הפוליטיזציה של אמונה במדע

כדי להתמודד עם הכחשות משבר האקלים או הקורונה, מסביר קוק, צריך קודם להבין מה עומד ביסודן: "אנשים לא מכחישים שינויי אקלים בגלל המדע או המציאות, אלא כי הם לא אוהבים את הפתרונות שמוצעים לבעיה", הוא אומר. "ולכן המנבא הגדול ביותר של הכחשת משבר האקלים הוא השתייכות ואידאולוגיה פוליטיות. אנשים שלא אוהבים פתרונות ממשלתיים ורגולציה, שמאמינים בממשל קטן, הם אלו שדוחים את הפתרונות הרגולטיביים לשינוי אקלים. אבל במקום להציע חלופות משלהם, כאלו שידידותיות לשוק החופשי, הם פשוט דוחים את העובדה שמדובר בבעיה. אם יוצאים מנקודת הפתיחה של 'אני לא אוהב את הפתרון', לא משנה כמה ראיות לקיומה של הבעיה תציג לאנשים, הם עדיין לא יאהבו את הפתרון ורק יתחפרו יותר בהכחשת הבעיה".

ולכן יש חפיפה גבוהה בין מכחישי משבר האקלים למכחישי הקורונה?

"כן. המניעים להכחשת הקורונה דומים מאוד או זהים למניעים להכחשת משבר האקלים. כך למשל, ערכים שמרניים כמו אינדיבידואליזם נמצאים בבסיס ההתנגדות לפתרונות כמו מסכות וריחוק פיזי. כמו כן הטכניקות הרטוריות שמכחישי הקורונה משתמשים בהן זהות לאלו של מכחישי משבר האקלים".

הקשר בין הכחשת משבר האקלים לאידיולוגיה פוליטית הוא חדש יחסית. רבים מהחוקים הסביבתיים הבולטים של ארצות הברית נחקקו בממשל ניקסון. אפילו לפני עשר שנים היו רפובליקנים בולטים שהתייחסו ברצינות לבעיה. השינוי קרה בגלל עבודה של גורמים כמו האחים קוך, ששפכו מיליארדי דולרים על הטיית עמדות הממשל לכיוון יותר שמרני־רדיקלי.

"תהליך הקיטוב התחיל בראשית שנות התשעים, והוא קודם לאחים קוך. כל מיני גורמים שמרניים, שלא אהבו את הפתרונות הרגולטיביים, החלו לייצר מיסאינפורמציה ולהזין אותה לציבור באופן אסטרטגי באמצעות ספרים, תקשורת המונים ושליחת דוברים מטעמם לתקשורת. ההרעלה התקשורתית הזו היתה הזרז להליך הקיטוב ההדרגתי הזה".

הבעיה היא טקטיקות של מיסאינפורמציה, אבל אתה אומר שאנשים מכחישים את משבר האקלים בכלל בגלל עמדות אידאולוגיות. אלו שני דברים שונים. אם אני נגד שינוי אקלים כי אני לא אוהב ממשל גדול, שום מידע או חיסון לא ישנה את דעתי.

"אני מחלק את הציבור הכללי לשלוש קבוצות: מודאגים ומבוהלים (Concerned and Alarmed), מנותקים (Disengaged) ומזלזלים (Dismissives). המודאגים והמבוהלים, בארצות הברית ובשאר העולם, הם מרבית האוכלוסייה. בארצות הברית הם מהווים 58% מהאוכלוסייה, ורובם לא פעילים בדעותיהם, כלומר לא מדברים על משבר האקלים, למשל, עם המשפחה והחברים. מול אלה, הדבר החשוב ביותר שאפשר לעשות כדי לקדם פעילות אקלימית הוא לתת להם כלים שיאפשרו להם לדבר על הנושא.

"הקבוצה השנייה — המנותקים — מהווה 30% מהאמריקאים, והיא כוללת אנשים שאינם מונעים מאידאולוגיה, ולכן פתוחים לראיות ולמידע. גם הם קהל מוצלח למסרים על שינויי האקלים, כשהאתגר הוא לזכות בתשומת לבם, כי הם לא מחוברים לנושא.

"ואז אנחנו נותרים עם המזלזלים, 12% מהאוכלוסייה שמכחישים מדע ומחזיקים בתיאוריות קונספירציה. זו אסטרטגיה לא יעילה לנסות לשנות את דעתם, ולכן אם יש לנו משאבים מוגבלים, עדיף להתמקד ב־88% שפתוחים לנושא".

איך עובד חיסון של המוח?

"ישנם שלושה סוגי חיסון: מבוסס עובדות, מבוסס מקור ומבוסס היגיון. עם חיסון מבוסס עובדות, אתה מחסן אנשים נגד מיתוסים ספציפיים באמצעות מתן העובדות שהם צריכים כדי להוכיח שהמיתוס שגוי. אם זה מיתוס על אפקט החממה, תסביר איך הוא עובד, ואז הם אולי יבינו למה המיתוס לא תקף. חיסון מבוסס מקורות מסביר איך נוצר המידע השגוי או מאיפה הגיע, ולמה המקור הזה לא אמין. זה יכול להיות מדען שמקבל כסף מתעשיית הדלק, אתר שיש לו היסטוריה של פרסום מידע שגוי, או אדם ללא אסמכתא מתאימה להטיף בנושא שעליו הוא כתב.

"אני מתרכז בחיסון מהסוג השלישי, המבוסס היגיון, שבו מסבירים את הטכניקות הרטוריות והכשלים הלוגיים שבבסיס המידע השגוי. במחקר שלי מצאתי שאם מסבירים לאנשים במושגים כלליים את הטכניקות שמשמשות להטעייה, זה משמש חיסון אוניברסלי נגד מידע שקרי מכל סוג".

איך חיסון מבוסס היגיון עובד בפועל?

"יש דרכים שונות להסביר טכניקות הכחשה. אנחנו התמקדנו בשתי גישות וערכנו ניסויים להשוות ביניהן. האחת מבוססת על חשיבה ביקורתית: לוקחים טיעון, מפרקים אותו ומראים איפה הוא שגוי. למשל, הטיעון שהיה בעבר שינוי אקלים ולכן מה שקורה עכשיו הוא טבעי. זה טיעון נפוץ מאוד בקרב מכחישי המשבר, שכמעט כמו ברפלקס אומרים: 'האקלים תמיד השתנה'. אבל כשבוחנים את הטיעון, הם למעשה אומרים: האקלים השתנה בעבר — שזה נכון; האקלים משתנה עכשיו — שזה גם נכון; כלומר מה שגרם לאקלים להשתנות בעבר גורם לו להשתנות עכשיו — ופה טמונה השגיאה. זה נקרא 'כשל הגורם היחיד' (Single Cause Fallacy), ההנחה שאם X גרם ל־Y בעבר, זו תמיד אותה הסיבה. אנחנו גילינו שאם מפרקים טיעון כזה להנחות המוצא ולמסקנות שלו, ועוזרים לאנשים לראות איפה נמצאת השגיאה בטיעון, זה מנטרל את המיסאינפורמציה.

"הבעיה בגישה הביקורתית־שכלתנית היא שמדובר בעבודה קשה, אז הגישה השנייה שמשמשת אותנו היא אנלוגיות שהופכות הסברים לוגיים ליותר ברורים — פחות פירוק טיעונים ויותר דוגמאות מציאותיות. במקרה של הטיעון לגבי שינוי אקלים בעבר, אנלוגיה טובה תהיה לדמיין קורבן רצח עם סכין גדולה שנעוצה בגבו ולטעון: 'אנשים מתו מסיבות טבעיות בעבר, אז האדם הזה בטח גם מת מסיבות טבעיות'. ברור שזה טיעון מגוחך, אבל מדובר באותו כשל לוגי. זו דרך נגישה להסביר היגיון רע.

"מתברר שאיורים וקומיקס הם דרך מצוינת להנגיש את ההסברים האלו. בחנו הפרכת מיתוסים באמצעות הגישה הביקורתית של פירוק טיעונים, או איורים שמסבירים את אותו כשל. שניהם עבדו, אבל בדרכים שונות. הגישה הביקורתית היתה אמינה יותר, אבל הקומיקסים משכו יותר תשומת לב, ואנשים הביטו בהם זמן רב יותר. שתי הגישות לגיטימיות, ומתאימות למצבים שונים".

ההשראה להעביר מסרים באמצעות איורים הומוריסטיים לא נולדה ממאמצי הסברה מאוירים כמו סמוקי הדוב שהוביל קמפיין פדרלי למלחמה בשרפות יער, אלא דווקא ממנחי תוכניות הלייט נייט בטלוויזיה, כמו סמנתה בי, ג'ון סטיוארט, סטיבן קולבר וג'ון אוליבר. "כשהחלטתי שהחיסון שלי יהיה שימוש באנלוגיות כדי להסביר היגיון רע, הבנתי שמנחי לייט נייט משתמשים באנלוגיות כבדיחה כדי להראות כמה טיעוני מיסאינפורמציה הם מגוחכים", אמר קוק. "הומור הוא כלי יעיל לא רק כדי לבדר אנשים, אלא גם כדי להסביר כשלים לוגיים".

‍אבל רוב האנשים עצלנים. הם לא יעצרו מול כל פייק ניוז בטוויטר כדי לשקול אם הוא נכון, וגם אם לא ישתפו את המידע, עדיין יתייקו אותו במוחם. עד כמה השיטות הללו יעילות לא בתנאי מעבדה, אלא כשאנשים יושבים בבית וגוללים בטוויטר?

"זו הסיבה שאנחנו משתמשים בקומיקס. דקונסטרוקציה וחשיבה ביקורתית הן עבודה קוגניטיבית קשה, ואנשים מחווטים להימנע מעבודה קשה שכזו. לא מעצלנות, אלא מיעילות — אנחנו מסתמכים על קיצורי דרך מנטליים (היוריסטיקה), כמו אנלוגיות, שהן כלי עוצמתי שמשרת אותנו כמו שצריך. ולכן מדענים צריכים להתאים פתרונות למוח שיש לנו, לא לכלי החשיבה הביקורתית שיהיו לנו.

"בדקנו את גישת ההפרכה הזו בהקשר של טוויטר ובאינסטגרם. הצגנו לנבדקים שורה של פוסטים עם מידע שגוי ומידע מחסן בסדר שונה ובפורמטים שונים. גילינו שהם הסתכלו על הפוסטים לזמן קצר מאוד. אז העובדה שאיורים יכולים להחזיק את תשומת הלב שלהם למספיק זמן כדי לייצר השפעה מצביעה על כך שאפשר לנטרל מידע שגוי גם בפורמט הגלילה המהירה של מדיה חברתית.

"ומכיוון שחיסון מבוסס היגיון הוא חיסון אוניברסלי, חיסון נגד מידע שגוי על הקורונה, למשל, אמור לחסן אנשים נגד טכניקות דומות בנושאים אחרים. לכן התחלתי ליצור קומיקסים שמפרקים את המיתוסים השונים סביב הקורונה. ראינו שהם הפחיתו ישירות את ההשפעה שלהם, ובתקווה גם ישפרו את החשיבה הביקורתית של אנשים באופן כללי יותר".

‍

הדוד העצבני הופך למשחק

באחד הניסויים של קוק המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות. "לקבוצה הראשונה הוצג רק מידע שגוי — עצומה של מומחים לכאורה שטוענת שאין קונצנזוס מדעי על התחממות גלובלית — ואז חבריה מילאו שאלון לגבי תפיסותיהם בנושא האקלים. לקבוצה השנייה הוצג קודם מסר מחסן, שהסביר שגורמים שמנסים לפגוע במדע משתמשים בטכניקות שונות כדי להטעות את הציבור. למשל, שתעשיית הטבק ניסתה להטיל ספק בכך שעישון גורם לסרטן באמצעות פרסומות בעיתונים שהתגאו ברשימות של עשרות אלפי רופאים שהמליצו על סיגריות. הצגנו להם פרסומת אמיתית כזאת משנות העשרים עם הסבר של הטכניקה שמכונה 'המומחה המזויף'. זה הכל, בלי קישור ישיר לשינוי האקלים. לאחר מכן הצגתי להם את אותו מידע שגוי שהוצג לקבוצה הראשונה ואז הם מילאו את השאלון. הקבוצה השלישית היתה קבוצת בקרה, שמילאה את השאלון בלי לראות קודם מידע כלשהו.

"הממצאים הראו שבקבוצת המידע השגוי היתה קבלה נמוכה יותר של שינויי האקלים, ואילו הקבוצה המחוסנת היתה דומה לקבוצת הבקרה. המעניין הוא שבקבוצת המידע השגוי, ההשפעה היתה שונה. בקרב שמרנים נרשמה ההשפעה הגדולה ביותר, ובקרב ליברלים לא היתה שום השפעה. אבל בקבוצת המחוסנים המידע השגוי נוטרל לכל אורך הספקטרום הפוליטי".

עד כמה קשה להתמודד עם הכחשת משבר האקלים והקורונה, כשהממשל האמריקאי בארבע השנים האחרונות פעל אקטיבית לעידוד תפיסות כאלו?

"כשמנהיגים פוליטיים מפיצים מידע שגוי, קשה מאוד למדענים, מומחים וכל מי שמנסה להעביר מידע מדויק לציבור. בנוגע לשינויי האקלים, היו כמה מחקרים שמצאו שאחד המניעים הגדולים של שינוי בדעת הציבור בנוגע לנושא הוא אותות ממנהיגים פוליטיים. זה תואם למה שאני אומר, שנטייה פוליטית היא גורם החיזוי הגדול ביותר. בני אדם הם שבטיים, ככה המוחות שלנו התהפכו, ואנחנו מחווטים להזדהות עם קבוצות חברתיות ולקבל את מה שהמנהיגים השבטיים שלנו אומרים. ראינו את זה עם משבר האקלים, ואנחנו רואים את זה עכשיו עם הקורונה.

"אחת הטרגדיות הגדולות ביותר בארצות הברית השנה היתה שבשעה שנדרש למדע זמן להבין את המצב לאשורו, ההבנה שמסכות הן פתרון פשוט לבלימת התפשטות המגפה הגיעה די מהר. המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) הנחה לעטות מסכות, אבל כשטראמפ הזכיר את ההמלצה, הוא פקפק בה כבר במשפט הבא ומאז לעג למסכות. זה איתות ענקי לכל תומכיו, שהיתה לו השפעה מזיקה מאוד".

אז כשאתה מתמודד עם אחד האנשים המשפיעים בעולם, עד כמה יעילות יהיו האסטרטגיות שלך?

"זה אתגר עצום. בשעה שכל השיטות שלי נבחנו במעבדה ועובדות שם באופן יעיל, האתגר האמיתי הוא להשתמש בהן בקנה מידה גדול. כי כדי למנוע מנשיא להפיץ מידע שגוי לכל המדינה, צריך לחסן מספיק אנשים כדי להגיע לחסינות עדר. איך מגיעים לקנה מידה גדול כזה? התשובה הטובה ביותר היא טכנולוגיה, ובעיקר משחקים.

"אנחנו משיקים בדצמבר משחק למובייל בשם "Cranky Uncle", שמלמד חשיבה ביקורתית בנושאים כמו משבר האקלים, קורונה ומדע באופן כללי. המשחק מכונה על שם דמות של דוד עצבני, שמככב בו ומפזר מיסאינפורמציה. השחקן נדרש להתאמן בזיהוי הטכניקות הרטוריות שלו, כשהמפתח הוא אימון — איתור דפוסים חוזרים, שיאפשרו לזהות את טכניקות ההכחשה בקלות. המשחק משתמש בהומור וציורים כדי לתמרץ אנשים להמשיך לשחק, וככל שהם משחקים יותר, כך הם נעשים מחוסנים יותר נגד מיסאינפורמציה.

"בחנו אבטיפוס של המשחק, שהתמקד רק במידע שגוי בנושא אקלים, בכיתות בית ספר, וגילינו שהוא חיסן את הנסיינים גם נגד בדיות בנושאים אחרים, כמו התנגדות לחיסונים. הגרסה הסופית של המשחק תהיה כללית יותר, ומטרתו היא לחסן אנשים נגד סוגים שונים של מידע שגוי בנושא מדע".

ואז כל מה שצריך לעשות הוא לגרום ל־200 מיליון אנשים לשחק במשחק.

"מה שיפה בטכנולוגיה הוא שהיא יכולה להגיע להרבה אנשים. המטרה המקורית שלי היתה לגרום לכמה שיותר אנשים להוריד את המשחק מהר ככל האפשר. אבל אז הבנתי שכיתות הן הדרך היעילה ביותר להפיץ את המשחק הזה להרבה אנשים. שם ההשפעה שלו היא הגדולה ביותר ולכן אנחנו במגעים עם בתי ספר רבים. התמודדות עם מיסאינפורמציה היא מרתון, לא ספרינט, וצריך לפתח פתרונות עמוקים וארוכי טווח, לא להסתפק בהפרכת ידיעות שגויות במדיה חברתית מהר ככל האפשר".

הבלגן ימשיך גם אחרי טראמפ

הקשר המסוכן בין אידאולוגיה פוליטית לתפיסת המציאות קיבל חיזוק משמעותי מאז הפסיד טראמפ במרוץ לנשיאות. "האותות שמגיעים מהרמות הגבוהות ביותר, הנשיא והממשל, היו לא להאמין לתוצאות הבחירות, וזה רע. אבל רעה לא פחות היא השתיקה הרועמת של שאר המנהיגים במפלגה הרפובליקנית. כשהם נמנעים מלצאת באופן נחרץ נגד קונספירציות ומיסאינפורמציה, הם זורעים את הזרעים לחוסר אמון ומחלוקת בשנים הבאות, וזה הרסני מאוד.

"ב־2017 האקונומיסט פרסם את מדד הדמוקרטיה הבינלאומי, וארצות הברית הפכה מדמוקרטיה מתפקדת לדמוקרטיה פגומה. אחת הסיבות לכך היתה חוסר אמון במוסדות, וזה רק החריף בחודש האחרון. האמון הציבורי בהליך הדמוקרטי נמצא בשפל, והנשיא מזין את חוסר האמון הזה. הוא גם מחסל את המוניטין הבינלאומי של הדמוקרטיה האמריקאית".

האם כשטראמפ כבר לא יהיה נשיא, יהיה קל יותר להתמודד עם מיסאינפורמציה?

"הרבה אנשים חושבים שגם אחרי שביידן יהיה נשיא המצב יהיה גרוע באותה מידה, כי עדיין יש את פוקס ניוז והמפלגה הרפובליקנית, שמפרסמים מיסאינפורמציה. אני לא מסכים, כי יש הבדל בין העובדה שהמידע השקרי מגיע מלמעלה, מהנשיא, שיש לו המגפון של הבית הלבן וכל הסמכות שנלוות לכך לבין מצב שבו ביידן מספק מידע מדויק ונסמך על עצות ממדענים ומקורות אמינים.

"מיסאינפורמציה תמשיך להיות בעיה רצינית, אבל לא חמורה כמו בתקופת נשיאות טראמפ. לפי מחקר של אוניברסיטת קורנל, הוא המקור מספר אחת למידע שגוי על הקורונה. הוא עדיין יהיה מקור שקרי, אבל בלי הסמכות של הבית הלבן. המידע השגוי שלו יופץ בערוצים ימניים ובתקשורת שמרנית, אבל תקשורת המיינסטרים כמו CNN, ABC ו־NBC, שהיו מחויבים לסקר אותו כנשיא, לא מחויבים לסקר אותו עכשיו".

אבל אולי יהיה קל יותר להגיע למנותקים?

"אמנם יהיה פחות מידע שגוי בתקשורת המיינסטרים, אבל מחוללי מיסאינפורמציה ימשיכו לרדוף אחר קהל, והאלגוריתמים של פייסבוק ויוטיוב ימשיכו לכוון אליהם את המנותקים. זה לא השתנה".

אפשר לראות בניצחון של ביידן בחירה באמת ובעובדות על פני שקר ופייק ניוז?

"זו היתה בעיקר הצבעה נגד טראמפ. אבל האם זו הצבעה נגד השקרים שלו? הם ודאי השפיעו, אבל הגורם העיקרי למפלתו היה כישלון הממשל בהתמודדות עם המגפה והכיעור שהפיץ בארבע השנים האחרונות. הייתי שמח לחשוב שהציבור אימץ את העובדות ואת המדע, אבל אני לא חושב שזה המניע העיקרי.

"נוסף על כך, 10 מיליון יותר אנשים הצביעו לטראמפ מאשר ב־2016. אלו עוד 10 מיליון אנשים שחשבו, 'אני אוהב את מה שקרה בארבע השנים האחרונות'. זה מראה שיש יקום חלופי שבו חיים תומכי טראמפ, והאקו־סיסטם התקשורתי שלהם, שהוא חלק משמעותי מכך, רק ימשיך לגדול. אנחנו רואים עכשיו צמיחה של רשתות ימין קיצוני כמו OAN, כי פוקס ניוז לא סיפקה תוכן קיצוני מספיק. השוק הזה גדל. איך אפשר לרפא את הציבור כשהרעל ממשיך לזרום? אין לכך תשובה פשוטה".