בעיטה במוח
//
אוריאל דסקל
למה האינטנסיביות הורגת את קבוצות הכדורגל, ואת שוק העבודה?
פול פוגבה ממנצ’סטר יונייטד תשוש במהלך משחק מול ארסנל, השבוע. היענות לעומס עבודה מוגזם נתפסת כהוכחה למחויבות. צילום: אי.פי
בעיטה במוח
אוריאל דסקל
*
ב־2006, קבוצה של פסיכולוגי ספורט מאוניברסיטת שפילד הגדירה את שלושת סוגי הלחצים המשפיעים ביותר על ספורטאים ברמה הגבוהה: לחצים תחרותיים, שקשורים לחשש מכישלון, התמודדות עם פציעות וכן הלאה; לחצים ארגוניים, שקשורים לסביבת השחקן בקבוצה, כמו שכר, תנאי עבודה והיחסים עם המאמן והחברים לקבוצה; ולחצים אישיים, המתמקדים בענייני משפחה, פיננסים ובריאות נפשית. שלושת סוגי הלחצים האלה כרוכים אלו באלו, וההתמודדות איתם קריטית לביצועי הספורטאי.
כמו כל אדם, גם ספורטאים זקוקים לזמן לעצמם כדי להתמודד עם הלחצים שמופעלים עליהם. זה חלק מתהליך שיקום הגוף והמוח מפעילות אינטנסיבית. וזו בעיה, כי בספורט המקצועני כבר אין זמן לשיקום.
זה קורה במידה רבה בגלל ההתפתחויות בשוק הטלוויזיה. עלייתם של שירותי OTT (שידורי טלוויזיה באינטרנט, כמו נטפליקס ואמזון) לחצה אל הקיר את ערוצי הברודקאסט (הפתוחים לכולם) והכבלים; אלו, בתגובה, מתמקדים בתוכן לייב שמצמיד אנשים למסך — וקודם כל בספורט. כדי למקסם את ההכנסות, הליגות וחברות התקשורת צופפו את תדירות המשחקים, כך שבשנים האחרונות, כדורגלן ברמה הגבוהה ביותר שיחק כל 3.3 ימים בממוצע, במהלך השנה, כשהמינימום ההכרחי לשיקום ממשחק הוא שלושה ימים. השנה הקצב עוד הואץ, כיוון שהקורונה צופפה את לוח הזמנים: חייבים לסיים את העונה לפני יורו 2021 והאולימפיאדה.
זה לא נגמר כאן: ההתפתחויות המקצועיות בספורט, ברפואה ובטכנולוגיה הפכו את הספורטאים לחזקים ומהירים מאי פעם. זה הופך כל משחק לתובעני יותר, פיזית ומנטלית, ומחייב שיקום ממושך יותר, אבל בגלל ריבוי המשחקים הצטמצמו זמן השיקום ומספר האימונים. התוצאה היא עלייה משמעותית במספר הפציעות והבעיות המנטליות שחווים השחקנים. מחקר של איגוד הכדורגלנים העולמי (FIFPro) מצא שכ־40% מהכדורגלנים סובלים מבעיה מנטלית — מדיכאון, חרדה ותשישות נפשית ועד התמכרות ואובדנות. השנה, על פי המגזין "את'לטיק", נרשמה עלייה של כ־40% בפציעות כדורגלנים מקצוענים, לעומת התקופה המקבילה אשתקד. "אנחנו הורגים את השחקנים", טען פפ גווארדיולה, מאמן מנצ'סטר סיטי. "אי אפשר גם לשמור עליהם וגם לשחק כל שלושה ימים. הם זקוקים לזמן התאוששות".
זה פוגע לא רק בשחקנים, אלא גם בקבוצות, שהשחקנים הפצועים והתשושים־רגשית הם נטל עליהן. ריבוי הפציעות מביא לכך שקבוצות מאבדות סיכויים לאליפות, שחקנים מאבדים כסף, מאמנים מאבדים את העבודה, וערוצי השידור מאבדים רייטינג — כי מי רוצה לראות משחק לא־באמת־חשוב עם שחקנים שחוקים?
יש לכך פתרון. בשנים האחרונות, מאמנים שעובדים עם מדעני ספורט הוציאו יותר מהכוכבים הגדולים שלהם באמצעות הפחתת העומס עליהם. בכדורגל, זינאדין זידאן, מאמן ריאל מדריד, שכנע את כריסטיאנו רונלדו לוותר על משחקי ליגה, וכך זכה איתו בשלוש אליפויות אירופה. לסטר סיטי רשמה את הזכייה המפתיעה בהיסטוריה באליפות אנגליה בזכות העובדה שלא השתתפה בטורניר של אופ"א, וכך שיחקה כ־22 משחקים פחות מהיריבות. בכדורסל, המאמן ניק נרס הוביל את טורונטו ראפטורס לאליפות NBA היסטורית בזכות צמצום דקות המשחק של כוכב הקבוצה, קוואי לנארד.
אנחנו הורגים את השחקנים", טען לאחרונה פפ גווארדיולה. ואכן, שיעור הפציעות בקרב כדורגלנים זינק השנה ב־40%
עוד במוסף כלכליסט
הנתונים הללו רלוונטיים מאוד גם לשבוע העבודה שלנו. מחקר בינלאומי אנגלי־פיני־קנדי, שהתפרסם ב־2012, ניתח נתונים מיותר מ־600 אלף עובדים בעולם, ומצא קשר ישיר בין שעות עבודה מרובות לבין מחלות לב, שבץ, דיכאון ובעיות נפשיות. מחקר נוסף, הפעם של חוקרים מסטנפורד, הוכיח שהשעות הנוספות לא יעילות: אחרי 55 שעות עבודה בשבוע, הפרודוקטיביות יורדת בחדות כזו, שאלו שעובדים 70 שעות יעילים פחות מאלו שעובדים 50 שעות.
מנגד, הגבלת שעות העבודה פועלת לטובת כל הצדדים. כשמחלקת המכירות של מיקרוסופט יפן ניסתה שבוע עבודה של ארבעה ימים, המכירות זינקו ב־40%, ו־92% מהעובדים הביעו שביעות רצון מהשבוע המקוצר. אפילו הסביבה הרוויחה: התוכנית הובילה לצמצום של 23% בהוצאה על חשמל ו־59% במספר הדפים שהודפסו.
לרעיון הזה ייקח זמן לחלחל. הגבלת מספר שעות העבודה היא עדיין מהלך חריג; אפילו הניסוי היפני הופסק אחרי חודש. הנוכחות במשרד במשך שעות רבות עדיין נתפסת כחיונית להוכחת מחויבות. אבל אולי עכשיו, כשכל כך הרבה אנשים עובדים מהבית, מעסיקים יבינו שהצבת גבולות למקום העבודה משרתת גם את מקום העבודה עצמו, וששבוע עבודה של ארבעה ימים יעשה טוב לכלכלה. בדיוק כפי שצמצום מספר המשחקים יהפוך את הכדורגל למעניין ורווחי יותר.
