מוסף כלכליסט | 03.11.22
כאורה ישנם קווי דמיון רבים בין בוב מאיירס, הג'נרל מנג'ר של גולדן סטייט ווריירס מאז 2012, לבין רוב פֶּלינקָה, הג'נרל מנג'ר של לוס אנג'לס לייקרס מאז 2017. פלינקה שיחק כדורסל באוניברסיטת מישיגן עם ה"פאב פייב", קבוצת כדורסל אייקונית שכללה, בין השאר, את כוכבי ה־NBA כריס וובר, ג'וואן הווארד וג'יילן רוז; הוא זכה באליפות קולג'ים אחת והגיע לשלושה פיינל־פורים רצופים. מאיירס שיחק ב־UCLA וזכה עמה באליפות הקולג'ים. שניהם למדו מינהל עסקים באוניברסיטה, ושניהם ויתרו על קריירת כדורסל באירופה כדי ללמוד משפטים. שניהם טופחו על ידי סוכן העל אַרְן טֶלֶם בסוכנות שלו. שניהם כריזמטים, מרגישים בנוח מול מצלמה ומכירים את הליגה מכל צדדיה — הבעלים, המאמנים והשחקנים. ושניהם הם הסוכנים־לשעבר היחידים שזכו באליפות כראש מערכת מקצועית.
פלינקה ייצג שחקנים כמו קובי בראיינט, ג'יימס הארדן וקווין דוראנט, מהשמות הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל. מאיירס ייצג שחקנים מוכרים פחות, אבל היה חלק אינטגרלי בסוכנויות גדולות, ומוכר כמי שיודע לפתח מערכות יחסים ממושכות עם לקוחותיו. וזו, אולי, תמצית ההבדל ביניהם: פלינקה היה סוכן של כוכבים שבעיקר עשו מה שטוב עבורם, בעוד מאיירס הבין טוב יותר אילו אנשים נדרשים כדי לבנות קבוצה מנצחת. זה השפיע על תרבות העבודה בקבוצות שלהם: מאיירס ייצר תרבות של תרומה לקהילה כפעילות לקבוצה, כולל משחקים בכלא עם אסירים. פלינקה הזמין להרצאות מול הקבוצה את אילון מאסק ודוויין ג'ונסון — כוכבים.
אבל זה לא ההבדל היחיד בין השניים. מאיירס נכנס לתפקיד ב־2012, אחרי שנה שבה למד את התפקיד כעוזר לג'נרל מנג'ר של הווריירס. הוא קיבל קבוצה שניצחה ב־23 משחקים בלבד, והיה אחד האחראים לכך שהיא זכתה בארבע אליפויות והעפילה לשש סדרות גמר. הקבוצה גם בנויה להמשיך את ההצלחה אחרי עידן סטף קרי, עם כמה מהשחקנים הצעירים המוכשרים ביותר בליגה.
פלינקה, לעומת זאת, הוא אחד האחראים העיקריים למשבר העצום של הלייקרס. הוא נכנס לתפקיד ב־2017, פינה מקום מתחת לתקרת השכר והחתים את לברון ג'יימס, בעיקר מכיוון שלברון רצה להצטרף ללייקרס. פלינקה "ניקה" את הקבוצה משחקנים צעירים ובחירות דראפט כדי להביא כוכב ענקי (אנתוני דיוויס). הלייקרס שלו זכו באליפות ב־2020, אבל מאז לא הצליחו לנצח סדרת פלייאוף. מספר הנכסים שיש לפרנצ'ייז — בחירות דראפט, שחקנים צעירים מוכשרים — מצומצם. רוב השחקנים שפלינקה החתים הם מסוכנות קלאץ' שבבעלות ריץ' פול (חברו הטוב של לברון). במדי הקבוצה משחקים שניים משלושת השחקנים בעלי החוזים הכי גבוהים בליגה. כל מי שמבין קצת בכדורסל יודע שלברון ג'יימס צריך לשחק עם קלעים מוכשרים לצדו — אבל פלינקה שחרר את כל הקלעים המוכשרים שהיו ללייקרס ב־2020. היום השחקנים בקבוצה לא מתאימים זה לזה או ללברון, והסיכויים לאליפות קטנים מאוד.
המסלול של בוב מאיירס, המנג'ר של הווריירס, דומה לזה של פלינקה: שניהם שחקני מכללות שהיו לסוכנים ובהמשך למנהלים. אבל בעוד מאיירס חרוץ וצנוע, לפלינקה יצא שם של שקרן יהיר שמטיל אימה על הכפופים לו
לפלינקה גם יצא שם של שקרן. במקרה אחד סיפר שקובי בראיינט התקשר להית' לדג'ר אחרי שראה אותו בסרט "האביר האפל", אלא שלדג'ר הלך לעולמו עוד לפני שהסרט יצא לאקרנים. במקרה אחר פלינקה טען בשיחה עם לוק וולטון, אז מאמן הלייקרס, שמאיירס נוהג להיכנס לחדר ההלבשה (פרקטיקה נפסדת, שכן חדר ההלבשה הוא מקום העבודה של המאמן, לא של המנג'ר). כשוולטון הזכיר לו שכיהן בעבר כעוזר המאמן של סטיב קר בווריירס, ושהוא מכיר את מאיירס ויודע שהסיפור הזה מופרך, פלינקה טען שזה מנהג חדש של מאיירס. לפי מקורביו של לברון, פלינקה שיקר גם לו. הוא גם דאג להעיף את מג'יק ג'ונסון מההנהלה אחרי עונה אחת יחד, מה שמג'יק תיאר כ"סכין בגב". השקרים והציניות הם כלי העבודה העיקרי שלו: בתחקיר של ESPN פלינקה תואר כמי שמקבל החלטות לבדו, מתעלם מעצות סקאוטים ומשליט אווירת טרור, שהובילה להתקפי חרדה בקרב עובדים. "זה פאקינג משוגע שם", אמר שחקן לייקרס לשעבר על האווירה במשרדי הפרנצ'ייז.
התרבות שמאיירס כונן בווריירס, לצד הבעלים ג'ו לייקוב ופטר גרובר, היא ההפך הגמור: מאיירס מקפיד לעודד פתיחות לשיח ולרעיונות. בין היתר הוא שמח להעסיק כוכבי עבר (ג'רי ווסט, סטיב נאש) כיועצים, ומקפיד לשבת בשקט מדי שבוע בישיבות המחלקה העסקית, רק כדי ללמוד על תהליכי חשיבה שיוכל לשלב בעבודתו. הוא מוכר כמי שאינו חושש להביע את רגשותיו בפני האנשים שהוא עובד איתם, ולא מנסה לבלף אותם. הוא גם מוכר כאדם חרוץ וצנוע.
הצניעות הזו היא, כנראה, המפתח להבנת הפער העצום שבין הווריירס ללייקרס. חוקרים מאוניברסיטת אוהיו סטייט, בשיתוף עמיתיהם מאוניברסיטת בייג'ינג, פרסמו באוגוסט האחרון מחקר שבחן ראשי קבוצות למידה, והראה שאלו מהם שנחשבו צנועים סייעו מאוד לפיתוח המקצועיות ושיתוף הפעולה בקבוצות שלהם. "מעט צניעות מצד המנהיגים עוזרת מאוד בשיפור היעילות של קבוצות הלמידה", הסביר ד"ר רוג'ר גודארד, מכותבי המחקר. "כשאנשים רואים שהמנהיג שלהם נכון להודות בטעויות וללמוד מאחרים, כולם תורמים יותר". במילים פשוטות, מנהיגים צנועים הם פשוט יעילים יותר. לתשומת לב אוהדי הלייקרס.