חברת נתונים מתקדמים. כולם, לפי הכתבות שפרסמו על הקבוצה, רוצים לעבוד "בסגנון של ליברפול", אבל חושבים על רכש כמו "אייאקס, אָטַלאנטה או RB לייפציג".
עוד במוסף כלכליסט
מאלדיני: "זלאטן מרים את הרמה באימונים. הוא מסרב להפסיד, כמוני כשאני משחק פינג פונג עם הילדים שלי. זה חיוני לתרבות החדשה שלנו"
זה קריטי. במשך כל שנות הבצורת, מילאן המשיכה לחשוב כמו מילאן הגדולה וחיפשה שמות גדולים, אף שכבר לא היתה בפוזיציה כלכלית להרשות לעצמה את הכוכבים הכי יקרים (הקבוצות האנגליות, יובנטוס, ריאל מדריד, ברצלונה ובאיירן מינכן עקפו אותה בכל הקשור להכנסות). אז באו כוכבים מזדקנים, שבעים וזולים כגון רונלדיניו, פרננדו טורס, מייקל אסיין, קייסוקה הונדה וכולי.
הצוות שגיבשו באליוט הפך את המצב. כיום מילאן היא הקבוצה שבמקום הראשון באיטליה, עם ההרכב הצעיר ביותר בחמש הליגות הבכירות (הגיל הממוצע של שחקניה הוא 24.5). המנהיג שלה על המגרש הוא זלאטן איברהימוביץ', מגדולי הכדורגלנים בכל הזמנים. לפני שלוש שנים השבדי עבר פציעה קשה בברך, אבל כיום, בגיל 39, הוא השחקן המרכזי בהתקפה של הקבוצה, בעיקר בזכות השקעה עצומה בגופו ומה שהוא מתאר כ"רעב בלתי נגמר". זלאטן הוא "מידל מנג'מנט", שלפי מאלדיני "מרים את הרמה באימונים. הוא מסרב להפסיד, כמוני כשאני משחק פינג פונג עם הילדים שלי. זה חיוני לתרבות החדשה שלנו".
מאלדיני רואה בנפילתה של מילאן ובעלייתה מחדש תנועה היסטורית מחזורית. "היה לנו מזל 25 שנה, ואז היה לנו פחות מזל", אמר לאחרונה. "לכל מועדון כדורגל יש את זה: אחרי תקופה קשה יש תקופה טובה".
זה פשוט לא נכון. מאלדיני אולי לא טעה באף מהלך בשנה וחצי שלו במילאן, אבל כאן הוא לוקה בהטיה קוגניטיבית נפוצה מאוד: אנשים נוטים להאמין שסבל מוביל, בהכרח, להצלחה עתידית, אף שאין קשר בין הדברים. במאמר שהתפרסם בכתב העת “British Journal of Social Psychology”, חוקרים מאוניברסיטת טילבורג בהולנד הוכיחו בשורת מחקרים שאנשים מאמינים שמי שסבל ממזל רע ייהנה ממזל טוב בעתיד. אחת הסיבות הבולטות לכך היא המחשבה המוטעית ש"אנשים מקבלים את מה שמגיע להם", ולפיכך סבל הוא סימן שהגמול כבר בדרך. "אנשים נוטים להאמין שהעולם הוא מקום הוגן", הסבירו החוקרים.
אבל העולם אינו מתעסק בהוגנות, וסבל אינו מתגמל. אם מילאן מוכיחה משהו, זה שאפשר וצריך להתמודד עם סבל באמצעות כלים כמו ניהול טוב ומבוסס ניתוחים, בחירת אנשים נכונים, ושינוי תפיסה: לא עוד מועדון כדורגל גדול שסובל ובגלל זה יום אחד יהיה סבבה — אלא מועדון כדורגל גדול שמבין את מקומו החדש, בונה קבוצה לפי תפיסות מותאמות למעמדו החדש, ויוצר תרבות חדשה.
