ה

דבר הראשון שסטיב קר אמר לדני אבדיה היה: "וואו, אתה גבוה יותר ממה שאמרו לנו". קר, מאמן גולדן סטייט ווריירס, בעלת הבחירה מספר 2 בדראפט ה־NBA, נפגש לראשונה עם הכדורסלן הישראלי באטלנטה לפני כשלושה שבועות. נציגי הקבוצה נפגשו עם כל המועמדים הבולטים בדראפט, אבל רק אבדיה "פוצץ לווריירס את המוח", לפי העיתונאי איתן שטראוס שמסקר את הקבוצה.

הוא "פוצץ להם את המוח" בגלל סיבות מקצועיות ואישיות רבות, אבל קר, כאמור, התרשם תחילה מגובהו של אבדיה. אבדיה רשום כ־2.06 מטר עם מוטת זרועות של 2.06 מטר, אבל לפי כל מי שפגש אותו בשבועות האחרונים הוא כנראה גבוה וגדול עוד יותר. והוא רק בן 19. זה עוד יגדל — וזה נתון מפתח בדראפט שהתקיים היום לפנות בוקר.

הווריירס מחפשים גובה. כן, גם חלוצי "הסמול־בול", שזכו בשלוש אליפויות עם דריימונד גרין — 1.98 מטר עם עקבים — בעמדת הסנטר, הבינו שבשביל האליפות הבאה שלהם הם צריכים יותר גובה. האליפות תעבור, ככל הנראה, דרך אנתוני דיוויס — כוכב לוס אנג'לס לייקרס שגובהו 2.08 מטר — אז צריך מישהו שיוכל להקשות עליו וירביץ כשצריך. אבל רק גובה לא יספיק. צריך לדעת לשמור על שחקנים נמוכים וזריזים, צריך יכולת מסירה ותנועה ללא כדור, צריך לדעת להגן וצריך לקלוע ברמה סבירה מהשלוש ומקו העונשין.

עומרי כספי, השחקן הישראלי הראשון ב־NBA וחברו של אבדיה למכבי תל אביב בשנה שעברה, משוכנע שיש לו כל הכישורים להצליח בעשור וקצת הבאים ב־NBA. "דני יכול להיות שחקן שהוא בורדר ליין אולסטאר" (שחקן שהוא כמעט אולסטאר, אחד מ־24 השחקנים הכי טובים בליגה), אומר כספי. "הוא כישרון שלא ראיתי אף פעם בכדורסל הישראלי, יותר מוכשר ממני. הוא צריך לשחק עם הכדור ביד. הוא יכול להיות פוינט־פורוורד, מנהל משחק גבוה — אבל זה תלוי מאוד לאיזה מערך מקצועי ולאיזה מאמן הוא מגיע".

מי שמסכים עם כספי הוא דיוויד ת'ורפ (Thorpe), "הסנדק של פיתוח השחקנים" בארצות הברית, מאמן פרטי לכדורסל שעבד עם יותר מ־75 שחקני NBA ויותר מ־100 שחקנים מקצוענים ברחבי העולם. "אני אוהב מאוד את דני", אומר ת'ורפ בריאיון מפלורידה ל"מוסף כלכליסט". "הוא כדורסלן ממש טוב, ובמקרה הוא גם גבוה מאוד. הוא היה יכול להיות שחקן NBA גם עם 1.90 מטר, כי הוא יודע לשחק. רואים עליו שהוא מבין את המשחק".

אבל כמו כספי, גם ת'ורפ סבור שהרבה תלוי באיזו קבוצה אבדיה ינחת. "עומרי כספי היה כישרון בלתי נתפס, אחד המוכשרים ביותר שאימנתי, אבל הוא גם היה חסר מזל כי רוב הקריירה היה בקבוצות גרועות", אומר ת'ורפ. "אם הוא היה מגיע לסן אנטוניו ספארס ולא לסקרמנטו קינגס אני חושב שהוא היה יכול להיות אולסטאר. הוא היה עד כדי כך טוב. היום הוא היה נבחר הרבה יותר גבוה בדראפט, אז לא הבינו עד כמה הוא מותאם לכדורסל של ימינו".

כדי להצליח יותר מכספי ב־NBA, אבדיה לא רק יצטרך לנחות במקום טוב יותר, לשפר את הקליעה שלו ולהתחזק גופנית. הוא צריך גם להתאים את עצמו ולהיות מוכן — טקטית, נפשית וטכנית — ל־NBA של העתיד. ות'ורפ הוא האדם המתאים ביותר לשאול אותו על העתיד. הוא בעליו של אתר הכדורסל לניתוח מתקדם TrueHoop, אורח קבוע בפודקאסטים של ESPN והאת'לטיק, וגם מי שחתום על אחד מספרי החובה לאוהבי כדורסל, "Basketball Is Jazz: Stories and Lessons from a Basketball Lifer", שמספק מבט מבפנים על פיתוח שחקנים.

1

כדורסל צריך לאהוב

(ולא לבכות כשמרביצים)

אהבה למשחק, אישיות חיובית ונכונות להיות Coachable ("ניתן לאימון") הן התכונות שת'ורפ מונה כהכרחיות כדי להיות שחקני NBA. "אף אחד לא היה יכול להשתוות לאהבת המשחק של כספי", הוא אומר. "במשך הקריירה שלו בליגה הוא היה מתקשר אליי בכל יום משחק והיה מתלהב: 'גיים דיי בייבי! לט'ס גו, קואץ''. וזה היה קורה גם אחרי שהקבוצה שלו היתה מאבדת סיכוי להגיע לפלייאוף. הוא פשוט התלהב מהמשחק ותמיד רצה לשחק. העבודה שלי כמאמן היא לגרום למי שמתאמן אצלי לאהוב את המשחק. זה הבסיס.

"בשנה הראשונה של כספי בליגה הקינגס שיחקו נגד פיניקס סאנס. אמרה סטודמאייר מהסאנס פשוט רצח את הקינגס ואז אמרו לכספי: 'תשמור על אמרה'. זה היה לו קשה. הוא היה רוקי (שחקן עונה ראשונה) אבל הוא נלחם כל כך חזק ועבד קשה. שום דבר לא היה עובד לו אם הוא לא היה מוכן לחטוף את המרפקים האלה מהאנשים הגדולים האלה. אם אתה לא אוהב את המשחק, הוא ישטוף אותך החוצה. השחקנים שמולך הם גדולים וחזקים ואתלטים. אתה תקבל מכות, יזרקו אותך ממקום למקום, יטביעו עליך. כדאי מאוד שתאהב את המשחק כדי שתוכל לעבוד קשה ולהצטיין בו".

"זה ממש לא מובן מאליו שכולם ב־NBA כיום 'אוהבים את המשחק'", מוסיף הישראלי סאמר ג'אסר, אחד העוזרים לבניית הסגל בצוות האימון של המילווקי באקס. "כחלק מהעבודה אנחנו מדברים הרבה עם אנשים מסביב לשחקנים כדי להבין מי השחקן, מי המשפחה שלו ואיך הוא מחוץ למגרש. אתה חייב לבדוק איזה אדם אתה מחתים, כי בליגה יש שחקנים שמרוויחים עשרות מיליונים בשנה אבל לא ממש אוהבים את המשחק. אז אתה חייב לבדוק מי מתאים לתרבות שאתה רוצה בקבוצה. המאמן הראשי שלנו רוצה לבנות אווירה משפחתית מאוד עם אנשים טובים, ואין מדד סטטיסטי לזה. לכן אנחנו מדברים הרבה עם אנשים על אישיות השחקן ומגיעים למשחק שעתיים לפני תחילתו, כדי לראות איך הוא מתנהג עם השחקנים שסביבו, עם המאמנים ועם האנשים שמביאים לו כדורים בחימום".

2

כדורסל דורש גיוון

(והגובה לא קובע)

בעידן של כדורסל שבו לשחקנים כבר אין עמדות ברורות, ניתן לזהות חלוקה לשלושה תפקידים מרכזיים: פליימייקרים (עושי משחק); קלעים (בעיקר מטווח ה־3) ומטביעים (גבוהים שמשיגים נקודות קלות מתחת לסל). "בעתיד הקרוב כל השחקנים יצטרכו לעשות הכל", אומר ת'ורפ, "לקלוע, לנהל משחק, להטביע. ניקולה יוקיץ' (כוכב דנבר נאגטס), למשל, הוא לא גבוה קלאסי. הוא פוינט גארד בגובה 2.13 מטר. מן הסתם לא כולם יהיו 2.13 מטר, אבל כולם יהיו חייבים להיות אתלטים ברמה מסוימת ומסוגלים לשמור ברמה מספקת על כל אחד שיעמוד מולם. גארד לא יכול להצליח לשמור רק על מי שעומד על קו ה־3, הוא יצטרך לדעת גם לעמוד על שלו בצבע מול שחקן גבוה ממנו. וכך גם לגבי הגבוהים, שלא יוכלו רק לחכות מתחת לסל כדי לחסום את היריב ויצטרכו לצאת החוצה לקו ה־3. העתיד הוא אנתוני דייוויס (כוכב האלופה לוס אנג'לס לייקרס), שחקן בגובה 2.08 מטר שיכול לעשות הכל. בעתיד, 60% מהליגה יהיו כמו דיוויס.

"אתן לך דוגמה: רודי גובר, הסנטר של יוטה ג'אז, הוא 2.16 מטר עם מוטת זרועות 2.36 מטר. הוא מוביל את הליגה בהטבעות, הוא טוב ב'פיק אנד רול', הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. אבל אף אחד לא יעדיף אותו על דייוויס. כי דיוויס יכול לקלוע משלוש, יכול לקלוע מהצד והוא מכדרר טוב יותר. דייוויס גדל כפוינט גארד, כמו יוקיץ'. אם היו מגדלים אותם להיות רודי גובר, הם לא היו הכדורסלנים הכי טובים בליגה. הם היו יכולים להיות שחקנים סבירים עם חיסרון גובה נגד שחקן כמו גובר. זה לא אומר שלא יהיו 'רודי גוברים' וזה לא אומר שלא יהיו שחקנים נמוכים יותר. אבל הסטנדרט יהיה שחקנים בגובה של דייוויס שיכולים לשחק בכל תפקיד".

בהנחה שבישראל לא גדלים באופן שגרתי שחקנים בגובה 2.06 מטר, מה שחקן נמוך יותר יצטרך כדי להגיע ל־NBA?

"הוא יהיה חייב לדעת לזרוק לשלוש טוב יותר מכל מי שגבוה ממנו. והוא יהיה חייב להיות קשוח יותר בהגנה מכל אחד אחר ובכל מקום במגרש. הוא יצטרך לקבל החלטות טובות ב־80%-90% מהמקרים, והוא יהיה חייב לדעת לנהל את הקבוצה שלו — אישית, מנטלית וטקטית. אחת הבעיות של שחקנים צעירים היא שלא מגדלים אותם כרכזים אלא כגבוהים, כי הם גבוהים יותר מבני הכיתה שלהם בכיתה ה' או ו'. צריך לגדל אותם כשחקנים שיכולים להיות גארדים, כדי שיידעו לקבל החלטות ולנהל את ההתקפה דרכם. יוקיץ' עשה את זה, וגם דייוויס היה פוינט גארד".

3

כדורסל זה לשים את הכדור בסל

(ולא משנה איך)

ועדיין, כוכבי כדורסל תמיד יידעו לעשות שני דברים טוב יותר משחקנים אחרים: לכדרר ו"להשיג סל". "ההבדל העיקרי בין שחקן טוב מאוד לכוכב הוא יכולת השליטה בכדור", אומר ת'ורפ. "ג'יימס הארדן (כוכב היוסטון רוקטס) לא היה נהפך לסופרסטאר אם לא היה משפר את יכולות הכדרור שלו בהשוואה לתקופה באוקלהומה. כדרור מאפשר לך שליטה במשחק. קווין דוראנט, לברון ג'יימס וסטף קרי — כולם כוכבים שהיו חייבים לדעת לכדרר ברמה הגבוהה ביותר כדי להיות סופרסטארים. פרט לכך, גם יכולת הקליעה חשובה — ולא רק מטווח ה־3. אם אבדיה רוצה להיות סופרסטאר הוא יהיה חייב להיות יותר מקלע שלשות סביר, הוא יצטרך לדעת איך to get buckets".

כלומר?

"לדעת לייצר סלים. זה אומר יכולת כניסה לצבע, לדעת לקבל מכה ועדיין להצליח לזרוק ולקלוע את הזריקות האלה. אתה חייב גיוון. לדעת לזרוק בקשת בקרבת הסל, להיכנס מתחת לסל, לעבור מצד לצד, להניע את הכדור מאגף לאגף, גמישות מחשבתית וגופנית. אתה חייב למצוא דרכים יצירתיות להיכנס לסל בלי להיחסם כשיש מולך איש גדול מאוד. ההגנה תדרוש ממך את היצירתיות הזאת".

4

כדורסל דורש יתרון גופני

(ולא משנה איזה)

"זה עוזר להיות גבוה ואתלט־על, אבל זה לא תנאי בלעדי", אומר ת'ורפ. "אתה חייב להשתמש ביכולת הגופנית שלך ולשפר אותה כדי להיות באחוזון העליון בליגה. לוקה דונצ'יץ' (כוכבה הסלובני של דאלאס מאבריקס) הוא לא אתלט־על, אבל הוא העוצר הכי מהיר שיש. הוא מאט יותר מהר מכולם. ככה גם הארדן הפך לכוכב — כי לעצור באופן מיידי ולתת לשומר שלך לחלוף על פניך זה יתרון עצום, כמו גם להתחיל תנועה מהר יותר מהשומר, בדרך כלל הצדה. זו אתלטיות אחרת. ברור שזה עוזר להיות כל כך גבוה ואתלט־על כמו יאניס אדטוקומבו (כוכב מילווקי באקס), ואי אפשר להשוות את האתלטיות ה'רגילה' של דונצ'יץ' לזו של יאניס, ובכל זאת דונצ'יץ' יהיה MVP בשנים הקרובות".

5

כדורסל דורש כדורגל

(או כל ספורט אחר)

לפי ת'ורפ, הדרך להגיע לרמה הגבוהה בכדורסל בכלל עוברת בענפים אחרים: "ספורטאים שמתמקדים רק בענף אחד מגיל צעיר סובלים גופנית. השרירים, הגידים, הרצועות, כל הדברים הללו יישחקו מהר יותר בגלל החדגוניות של האימון שלהם. ספורטאים מגיעים ל־NBA שחוקים והרוסים כי הם שיחקו מאות משחקי קט־סל וליגת נוער וזה מקצר להם את הקריירה. היום אנחנו יודעים את זה כי יש  מעבדות ספורט מתקדמות שיודעות לזהות תבניות גופניות ומצביעות על בעיה ביו־מכנית שצריך לפתור באמצעות חיזוק שרירים או ניתוח. לעומת זאת כדורסלנים ששיחקו בענפים אחרים ופיתחו גידים, רצועות ושרירים נוספים מגיעים לליגה במצב טוב יותר. כמאמן כדורסל וכמאמן מתנדב בבייסבול אני רואה איך ילדים מתפתחים כבני אדם בענפים אחרים, ומבין שהכרחי שהם ישחקו בכמה ענפי ספורט עד גיל נערות לפחות לפני שהם בוחרים באיזה ענף לדבוק.

"דונצ'יץ', למשל, הביא כישורים ושרירים מכדורגל לכדורסל. הרבה מהיכולת שלו להאט מגיעה מכדורגל. היכולת של לברון ג'יימס לספוג ולהישאר חזק באוויר מגיעה במידה רבה מפוטבול. האם הבן שלי היה יכול להיות שחקן כדורסל טוב יותר אילו היה מתחיל בגיל 3 ומשחק רק כדורסל? אולי. אבל זה היה מגיע עם מחיר שאני לא מוכן שהוא ישלם".

6

כדורסל זה כמו ג'אז

(ולא מספיק לדעת לנגן)

ת'ורפ כותב בספרו ש"כדורסל הוא ג'אז", ושכיום במשחק יש מעט מדי שטחים וחללים כדי "לנגן" בהם על המגרש. "סטיב קר הגדיר זאת בצורה הכי טובה: 'אנחנו מנסים לגרום לקוביית הדומינו הראשונה ליפול'", אומר ת'ורפ. "מה זה אומר לתת לדומינו הראשון ליפול? הבסיס של ההגנה הוא אחד על אחד. אם אתה, כתוקף, מצליח להביא אליך שני מגנים, אז המגן הנוסף הוא ה'דומינו'. ולא משנה איך אתה עושה את זה, באמצעות כדרור, בריצה ללא כדור או בכך שאתה מאיים על הסל ממרחק 15 מטר, כשהדומינו הזה נופל זה אומר שיש לך במקום אחר על המגרש סיטואציה של ארבעה שחקני התקפה מול שלושה בהגנה — ושם מתחיל הג'אז. ג'אז הוא המקום שבו מנצחים במשחק, בכל הרמות. יש לך זמן ושטח כדי לאלתר ולהראות את הכישורים שלך. והג'אז הזה יכול להתנגן רק אם אתה מחובר לשחקנים האחרים. כי אם אתה בסיסט טוב אבל לא מנגן בסנכרון עם המתופף, זה פשוט לא יעבוד. אי אפשר לנגן ג'אז ככה".

7

כדורסל דורש להיות אינטלקטואל

(תראו את לברון ג'יימס)

ובשביל לנגן צריך את המוח. "ב־NBA יש תחרות גדולה מאוד, וצריך להיות אובססיבי בעבודה ולחפש את היתרון היחסי שלך", אומר סם דקר, ששיחק ארבע שנים ב־NBA. "המוח הוא ה־x פקטור של שחקן בליגה. ההבדל העיקרי בין כדורסלן NBA לכדורסלן בכל ליגה אחרת הוא ביכולת לקבל החלטות: ב־NBA מקבלים החלטות טובות יותר ומהר יותר. בשביל זה דני אבדיה יצטרך לראות הרבה משחקים ולנתח את התנועה של החברים שלו לקבוצה ושל היריבים".

"דני גם יצטרך לשחק כמה שיותר כדי ללמוד את המשחק", אומר ת'ורפ. "גם אני, שאני סנדק של אימונים אישיים, רוצה שהשחקנים הצעירים שלי ישחקו הרבה יותר. הם צריכים להגיע לסיטואציות שיחוו במגרש, אז שישחקו באימון 5 על 5, 3 על 3 או 1 על 1. רק שישחקו. זה מאפשר לך להתאים את עצמך לסיטואציות במשחק, לאלתר עם הגוף ועם המוח.

"וכמו כל נגן ג'אז, אתה תהיה חייב ליצור שיתוף פעולה עם החברים. גרג פופוביץ' (מאמן סן אנטוניו ספארס) אמר לי שקוואי לנארד (כוכב הקבוצה בעבר) נהפך לשחקן כל כך טוב ברגע שהבין שהמטרה בתרגיל שבו משחררים אותו לזריקה היא להגיע לקליעה של הקבוצה, לא שלו. ברגע שהוא הבין שהוא יכול להפוך טוב למצוין בתוך מסגרת קבוצתית, הוא נהיה שחקן הרבה יותר טוב.

"אם ננתח את לברון ג'יימס, הכדורסלן הטוב ביותר בשני העשורים האחרונים, אתה מבין שהוא רואה הכל בסלואו־מושן. יש לו מחשב במוח. הוא עומד מול הסל וממתין לראות מה יקרה ממש טוב. הוא יודע לצפות. הדרך הכי טובה להפוך למהיר יותר היא לדעת מה יקרה על המגרש לפני שהוא קורה. זה אומר שהכדורסל היום הוא אתגר אינטלקטואלי לא פחות מאתגר פיזי". גם בזה דני אבדיה יצטרך להתבלט.